ירח האיתנים קפד

אפשר שתקדים קריאה לעשייה זו של תפילין דבלא הנח' תפילין מעיקרא לא מקרי קבלת עול מלכות שמים כנ"ל, וא"כ קשה היכא עביד רב הכי וקרא ק"ש קודם שהניח תפילין

ואפשר לומר דלזה כיון הרב רבינו אשר במאי דמתני תיכף אחר דינא דר' יהושיע בן קרחה דאמר צריך לקבל עול מלכות שמים תחלה. ואח"כ עול מצות תני תיכף הך דאמר עולא ודרבי יוחנן הנ"ל שלא תטעה דריב"ק ס"ל דאסור להקדים שום עשיה מקמי קריאה דק"ש אפילו הנחת תפילין דעול מצות הוא בא הך דרבי יוחנן לפרושי זה דבוודאי עשייה זו דהנחת תפילין קודמת לקריאת ק"ש דבלא זה לא יקבל עול מלכות שמים כראוי כנ"ל וא"כ מוכח דלשאר עשייה אפילו מלעסוק בתורה קריאת ק"ש קודמת פי' דאסור ללמוד קודם שיקרא ק"ש ולכך פריך שפיר קושיא שניה ותו מי סבר לה כריב"ק דהא ריב"ק ס"ל דקריאה קודמת לכל עשייה אפילו מלעסוק בתורה חוץ מהנחת תפילין כו' והאמר ר' חייא בר רב אשי זמנין סגיאין הוי קאמינא קמיה דרב ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין ומנח תפילין וקרי ק"ש וצלי וא"כ חזינן דמקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו עשייה דמצוה מקמי מלכות שמים וא"כ רב לא מצי סבר כריב"ק וא"כ קשה עליו קושיא ראשונה דממה נפשך דלעיל כמו שכתבתי לעיל וגם קושיא דמכל מקום קשיא דרב אדרב דהא רב על כרחך לא מצי איירי מאונס כלל דא"כ תיקשי ליה מהחופר כנ"ל אם כן קשה דרב אדרב דהכא הקדים ק"ש לתפילין ובסהדותא דרבי חייא דרב הקדים תפילין לק"ש וקשיא אהדדי והקושיא דמכל מקום קשיא לא מצי אזלא. כמו שפירש מהרש"א ז"ל מהנחת תפילין דלא מצי למסבר כריב"ק מדהקדים עשייה דמצות תפילן מקמי קבלת עול מלכות שמים ורי"בק לא ס"ל הכי דהא אי אפשר לומר כן וכמו שכתבתי לעיל דגם ריב"ק ס"ל דהנחת תפילין היא קודמ' דבלא זה לא קרי עול מלכו' שמים שלימה ואם כן על כרחך קושיא מ"מ קשי' כפשוטו דרב אדר' אהדדי ומשני שלוחא הוא דעיוות כו' ע"ש וא"כ לפי מה שכתבתי לעיל מתורצים הנך קושייתא וצדקו דברי רש"י ז'"ל ודברי הרב רבינו אשר ז"ל כל זה העלתי בלימוד השיעור בעזרת הבורא ית"ש לפענ"ד הקלושה וק"ל ופשוטים המה

דף י"ב ע"ב אמר ר' אבוהו בן זוטרתי אמר ר' יהודא בר זבידא בקשו לקבוע פ' בלק בפרשת קריאת שמע ומפני מה לא קבעוהו משום טורח הצבור: ופריך מ"ט אלימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים. אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ולימא האי פסוקא ותו לא: גמירי כל פרשה דפסקיה משה רבינו פסקינין כו' ע"ש. והנה רבו הדקדוקים בזה הגמרא חדא במה שסיים למלתיה ומפני מה לא קבעוה כו' והדר פריך מ"ט כו' אע"ג דבפלוגתא דתנאי אמרינן סברא זו נטר ליה עד דסיים למלתיה והדר פליג עליה. מכל מקום בגמרא לא אשכחן סברא זו: ותו במאי דפריך אילימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לימא פ' רבית כו'. האי לשון לימא הוא תמוה דהא המקשן מקשה על הה"א שבקשו לקבוע לא הוה ליה להקשות בזה הלשון לימא וכו'. תו קשה דהוי ליה להמקשן להקשות בלא זו הך קושיא לימא פ' דכתיב ביה יציאת מצרים דהא אכתי לא אסיק אדעתיה דלהכי קבעו פ' ציצית משום דאית ביה חמשה דברים דהא פריך בתר הכי פ' ציצית מפני מה קבעוהו רק דהוי אמינא דמשום יציאת מצרים לחוד קבעוהו וקאמר בקשו לקבוע פ' בלק כו' וא"כ הוי ליה להקשות אי משום יציאת מצרים לימא פ' רבית ופ' משקלות ולמה תולה הקושיא במה שבקשו לקבוע פ' בלק בק"ש ותו קשה דפריך ולימא האי פסוקא. ותו לא הוי ליה למפרך הך קושיא תכף כשאמר אי לימא משום דכתיב בה. אל מוציאם ממצרים הוי ליה למפרך ולימא האי פסוקא ותו לא ולמה המתין למפרך הך קושיא דוקא הכא אהך קרא דכרע שכב

ונלע"ד לתרץ בדרך הפשוט לפום ריהט' בלימוד השיעור גמרא הנ"ל דהנה נדקדק עוד בגמ' זו ומתוך קושיא זו יתורצו כל הקושיות הנ"ל דהא יש להקשות עוד מאי פריך אלימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לימא פ' רבית כו' דכתיב בהם נמי יציאת מצרים והוא תמוה דהא ע"כ לא מצי למימר דהקושיא אזלא דלימא ג"כ פ' רבית ופ' משקלות וגם פ' בלק ופ' ציצית משום דכתיב בהם יציאת מצרים דאטו כל אמת אמת תפסי להאי כדאמר רבה כו', וא"כ ה"נ דאטו כל יציאת מצרים דכתיבא בתורה יצטרך לומר בכל ק"ש ומשום דצריך לאדכורי יצ"מ ואם נפשך לומר למה נאמר פ' שמע ופ' והיה אם שמוע משום דכתיב בהו בשכבך ובקומך ואטו כל היכא דכתיב שכיבה כו' וכנ"ל

הא לא קשיא חדא דאטו משום דכתיב בה שכיבה וקימה אמרינן פ' והיה אם שמוע רק משום דכתיב בה עול מצות ויקבל עליו עול מלכות שמים והדר עול מצות ועוד אפשר לומר דאף אם נימא דמשום דכתיב בה שכיבה וקימה אמרינן לפרשת והיה אם שמוע לא קשה מידי די"ל משום דפ' שמע נאמרה בל' יחיד ופ' והיה אם שמוע נאמרה בל' רבים וכדאיתא סברא זו בתוספ' בד"ה למה קדמה כו' ע"ש אבל בכל יציאת מצרי' דכתיבא באורייתא זו בודאי אינו

אלא ע"כ צ"ל דהקושי' אזלא דלימא האי פ' ולא לימא פ' בלק קשה מאי אולמא פ' רבית מפ' בלק או פ' ציצית והי מנייהו מפקת וא"כ לפ"ז אפשר לתרץ דבל"ז לא היה יוכל להקשות לימא פ' רבית ופ' משקלות ולמה אמרינן פ' ציצית דהייתי אומר דאינו קושיא כלל דהי מנייהו מפקת כנ"ל ומאי אולמא פ' רבית מפ' ציצית וא"ת דיש לפנינו איזה סברא שיאמרו פ' רבית בק"ש יותר מפ' ציצית דפ' ציצית אינה נוהגת אלא ביום אבל לא בלילה ותנינא ערבית אמרי במערבא דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת ומדלגין כול' ענינא דפ' ציצית משום דאינה נוהגת בלילה על זה נוכל לומר דאפ"ה מוטב שיאמרו פ' ציצית בדילוג משיאמרו פ' רבית או פ' משקלות דהא איתא שם במסקנא חייא בר רב אומר אמר אני ה' אלהיכם אומר אמת. לא אמר אני ה' אלהיכם אינו אומר אמת והטעם איתא על זה בספר ווי העמודים עמוד האמ' וז"ל וכן רמז דבר אל ב"י ואמרת וגו' אני ה' אלהיכם ושמא יאמרו ח"ו ב' רשויות לכן צוה לסמוך לאלו ב' שמות מלת אמת להתווד' כי הוא אחד ואין שני לו ונכון הוא ע"ש ממוצא הדבר הזה נמצ' דדוקא כשאמר אני ה' אלהיכם תקנו לומר אמת ואי לאו אין אומר אמת ואיתא שם בגמ' אמר רבה בר חנינא סבא משמי' דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילו' וכן איתא ברמב"ם פיסקא זו להלכה וע"ש בכ"מ שמביא שם דעות מחולקות וכתב שם ואני אומר כו' דאפילו ידי ק"ש לא יצא ופשיטא דאינו יוציא י"ח הברכות ע"ש: והנה בהנך פ' רבי' ופ' משקלות לא כתיבא הנך ב' שמות דאני ה' אלהיכם בסיומ' דפ' וא"כ כשהיו קובעין הנך ב' פרשיות בק"ש. לא היה יכול לומר אמת וא"כ לא היה יוצא י"ח ק"ש כראוי בשום פעם לכך קבעו פ' ציצית בק"ש כדי שיאמר אמת ולפ"ז לא היה יכול להקשות בל"ז הך קושיא דלימא פ' רבית או פ' משקולות שהייתי אומר כנ"ל דטוב לקבוע פ' ציצית. כדי שיאמרו אמת ואע"פ שאינה נוהגת בלילה ומשיאמר פ' רבית ולא יצא י"ח ק"ש כנ"ל. אבל השתא דאמר רב יהודא שבקשו לקבוע פ' בלק בק"ש ואכ"ק מאי אולמא פ' בלק מפ' ציצית והי מנייהו מפקת וע"כ צ"ל דפ' ציצית אינו נוהגת בלילה כנ"ל אבל פ' בלק יוכל לאמרו אף בלילה ואכ"ק הא לא יוכל לומר אמת וא"כ למה בקשו לקבוע פ' בלק הא בלאו האי טעמא משום טרחא דצבורא לא מצינן למימר פ' בלק בק"ש דלא יצא י"ח ק"ש וכנ"ל וע"כ צ"ל מדאמר האי טעמא דטורח הצבור מוכח דס"ל לאנשי כנסת הגדולה כסברת הרמ"ך שהביא בכ"מ דאמר שיוצא י"ח ק"ש כראוי אף אם לא אמר אמת דלא גרע מאם קרא ק"ש