ירח האיתנים קפא

ערב שבת מבע"י אעפ"כ החמיר על עצמו לקרות ולהתפלל אחר צה"כ רק דבשבת אוקמיה אדינא לקרות קודם הלילה מבע"י משום הטעמי' שכתבתי או משו' שאר טעמי וא"כ בודאי ג"כ קרא ק"ש כנ"ל וא"כ לפ"ז מתורצים הקושיות שפיר ובודאי ראיה נכונה היא ואין לומר דלמא ס"ל כריב"ל דאמר תפלות באמצע תקנום ואפשר שקרא ק"ש כדינו אחר צה"כ דא"א לומר כן כמש"ל דמדאמר רב צלי של שבת בע"ש דוקא אבל לא בחול מוכח דס"ל לרב לדינא דמותר להתפלל מבע"י כמו שנהג בע"ש ולא כריב"ל וכמש"ל ודו"ק

שם בגמרא אמר מר משעה שהכהנים נכנסי' כו' מכדי כהנים אימת אכלי בתרומה מצה"כ ליתני משעת צה"כ ומשני מלתא אגב אורחיה קמ"ל כו' והא קמ"ל דכפרה לא מעכבי כו' תוס' ד"ה והא קמ"ל דכפרה לא מעכבי וא"ת הא תנינא חדא זימנא במס' נגעים ומייתי לה בהערל העריב שמשו אוכל בתרומ' וי"ל דרגילות של משניות לאשמעינן בקוצר למה שמפורש כבר עכ"ל: ויש לדקדק למה מציין התוס' על הא קמ"ל ומקשה האי קושיא הוי להו לתוס' להקשות תיכף כדקאמר מלתא אגב אורחיה קמ"ל דכהנים אימת קאכלי בצה"כ הוה להו להקשות תנינא הערב שמשו אוכל בתרומה ונ"ל לתרץ דרך פשוט דאמר בגמר' שם האי ובא השמש ביאת אורו הוא פירש"י שיאור השמש ביום שמונה או ביאת שמשו הוא של שביעי ופשטוהו מברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים מקשין תוס' תפשוט ממתניתן הערב שמשו אוכל בתרומה אלמא ביאת שמשו הוא. וי"ל דהכי פירושו ממאי דובא השמש ביאת שמש ממש דהיינו צה"כ דלמא ביאת אורו דהיינו תחלתה של שקיעת החמה והוא תחלת הכנסתו ברקיע ועדיין יש שהות ביו' חמשה מילין עד צה"כ והשתא למתניתין דיבמות דהערב שמשו כו' לק"מ די"ל דהערב שמשו דהתם היינו ביאת אורו והא"ש בל"ז לא היו התוס' יכולין להקשות תנינא כו' דהייתי אומר דטובא אתא לאשמעינן דממתני' דהערב שמשו משמע דתיכף בביאת אורו דהיינו חמשה מילין קודם צה"כ מותרים כהנים לאכול בתרומתן כנ"ל לכך אשמעינן הכא דאימת קאכלי בתרומה מצה"כ דוקא. אבל על הך והא קמ"ל דכפרה לא מעכבי פ"ש תנינא דהאי דכפרה לא מעכבי מוכח שפיר ממתניתן דהתם אפילו אימא דביאת אורו הוא דמכ"ש לא מעכבי כפרה ודו"ק

ב"רפ מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות כו' פירש"י פטור מלקרות ק"ש מפני שהוא טרוד במחשבת קבורתו והוי דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה כו' תוס' ד"ה פטור מק"ש כו' בירושלמי מפרש טעמא אמר ר' בון כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך הימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים הכי גרסינן פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין עכ"ל התו' רבים מקשים על התו' על ההמשך דהאי הכי גרסינן פטור מק"ש וכו' להך שהביאו מפורש בירושלמי הטעם הנ"ל ונלע"ד הקלושה לתרץ מה שאמרתי בלימוד השיעור דהנה יש לדקדק למה לי' לרש"י לפרש הטעם דפטור דמתניתין משום דהוי דומיא דחתן דפטור משום טרדא כו' עדיפא ה"ל להביא הטעם דהירושלמי דהוא מפורש בקרא למען תזכור וכו' כנ"ל. אך אפשר לומר דלכך הביא רש"י הטעם משום דהוי דומיא דחתן משום דאף שיאמר הטעם דהירושלמי אפ"ה צריך ע"כ לבא להטעם דרש"י דמטעם דהירושלמי אין מוכח לפטור הך דמי שמתו מוטל לפניו רק מק"ש דהא הך קרא דלמען תזכור כו' אינו קאי רק על ק"ש דמפורש בי' יציאת מצרים ע"ש וגם בירושלמי גופ' בהדיא לא כתב רק פטור מק"ש לבד ע"ש ובמתניתין דהכא כתב דפטור מכל מצות האמורות בתורה לכך הוצרך רש"י להביא טעם מספיק לכל המצות ומשום דהוי דומיא דחתן וא"ל הא גם גבי חתן אינו מפורש דפטור רק מק"ש כמ"ש במתניתן חתן פטור מק"ש עד מוצאי שבת כו' ולא מפורש בי' שפטור מכל המצות כו'. אבל כשתעיין בהרמב"ם איתא שם מפורש וז"ל מי שלבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות ומק"ש לפיכך חתן שנשא כו'. ופירש הכ"מ וגם הגהות מיימוני דסובר רבינו דה"ה דפטור חתן מכל המצות ע"ש וכ"מ בתו' פ' הישן כו' עיי"ש וא"כ שפיר הביא רש"י ז"ל טעמא דמספיק בכל המצות לפטורא וא"כ אפשר לומר דזה הוא כוונת התו' במה שהביאו הכי גרסינן לאחר הטעם דירושלמי דכוונתם לתרץ הקושיא שהקשתי דל"ל לרש"י להביא הטעם ה"ל להביא הטעם דהירושלמי דמפורש בקרא. התוס' הכי גרסינן פטור מק"ש וכו' ומכל המצות רש"י טעם מספיק לפטור מכל המצות כנ"ל. על הירושלמי למה טרח להביא קרא אפטורא כ צריך לבא לטעם של רש"י כנ"ל משום שאר ה"ל להביא טעמא דרש"י ויכלול ק"ש עם שאר המצות ואפשר לומר דהירושלמי לקבוע חובה הוא דאתי דאי מטעמא דרש"י דהוי דומיא דחתן הוי אמינא דאם רצה להחמיר על עצמו ורוצה לקרות רשאי דהא מעיקרא דדינא הכי משמע דהרי בחתן מפורש בהדיא במתניתן חתן אם רצה לקרות ק"ש בלילה ראשונה קורא וא"כ ה"א שגם במי שמתו מוטל לפניו ג"כ אם רצה לקרות קורא כנ"ל אע"ג דהא דאמרינן במתניתן דאם רוצה לקרות קורא הוא אליבא דחכמים אבל רשב"ג פליג עלייהו ואמר לא כל הרוצה ליטול השם יטול ואינו רשאי להחמי' ע"ע לקרות ואנן קיי"ל דהלכה כרשב"ג כדאי' כ"ת ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וכו' וא"כ אף אם נאמר הטעם דומיא דחתן אפ"ה נפסוק דאין רשאי להחמיר ע"ע כרשב"ג מ"מ אפשר לומר דע"כ הוצרך להביא מקרא דאי משום הא דהלכה כרשב"ג לא מוכח מידי חדא דבמסקנא רמי דרשב"ג אדרשב"ג ודרבנן אדרבנן וז"ל למימרא דרשב"ג חייש ליוהרא ורבנן לא חיישי ליוהרא והא איפכא שמעינן להו דתנן מקום שנהגו לעשות מלאכה בט"ב עושין כו', ובכ"מ ת"ח בטלין רשבג"א לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח וקשיא דרבנן אדרבנן. אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה וא"כ הוי הך דאם רצה חתן לקרות קורא אליבא דרשב"ג דהלכתא כוותי' וא"כ ה"א דגם בנידון דידן נמי מותר לקרות ק"ש לכך הוצרך לטעמא דקרא לעכובא כנ"ל: ואע"ג דלאידך שינויי דמשני שם אליבא דרב שישא ברי' דרב אדא אינה מוחלפת השיטה ומשני שם אליבא דרשב"ג דלא קשיא התם בכוונה תליא מלתא ואנן סהדי דלא מצי לכוונא דעתיה אבל התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית לי' ולא מחזי כיהורא ע"ש ותוספו' פסקו הלכתא כוותי' דרב שישא וה"ל הלכה כרשב"ג דאמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול כו' ע"ש: מ"מ איתא שם בתוספות במסקנא וז"ל ומיהו אנו שבשום פעם אין אנו מכוונים היטב גם חתן יש לקרות דאדרבא נראה כיוהרא אם לא יקרא כלומר אני מכוין בכל שעה כו' וז"ש רשב"ג לא כל הרוצה כו' הוא בדורות הראשונים אבל לא לדידן והובא סברא זו בכל הפוסקים לדינא וא"כ לפ"ז הייתי אומר כיון דמדמינן הך דמי שמתו כו' לדחתן א"כ גם בזה דינא דיש לו לקרות ק"ש דמחזי כיוהרא אם לא יקרא דמשמע בכל שעה מכוין כסברת התו' דתנן במתניתין דפטור הוא אליבא דדורות הראשונים כנ"ל. לכך הוצרך הירושלמי טעמא אחרינא דאף בדורותינו פטור מק"ש כנ"ל. אבל לרש"י ז"ל הוא באמת שוה לחתן דאם רוצה להחמיר ע"ט ולקרות וגם בכל המצות רשאי כמו שאכתוב לקמן ובהא פליגי הירושלמי עם רש"י ז"ל דאיתא בדף הנ"ל באותו עמוד מוטל לפניו אין כו' ורמינהו מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר ואם אין לו כו' עושה מחיצה ואוכל ואם אין לו כו' מחזיר פניו ואינו אוכל בשר כו' ואינו מברך ואינו מזמן כו' ופירש"י ואינו מברך כלומר א"צ לברך ברכת המוציא וכן אינו מזמן א"צ לברך ברכת המזון.תו' ד"ה ואינו משמע מפירש"י שאם רוצה לברך רשאי מיהו בירושלמי קאמר אם רצה להחמיר אין שומעין לו. לכך נראה לומר אינו מברך אינו רשאי לברך ומפרש בירושלמי למה מפני כבודו של מת כו' ע"ש.