ירח האיתנים קפח

בהנאה כו' ואין ראיה מנרות חנוכה של בהכ"נ שמנהג לעשותם גדולים דשאני התם דאיכא מצוה להדליק נרות כל היום עכ"ל: נמצא לפנינו דאסור ליתן בנר חנוכה שמן יותר מכשיעור דאין בו הידור מצוה ופחות מכשיעור נמי אסור רק כשיעור חצי שעה ה"ל. ואם כן ה"א אי הוי כתב הרמב"ם סתמא מדליקין מנר לנר דהרמב"ם לא איירי רק דווקא בשאר מצות כמש"ל אבל בנר חנוכה הייתי אומר דאסור להדליק מנר חנוכה לנר חנוכה דטעמא משום אכחושי מצוה ונמצא כשמדליק חדא מחברת' שואב שמנונית ופוחת חדא מכשיעור וגם בזו שהדליק לא עביד מצוה שהוסיף על השיעור ואין בו הידור מצוה. ומחמת זה הייתי צריך לחלק ולומר דהרמב"ם איירי דווקא בשאר נרות של מצוה ובנר חנוכה אסור להדליק חדא מחברתה והיה סובר כרב ולא כשמואל לכך הוסיף בלשונו הזך האי מלת נר חנוכה מנר חנוכה להורות דס"ל כשמואל דלית ביה משום אכחושי מצוה בזה שמדליק חדא מחברתה ולא שואב שמנונית כלל ואם כן לפי זה נ"ל מותר להדליק נר חנוכה מחברתה דלא קא מכחיש המצוה במה שדולק חדא מחברתה דלא שואב כלל נמצא דממלת נר חנוכה הוכיח עצמו הרב הכ"מ שהרב רמב"ם ע"כ לא ס"ל כמ"ד דטעמא משום בזוי מצוה דאל"כ קשה קושיא ראשונה דלמה לי האי יתור לשון דמלת נר חנוכה דהא אי אמרינן דטעמא משום בזוי מצוה אין חילוק בין שאר נרות דמצוה לנר חנוכה דמאי אולמא האי מהאי, וא"כ קשה דהל"ל להרמב"ם סתמא מותר להדליק מנר לנר דמאי אתי למטעי וע"כ מדאמר מלת נר חנוכה ע"כ ס"ל כמ"ד משום אכחושי מצוה ואם כן אתי למטעי אי הוי כתב סתמא והייתי מחלק בין נרות חנוכה לשאר נרות של מצוה כנ"ל והייתי אומר דהרמב"ם סבירא ליה כרב לכך כתב הך יתורא דמלת חנוכה להורות דהרמב"ם ס"ל כשמואל ומותר להדליק נר חנוכה מחברתה דלא קמכחש מצוה הוא במה שמדליק ואין חילוק בין נר חנוכה לשאר נרות רק אי לא הוי כתב מלת חנוכה הייתי יוכל לטעות כמש"ל וא"כ בזה צדקו יחדיו הרמב"ם ז"ל והכ"מ ז"ל וק"ל ודברים כנים הם

דף ל' ע"א שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר ופירש"י עשרתם פירות לסעודת שבת ערבתם עירובי תחומין וחצירות כו': ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אין מעשרין את הוודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעושרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין: גמרא מנה"מ אריב"ל אמר קרא וידעת כי שלום. אהלך ופקדת נוך ולא תחטא ופירוש הרא"ש דמהכא שמענו וידעת כי שלו' אהלך זה הדלקת הנר שלום בית ופקדת נוך זו עירובי חצירות תיקון הנוה. ולא תחטא תיקון המעשרות. ע"ש: ובגמ' הא גופיה קשיא אמרת ג' דברים כו' עם חשיכה אין ספק חשיכה לא והד' תני ספק חשיכה מערב אמר רבי אבא כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות: פירש"י בעירובי תחומין תיקון מעליא דאסמכינהו רבנן תחומין אקרא כו' אבל עירובי חצירות חומר' בעלמא הוא ולא מקרי שבות מעליא. וספיקא דבה"שמ שפיר דמי ובתוס' ד"ה לא קשיא כו' נראה לר"ת דלא כפי' הקונט' דבעירובי חצירות מחמרינן טפי דאין מערבין אלא בפת אבל בעירובי תחומין מערבין בכל דבר כו' ע"ש. והקשה מהר"מ ז"ל על האשר"י דפי' המתניתין ופקדת נוך זה ערובי חצירות הא במסקנא דגמרא על קושיות הגמ' הא גופא קשיא כו' ומשני כאן בעירובי תחומין כו' נמצא דרישא דמתניתין היא דעשרתם ערבתם איירי בעירובי תחומין וסיפא בעירובי חצירות והוא ז"ל פירש ופקדת נוך זה עירובי חצירות עיין שם במהר"ם ז"ל וביותר קשה על פי' רש"י קושיות מהר"מ ז"ל שפי' על ערבתם עירובי תחומין וחצירות הא רש"י ז"ל גופיה פירש על הך תירוצא דבגמרא כאן בעירובי תחומין כו' דקאי ארישא דמתניתין דבשלמא על הרב ר"ת נוכל לומר דאפשר דס"ל דעירובי חצירות חמירי טפי שמערבין בפת דבגמרא תנא סתמא כאן בע"ת כאן בע"ח ונוכל לפרש כמו שארצה א"כ י"ל דמפרש כר"ת אבל על רש"י קשה דהוא ז"ל בעצמו מפרש דעירובי תחומין חמירא טפי ואם כן ע"כ רישא דמתני' דתני דצריך לערב דוקא עם חשיכה ובהש"מ אסור לערב ע"כ איירי בע"ת והך קושית הגמרא מנא הני מילי אזיל ארישא דמתניתין, וא"כ קשה למה פירש על ערבתם עירובי תחומין וחצירות. אך נוכל לתרץ על קושיות מהר"ם ז"ל כמו שתירץ הגאון בעל הטורי זהב על הטור שהקשה גם כן קושיא זו על הטור במגיני ארץ ע"ש אך דלתירוצו יקשה קושיות מהר"מ ז"ל שם שהקשה על הגמרא כמו שאכתוב בסמוך בעזה"י דתוכן תירוצו של הטורי זהב הוא דאסור לכתחלה. להכניס עצמו בספק חשיכה אף דיכול אח"כ לערב אם כן קשה קו' מהר"ם מאי פריך הגמרא הא גופא קשיא עם חשיכה אין ספק חשיכה לא והדר תני מערב דלמא ה"פ דמתניתין דלכתחלה צריך לערב דווקא עם חשיכה דאסור להכניס עצמו בספק אבל באמת אם לא עירב עם חשיכה מותר לערב בספק חשיכה

ונלע"ד לתרץ רק מקודם אתרץ מה שהקשיתי על הגמ' דהא לכאורה תמוה ביותר דלפי הוי אמינא דמקשו דהך עם חשיכה הוא דוקא ואח"כ אסור לערב ולעשר קשה מאי דתני אח"כ ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי כו' ואין מדליקין את הנרות הוא לכאורה מיותר דהא מריש' שמעינן לה דתנא שלשה דברים צריך אדם לומר עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר דמשמע דוקא עם חשיכה אבל אח"כ אסור לערב כמו הוי אמינא דהמקשה והוא תמוה. אך אפשר לתרץ דהנה איתא בטור א"ח וז"ל כל דבר שהוא משום שבות מותר בין השמשות לצורך מצוה כגון ליטול עירובו המונח בכרמלית או לעלות אחריו באילן כו': או שהיה טרוד והוצרך לעשר פירות בין השמשות ופי' הב"י המוצא דין של הטור דכל דבר שהוא משום שבות מותר לצורך מצוה דתני במתניתין נתנו לעירובו באילן למטה מעשרה טפחים. עירובו עירוב ומקשה בגמ' הא משתמש באילן ומשני רבי היא דאמר כל שהו' משום שבות לא גזרי בהו רבנן בין השמשות אך מנ"ל דדווק' לצורך מצוה הוא משום דרבי אמר למלתיה על הך מתניתין דע"ת ואנן קיי"ל דאין מערבין ע"ת אלא לדבר מצוה: וכתב עוד הב"י ודברי רבינו סתומים ביותר במאי שכתב או שהיה טרוד והוצרך לעשר פירות בהש"מ באיזה פירות איירי אי בוודאי קשה הא במתניתין תני ספק חשיכה אין מעשרין את הוודאי ואי בדמאי מאי אריא טרוד אפילו בלא טרוד נמי מותר לעשר דהא מתניתין סתמא קתני אבל מעשרין את הדמאי. ע"כ לא במעשר לצורך שבת עסקינן ולא הוי ליה למשרי לעשר אפילו דמאי אם לא בפני הדוחק אבל לצורך השבת אפילו ודאי הוי שרי לעשר דוודאי כל לצורך השבת מצוה היא כו' עיין שם

ולי הקטן נלע"ד להוכיח כפי' הבית יוסף דע"כ איירי שלא לצורך השבת דהא לכאורה יש לדקדק במאי דתני ספק חשיכה אין מעשרין כו' ואין מדליקין את הנרות ולמה לא חזר ותני ואין מערבין עירובי תחומין אע"ג. דתני לעיל ערבתם הא גם מעשר והדלקת הנר גם כן קתני וכופל אלא ע"כ צ"ל דאיירי שלא לצורך השבת ולכך אין מעשרין דליכא בעישורו שום מצוה אם כן ע"כ לא מצי למתני אין מערבין בהך בבא כיון דקיימא לן דאין מערבין ע"ת. אלא לדבר מצוה ולדבר מצוה שרי לערב אף בין השמשות כסברת הבית יוסף. ואין להקשות הא ברישא דמתניתין על עשרתם. פירש"י לסעודת השבת שהוא מצוה ואעפ"כ משמע דווקא עם חשיכה אין אבל בה"ש לא אף על גב דהיא לצורך מצוה ואם כן איך תסלק אדעתיה לפרש דספק חשיכה אין מעשרין הוודאי פירושו שלא לצורך השבת הא כל שכן הוא מה לצורך השבת אסור בהש"מ מכ"ש שלא לצורך השבת דאסור ואם כן קשה למה לי הך סיפא. על זה נוכל לומר דאף על גב דלגופא לא איצטריך כלל אפילו הכי לדיוקא דמעשרין הדמאי נקט ליה דאי לא הוי