יין לבנון על אבות ו:י

"קנינים", הגדרתם "חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו". מפרשי המסכתא ז"ל הקשו לשאול שאלות רבות בברייתא זו שאלות עצומות, והם כתובים על ספריהם. ואני אפרש הברייתא עד שתתיישב על אפנה. ויראה דמייתי לה הכא לפי שמדבר בכבוד התורה וסגולתה. והודיע עתה שאין לו להקב"ה בעולמו אלא חמשה קנינים, שראשיתן ויסודתן היא התורה, ונודע כי (משלי כט, יח) "שומר תורה אשרהו". ומלת "קנין" פירשנו (אבות, א) בבבא "וקנה לך חבר", שנופל על קנין נפש, והוא האהבה והדבקות שיש בנפש לדבר מן הדברים, כמו (משלי ד, ד) "קנה חכמה קנה בינה", (משלי כג, כג) "אמת קנה ואל תמכור". וכמו שבדברים שהן תחת השמש יקנה האדם במיטב כספו הדברים האהובים לו, כן בענינים הנפשיים נקרא "קנין" הדבר החביב מאד, שהנפש משתוקקת אליו תמיד, וכל מחשבותיה עליו. וכן הדבר כביכול אצל ה' ב"ה, שהדברים הנכבדים היקרים בעיניו למאד מתוארים "קניניו", אע"פ שכפי האמת (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה"; והשמים וצבאותיהם והארץ וצאצאיה עם כל הפרטים הנכללים בהן הן שלו. אינן קרויין "קניניו" זולתי חמשה אלו ששנה התנא כאן, שכל אחד מהן קנין בפני עצמו, וכולם קשורים זה בזה והן "קניניו" מטעם אחד הנוהג בכולם.

ודע שיש מדרשים חלוקים בענין זה, ברייתא שלנו מונה חמשה קנינים. ובגמרא פסחים (פז: עיי"ש דפוס וילנא דחשיב ארבעה. אבל ב"דקדוקי סופרים" ע"פ תלמוד כת"י מינכן הביא "שלשה", והעיר כי כן הוא ג"כ בספרים עתיקים: "אגדות התלמוד" ובילקוט שמעוני כת"י, בפירוש רבנו חננאל ור"י אברבנאל ועוד. וכנראה כך נדפס בש"ס שהיה בימי הרב המחבר) מונה שלשה, "תורה, שמים וארץ, וישראל", ולא חשיב אברהם ובית המקדש. ובספרי (פרשת האזינו, פסקא שט) נמי מונה שלשה, "תורה וישראל ובית המקדש". ולא חשיב אברהם ושמים וארץ. ולכן כתב רש"י ז"ל בפירושו לברייתא זו [אבות ו', ד"ה "מקדש אדני כוננו ידיך"] "כמה גמגומים יש בדבר, לפי שהענין נראה בעינינו שהברייתא לא נכתבה כתיקונה, שהרי במסכת פסחים פרק האשה לא שנינו אלא שלשה, תורה ושמים וארץ וישראל. ומביא [התנא] ראיות לשמים וארץ מאותו הפסוק שנאמר באברהם 'קונה שמים וארץ'" [עכ"ל רש"י].

ולדעתי אין המדרשים חולקים זה על זה, וכולם מודים שיש חמשה קנינים, וכמו ששנוין בברייתא זו, ויליף להו מקראי. אלא שבגמרא פסחים לפי ענינה לא הוצרכו אלא לתורה שמים וארץ ישראל, ו[ברייתא דספרי] זאת לפי ענינה לא הוצרכה רק לתורה וישראל ובית המקדש, וברייתא דאבות לפי ענינה הוצרכה להזכיר כולם. והענין נשען על מה ששנינו (אבות, ג) "חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם", ופרישית התם למה המשיל התורה לכלי חמדה, ועל איזו דרך נברא בה העולם, ולמה חביבין ישראל ע"י המתנה הזאת. ולא נכפול [הדברים] מה שבארנו רק להגיד [כאן] בקצרה, שבנין העולם כולו נעשה כפי ארחות התורה ונתיבותיה, ועל פי חקותיה ואזהרותיה הכין שמים וארץ במדה במספר ובמשקל. ונדמה (מדרש ב"ר א, א) לאומן שבונה חדרים ופשפשים על פי לוחות ודפתראות. כן כביכול בנה עולמו ע"פ התורה שהיא מדת החכמה העליונה. ואילו רצה הקב"ה היה בונה עולמו ע"פ מדה אחרת והיתה תבניתו על דרך אחר. אלא שחמד לעשותו ע"פ כלי החכמה ונעשה מה שהיה. והנה עיקר הכל הוא האדם שנברא בצלם, ומושל בחפץ להטיב או להרע, ובעבורו נברא העולם התחתון בתמורות רבות כפי החכמה (ע"פ תהלים סב, יג) "לשלם לאיש כמעשהו". וה' ב"ה מתגדל ומתקדש ביותר ע"י מעשה צדקות שעושים בני אדם, לפי שמושלים על יצרם ושמים (ש' שמאלית) תאותם מנגד בעבור מוראו ואהבתו ית', וכענין (ישעיה מט, ג) "ישראל אשר בך אתפאר", וכדפירשתי (אבות, א) בבבא "על ג' דברים העולם עומד". ולכן חפץ להשכין שכינתו בתחתונים, אלא שקלקלו מעשיהם וגרמו רעה לנפשם. עד שזרח אב המון אבינו אברהם ע"ה, והלך בדרכי המקום ב"ה, ורבים השיב מעוון, והכניסן תחת כנפי השכינה, וכאמרו (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן". עוד בארנו שם שההנהגה העליונה שנוהג ה' ב"ה עם עולמו היא על דרכים שתים. [א] האחת, טבעית: לשלם טוב ורע ע"פ תמורות העולם, כדרך (יחזקאל יד, יג) "ארץ כי תחטא לי וגו' והשלחתי בה" וכו' (יד, כא) "ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר" וגו'. וככה נוהג עם כל גויי הארץ. [ב] והשניה היא הנהגה של נפלאות, והיא תפארתו של הקב"ה, כדרך (ישעיה סג, יד) "לעשות לך שם תפארת" וגו', ובה מנהיג את ישראל, ועליה כתוב בתורה (דברים כו, יט) "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה, לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך". וכבר רמזנו מעט מזה בריש פ"ב, ובארנוהו כלו בספרנו "מגדל הלבנון". [אמר המגיה: שמא מכאן לקח הנצי"ב, בראשית יב, יז].

ולפי שעיקר הכל [הוא] מעשה האדם ועבודתו, וחביבה היא מאד לפני המקום ב"ה, נקל לדעת כי הקנינים החביבים להקב"ה הם חמשה ששנה בברייתא זו. [א] הקנין הראשון, ראשית ויסוד כל הקנינים היא התורה, כי דרכיה ואורחותיה חביבין לו ביותר. ולכן כפי מדתה הכין שמים וארץ, והיא חוקקת חקותיה לכל יצוריו. [ב] ואחריה שמים וארץ שנעשו ע"פ החכמה, שעל ידיהן משלם לאיש כמעשהו, אם טוב ואם רע. [ג] אחריהן אברהם אבינו ע"ה צדיק יסוד עולם, הראשון שזרח אורו בחשך (מליצה ע"פ תהלים קיב, ד) , והשלים חפץ הכוונה העליונה, וכמו שאמרנו למעלה. [ד] ואחריו ישראל שזכו בצדקתם ובצדקת אבותיהם שתגלה תפארתו של הקב"ה בעולם, כי הם לבד גוי קדוש, מונהגים באותות ובמופתים, הנבואה ורוח הקדש וכיוצא. [ה] אחריהן בית המקדש, שעל ידו ג"כ נגלה תפארתו של הקב"ה בעולמו, כדרך (ישעיה ס, ז) "ובית תפארתי אפאר", (ישעיה סד, י) "בית קדשנו ותפארתנו" וגו', כי הוא משכן לכבוד העליון ומקום התורה והנבואה. ויפה שנה תנא דידן חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו, ומפיק להו מקראי. וראויין הן להיות קנינים חביבים לתכלית אחד, וסוגיא דפסחים (פז:) לא פליג אברייתא דידן, אלא דהתם מייתי לה על דברי הושע שאמר "רבש"ע כל העולם כלו שלך הוא, העבירם באומה אחרת". והוכיחו ה' ב"ה ואמר לו: "ישראל שהן בני וכו' בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מג' קנינים שקניתי בעולמי, ישראל תורה שמים וארץ וכו' ואתה אמרת העבירם באומה אחרת?" פירוש: איך תאמר "העבירם באומה אחרת, ואם כן אין לי עוד בעולמי הנהגה של תפארת, שהיא אחת משתי הנהגות החכמה". ואלו הן ג' קנינים, [א] התורה שעל פי מדתה נוהגים כל המנהגים העליונים, הן כאשר עשה שמים וארץ, והן בהנהגתו את בריותיו בדרכים טבעיים ובדרכים נפלאים. [ב] ושמים וארץ שנעשו על פי מדתה לשלם על ידן לאיש כמעשהו בארחות הטבע. [ג] וישראל שעל ידיהן מגלה תפארתו בעולם. ואם יעבירם באומה אחרת, אע"פ שתורה ושמים וארץ קיימים, קנין השלישי שהיא ההנהגה המופתית בטלה? ולכן לא זכרו אברהם ובית המקדש, כי לא דברו רק על ההנהגה, שתלויה לבד בתורה ובשמים וארץ וישראל. ותנא דספרי נמי לא פליג, שהוא מדבר על הנפלאות שהן למעלה מן הטבע, והיינו [א] תורה עליונה, [ב] וישראל המונהגים בתפארת עזו, [ג] ובית המקדש שהוא בית תפארתו ית' כי בו שוכן שכינת ה'. מה שאין כן שמים וארץ ואברהם שאין ענין לזה. כך נראה לי.

"תורה קנין אחד". נקט להו כסדר זמניהן. תורה קדמה לכל כדאמרן שבמדתה נבראו שמים וארץ, וכדכתיב (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו" וגו'. והדר תני שמים וארץ שנבראו במדתה. והדר אברהם שהיה האב הראשון לעם ה'. והדר ישראל שקבלו תורה בסיני. והדר מקדש שנבנה ע"י ישראל. ותני בכולהו "קנין אחד" ולא תני סתמא, "תורה שמים וארץ אברהם ישראל ובית המקדש". תרתי אשמועינן, חדא שכל אחד מחמשה אלו הוא קנין מיוחד בפני עצמו. דאע"פ שכל מה שברא הקב"ה חביב לו, ואלולא שחביבים בעיניו לא היה בורא ויוצר ועושה אותם, וכדבעינן למימר לקמן. קא משמע לן [א] שמדת החכמה לפי שהיא כלי חמדה שבה ברא את העולמים היא נקראת קנין בייחוד. [ב] וכן שמים וארץ אע"פ שהן כלולים בשאר העולמות שעשה, וכענין (תהלים קו, מח) "מן העולם ועד העולם". לפי ששמים וארץ אלו נבראו בעבור מעשה בני אדם (ע"פ תהלים סב, יג) "לשלם לאיש כמעשהו", להודיע כבוד מלכותו ית' ומשפטיו נפלאותיו וחסדיו, נקראו קנין בייחוד. [ג] וכן אברהם, אע"פ שכלול בשאר אנשי שם שהיו אהובי עליון כמו אדם נח שת שם ועבר והצדיקים שקמו אחריו, לפי שהיה הוא ראשון לגדולי עולם שכרת עמו ה' ב"ה את הברית וכדפירשתי לעיל, נקרא קנין בייחוד. [ד] וכן ישראל אע"פ שהם כלולים בשאר העמים, שהם כולם מעשה ידיו של הקב"ה, וכשהולכים בדרך טובים הם אהובים אליו, לפי שבחר בהם להנהיגם למעלה מן הטבע ולהנחילם תורה ומצות, נקראו קנין בייחוד. [ה] וכן בית המקדש, אע"פ שהר ציון בכלל ארץ היא שנקראת קנין, לפי שבחר בו להשראת שכינתו נקרא קנין בייחוד.

למה הדבר דומה לאדם שקנה קנינים רבים וחביבים לו כולם, אלא שקצתן חביבים לו ביותר, ועינו ולבו עליהן כל הימים. וכמו שאמר דוד על זה (תהלים מ, ו) "רבות עשית אתה ה' אלהי, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר". כלומר אע"פ שרבות עשית, ואתה משגיח על כל מעשיך, הנה עיקר נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, בשביל ישראל הם, לפי שאהבתנו ביותר.

[אמר המגיה: מעין החידוש דלהלן נמצא ג"כ בדברי מהר"ל לברייתא זאת ב"דרך חיים"]. ועוד אשמועינן שכל אחד מחמשה הללו "קנין אחד" מקרי ולא קנינים רבים, כי הפרטים שיש בכל דבר מהן לא יחשבו לבדם, אלא הדבר כולו בלי תוספות ומגרעת הוא ה"קנין". ולא תימא כל דרך ודרך שבחכמה, או כל מצוה ודבור שבתורה נקרא קנין, אלא התורה כולה. כענין (תהלים יט, ח-י) "תורת ה' תמימה וגו', משפטי ה' אמת צדקו יחדיו". שבהצטרפם כולם הדבר [הוא] שלם בלי חסרון ונקרא "קנין". ולא תימא שכל נברא ונברא שיש בשמים ובארץ, כמו הכוכבים, השמש, הירח, הרוח, המים, וכיוצא נקרא קנין, אלא השמים והארץ בכללן. וכענין שאמרו החוקרים (מורה נבוכים, ח"א פ"עב) שהמציאות בכללו הוא כאיש אחד, ולכן בהצטרף כל הפרטים הדבר שלם בלי חסרון. ולא תימא שכל מעשה ומעשה של אברהם נקרא קנין, כמו פרסמו אלהותו ית' בעולם, את הנפש אשר עשו בחרן, וכיוצא. אלא בהצטרף כל מעשה צדקותיו וחסדיו, היה שלם בתכלית השלמות ונקרא "קנין". ולא תימא שכל המשפחות שבישראל וסגולתן נקראים קנינים, כמו משפחת כהנים, משפחת הלוים, משפחת המלכים, להקת נביאים, וכיוצא, אלא האומה בכללה, בהצטרף כל משפחותיהם מעשיהם ודרכי הנהגותיהם נקראת "קנין". וכן לא תימא שכל הבדלי הקדושות שבמקדש נקראים קנינים, כמו הר הבית, העזרה, ההיכל, קדש הקדשים וכיוצא, אלא המקדש בכללו עם חדריו וחצרותיו ואולמיו וכל אשר בו, בהצטרף הכל הוא דבר שלם ונקרא "קנין". כך נראה לי.

"תורה קנין וכו' שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" (משלי ח, כב). כך אמרה החכמה בספר משלי, להודיע קדושתה ותפארתה, כביכול כשרצה [ה'] להכין דרכו ולעשות מפעלותיו ונוראותיו ולפרסם מלכותו ואלהותו לבריות, "ראשית כל [ה'] קנני, להיות לפניו כביכול כלוח ופנקס להסתכל בי ולעשות כל התכונות כפי מדתי" (מדרש ב"ר א, א) , וכמו ששנה (אבות, ג) ר' עקיבא "כלי חמדה שבו נברא העולם", וכמו שאמרה (משלי ח, כז-כט) "בהכינו שמים שם אני וגו' באמצו שחקים ממעל וגו' בשומו לים חקו" וגו'. והוסיפה לומר (ח, ל) "ואהיה אצלו אמון" וגו', הרי שהיתה ראשית לכל מעשי ה'. ובפרשה שלפניה הודיעה החכמה שעל ידה נוהגים ג"כ המדות העליונות כל דרכי ה', שכן אמרה (משלי ח, יב-טו) "אני חכמה שכנתי ערמה וגו'. לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. בי מלכים ימלוכו וגו'. כלומר שהעצות העליונות והתושיות שהן המעשים ודרכי הבינה והגבורה, כולם בחכמה הם נוהגין. וכבר דברנו על זה בפ"ג במשנת "חביבין ישראל". הא למדת שמדת החכמה שהיא התורה קרויה קנין מיוחד.

"שמים וארץ וכו' שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי" וגו' (ישעיה סו, א) . ואומר 'מה רבו מעשיך ה'" וגו' (תהלים קד, כד) . [ויש לעיין] הא דמייתי תרין קראי. ותו דבקרא קמא לא אדכיר "קנין"? ויותר קשה דבקרא בתרא אמר "מלאה הארץ קנינך" [נ' בתרא מנוקדת סגול]? ומנא לן דשמים נמי אקרי קנין? ותו דמשמע שקנינים רבים יש בארץ? [אמר המגיה: כלומר קנינים רבים הם בארץ, ולא קנין אחד בלבד. אבל דברי הרב צע"ג כי אמנם המלה מנוקדת סגול, אבל היא חסרה י' בתרא ולכן היא לשון יחיד. ושמא נמשך הרב אחרי ה"מצודות", אשר גם הוא פירש מלה זו כלשון רבים]. ותנא קאמר "שמים וארץ" נקרא קנין אחד? כולא מלתא מתפרש לפום מאי דפרשינן לעיל, דמהאי טעמא שמים וארץ קנין אחד, לפי שעל ידיהן (ע"פ תהלים סב, יג) "משלם לאיש כמעשהו", כפי דרכי החכמה העליונה. להכי מייתי קרא (ישעיה סו, א) "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי", שברא שמים כסא, לפי שהן כסא משפטו של יוצר בראשית כביכול. וכאמרו (תהלים ט, ה) "ישבת לכסא שופט צדק", ונאמר (תהלים פט, טו) "צדק ומשפט מכון כסאך". לפי שבכל המקרא נקראים המשפטים הנהוגים כפי טבע מעשה בראשית "כסא". ולכן השמים שמשם יורדין התמורות לארץ, כי תמורות הארץ קשורות בשמים מנהיגי היסודות, נקרא [השמים] "כסא", ולעומתן הארץ המקבלת המשפטים היורדים מן השמים, נקראת "הדום רגליו". כי הכסא וההדום כאחד נחשבו. ולהכי מייתי קרא אחרינא, "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך", כלומר המעשים הרבים והתמורות לאלפים שאנו רואין בארץ עשויים כולם כפי החכמה. ולכן "מלאה הארץ קנינך". לפי שכל פרט ופרט שבארץ הוא תשמיש לדרכי החכמה להיטיב או להרע. וכולן צריכין זה לזה, כי ע"י כולן יחד נוהג עולמו בחכמה, ולכן שתיהן קנין אחד הוא. וכיון דקאמר "מלאה הארץ קנינך" אלמא דקנין מקרי. ועל כרחך מדבר על שמים וארץ יחדו, שהרי אם חסר רק דבר אחד לא תהיה ההנהגה שלמה. ואיך אפשר שיהיה כל פרט קנין לבדו? אלא כולם פרטי קנינו הם, ולעולם שמים וארץ עם כל אשר בהם קנין אחד.

"אברהם קנין אחד, מנין? שנאמר 'ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ'" (בראשית יד, טו) . בגמרא (פסחים פז:) מייתי מהך קרא ראיה לשמים וארץ שהן קנין אחד. ושיטת התלמוד נכונה דודאי פשטא דקרא קנין דאדכר ביה אשמים וארץ קאי. ותנא דידן לא פליג אהא, דבכל התורה כולה (שבת סג.) "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". ואפילו הכי שפיר מייתי נמי ראיה לאברהם שנקרא קנין אחד. והכי פירושא, מדהוי ליה למימר "ברוך אברם לאל עליון" ותו לא. מאי "קונה שמים וארץ"? פשיטא דאל עליון קונה שמים וארץ הוא, כי הוא יוצר הכל! ואם תאמר דקא משמע לן שאוהב שמים וארץ ושהן קנינו, למה הזכיר ענין זה אצל אברהם? ותו שאם הקב"ה קונה שמים וארץ צבאותיהם וצאצאיהם ואוהב אותם, וכולם ברוכים לה', מאי רבותא דאברהם והוא ג"כ מכלל צאצאי הארץ? אלא הכי קאמר: "ברוך אברם לאל עליון", כדוגמא שברוכים [הם] "שמים וארץ" לאל עליון, וכדפירשתי לעיל. שאע"פ שכל הנמצאים הם קניניו, לא מקרי "קנין אחד" אלא שמים וארץ בכללם. ועל דרך זה "ברוך הוא אברהם לאל עליון", שהוא לבדו שקול לפניו כשמים ובארץ. שכמו שהוא [ית"ש] קונה שמים וארץ, כן הוא קונה אברהם, ושפיר שמעינן שאברהם הוא קנין אחד.

[ועוד ענין יש בזה] והשתא אתי שפיר דבהך קרא, קרא להקב"ה "אל עליון". דכבר פירשתי לעיל שאע"פ ששמים וארץ הללו כלולים בשאר עולמים שברא, ויש עולמות עליונים נשגבים מהם, בכל זאת השמים והארץ הללו שהן בעלי חומר הם קנין מיוחד לה' ב"ה, לפי שיצר בהם את האדם שהוא בעל בחירה. ועל זה הדרך עצמו היה אברהם קנין מיוחד לבוראו, אע"פ שהיה ילוד אשה. כי אדרבא בעבור זה הוא קנין, לפי שיצר לב האדם רע, ו"כל הדורות היו מכעיסין ובאים" (אבות, ה) , והוא לבדו בחר בדרך טובים והתקדש עד להפליא, ולימד דעת ליושבי הארץ. וזהו שאמר "ברוך אברם" ילוד אשה, לאל עליון שברא העליונים והוא עליון על כל, כמו "שמים וארץ" הללו [ש]הן ברוכים לאל עליון, אע"פ שהן בעלי חומר ויש עליונים מהם, ואעפ"כ קנה אותם ונקראו "קנין אחד", וכך אברהם נקרא "קנין אחד".

"ישראל קנין אחד מנין? דכתיב (שמות טו, טז) 'עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית'". כלומר עם זו שהן קנין לך יותר מכל האומות, שאע"פ שכולם מעשה ידיך, וכשהולכים בדרך החיים הם רצויים בעיניך, ישראל נקרא "קנין" מיוחד, מטעם שאמרנו למעלה. לפי שישראל מיוחדים להנהגה עליונה שהיא למעלה מן הטבע, ולקבלת תורה ומצות. [כאן מתחיל הרב המחבר בקושיא ארוכה:] ושמא תאמר (שמות טו, טז) "עם זו קנית" שקנה אותם לעבדים לקבל גזרותיו ומצותיו? ולא דמיא לשמים ולארץ ולתורה ולאברהם ולבית המקדש, ד"קנין" דכתיב בהו ודאי קנין של אהבה וגדולה היא, דלאו בני עשייה נינהו, ולא שייך בהו שקנאם לעבדים לשרת לפניו. אבל ישראל אשר פדה מבית עבדים, שפיר איכא למימר שקנה אותם לעבדים, כמו (בראשית מז, כג) "ויאמר יוסף וכו' הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה", וכדכתיב (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים". ור"א אבן עזרא ז"ל פירש כן בתורה. וטעם (שמות טו, טז) "עם זו קנית" שהיו עבדים למצרים ואתה קנית אותם להיותם לך לעבדים. [עד כאן הקושיא].

[תשובה להנ"ל] להכי מייתי קרא (תהלים טז, ג) "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם", שמענו שכל חפצו של הקב"ה בקדושים אשר בארץ, שהן ישראל הנקראים "גוי קדוש", כדכתיב (שמות יט, ו) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", וקאמר "לקדושים אשר בארץ המה", להוציא [מכלל זה] המלאכים העליונים הנקראים [ג"כ] קדושים. וכן אמר ר"א אבן עזרא ז"ל "הוצרך לומר 'אשר בארץ', כי הקדושים הם המלאכים, כמו (זכריה יד, ה) '[ובא ה' אלוהי] כל קדושים עמך'" [עכ"ל ראב"ע]. וטעם שעיקר חפצו בישראל לפי שעושים בבחירה, וכיון שכל חפצו של הקב"ה רק בישראל, ממילא הם "קנין אחד" כמו שמים וארץ. ונתברר ש"עם זו קנית" פירושו שחיבבת מכל המעשים. ומשום הכי לא מייתי ראיה מן התורה, שנאמר (דברים ז, ז-ח) "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם וגו' כי מאהבת ה' אתכם" וגו'. שאע"פ שאהב אותם יותר מכל העמים, אכתי לא שמעינן שכל חפצו לבד בישראל ואהובים [הם] לו ביותר אפילו מן העליונים, שמטעם זה יקראו "קנין אחד". ומקרא "לקדושים אשר בארץ המה" וגו', למדנו שרק בישראל חפצו, שהן הקדושים אשר בארץ, ולא בקדישי עליונים, והבן.

"בית המקדש קנין אחד מנין? שנאמר (שמות טו, יז) "מקדש אדני כוננו ידיך" ואומר (תהלים עח, נד) 'ויביאם וגו' קנתה ימינו'". ושמא תאמר "קנתה ימינו" איננו לשון חיבוב וקנין? אלא שהביא את ישראל להר הטוב הזה שקנה בימינו ובזרוע עוזו, שנלחם עם אויבי ישראל ולקח ארצם מידם ונתנה לישראל, וכדכתיב בתריה (תהלים עח, נה) "ויגרש מפניהם גוים" וגו'. ומקרא מלא הוא (תהלים מד, ד) "כי לא בחרבם ירשו ארץ וגו', כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם". כלומר בגבורתך ובכחך הגדול. וכן הכא [שמא יש לפרש] "הר זה קנתה ימינו" במלחמה עם האויבים? להכי מייתי קרא (שמות טו, יז) "מקדש אדני כוננו ידיך", וראש הכתוב "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'". ו"הר נחלתך" כמו "הר זה קנתה ימינו", וכן פירש ר"א אבן עזרא ז"ל בתורה: "רמז להר המוריה, על כן כתוב אחריו "מכון לשבתך פעלת ה'" [עכ"ל]. והנה ההר הזה נחלת ה' הוא, מכון לשבתו עולמים. ולהגדיל הענין אמר "מקדש אדני כוננו ידיך", כלומר ההר הזה אינו נכלל בשאר מעשה שמים וארץ, אלא "כוננו ידיך", כביכול הוא מעשה ידיך אשר כוננת, כדוגמת שמים וארץ בכללם. וכמו שפירש רש"י ז"ל בתורה: "כוננו ידיך, חביב המקדש שהעולם נברא ביד אחת שנאמר (ישעיה מח, יג) 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים', ומקדש בשתי ידים" [עכ"ל רש"י]. וייראה לי לפי שזכר אצל ארץ יד, ואצל שמים ימין, זכר ג"כ אצל המקדש יד, "כוננו ידיך". וימין הר זה קנתה ימינו, ללמדנו ששקול כשמים וארץ. וכיון שחביב המקדש כבריאת שמים וארץ, נתברר ש"קנתה ימינו" היינו שנקרא "קנין אחד" [שהוא] חביב כשמים וארץ. ואל תשאל: כיון דעיקר ילפותא מ"קנתה ימינו" הוי ליה לאתויי הך קרא ברישא, ואחריו מקרא שני הבא לגלות פירושו של ראשון? וכדעביד לעיל דמייתי ברישא "עם זו קנית", והדר "לקדושים אשר בארץ המה". אין זו שאלה. דמייתי להו כסדר שהן כתובים במקרא. "מקדש אדני כוננו ידיך" כתוב בתורה וראוי להקדימו, ו"הר זה קנתה ימינו" כתוב בתהלים. וכן "עם זו קנית" כתוב בתורה, וקרא "לקדושים" וגו' כתוב בתהלים. ומשום הכי נמי גבי שמים וארץ מייתי ברישא "כה אמר ה' השמים כסאי" וגו' משום דכתיב בנביאים, והדר מייתי "מה רבו מעשיך ה'" וגו', אע"פ שנזכר בו קנין משום שנכתב בכתובים, וניחא הכל.