יין לבנון על אבות ה:כב

"בן בג בג אומר". אחר ששנה משניותיו של יהודה בן תימא, קבע משנת בן בג בג לבאר יותר דעתו של בן תימא שהתפלל "ותן חלקנו בתורתך", וסידר וחילק שנות האדם למחלקות להודיע כמה זוכה האדם מיום הולדו עד יום מותו כשיהיה חלקו בתורה. ושעל כן ראוי לכל אדם להתפלל ולהתחנן לאלוהיו שיעזרהו מקדש (מליצה ע"פ תהלים כ, ג) ויתן חלקו בתורה. ותני בן בג בג שהדבר כן הוא, שהתורה כלילת יופי כל הזמנים והשנים שהאדם חי בעולם, וכדאפרש.

חמש תקופות בחיי האדם "הפוך בה והפוך בה". ראה בן בג בג ששנותיו של אדם כלולות בחמשה זמנים, ובהם תמצא כל ימי חייו מיום היותו עד בואו לימי מאה, והזמנים שוין כל זמן עשרים שנה, ובין כולם מאה. וכנגדן שנה חמשה דברים לכבוד התורה, ואלו הן הזמנים. [א] מתחלת לידתו עד בן עשרים לתלמוד, כדתנן "בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן חמש עשרה לתלמוד". [ב] מבן עשרים עד בן ארבעים לצאת ולבוא במלחמות ובדרך ארץ, כדתנן "בן עשרים, לרדוף בן שלשים לכח". [ג] מבן ארבעים עד בן ששים לבינה ולעצה, כדתנן "בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה". [ד] מבן ששים עד בן שמונים לזקנה ולשיבה, כדתנן "בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה". [ה] מבן שמונים עד בן מאה לתשות הגוף והיצר, כדתנן "בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח". ואשמועינן בן בג בג שבכל חמשה זמנים הללו טוב לאדם לעסוק בתורה לשמה, שעל ידה ישיג כל המעלות הנקנות בזמנים הללו. אבל כשיעזוב התורה לא ישיג מאומה מכולן בימי חייו, והיינו דקתני "הפוך בה", והוא לשון חכמים (קידושין נט.) "עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה", וכן (שבת נו.) "מהפך בזכותיה", (יבמות סג.) "הפוכי בעיסקא", כולם לשון עסק שמתעסק בדבר הרבה, כמי שהופך דבר לראות כל צדדיו ולעיין בו. וכן "הפוך בה" דהכא, כלומר עסוק בתורה בהשתדלות רב, וכדתנן (אבות, ד) "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה", שתהיה התורה עיקר עסקו של אדם. ונגד הזמן הראשון עד בן עשרים תני לה שישתדל במקרא במשנה ובגמרא, ולא תני גביה מידי [משהו נוסף], משום דעשרים שנים ראשונים אינן אלא לתלמוד, כי הלב פנוי מטרדת הפרנסה ועול החברים וכדפירשתי לעיל. להכי תני סתמא "הפוך בה", כלומר אל תתעצל מלעסוק בתורה בשנים הללו, ולא תהיה אויל בוזה חכמה ומוסר, אלא "הפוך בה".

"והפוך בה דכולא בה". נגד הזמן השני מעשרים עד ארבעים קתני לה, כלומר אע"פ ששנינו "בן עשרים לרדוף ובן שלשים לכח", אל תאמר "הנה למדתי חכמה עד בן עשרים, ומתי אעשה לביתי? (מליצה ע"פ בראשית ל, ל) , עתה זמן לרדוף אחר מזונותי לכלכל אשתי ואנשי ביתי, וכן לצאת ולבוא למלחמה וכן בן שלשים לכח לסבול מאורעות, לעבור ימים [י' ראשונה מנוקדת בפתח] ולרכוב בציות לאסוף חיל הון ועושר וכבוד, וכדרך (דברים ח, יז) "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" [עד כאן דברי הטועה]. אלא גם מעשרים ואילך הפוך בה ועסוק בתורה, ותהיה תורתך עיקר ומלאכתך טפילה. ואם תאמר "מה אעשה לעול דרך ארץ ועול מלכות"? דע שאם תעסוק בתורה לשמה תמצא פרנסתך מוכנת לפניך, גם עושר גם כבוד וכל אשר תשאלך נפשך, והיינו דקתני "דכולא בה", שכל הטובות כלולות בעסק התורה. וכדתנן (אבות, ג) "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ", והתם פרישית לה. וכן אמר שלמה בחכמתו (משלי ג, ח) "רפאות תהי לשרך" וגו', (ג, טז) "ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", וכתיב (משלי ח, יח) "עושר וכבוד אתי, הון עתק וצדקה". וכתיב (תהלים קכח, א-ג) "אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים" וגו', וכדבעינן לפרושי בפרק בתרא בעז"ה.

שימוש נכון במדת "בינה" "ובה תחזי". נגד הזמן השלישי מארבעים עד ששים קתני לה. ותחזי כמו (משלי כד, לב) "ואחזה אנכי אשית לבי", שנופל על מראה הלב בבינה ובהשכל. וכן כל לשון "חזיון" ו"חזה" על מראה הלב בנבואה, וכלומר כשתגיע לימי בינה מארבעים ואילך, השמר מהשתמש בבינתך ובעצתך לענייני חול, ולבלות שנותיך בעסקים שאין בם מועיל. אלא "בה תחזי", שתשתמש בכח בינתך להבין בתורה, להבדיל בין האמת והשקר, ולהבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, ולהבין ביראת ה', ולהבין צדק משפט ומישרים. ואם כה תעשה אז בינתך בינה ותקרא "מבין", כדרך (משלי ד, א) "והקשיבו לדעת בינה". (משלי ד, ה) "קנה חכמה קנה בינה", (משלי ד, ז) "ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה", וכדומה להן מן המקראות שפירשנו כולם בספר "גן נעול". ובררנו שאין לשון "בינה" סתם נופל אלא על ההתבוננות בחכמה ובתורה, וכן תאר "מבין". וכבר רמזנו על זה (אבות, ג) במשנתו של ראב"ע ["אם אין בינה אין דעת"]. אבל אם תשתמש בבינתך לאסוף ולכנוס וכיוצא, אתה דומה לאדם שאין בו בינה, וכדכתיב (משלי כג, ד) "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל". לפי שהעושר נקנה בתחבולות הבינה לפי מחשבת האדם, וקאמר "אל תיגע" בתחבולותיך להעשיר, אלא חדל לך מבינתך. ועל כן כתוב "בינתך" שהוא בינה בעיני [אותו איש] היגע להעשיר, ובאמת איננה בינה, וכמו שפירשנו בספרי "יסודות הלשון". ואין צריך לומר שלא תשתמש בבינתך להבין בהבלים ובהזיות, או להשען על בינתך נגד התורה, ד"כל באיה לא ישובון" (משלי ב, יט) , והיא נטיה למינות, וכדכתיב שם (משלי ג, ה) "בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען". ובפסוק זה כתוב ג"כ "בינתך", לפי שאיננה בינה באמת, אבל נחשבת "בינה" בעיני הנשען עליה. אלא "בה תחזי", בתורה תחזה בבינה. וכן לענין העצה שהיא עמוקה ועדיפא מבינה, וכדתנן (אבות, ב) "מרבה עצה מרבה תבונה", והתבונה ע"י הבינה, וכדפירשתי לעיל גבי "בן חמשים לעצה". וכדכתיב (משלי כ, ה) "מים עמוקים עצה בלב איש", ג"כ תחזה בתורה. כי העוסק בתורה יוכל להיות יועץ ומורה הלכות, דכתיב (ירמיה יח, יח) "כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם", והיינו ממי שקבל שמועות החכמה ונוהג כן. אבל אם אינו בעל השמועות לא תועילנו בינתו. וכן היועץ במלחמות ובדרכי העולם, אם אינו חכם אין מועצותיו ישרות, והעושה על פיו לא יצלח, וכדפירשתי היטב בספר "מעין גנים". כי אין בינת האדם שלטת בדברי העולם, כדכתיב (משלי כ, כד) "מה' מצעדי גבר, ואדם מה יבין דרכו?". והיועץ בהן צריך עזר מן השמים שיצליחו בעצתו, כדכתיב (דהי"א כו, יד) "וזכריהו בנו יועץ בשכל", ומפורש בספר "מעין גנים". ואין השגחת ה' דבקה אלא בחכמים שומרי תורה, ולכן עוזבי תורה לא יחזו בעין לבם עצה ישרה. ולפי דמיירי בבינה ובעצה תני ו"בה תחזי", לפי שלשון חזיון נופל על מראה הלב בשכל ובבינה, שצריך לבינה ולעצה כדפירשתי.

"וסיב ובלה בה". אתרווייהו תני [מלת] "בה"; כלומר "סיב בה ובלה בה". ונגד הזמן הרביעי מששים עד שמונים תני "וסיב", לשון זקנה ושיבה, כלומר כשתגיע לימי זקנה מששים ואילך, השמר מלעזוב תורת ה'. ואל תאמר "כבר חכמתי ובינותי והנני חכם מבין ויועץ, ולמה אטריח עצמי בזקנותי בעסק התורה?" [ע"כ לשון הטועה]. אלא "סיב בה", תהא זקנותך בתורה, וכן שיבתך, וכדאמרינן (יבמות סב:) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך, אם למדת תורה בילדותיך למוד בזקנותך". כי אין קץ לחכמת התורה, וכדכתיב (תהלים קיט, צו) "לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצותך מאד". וכשתעסוק בתורה אז תקרא "זקן" לכבוד ולתפארת, וכדפירשתי לעיל גבי "בן ששים לזקנה", וכן לענין השיבה. אבל אם תבטל ממנה לא תקרא "זקן", כי אין החכמה קנינך [במה שדרשו חז"ל "אין 'זקן' אלא מי שקנה חכמה", קידושין לב:], שהרי עזבת אותה, וכן לענין השיבה.

"ובלה בה". בלותך תהיה ג"כ בתורה, ונגד הזמן החמישי משמונים עד מאה קתני לה, וכדפירשתי לעיל. ש"בן שמונים לגבורה", שגוף האדם ויצרו תש וחלש כבגד יבלה, וכל שכן בן תשעים ובן מאה. ולשון הכתוב נקט (בראשית יח, יב) "אחרי בלותי היתה לי עדנה", והיתה [שרה] אז בת תשעים שנה, ולכן אמרה "אחרי בלותי" דבן שמונים לבליה. וכן (תהלים צב, יא) "בלותי בשמן רענן", כלומר סוף ימי הצדיק רעננים אפילו כשיגיע לימי הבליה משמונים ואילך. ואל תאמר: "בשלמא קודם שמונים צריך אני לעסוק בתורה משום יצר הרע, וכדאמרינן (ב"ב טז.) "בראתי בך יצר הרע בראתי לך תבלין תורה" (ומצות) , אבל מימי בליה ואילך, שהיצר תש מאליו ולב מבין גובר עליו למה אצטער עצמי בעסק התורה? [ע"כ דברי הטועה]. אלא "בלה בה", תהיה בלייתך ג"כ בתורה.

"ומינה לא תזוע". לא תמוש מהגות בה כל ימי חייך. ואיכא למימר שעל זמן ששי נקט לה, והיינו ממאה ואילך, שאפי' תחיה ק"ך או ק"ל שנים לא תזוז ממנה. ומשום דבמשנת בן תימא לא הזכיר רק עד בן מאה דממאה ואילך כל הזמנים שוים, נקט איהו ומינה לא תזוע, וכדפירשתי לעיל ד"כאילו מת" היינו שאין לו חלק ונחלה עוד עם העוה"ז, וכעבר ובטל מן העולם הזה. וקאמר ד"מינה לא תזוע", שאע"פ שאתה חשוב כמת וכבטל מכל עניני העולם, לא תזוז מן התורה.

מעלות לימוד התורה "שאין לך מדה טובה הימנה". כלומר מראשיתך עד אחריתך לא תמצא בנפשך מדה מכל המדות שתהיה טובה מן התורה, לא תשיג באחת ממידותיך הטובה שאתה משיג ע"י התורה. כי עד בן עשרים כשתבטל מן התורה תעשה מעשה נערות הבל ואין בו מועיל. מעשרים ועד ארבעים כשתבטל תרדוף לאסוף הון וחיל להתגאות ולהשתרר. ומה תוכל להרויח במדתך עושר וכבוד? והתורה נקל בעיניך להנחיל לך עושר וכבוד, כדכתיב (משלי ג, טז) "ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", ובפרק בתרא אפרש. ממ' ועד ששים כשתבטל ממנה, תשתמש בבינתך ועצתך לתחבולות ולערמות ולענייני העולם, ואפילו תצליח לא תרויח יותר מעושר וכבוד, ואין זה כלום נגד טובת התורה. מבן ששים ועד שמונים אם תבטל ממנה תרויח המנוחה והתענוג, ואין מנוחה לנפש ותענוג נפלא יותר מעסק התורה וכדאפרש התם. וכל שכן מבן שמונים ואילך. כללו של דבר אין מדה בעולם שתכיל טובה כמו התורה שהיא כוללת כל הטובות וההצלחות, וכדפירשתי (אבות, ג) גבי "חביבים ישראל שנתן להם כלי חמדה". וכן מפרש מה ששנה "ומינה לא תזוע", כלומר מנעוריך ועד זקנותיך, ואפילו יקרוך צרות רבות ורעות אחוז בתורה ואל תרפה ממנה, כדכתיב (תהלים קיט, צב) "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי". להכי תני "שאין לך מדה טובה הימנה". ובשלמא אם יש דבר טוב ממנה, אפשר שתאמר "אנצל מצרתי ע"י דבר זה שהוא טוב מן התורה". אבל לפי שאין בעולם דבר טוב ממנה, לכן מינה לא תוכל לזוז כי מה יושיעך [דבר אחר]? והתורה לבדה מצלת ומגינה, כך נראה בעיני.