ירח האיתנים קפו

לא אבה למלוך והשעה עמדה לו שלא איבד שנותיו בכך והקש' לי חכם א' למה פירש"י על הדוחק את השעה כגון אבשלום כו' הא לכאורה משמע שהגמר' מביא על הדוחק ועל הנדחה וראייה מדרבה ורב יוסף ולמה פירש"י דקאי על אבשלום דלא כתוב בגמרא ועניתי ואמרתי לו תוך כדי דיבור דהיה קשה לרש"י מה מביא ראיה מרבה חדא דהא רבה לא אבה למלוך בחזקה ולא מלך מעצמו רק כשלא קיבל רב יוסף הנשיאות מלכוהו לרבה אבל הוא לא מלך מעצמו כלום: ותו מנ"ל להגמרא דרבה הפסיד שנותיו חלילה לומר כן דלמא לא היה לרבה באמת לחיות רק עשרין ותרתין שנין רק אי הוי קיבל רב יוסף הנשיאות לא הוה מלך רבה רק עשרין שנין והשתא מלך עוד תרין שנין ונמצא לא גרעו לו לרבה ולא הוסיפו לו לרבה רק הנשיאות של תרין שנין אבל באמת אי הוי מלך רב יוסף תחלה הוי רבה חי עוד שני שנים בלא נשיאות והיה מולך אח"כ אחר נשיאות רב יוסף רק עשרין שנין וחלילה לומר שרבה היה רודף אחר הכבוד והפסיד שנותיו אבל אי קשיא הא קשיא לי מנ"ל להגמרא דכל הנדחה מפני השעה שעה נדחת מפניו מדרב יוסף דלמא מש"ה לא קיבל עליו רב יוסף הנשיאות ברישא משום דרב יוסף היה יודע שבודאי ימלוך תרין שנין משום דא"ל כלדאי מלכת תרתין שנין ולכך לא קיבל עליו הנשיאות ברישא דהיה יודע שע"כ צריך לחיות הנך שנין דמלך רבה כדי שימלוך הנך תרי שנין שהיה במזלו כדאמרינן אצל ר"א בן עזריא דאמר לשתמש אינש בכסא דמוקרי ולמחר ליתבר ולא לידחה השעה: אבל נלע"ד לתרץ בדרך הפשוט דהנה יש לדקדק למה ליה להגמרא להביא סיומא דמלתא כל הנך שני דמלך רבה אפילו אומנא לביתיה לא קרא דהוא לכאור' אך למותר אך נראה לומר ע"ד דאיתא בעין יעקב בהכותב במסכת הוריות דמקשה על מה שפירש"י דאפילו אומנא לביתו לא קרא לא נהג שום שררה כל אותן השנים וכשהיה צריך להקיז דם היה הולך לבית הרופא ולא היה שולח לבא אליו וכתב איני יודע מה הענוות הוא שהיה הולך לבית הרופא ולא נהג שום שררה וכי מה הנהגת השררה הוא זה במה שקורא לרופא להקיז דם הלא אפילו הדיוט שבהדיוטת קורא לרופא להקיז דם וכתב שם כמה פירושים על זה וזה חד מנהון דהכי פירושא כל אותן שנים שמלך רבה אפילו אומנא לביתא לא הוי קרא דהקב"ה נתן לו שכר על מה שנהג ענוות שלא רצה לקבל הנשיאות ברישא שכל אותן שנים שמלך רבה עשרין ותרתין שנין לא היה צריך לשום רפואות אפילו להקיז דם לא היה צריך א"כ אפשר לומר דלכך מביא הגמרא הך סיומא דלא תקשה הך קושיא שהקשתי לעיל דלמא מש"ה לא קיבל עליו רב יוסף הנשיאות משום דאמרי ליה כלדאי לכך מביא הך סיומא כל הנך שני כו' אפי' אומנא לביתיה לא קרא וא"כ ע"כ מוכח דלא משום דאמרי ליה כלדאי לא רצה לקבל הנשיאות דבאמת לא אשגח על הנך כלדאי רק מחמת הענוות שהיה נדחה מפני השעה לא קיבל הנשיאות דאל"כ למה שילם לו הקב"ה שכר שלא היה צריך לשום רפואה אפי' להקיז דם הא קמי שמיא גליא אלא ע"כ מחמת שהיה נדחה מפני השעה עביד הכי ושילם לו הקב"ה שכרו שלא הפסיד כ"כ שנותיו בכך

ואגב שעסוקין אנו באותו ענין אמרתי ג"כ לתרץ עוד קושיא שהקשיתי על גמרא זו ממה שיש להקשות מאותו עמוד ואמר ר' אבין הלוי הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר למשה לך לשלום עלה והצליח. דוד שאמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה. ואמר ר' אבין הלוי הנפטר מן המת אל יאמר לך לשלום אלא לך בשלום שנאמר ואתה תבא אל אבותיך וגו': והנה קשה לי מנ"ל להגמ' דלעיל דכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו מאבשלום דלמא באמת לאו הכי הוא ואי ממה שנתלה אבשלו' הוא משום שאמר דוד לאבשלום לך בשלום וכנ"ל ונלע"ד לתרץ בהקדם מה שיש לדקדק עוד בגמרא זו דרש"י פי' בד"ה נפטר מן המת וז"ל כשהיו מוליכים ארונות ממקום למקום לקבורה היו מלוים אותו מעיר לעיר וחוזרים אלו ואחרים מלוים אותו משם והלאה והחוזרים קרי נפטרים. וא"כ אפשר לדקדק על מה שאמר ר' אבין הנ"ל דהא ע"כ מ"ש הנפטר מחבירו אל יאמר לו כו' אלא לך לשלום ג"כ פירושו כך שמלוה לחבירו וכשנפטר ממנו אומר לו לך בשלום כפירש"י דה"פ מל' נפטרים וא"כ יש לדקדק לפ"ז הא איתא בגמרא המלוה את חבירו ד' אמות אינו ניזוק באותו דרך וא"כ כיון דפירוש נפטרי' משמע שאותו שליוה קרי נפטר וא"כ למה יאמר לו לך לשלום שהוא ללא צורך כיון שליוה אותו ממילא לא יוזק: אך י"ל דלהכי אהני אמירת לך לשלום דשם אי' בד"א שהלוי' מועלת כשיודע לאיזה מקום ילך הנלוה ובא"י אינו מועלת ועד"ז פי' ש"ב הרב הגאון מו' אלעזר אב"ד דק"ק אמשטרדם ז"ל על הפסוק הלא אחיך רועים בשכם לך ואשלחך אליהם כו' וישלחו מעמק חברון כו' נלכה דותינה דהא קשה דהא יעקב היה יודע שאחיו היה שונאים ליוסף א"כ איך שלחו לאחיו אך צ"ל דיעקב לא היה חושש לזה שליווה יעקב ליוסף וא"כ אינו ניזוק באותו דרך אך קשה למה באמת ניזוק יוסף ולא הועיל לו הלוויה וצ"ל דלכך לא הועיל לו הלוויה משום שאחיו הלכו לדותן וז"פ הפסוק הלא אחיך רועים בשכם וא"כ יודע אני האיך הם רועים ויועיל לך הלוייה ואין לך לירא מהם אבל השבטים הבינו זאת והלכו לדותן כדי שלא יועיל לו לווית אביהם וכנ"ל ודפח"ח וא"כ י"ל דאמירת לך לשלום מועיל אף שיצטרך לילך למקום אחר ולא יועיל הלוויה עכ"פ יועיל אמירת לך לשלום שיצליח בדרכו: או יאמר דהלוויה אינו מועיל רק שלא יוזק באותו דרך אבל גם לא יצליח אבל אמירת לך לשלום מועיל האיך שייך לומר ח"ו שדהמע"ה ישנא לבנו לאבשלום ויאמר לו לך בשלום הא אח"כ הזהיר לכל העם שלא יגעו בנער באבשלום אבל נ"ל לומר דבאמת חלילה לומר כן ומה שאמר לאבשלום לך בשלום לטובה התכוין דהא באמת היה דוד מתיירא אפי' מבניו כדאי' בגמרא דף ז' ע"ב מזמור לדוד קינה לדוד כו' כיון שא"ל הקב"ה כו' מתוך ביתך היה עצב אמר שמא עבד או ממזר כו' כיון דחזי לאבשלום שמח מש"ה אמר מזמור כו' והעולם מקשין מה זו שמחה שהיה לדוד כשראה לאבשלום הא עדיין הוא בספק שמא ממזר ח"ו הוא עיי"ש: נמצא היוצא מזה דדוד היה מתיירא אפילו מבניו דשמא הוא ספק ממזר וא"כ ע"כ כשהיה א' מבני ביתו נפטר ממנו לא היה אומר לשום א' מהם לך לשלום דהיה מתיירא שמא בדעתו למרוד בו בעסק המלוכה ויצליחו לכך ג"כ לאבשלום לא אמר הכי ואם נפשך לומר דעכ"פ למה לא ליוה דהמע"ה לאבשלום להצילו עכ"פ מהיזק הדרך דהא לא כתיב שלוח דבכ"מ שלוח הוא לויה אך צ"ל דהא אבשלום גנב לב אביו שאמר לאביו אלכה נא ואשלם נדרי אשר נדרתי לה' בחברון וגו' נמצא לפי דבריו של אבשלום היה שליח מצוה ואינו ניזק באותו דרך ולכך לא היה צריך ללווי' וא"כ לא אכפת ליה לדוד במה שאמר לבנו לך בשלום דהא אם ילך לחברון כמ"ש לאביו לשלם נדריו ע"כ לא יוזק ואי בדעתו על המלוכה לא יצליח אך קשה א"כ לא היה לו לדוד לומר כלל אפילו לך בשלום דהא ממילא לא יצליח אם לא יאמר לו לך לשלום אלא ע"כ מוכח מזה דכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וצריך למות וא"כ היה מתיירא דלמא יהיה בדעתו על המלוכה לדחוק את השעה למלוך וא"כ ע"כ ימות באותו דרך ועל זה היה צריך לברך אותו במ"ש לו לך בשלום כדי שיבא אל קבורת אבותיו בשלום דוגמא למ"ש הקב"ה לאברהם ואתה תבא אל אבותיך בשלום. ואם יש לפקפק ע"ז מה שלום הוא זה שנתלה ותקעו ג' שבטים בלבו כדמק' במ"ק דף כ"ח ע"ב כתיב ביה ביאשיהו לכן הנני אסיפך אל אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום כו' וכתיב ויורו המורים למלך יאשיהו ואר"י אמר רב שעשאוהו ככברה וא"כ מאי שלום איכא ומשני כו' שלא חרב בהמ"ק בימיו כו' ובצדקיה כתיב נמי בשלום במה שמת נבוכדנצר בימיו עי"ש וק"ל.