יין לבנון על אבות ה:כג

שכר מצוה לפי העמל שבה "בן הא הא אומר לפום צערא אגרא". חתם רבינו הקדוש מסכת אבות במשנת בן הא הא, כי כלל גדול למדנו ממנה הן לענין תלמוד תורה, הן לענין השמירה בלב, הן לענין תיקון הנפש כפי התלמוד שהוא המעשה, וכן לענין מעשה האברים במצות; בכולם לפי הצער כן השכר. והיינו דתנן לעיל (אבות, ד) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב", וכדפירשתי שהכל תלוי במעשה, והעוה"ז עולם המעשה. ובעבור המעשה האדם חי בעוה"ז בגוף ובנשמה. ויצר הלב רע וצריך לכבוש יצרו ולהכניס צוארו בעול התורה והמצוה. ובתחילה קשה על האדם מאד להרגיל לבו לחכמה ולעבודה, וצערו רב. וכפי הצער יקבל שכר בעוה"ז ובעוה"ב, לא כפי רוב שכלו ובינתו לגלות תעלומות ולפלפל בחידוד השכל. ולכן לא יוכל אדם להתרעם על מדותיו של הקב"ה, ולא יאמר "לי נתת לב צר ולחבירי לב רחב לשמוע ולקבל". [או יטעה לומר] "בי בראת יצר קשה, ובחברי יצר רפה". שהרי כפי צערו כן יקבל שכרו. ומשום הכי לענין התלמוד "מהר לשמוע וקשה לאבד", ו"קשה לשמוע וממהר לאבד" שוין לענין השכר, כשכל אחד מהם עושה את שלו ועמלים בכל כחן. זה עמל לשמוע ולהבין הלכה אחת או שתים, וכשהבין אותה עמל לשנותה מאה פעמים שלא יאבדנה. וזה עמל לאסוף שמועות רבות ולחזור עליהם. שכר שניהם כפי צערן. וכן לענין השמירה בלב, שעל זה שנה שמעון הצדיק (אבות, א) "על התורה". כי קשה מאד שיצייר הלב ציורי החכמה, כי יצר הלב קשה, ולכן נמשל לאבן (יחזקאל יא, יט) . והמשל נכבד. כמו שהאבן קשה ואינו נוח לחקוק ולחרות עליו פתוחים וצורות, כן לב האדם קשה לחקוק עליו מכתב אלהים כתב החכמה. ולכן הלב שמתחקים בו פתוחי חכמה נקרא "לב בשר" (יחזקאל יא, יט) . כי הבשר רך ונוח לחרות בו, וכמו שרמזנו (אבות, ה) אצל "עשרה דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות". וברוב יגיעה וצער יום יום לסוף יכנסו הדברים בלב, כמו האבן שנוטפים עליו טיפי מים זמן רב לסוף יעשו בו רושם, ומשל זה בעצמו השתמש בו ר' עקיבא למוסר השכל, והביאו לדרך החיים, וכדאמרינן (אבות דר' נתן, פרק ו, פסקא ב) שבתחלת למודו ראה מים נוטפים על חלמיש ועשו בו רושם, ודן קל וחמר אם טיפי המים רשמו בחלמיש, כל שכן שהתורה תרשום בלב! והמשל דומה לנמשל. כי האבן קשה והלב קשה, ואע"פ כן ברוב הימים הרך נצח את הקשה, כי המים עשו רושם בחלמיש. כמו כן התורה שנמשלה למים שנאמר (ישעיה נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", (דברים לב, ב) "יערוף כמטר לקחי", תוכל לרשום ברוב הימים בלב הקשה. ועל כן התאמץ [ר' עקיבא] לשקוד על התורה עד שבאחריתו נעשה חכם לב. ומי שמצטער נפשו ומרגילה יום יום לתורה כן שכרו גדול. וכן לענין המעשה, כי אע"פ שבלב אוהב חכמה ודרכי התורה, המעשה קשה, וצריך מוסר גדול שישתמר במעשה שלא לעבור על חקי החכמה, וכההיא דתנן (אבות, ה) "נוח לכעוס ונוח לרצות" וכו' וכן "ארבע מדות בהולכי לבית המדרש". וכן בפעולות בנתינת הצדקות ובגמילת חסדים איש לרעהו וכל עשין ולאווין האמורין בתורה שהיצר מנגדתן; כפי הצער שיצטער לקיים המצוה כן גודל השכר. ולפי שאין נפשות בני אדם נאצלות במשקל אחד בכחותיהן, בנפש זו כח שכל ובינה גדולים, ובאחרת כח שכל ובינה מעוטין; בזאת כח גבורה גדולה, ובאחרת קטנה; ובזאת כח גדול לאהוב ובאחרת מעט, וכן בכל כח וכח, ובכחות הללו תלויין המנהגים לטוב ולרע. וכן אין הגויות שוות, יש גויה שיתפעל הלב מהרה מכח ידוע, ויתאחר מהתפעל מכח אחר. וגויה אחרת תתפעל להפך. והן עניינים ארוכים ושרשים גדולים בסוד חכמת הנפש, כמו שהחילונו לבאר בספר "גן נעול", משום הכי תני בן הא הא "לפום צערא אגרא". (תהלים קמה, יז) ו"צדיק ה' בכל דרכיו" ואינו מקפח שכר שום בריה, ואינו נושא פנים לאחד מהן, אלא נוהג עם כולם בצדק ובמישירם. ולפי ש"לפום צערא אגרא", יפה שנה בן בג בג "הפוך בה והפוך בה וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע". שאע"פ שחכמת [נהיית חכם] והנך מבין ויועץ וחכם חרשים, אל תמנע מעסק התורה, ותשקוד עליה גם עד זקנה ושיבה, במיעוט שינה במיעוט תענוג ובמיעוט דרך ארץ, כי "לפום צערא אגרא", לא כפי רוב הידיעה וההתבוננות. כך נראה בעיני בפירוש הפרק הסתום הזה, שבו נשלמה המסכתא כולה. ולפי שסמכו למסכתא זו ברייתא הנקראת "קנין תורה", ומפרשי המסכתא ז"ל פירשוה, לא אחדל גם אני מלפרשה, וה' יעזר לי. [אמר המגיה: סמיכות זו היא קדומה בזמן. מצאנו בסדר רב עמרם גאון (מהד' מוסד הרב קוק, עמ' פ') "שמנהג בית רבינו שבבבל שאחר תפילת מנחה בשבת שונין אבות וקנין תורה" עכ"ל [כלומר, צרפו ברייתא זו כפרק ששי של אבות. עד כאן הגהת המגיה].

סליק פרק ה'