ירח האיתנים קפה

בלא ברכה. כלל דיוצא י"ח ע"ש רק שמהאי טעמא דטורח הצבור לא קבעוה לפ' בק"ש וא"כ אפשר לומר דהכי פריך המקשן תינח פ' בלק דלא מצינן למימר משום טרחא דצבורא אבל קשה דלימא פ' רבית ופ' משקלות מטעמים דלעיל כדי שיוכלו לאמרו בשלימות אף בלילה וליכא ג"כ טירחא ה"ל וא"כ אפשר לומר דלכך מקשה בלשון לימא לשון עתיד דהקושיא מפ' רבית אזלא אליבא דאמת משום טעמים ה"ל וגם לית ביה טורח הצבור וראיה לזו דהקושיא אזלא משום בה טורח ואליבא דאמת ולאו כפשיטות על ההוי אמינא דהא יש. לדקדק על המקשין למה פריך לימא פ' רבית ופ' משקולות ונקיט פ' רבית ברישא והדר פ' משקולות ק' הא פ' משקולות כתיב בפ' קדושי' ופ' רבית בפ' בהר ולמה הקדים המאוחר אבל תיפק דק ואשכח כי כדברי כן הוא דלהכי פריך מפ' רבית ברישא משום דפ' רבית היא קטנה מפ' משקולות ומפ' ציצית דאינה רק ארבעה פסוקים ולכך מקשה ממה שפשוט יותר דליכא טורח צבור וכנ"ל והדר מפ' משקולות דגם היא שוה לפ' ציצית וכנ"ל כדי שיוכל לאמרה בלילה ולדבריו דר' יהודא ס"ל כדעת הרמ"ך הנ"ל פריך הך קושיא והשתא נבא לביאור קושיא דלימא האי פסוקא דכרע שכב כארי כו' ותו לא דקשה למה לא מקשה תכף על מה דאמר אי לימא משום דכתיב אל מוציאם ממצרים לימא האי פסוקא כנ"ל רק בתחלה נבין קושית הגמרא בדף י"ד ע"ב דפריך שם על הך דאמר רב שמואל במערבא אמרי ערבית דבר אל בני ישראל אני ה' אלהיכם אמת ופריך הגמ' והא בעי לאדכורי יציאת מצרים ומשני דאמר הכי מודים אנחנו לך כנ"ל ע"ש דיש לדקדק אימא דאומר דבר אל ב"י אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כו' וא"כ מזכיר ג"כ יציאת מצרי' בק"ש וגם על בני מערבא ג"כ צריך ליתן טעם למה באמת לא תקנוהו כך לומר כל הפסוק כנ"ל ואפשר לומר ע"ד דאית' ברש"י בחומש פ' שלח בפ' ציצית אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכ' גזרותי דבר אחר למה נאמר גבי יציאת מצרים אני ה' אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור כו' אני עתיד להבחין ולפרוע להתולה קלא אילן בבגדיו ואמר תכלת הוא וכן היא בכל התורה בכ"מ יציאת מצרים הוא עולה על מה שכתוב בפרשה שע"י כך צריך אתה לקבל מצוה זו וא"כ אפשר דלכך לא תקנוהו בני מערבא לומר כל הפסוק ולהזכיר יציאת מצרי' דא"כ מה הועילו בני מערבא בתקנתן דהא אם. יאמר כל הפסוק כדי להזכיר יצי"מ הוא מזכיר ג"כ חיוב הציצית וכנ"ל לכך לא אמרו בני מערבא כל הפסוק עם יצי"מ והשתא פריך המקשה שפיר והא בעי לאדכורי יצ"מ ומשני דאמר בתר הכי מודים כו' והשתא יבואר ג"כ קושיא זו דבל"ז על הא דהיה רוצה לומר דמש"ה בקשו לקבוע פ' בלק משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לא הוי מצי למפרך ולימא הך פסוקא ותו לא דהנה רש"י ז"ל בחומש פי' על הפסוק אל מוציאם ממצרים אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים לא יצא מעצמו אלא האלהי' הוציאם והוא ג"כ הגדולה הזאת הכתובה בקרא וירם מאגג מלכו כו' וא"כ אפשר לומר דלכך לא הוי מצי למפרך ולימא האי פסוקא ותו לא דהא לפי פירש"י היא תשובה על דברי בלק שאמר הנה עם יצא ממצרים וא"כ יהיה צריך להזכיר גם דברי בלק וכל הענין ואח"כ קרא דאל מוציאם דהא עלה קאי לכך לא יכול להקשות מידי אבל אקרא דכרע שכב כארי כו' פריך שפיר דנימא האי פסוקא ותו לא. ומשני כל פסוק וכו'. ואגב יתורץ ג"כ מה שהקשה אח"כ פ' ציצית מפני מה קבעוה ולכאורה הוא תמוה דמה שייכות הוא לכאן אבל לפמש"ל אין בו ריח קושיא דהא קושיא ראשונה במקומה עומדת לפי האמת דלימא פ' רבית ופ' משקולות דליכא טרחא דצבורא וגם משום האי טעמא דפ' ציצית אינה נוהגת רק ביום ואינו יכול לאומר' בלילה אבל פ' רבית ופ' משקולות יכול לאומרה היטב בלילה לכך מקשה שפיר פ' ציצית מפני מה קבעוהו ומשני משום שיש בה חמשה דברים ע"ש ודו"ק

דף יג ע"א אברם הוא אברהם בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף כו' תני בר קפרא הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם ר' אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם: ופריך אלא מעת' הקורא לשרה שרי הכי נמי ומשני התם קב"ה אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה ע"כ ומקשין העולם מאי פריך הגמרא אלא מעתה הקורא לשרה שרי ה"נ דלמא באמת כך הוא דהקורא לשרה שרי עובר למ"ד בלאו ולמ"ד בעשה: ונלע"ד לתרץ דהנה צריך ליתן טעם במאי קמפלגי בר קפרא ור' תרווייהו קראי כתיבי בתורה ולמה קאמר בר קפרא עובר בעשה בלבד ור"א בלאו בלבד. הא בתורה כתיב לאו ועשה אך צריך לומר דבהא פליגי דאיתא בעין יעקב ברי"ף אמאי קאמר בר קפרא עובר בעשה שנא' והיה שמך אברהם הא צריך האי קרא לגופיה לידע איך יהיה שמו וכתב דעיקר הוכחה הוא מדכתיב והיה דתיבת. והיה אתי לאוריי בהווייתן יהא לכך קאמר דעובר בעשה אבל עתה צריך לתרץ הא גם לאו כתיב בתורה וצ"ל דהנה. איתא בדף הנ"ל כיוצא בו אתה אומר לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל לא שתעקר יעקב ממקומו אלא ישראל. עיקר ויעקב טפל כו' נמצא מוכח מכאן דמשום לאו לחוד דכתיב ולא יקרא עוד שמך יעקב אינו עובר בלאו רק ישראל עיקר ויעקב טפל ומותר לקרותו בשני שמותיו א"כ ה"ה הכא אע"ג דכתיב ולא יקרא עוד שמך אברם עכ"ז אינו עובר עליו בלאו רק שיהא מותר לקרותו בשני שמותיו לכך כתיב והיה שיעבור עליו בעשה אבל ר"א ס"ל דגם לאו עובר עליו כיון דכתיב ולא יקרא עוד שמך אברם הוי לאו ואי משום דביעקב י"ל דפליג עלה וי"ל כדמשני לקמן דהתם קרא לו הקב"ה בעצמו אח"כ יעקב אבל באמת גבי אברהם אפילו לא הוי כתיב והיה הוי ג"כ עוברין עליו בלאו דלא יקרא לחוד הוי ג"כ לאו וא"כ אפשר לומר דהכי הוא קושית הגמרא אלא מעתה הקורא לשרה שרי ה"נ וא"ל דבאמת הוא כך דעובר עליה בלאו משום דר"א סובר דאף אי לא הוי כתיב והיה הם עוברים עליו בלאו כנ"ל

א"כ קשה כיון דבא ר"א לאשמעינן דאף ולא יקרא לחוד הוי ג"כ לאו אף אי לא כתיב, והיה היה לו לומר דינו גבי שרה דלא כתיב אצלה רק לאו לחוד לא תקרא את שמה שרי והוה דלא יקרא לחוד הוה לאו אבל השתא דאמ' דינו גבי אברהם. אינו מוכח כלל דלא יקרא לחוד. הוי לאו רק דאפשר לטעות ולומר דלכך גבי אברהם עוברין עליו משום דכתיב והיה אבל אי לא הוי כתיב והיה רק ולא יקרא לחוד הוי אמינא דבאמת אינו עובר עליו כמו גבי יעקב והוי ליה לפרש דינו: ומשני התם קב"ה. אמר לאברהם שרי אשתך כו' א"כ גבי שרה לא הזהיר הקב"ה רק לאברהם ובאמת אברהם עוב' עליה א"כ אפשר לומר דע"כ ר"א. היה צריך לומר דינו גבי אברהם דהתם הוי אזהרה לכל העולם כולו אבל גבי שרה לא הוי שמעינן רק לאברהם באזהרא לכך אמר דינו גבי אברהם ובא להשמיענו לכל העולם ודו"ק

בסוף המסכת אמר רבי אבין הלוי כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחת מפניו מדרבה ורב יוסף דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים איצטריכו להו שעתא שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזהו מהם קודם שלחו להו סיני קודם שהכל צריכין למרי דחיטי אעפ"כ לא קיבל עליו רב יוסף דא"ל כלדאי מלכת תרתין שנין מלך רבה עשרין ותרתין שנין מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגי כל הנך שנין דמלך רבה אפילו אומנא לביתיה לא קרא פירש"י הדוחק את השעה כגון אבשלום שביקש לימלוך בחזקה מלכ' תרתין שנין אמר אם אמלוך תחלה אמית לסוף שנתים ונדחה מפני השעה