יין לבנון על אבות ו:יא

"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו". ויש נוסחאות "וכל מה" וכו' בוי"ו, ונוסחא זו נראית בעיני, דאדלעיל מינה קאי לפי ששנה "חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו", הודיע שאע"פ שאלו החמשה כל אחד מהם קנין מיוחד, וכדפירשתי לעיל, מכל מקום גם שאר הפרטים אהובים להקב"ה לפי שכולם מעשה ידיו להתפאר, והיינו דקתני "וכל מה שברא הקב"ה בעולמו", כמו המחצבים והצמחים ובעלי חיים למיניהן, כל אחד מהן לא בראו אלא לכבודו. וכבר פירשנו במקומות רבים בפירוש המסכתא ענין מלת "כבוד" כשנזכר בענינים האלהים. ודע כי אם התואר הזה סמוך אל אדם, כמו (משלי ג, לה) "כבוד חכמים ינחלו" וכיוצא, המדבר על האדם שינחל הכבוד, יורה על הרוח הקדש המלביש את האדם להבינו ולהשכילו. וכשהוא סמוך אל ה' ב"ה כמו (ישעיה מג, ז) "ולכבודי בראתיו" וכיוצא, יורה על הכבוד העליון והיא מדת החכמה העליונה הנעלמת מעין כל חי, כי אין נוצר ונברא היודע סודה, בלתי ה' לבדו. [אמר המגיה: עיין דברי הגר"א, בביאורו לספרא דצניעותא, דף א' הכותב: "וחכמה הוא ספר החתום שאין מתגלה רק מציאותה ולא מהותה"]. והיא המדה שהיא "כלי חמדה" שבה ברא ויצר עליונים ותחתונים, והיא סוד התורה, וכדפירשתי בברייתא הקודמת. ואין לנו להתבונן בה כלל, ועל זה נאמר (משלי כה, ב) "כבוד אלהים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר". כלומר הכבוד המיוחס לה' ב"ה שהיא מדת החכמה העליונה, ממדתה "הסתר דבר", כי סודה חתום וסתום. ו"כבוד מלכים" שהוא הרוח הקדש המיוחס לאנשי השם המלובשים בענוה ויראה, ויש בה "מלכות וממשלה וחקור דין", וכדפירשתי (אבות, ו) במשנתו של ר' מאיר ["העוסק בתורה לשמה"], ממדתה "חקור דבר". כי לכך נתן להם רוח בינה ודעת כדי שישכילו ויחקרו בתורה ובמצוותיה. ועל זה שנה כאן "וכל מה שברא הקב"ה בעולמו", יהיה מה שיהיה מאדם ועד רמש ועד עוף השמים, אל יקטן בעיניך דבר לאמר "למה, ועל מה נברא?" או תאמר חלילה שנברא ללא יועיל, דבר אין חפץ בו. אבל דע שלא בראו אלא לכבודו, כלומר להיות משמש למשפטי החכמה העליונה שהיא כבודו של הקב"ה. וכדפירשתי שבנין העולם הוא בחכמה, ומקטון ועד גדול כולם עבדים משרתים למלאות החפץ העליון שהוא בחכמה. וכההיא דתנן (אבות, ד) "ואל תהי מפליג לכל דבר וכו' שאין לך דבר שאין לו מקום". ופירשתי התם שאל יפליג שום דבר מדעתו, ויאמר "דבר זה ודאי לא נברא בשביל שום חפץ". חלילה לומר כן, שאין לך דבר בעולם שהוא קטן בעיניך, שאין לו מקום ותועלת ידוע לצורך הכל, אלא שהוא נעלם מבינתנו. [אמר המגיה: כך אמרו חז"ל בשבת עז: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה". וע"ע מורה נבוכים, ח"ג פ"כה, דף של"ג]. ועל זה (אבות, ד) שנה בן זומא "איזהו מכובד? המכבד את הבריות", והכל בכלל וכדפירשתי התם. וכיון שנברא כל דבר להיות תשמיש לחכמה, תבין מדעתך שראוי להשתמש בכל דבר בארח חכמה. ולכן כל הטובות שהן תחת השמש, כמו הזהב והכסף והנכסים וכיוצא בהן אינן נאים אלא לצדיקים המשתמשים בהם בצדק ובמשפט כפי החכמה. וכן תבין שאין ראוי לעזוב תלמוד תורה ועשייתה בשביל לקנות טובות העוה"ז, שכיון שלא נבראו אלא לכבודו, מה רב יתרון התורה על כולם, שהיא כבוד אלהים וראש [ל]כל הקנינים, וכדפירשתי בברייתא הקודמת.

הגדרת בריאה, יצירה, ועשייה "שנאמר (ישעיה מג, ז) 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'". וכבר פרישית (אבות, ד) בבבא "הוא היוצר הוא הבורא" שלשון "בריאה" נופל על התהוות חומר מאין, ועל חומר דק קל ורזה המתעבה ומשמין בלי סיבה. ולכן כל לשונות של "בריאה" על הדברים החמריים מגדול ועד קטן, ולא תמצאנו על דברים שהן מופשטים מחומר. אבל לשון "יצירה" בכתבי הקדש על נתינת הצורות הן בעליונים הן בתחתונים, כמו (זכריה יב, א) "ויוצר רוח אדם בקרבו". ולשון "עשייה" נופל בכתבי הקדש על התיקון, וזהו יותר מיצירה, שהוא על יפוי היצירה ותיקונו. ונכתב גם הוא על העליונים והתחתונים, שבכל דבר שייך תיקון ויפוי. והנה כל אדם יודה שהעליונים כמו המלאכים והצבאות יצרם ה' ב"ה לכבודו ולהדר מלכותו, כי נפלאים מעשיהם מאד. מה שאין בחמרים התחתונים שקצתן לא תאר ולא הדר להם, ואין אנו יודעים לאיזו תועלת נבראו. וקצתן מזיקים ומשחיתים כמו הזוחלים הארסיים וכיוצא, ושמא תחשוב שנבראו במקרה וללא יועיל? לזה שנה "כל מה שברא הקב"ה" וכו', כל ששם "בריאה" עליו נברא לכבודו, להיות משמש לחכמה העליונה, אלא שאין אנו מבינים סודו. והיינו דקאמר קרא (ישעיה מג, ז) "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ויפה הפסיק בעל הטעמים במלת "בראתיו", ובזה גלה סוד הכתוב. ועמדנו על טעמו [כדלהלן]. הכתוב אומר כל המעשים הנקראים בשמי, שהן כל מעשה בראשית ששמו של הקב"ה נקרא עליהן, וכענין (תהלים קד, לא) "[יהי כבוד ה' לעולם] ישמח ה' במעשיו". ובראתים לכבודי, וזה אות שמדבר אפילו על הבריאות השפלות ביותר בעלי החומר, שנופל על כולם לשון "בריאה". והודיע שבראם לכבודו להיות תשמיש לחכמה, וראיה לדבר [היא כי] "יצרתיו אף עשיתיו". כלומר איך תדמה בדעתך שנברא שום בעל חומר קטן או גדול ללא יועיל, אלא נברא במקרה, וכדרך מי שעושה מלאכה רבה שיבואו עמה ענינים שהן במקרה, הס מלהזכיר! שהרי אין לך בעולמי בריאה גדולה או קטנה, שלא "יצרתיו", שלא נתתי בו צורה מה להבדילו מיתר הנבראים, ושלא "עשיתיו", שלא הכינותי לו כל היפוי והתפארת והתיקון היותר אפשר ליתן לו, שיהיה לו לעזר בעבור הענין שנברא עבורו. וכמו שמעיד החוש וספרים הרבים שחיברו חכמי הטבע וכתבו נפלאות בכל מין ומין אפילו מן הרמשים, מה שאנו רואין בה תיקון איברים וכלי השמירה הצריכים להם לקיומם. וכיון ש"יצרתיו ועשיתיו" תבין שבראתיו לכבודי, להיות תשמיש ותועלת לאיזו דבר שגזרתי עליו בכבודי בסוד חכמתי העליונה. והפירוש הזה נאמן.

"ואומר (שמות טו, יח) 'ה' ימלוך לעולם ועד'". מייתי להך קרא הכא, לפי ששנה שכל מה שברא בעולמו הוא לכבודו, וכל שכן חמשה קנינים ששנה תחלה שהן נקראים בשמו ועשויים לכבודו. ושמא תאמר (תינח כולהו) [אמנם נכון כל אלו] שהן קיימים לעולם ועד, [א] "תורה" עומדת לנצח, [ב] "שמים וארץ" (ע"פ תהלים קמח, ו) "העמידם לעד לעולם", ומיום שנבראו עד היום לא בטל מהם דבר. ואע"פ שהפרטים יאבדו (קהלת א, ד) "ודור הולך ודור בא", הכללים שמורים לעד, שהמינים עומדים מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים והדומים והצמחים, לא יבטל שום מין בכללו. [ג] "אברהם" אע"פ שנאסף אל עמיו, כי המות פרוסה על כל החיים, נשמתו צרורה בצרור החיים. וכבודו לא בטל שנקרא (בראשית יז, ה) "אב המון גוים" עד היום הזה, ויש לו שם עולם. [ד] "ישראל" לא יסורו מהיות גוי עד עולם. מה שאין כן [ה] בית המקדש, הנה (מליצה ע"פ ישעיה סד, י) בית קדשו ותפארתו היה שרפת אש, וכל מחמדיו היו לחרבה. (איכה ה, יח) "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו". ואם הוא "קנין אחד" שקול כשמים וארץ, איך אפשר (מליצה ע"פ איכה ב, ג) שגדע ה' בחרי אף את קנינו החביב בעיניו? ולא יהא קנינו החביב כאחד ממיני צאצאי הארץ שאינו נקרא קנין מיוחד ואעפ"כ עומד לעד? להכי קאמר (שמות טו,יח) "ה' ימלוך לעולם ועד". ופסוק זה נכתב בתורה אחר "מקדש אדני כוננו ידיך", דילפינן מיניה לעיל ששקול בית המקדש כמעשה שמים וארץ. ומה ענין זה לזה? אלא הכי קאמר, אע"פ שכשיחטאו ישראל יחרב המקדש, אל תתמה ותאמר: "אם אפשר שיבטל, איה חביבות המקדש שנקרא קנינו של הקב"ה?". אין הדבר כן, שאינו בטל לעולם, ועתיד הוא להבנות פעם אחרת, ואז יעמוד "לעולם ועד" כמפורש בנבואת יחזקאל (לז, כו. "ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם". ושם בפסוק כ"ח, וכן פרק מג, ז) ובשאר כתבי קדש. כי "ה' ימלוך לעולם ועד", ועתיד לקבץ נפוצות עמו ולחדש עולמו ולהחיות מתיהם ולבנות הר קדשו ובית תפארתו. וכן פירש רש"י בחומש אהך קרא, "אימתי ייבנה המקדש בשתי ידים? בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו" עכ"ל ויפה פירש. והיינו כדברי הברייתא. ולכן גם עתה אע"פ שהמקדש חרב, הר הבית בקדושתו הוא עומד וכדפירשתי לעיל. וכדאמרינן (מגילה כח. על סמך ויקרא כו, לא) "'והשימותי את מקדשיכם', [קדושתן אף כשהן שוממין". ולשון הרמב"ם, הל' בית הבחירה, פ"ו ה"טז:] "אע"פ שהן שוממין בקדושתן הן עומדים". "וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא" (רמב"ם, הל' בית הבחירה, פ"ו סוף ה"טו) , לפי שהוא קנין חביב להקב"ה. ה' ב"ה יאמר די לצרותינו, ויאמר לקבץ נפוצותינו, ויבנה בית קדשנו ותפארתנו, יראו עינינו וישמח לבנו. אמן.