ירח האיתנים קפז

שבת דף ב יציאות השבת שתים שהן ד' כו' כיצד העני עומד בחוץ ובעה"ב בפנים כו' תוס' ד"ה פשט בעה"ב תימא לר"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה"ב וכן בריש שבועות דמפרש בגמ' ב' דעני ודבעה"ב. מה שייך לקרותו שתי' מה לי עני ומה לי עשיר: ונראה לר"י כו' משום דהוצאה מלאכה גרוע' היא כו' ולא הוי גמרינן דעני מדבעה"ב וכו' ותדע מדאיצטריך תרי קראי גבי הוצאה כדנפקא לן בריש פ' הזור' דף צ"ו מויכלא העם מהביא וכו' ומאל יצא איש ממקומו כו' והיינו משום דמלאכה גרוע' היא איצטריך ב' קראי כו' ע"ש מקשה מהרש"א הוי מצי למימר. תדע מדאיצטריך כלל קרא להוצאה אע"ג דהוי במשכן ולשאר מלאכות לא בעינן קרא אלא כל דהוי במשכן כו'. ונלע"ד לתרץ קושיא הנ"ל והסיגנון הוא דאי משום דאיצטריך קרא בהוצאה וגם שהיה במשכן לא היה מוכח דהוצאה מלאכה גרוע הוא רק מכח דכתיב ב' קראי מוכח שפיר דמלאכה גרוע היא דבתוספות הנ"ל בסוף הדיבור איתא דהכנסה היתה במשכן כו' ומקשה תוס' כיון דהכנסה היה במשכן מה צריך לקמן בהזורק לפרושי דסברא היא מה לי עיולי ומה לי אפוקי כו' וי"ל דאיצטריך הך סברא להכנסה דבעה"ב דלא הוי במשכן, דהא העלו קרשים כו' היינו הכנסה דעני כו' ומקשין עוד כיון דאיכא סברא אמאי איצטריך בבמה טומנין למימר דהכנסה היתה במשכן כו' איידי דבעי למיתני הם הורידו כו' אע"ג דהוצאה נפקא לי' מקרא בהדיא איצטריך למתני שהיתה במשכן ברישא בברייתא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן ואם לא היה מוצא הוצאה במשכן הייתי מחייב בכל מלאכות הדומות למלאכה גמורה אע"פ שלא היה במשכן כמו בהוצאה כו', א"כ מוכח מהכא דיש עוד מלאכות גמורות שהיה בדין שיהיו חייבים עליהם בשבת. רק משום שלא היה במשכן אין חייבין עליהם: ותו איתא בהזורק. דף צ"ו ע"ב ולר"ש בן אלעזר דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי ליה תולדה. ומשני הך דהוי במשכן חשיבא קרי ליה אב כו' אי נמי הך דכתיבא קרי ליה אב כו' עיי"ש: ובתוס' ד"ה הך דהוי במשכן כו'. ולפי זה יש מלאכות דהוי במשכן כגון המנכש ומשקה זרעים דלא חשיבי ולא הוי אבות כו' ע"ש: ואיתא עוד שם בתו' בד"ה אי נמי הך דכתיבא כו' הך לישנא לא איצטריך אלא משום הוצאה ע"כ וצריך ליתן טעם למה איצטריך האי לישנא דאי נמי משום הוצאה על כרחך צריך לומר משום דהוצאה מלאכה גרוע ולא חשיבא ע"ש וא"כ אי לא הוי כתיב קרא גבי הוצאה הוי אמינא אם איתא לטעם זה מפני שהוצאה היתה במשכן לכך חייבים עליה אם כן הוא הדין למנכש ומשקה זרעים שהיה גם כן במשכן היה בדין שיהא חייבים עליהם גם כן ולחשוב בתוך המ"ט מלאכות רק משום דהוצאה כתיבא בקרא וגם היתה במשכן לכך חייבים עליה אם כן הנך דלא כתיבי ולא היו חשובין ג"כ במשכן אין חושבין בכלל המ"ט מלאכות והשתא יתורץ שפיר קושית מהרש"א הנ"ל וע"כ משום דכתיב תרי קראי בהוצאה מוכח שמלאכה גרוע היא אבל אי לא הוה כתיב רק חד קרא לא הוי מוכח מידי דאיצטריך קרא לגופא דבקרא לחוד לא סגי דלחייב עליה בשבת ולהוי אב מלאכה ואם כן קשה הא יש כמה מלאכות גמורות אם כן יהיו חייבים עליהם ויחשובו גם כן בתוך האבות מלאכות כדאי' סברא זו בתוספות בד"ה פשט בעה"ב כו' ע"ש ואם היה מחייב בהוצאה משום שהיתה במשכן לחוד בלא קרא היה קשה א"כ גם במנכש ומשקה זרעים נמי לחייב עליהם כדאיתא בהתו' פ' הזורק כנ"ל אבל השתא דכתיב ב' קראי בהוצאה וגם שהיה במשכן מוכח שפיר דמלאכה גרוע היא

ברמב"ם פ"ד מה' חנוכה וז"ל מותר להדליק נר חנוכ' מנר חנוכה: וכתב הראב"ד אמר אברהם על ידי קינסא עכ"ל וכתב הכסף משנה. וז"ל שם אמר שמואל מדליקין מנר לנר ורבה עביד כוותיה ומש"ה פסק הלכת' כוותי' דשמואל אע"ג דרב פליג עליו ע"כ ומשמע מלשונו דקאמר אע"ג דרב פליג עלי' משמע שהיה בדין שיהיה הלכה כרב: וקשה לע"נד דמנ"ל להרב הכ"מ שהרמב"ם פסק כשמואל כיון דקי"ל בכ"מ הלכה כרב לגבי שמואל והנה כאשר אציע פלוגתייהו בגמרא אפשר לומר דהרמב"ם פסק הלכתא אליבא דרב דהנה בגמרא דף ך"ב ע"א איתא רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין מנר לנר כו' יתיב האי מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר טעמא דרב משו' ביזוי מצוה אמר להו לא תציתו ליה טעמא דרב משום אכחושי מצוה מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגא למ"ד משום בזוי מצוה מדליק כו' נמצא אי אמרינן דטעמא דרב משו' אכחושי מצוה ופליג שמואל עליה דרב ואמר דמדליקין מנר לנר אבל ע"י קינסא אפשר לומר דשמואל מודה דאסור או אפשר לומר דלא פליג כיון דלית ליה ביזוי מצוה כו' ואי אמרינן דטעמא דרב משום ביזוי מצוה א"כ לרב מדליקי משרגא לשרגא אבל לא בקינסא ואתא שמואל לאפלוגו עליה דרב ומתיר אפילו ע"י קינסא. דלית ליה ביזוי מצוה וא"כ להכסף משנה דס"ל דהרמב"ם פסק כשמואל צ"ל דהרמב"ם ס"ל דטעמא דרב הוא משום אכחושי מצוה וא"כ לרב אסור להדליק מנר לנר וא"כ הרמב"ם שפסק דמותר להדליק מנר לנר ע"כ פסק אליבא דשמואל אכ"ק מנ"ל הא אם דהרמב"ם ס"ל כמ"ד דטעמא דרב משום ביזוי מצוה וא"כ לרב ג"כ הותר להדליק מנר לנר ולשמואל אפי' בקינסא מותר ופסק הרמב"ם כרב דדוקא מנר לנר מותר: ונלע"ד לתרץ דהרב הכ"מ הוכיח בצחות לשונו שהרמב"ם לא מצי סבר כמ"ד משום בזוי מצוה וע"כ ס"ל משום אכחושי מצוה וא"כ לרב אפי' מנר לנר נמי אסור וא"כ ע"כ אזלא פסקו אליבא דשמואל דהא יש לדקדק בדברי הרמב"ם למה לי יתור לשון מותר. להדליק נר חנוכה מנר חנוכה הל"ל סתמא מותר להדליק מנר לנר כדאיתא ל' זה בגמר' ג"כ אך יש לומר דהרמב"ם אתי לאשמעינן ביתור לשון דאי לא הוי אמר מדליקין מנר חנוכה לנר חנוכה ה"א דדוקא גבי שאר נרות של מצוה דהיינו של שבת ושל בהכ"נ בהאי מדליקין מנר לנר אבל לא נר חנוכה מנר חנוכה ולא שאר נר מצוה מנר חנוכה דה"א דהרמב"ם סבירא לי' דטעמא דרב משום אכחושי מצוה והנה רש"י פי' באכחושי מצוה דמחזי כמאן דשקיל נהורא ושואב עצת מלחלוחית שמנו. ואם כן הייתי אומר דמדליקין חדא מחברתא ואי משום אכחושי הא בהו לא שייך טעמא דאכחושי מצוה דהא שתיהם של מצוה הם ואי מכחיש חדא משמין לחברתה ולא עביד אסורא אבל גבי נר חנוכה דמצרכינן בה שיעורא כדאיתא בגמרא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה הרגל מן השוק ובמסקנא דגמרא דלשיעורא קאמר אע"ג דהאי לשיעורא הוא א"נ בגמרא ואם כן אפשר לומר דלא מוסכמות היא דהא אפשר לומר כתירוץ הראשון דאי לא אדליק מדליק עד האי שעתא ז"א דהא הרמב"ם פסק כשני הפירושים וז"ל שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה: עבר זמן זה ולא הדליק אינו מדליק וצריך שיתן שמן להנר כדי שתהא דולקות והולכות עד שתכלה רגל מן השוק עכ"ל: נמצא שפסק הרמב"ם כשני הפירושים וא"כ חזינין להרמב"ם דלדידיה הם מוסכמים שני הפירושים אליבא דהלכתא וא"כ מוכח דבנר חנוכה צריך שיעור המפורש לעיל דהיינו חצי שע' ויתר מכשיעור אי אפשר ליתן כדאיתא סברא זו ברמ"א וכ"כ הדרכי משה וז"ל וכתב בהגהת סמ"ק פי' ר"ש דגם עכשיו מצריך פתילות ארוכו' עכ"ל ובקובץ א' מצאתי כתוב דבזמן הזה אין שיעור לנר חנוכ' ומהאי טעמא אמר שמי שרוצה ליקח נרות קטנים אע"פ שאין דולקים רק זמן מועט ע"ש ונראה דאף הר"ש לא מצריך פתילו' ארוכות אלא כשיעורן ולאפוקי מדעתו זה מצאתי כו' ע"ש וז"ל ודלא כרבים שנהגו לעשות נרות שדולקים עד חצי הלילה והוא ללא צורך וגם אין בו הידור מצוה דהא לאחר שיעורן יהא מותר