ירח האיתנים קפב

נמצא אפשר דזה הוא כוונתם במה שמביאים כל אחד טעמא אחרינא ותליא בפלוגתייהו הנ"ל נמצא לפ"ז צדקו יחדיו הירושלמי ורש"י ז"ל דכל א' אזיל לפי שיטתו וגם מתורץ הקושיא דהכי גרסינן דלעיל והנלע"ד כתבתי

ואגב דעסקינן באותו ענין במה שמדמה הך מלתא לחתן ולא פירש סתם דעוסק במצוה כו' וזו נמי הוא מצו' להתעסק בקבורת המת לקבור אותו ואפשר לומר דרש"י ז"ל בצחות לשונו שכתב לפי שטרוד במחשבת קבורתו דלכאורה אין לו שחר ולמה לא כתב שטרוד בקבורתו סתם. אך צ"ל דהגמ' פריך מתו אין משמר לא והתניא המשמר את המת,. אע"פ שאינו מתו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפיליןן ומכל מצות האמורות בתורה: ומשני מתו אע"פ שורת ומשמרו אע"פ שאינו מתו. א"כ הא דתניא הכ מי שמתו מוטל לפניו ע"כ איירי שאינו משמרו כלל ולא עסיק בקבורתו כלל דגם החופר או שעושה שאר דברים לקבורתו ג"כ פטור מכל המצות בעידנא דעסיק בה א"כ ע"כ במה שאמר מי שמתו דוקא בא להשמיענו אפילו אינו משמרו ואינו עושה שום דבר כלל אפ"ה פטור וא"כ לא הוה רק טריד במחשב' קבורתו דהוי דהוי מחשבת מצוה וא"כ הוה ממש דומיא לחתן דהוה ג"כ טרוד במחשבת מצוה כנ"ל ולא איכללא בכלל העוסק במצוה כו' כנלע"ד

דף יד ע"א ת"ר האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך ומתפללין בראש התאינה וכו' ובעה"ב יורד למטה בין כך כו' רמי ליה רב מרי ברי' דבת שמואל לרבא תנן האומנין קורין כו' אלמא לא בעי כוונה ורמינהו הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת. אף כאן בהסכת א"ל מידי שמיעא לך בהא א"ל הכי אמר רב ששת והוא שבטלין ממלאכתן וקורין והתניא בה"א עוסקין במלאכתן כו' לא קשיא הא בפ' ראשון הא בפ' שני כו': יש לדקדק ה"ל להגמ' לתרץ הך תירוצא הא בפ' ראשון וכו' בל"ז על קושיא ראשונה דמקשה הגמ' הך רומיא אהדדי דהא בפ' ראשון וכו' ואפשר לתרץ בפשיטות דבל"ז לא הוי מצי לשנות כנ"ל דהא יהיה צריך ע"כ לאוקמי הא דהקורא את שמע כו' דצריך כוונה בפ' ראשון ומתניתן דהכא בפ' שני ולא בעי כוונה ואם כן אפשר לומר דע"כ לא. מצי לתרץ כנ"ל דהא יקשה דא"כ מאי אמר במתניתן האומנין קורין בראש האילן כו' מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה ופירש"י הטעם דצלותאי רחמי היא ובעי כוונה הלכך אין מתפללין בראש האילן דמסתפי דלמא נפלי דאין יכולין לעמוד שם אלא ע"י הדחק ומחמת בעתותא לא מצי למכווני קשה הוי ליה למפלג וליתני בדידי' בק"ש גופי' הא דאמרינן במתני' האומנין קורין אפילו כשהם עסוקין דוקא בפ' שני משא"כ בפ' ראשון שאינם רשאין לעשות כן כנ"ל דבפ' ראשון צריך כוונה דהא ע"כ קודם שידעינן מהך דאמר רב ששת והוא שבטלין כו' הייתי אומר מסברא דבק"ש ע"כ צריך לירד למטה להתפלל כיון דבתפלה צריך לירד למטה ואנן חזינין דהחמירו חכמים באומנין בק"ש יותר מבתפלה בכמה דברים כדלקמן הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעה"ב קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה ולא חילק בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן ובתפלה חילק באומנין בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן דכשעושין בסעודתן מתפללין י"ח שלימות וכשעושין בשכרן אינם מתפללים רק מעין י"ח וכדאיתא ברא"ש וברמב"ם פ"ב מה' ק"ש ובכ"מ בד"ה וכן האומנין כו' עיי"ש. ואם כן הייתי אומר דיש להחמיר ג"כ ביותר בק"ש לענין שירד למטה יותר מתפלה וא"כ קשה למה ליה למתני מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה שצריכין לירד למטה לפלוג וליתני בדידיה בק"ש כנ"ל. ולכך לא היה יכול לתרץ הכי כנ"ל. אבל השתא שמביא הך תירוצא דאמר רב ששת והוא שבטילין ממלאכתן וקורין וא"כ קשה מאי לי במה שבטלין ממלאכתן הא עכ"פ לא מצי לכווני משום בעתותא כנ"ל גבי תפלה אע"כ צריך לתרץ ולחלק ולומר דדוקא גבי תפלה מצרכינן לירד למטה להתפלל משום דתפלה ארוכה היא וצריך כוונה גדולה אבל ק"ש דל"צ לכוין רק בפרק ראשון ליכא למיחש לביעתותא בהאי פורתא אבל מ"מ צריכין לבטל ממלאכתן בשעת קריאת פרשה ראשונה כדי לכווני שפיר אבל אין אנו מצרכינין להו להאומנין לירד למטה ולבטל להו כ"כ ממלאכתן ויהיו מטפסין ועולין כו' ופריך הגמ' והתניא בה"א עוסקין במלאכתן וקורין וצריכין אנו לפסוק כב"ה דהלכה כמותו: וא"כ הדרא קושיא ראשונה לדוכתא דהקורא את שמע כו' והשתא משני שפיר הא בפ' ראשון והא בפ' שני והשתא אין מקום לקושייתי שהקשיתי לעיל דלפלוג וליתני בדידיה בק"ש ולמה ליה למתני מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה דאפשר לומר דטובא אתי לאשמעינן דבתפלה לא סגי בביטול מלאכתן רק צריכין לירד למטה ולהתפלל אבל בק"ש א"צ לירד למטה רק סגי. במה שבטלין ממלאכתן וק"ל כי פשוט הוא

דף י"ד ע"ב רב משי ידיה וקרא ק"ש ומנח תפילין וצלי ופריך והיכי עביד הכי והתניא החופר כוך למת בקבר פטור מק"ש ומן התפל' ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה הגיע זמן ק"ש עולה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל הא גופא קשיא רישא אמר פטור וסיפא חייב הא לא קשיא סיפא בתרי ורישא בחד, מ"מ קשיא לרב ומשני רב כר' יהושוע בן קרחה ס"ל דאמר עול מלכות שמים תחלה ואח"כ עול מצות דהנחת תפילין עול מצות היא ופריך אימר דאמר ריב"ק להקדים קריאה לקריאה קריאה לעשייה מי שמעת לי' ותו מי ס"ל כריב"ק והאמר רב חמי בר רב אשי זמנין סגיאין הוי קאימנא קמיה דרב ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין ומנח תפילין והדר קא קרי ק"ש וכ"ת בדלא מטי זמן ק"ש א"כ מאי סהדותיה כו' ע"ש עד, מ"מ קשיא לרב ומשני שלוחא הוא דעווית כו': עכ"ל הגמ'. לא הייתי מאריך בגמ' רק מחמת שקשיא מרישא לסיפא ורבו הדקדוקים אמינא לפרש באר היטב ולתרץ כולייהו בחדא מחתא בדרך פשט: ראשונה קשה על רש"י ז"ל דפירש אהא דרב משי ידיה כו' פעם אחת ראוהו שעשה כן למה הוכרח רש"י לפרש כן אי נהג פעם אחת או הרבה פעמים. הב' למה לי' להמקשין להביא הך רישא דהחופר כו' רק הוי לי' להביא הך סיפא דהגיע זמן ק"ש. הג' למאי דמשני רב כריב"ק ס"ל: אם כן הוה ליה לרב תמיד לנהוג כריב"ק לקבל עול מלכות שמים תחלה וא"כ קשה מאי פירש רש"י ז"ל פעם אחת ראוהו שנהג כך: הד' הא האי קושיא שניה דפריך בגמ' ותו מי ס"ל כריב"ק היא עיקר קושיא דהא על קושיא, א' אפשר לפקפק דמהיכי תיתי לחלק בין קריאה לעשייה דהא חזינין בגמרא דף ה' ע"ב תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפילתי שתהא לפני מטתי כו' מאי לפני מטתי אילימא לפני מטתי ממש הא אמר רב יהודה כו' אלא אימא סמוך למטתי ופירש"י שם סמוך למטתי וכל ימי נזהרתי שלא לעשות שום מלאכה ואפילו לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ומתפלל וא"כ כשהיה מצטער על כך שלא לעשות שום דבר אפילו לעסוק בתורה שמע מניה להלכה להקדים קריאה אפילו לעשייה ותוס' שמביא ראיה דשרי ללמוד מדרב דמתני לן פרקין קודם ק"ש וא"כ הקדים העשייה לקריאה וא"כ דוקא אי רב יהיה סבור כריב"ק וריב"ק יהיה סבר כרב יהיה קשה קושיא זו קריאה לעשייה מי שמעת ליה דהא ראיה דעשייה קדים מדר' דמתני פרקין והדר מנח תפילין וקרי ולא הל"ל בל' ותו דהא השתא משמע בגמ' דסברא דחוקה הוא לחלק בין קריאה לעשייה מדאמר הך ותו ע"ש: הה' במאי דפירש"י על הקושיא דותו וז"ל ומתני פרקין אלמא מקדים הוא לעסוק בתור' דהיינו עשייה דמצוה מקמי מלכות שמים ולמה לא פירש דהקושי' אזל' ג"כ מהנחת תפילין דהיא נמי עשייה דמצוה קודם קבלת עול שמים: ואחר הלימוד ראיתי שהגאון מהרש"א ז"ל הרגיש בקושיא זו וז"ל בפשיטות הוי ליה לרש"י לפרש דפריך מתפילין כו' וי"ל דמש"ה פי' כך משום דהא דקאמר וכ"ת בדלא מטי זמן ק"ש דלא בעי לתרוצי אלא הך דמתני לן פרקין ולא הא