יין לבנון על אבות ה:ב

"עשרה דורות מאדם עד נח". בתורה מפורשים הדורות הללו, ואלו הן אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח, ובין כולם עברו אלף תרנ"ו שנה מבריאת העולם עד דור המבול,צא וחשוב ותמצא.

מדת ארך אפים של הקב"ה, שדוחה העונש לתקופה ארוכה "להודיע" כלומר לכן פירשה התורה דור אחר דור, ולא סתמה וכתבה "ויהי כי החל האדם לרוב וגו' וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו', ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' ונח מצא חן בעיני ה', ויחי בשש מאות שנה לחיי נח היא שנת כך וכך מיום ברוא ה' אדם על הארץ", והיינו יודעים שבא המבול מפני רעת בני אדם, ושניצל נח, ושהיה המבול כך וכך לבריאת עולם ולשש מאות שנה לחיי נח. ולמה פרט קרא מספר הדורות זו אחר זו? אלא להודיע כמה ארך אפים לפניו, וכדבעינן למימר. ולא תני בהך בבא "ומה תלמוד לומר?" כדתני ברישא גבי בעשרה מאמרות? משום דלא דמיין להדדי, דהא דפרט עשרה מאמרות שפיר קתני "ומה תלמוד לומר". שאם גלוי וידוע לפניו למה ברא עולמו בעשרה מאמרות, מ"מ כיון דלא גלי לן סודו, הוי ליה למסתם כיון דנפקא מיניה מיעוט בכבוד שמים, וכדקאמר "והלא במאמר אחד יכול להבראות", ופרישית לה לעיל. אבל גבי "עשרה דורות" ליכא למיחש מידי דאין מעוט כבוד שמים יוצא ממנו. ועכ"פ אצטריך לגופא להשמיענו סדר הדורות מי ומי היו ראשי דור ודור. לא תני "ומה תלמוד לומר", אלא "להודיע כמה ארך אפים לפניו". כלומר לפי שהיה יכול לסתום ולקצר, ובא ופירש דור אחר דור, אין זה אלא ללמדנו דבר חדש להיות לנו לתועלת. ומהו שאנו למדין? "כמה ארך אפים לפניו", כלומר כמה גדולה מדת ארך אפו. שאע"פ שבשלש עשרה מדות הרחמים מפורש שהקב"ה ארך אפים, לא ידענו עד כמה? וכן אם הוא לבד ארך אפים לצדיקים או גם לרשעים? ומעשרה דורות שהאריך להם עד נח למדנו שתים. למדנו שמאריך אפו אפילו עד עשרה דורות, ולא תימא שמאריך אפו לאדם עד קרוב ליום פקודתו ותו לא, לפי שאם יאריך יותר ימות בלי משפט ובלי תגמול על פשעיו. שהרי ראינו שהאריך אז עשרה דורות שלמות קודם שנפרע מהם. וכן למדנו שמאריך אף אפילו לרשעים גמורים, שהרי כל הדורות הללו היו רשעים גמורים. ואע"פ שהיו ביניהם איזו קדושי עליון כמו שת וחנוך ומתושלח וכיוצא, היה יכול להפרע מן הרשעים, ולהציל את הצדיקים כמו שעשה בימי נח, והאריך להם לפי שכך מדתו, להאריך אפו אפילו לרשעים גמורים. ואע"ג דבהדיא כתיב בתורה שמאריך אפו לרשעים גמורים, והיינו גבי כנעניים שהיו עם כבד עון, ואמר הקב"ה לאברהם (בראשית טו, טז) "כי לא שלם עון האמורי עד הנה", הרי שהאריך להם אפו עד צאת ישראל ממצרים. התם טעמא קאמר "כי לא שלם", שלא נתמלאה סאתם עדיין, (ר"ה טז:) "ואין דנין את האדם אלא לפי מעשיו עתה". אבל מעשרה דורות מאדם ועד נח שמעינן דאפילו נתמלאה סאתם מניח להם זמן אולי ישובו בתשובה, והיינו מדת ארך אפים. דלית לך למימר שמא עשרה דורות הללו אע"פ שהיו רעים וחטאים לא נתמלאה סאתם עד שש מאות שנה לחיי נח, דמשום הכי פרט הכתוב עשרה דורות ללמדך שכולם היו מכעיסין ושוין בהכעסה, ושקולים זה כזה, וכדפרישית לעיל גבי בעשרה מאמרות. וכיון שהדור הראשון כבר הכעיסו את ה' ב"ה הרבה כמו דור המבול, א"כ היתה סאתם מתמלאת. ואעפ"כ האריך להם עשרה דורות. למדנו כמה ארך אפים לפניו, והיינו דקתני "עשרה דורות מאדם ועד נח" מפורשין, להודיע ששקולין הן שכל הדורות היו מכעיסין ובאין זה כזה, ואעפ"כ לא הביא המבול עד הדור העשירי למדנו כמה ארך אפים לפניו. וכן אין לומר שהאריך להם אולי ישובו בתשובה, שהרי הוא ב"ה צופה הדורות מראש, וגלוי לפניו שכל הדורות לא ישובו בתשובה ואעפ"כ האריך להם. הא למדת כמה ארך אפים לפניו. והכי נמי גבי אמוריים צפה מראש שלא ישובו, כי היו זרע מרעים מבני כנען בן חם, ואעפ"כ האריך להם עד מלאת סאתם. לפי שכך הם דרכיו של מקום ב"ה, שאינו מטה דינו ומדותיו במשפט שום אומה, והולך ונוהג עם כולם במדות רחמיו וחסדיו וארך אפו, כי צדיק ה'. וכבר רמזתי על זה במשנתו של ר"ע ששנה (אבות, ג) "הכל צפוי והרשות נתונה".

ה' לא מיהר להעניש לז' אומות כנען, והטעם לכך ובספרנו "רוח חן" כתבנו נכבדות בזה, כי המלך שלמה גלה בספרו דברים של חפץ בענין זה. והזכיר תועבות האמוריים שנדמו לחיות רעות במעשיהם, וה' ב"ה ריחם עליהם כאלו הם בני אדם, ושלח את הצרעה לגרשם מעט מעט. והענין ארוך לא אוכל לכתבו פה כי יאריכו הדברים. ואמר שם (פרשה י"ב פסוקים ט-יא) "לא מבלי יכלת להדוך רשעים תחת צדיקים במלחמה או לשכלם בחיה רעה או בדבר אחד להשחיתם עד כלה. (שם פסוק י') אך בהכותם מעט מעט נתת להם יד להתנחם. ואם לא נעלם ממך כי הם זרע מרעים, ורעתם בקרבם שרשה ולא יהפך לבבם לעולם. (שם פסוק י"א) כי ארור גזעם מראשית" וגו'. ואכתוב הפירוש בקצרה, הודיע שגם לעת בוא קצם להתקיים בהם גזירת "לא תחיה כל נשמה", הענישם מעט מעט, לא מבלתי יכלת ה' חלילה, אלא לתת להם מקום וזמן להתנחם שישובו מפשעיהם. ואע"פ שלא היה נעלם מן ה' ב"ה שלא ישובו, כי הם זרע מרעים מבני כנען ורעתם השתרשה מאד בלבם ושאי אפשר שיהפך עוד לבבם מרעה לטובה, אעפ"כ נהג עמהם במדת חסדו ובמדת ארך אפו. וזהו שהוסיף לומר כי ארור גזעם מראשית, להיות למופת שלא היה נעלם מן ה' ב"ה שלא ישובו לעולם, ושידע מראשית שיהיו בניהם אחריהם אוחזים מעשה אבותיהם בידם. ודבר זה למד מתורת משה רבינו ע"ה, שהרי כשהקיץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, שהוא כנען שהיה הקטן בבני חם, אמר (בראשית ט, כח) "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". וידוע כי נח היה נביא לה', ואשר יברך מבורך ואשר יאור יואר, כמו יצחק שאמר לעשו (בראשית כז, ד) ("ואברככה לפני מותי") ["בעבור תברכך נפשי בטרם אמות"], וחששה רבקה כי ידעה שיסכימו מן השמים לברכתו. ועל כן הוסיפה (בראשית כז, ז) "ואברככה לפני ה' לפני מותי".

רשע וטוב לו, הטעם לכך ואם היה ספק לפני המקום ב"ה אם צאצאי כנען יאחזו בדרכי אבותיהם אם לא, איך הניח לנביאו לאררם עד סוף כל הדורות, ושמא יצאו ממנו בנים צדיקים? ואין זה אלא כי לא נעלם מן ה' ב"ה שלא יהפך לבבם לעולם, ושכל תולדותיו יאחזו מעשה אבותיהם בידיהם, ולכן הניחו לקללם. ויפה אמר [שלמה] כי "ארור גזעם מראשית", לאות כי לא נעלם מן ה' ב"ה דבר. וכן הודיע שם טעמים לדבר, ואמר (פרשה י"ב פסוק ט"ו) "יען כי צדיק אתה תמלוך בצדק על כל המעשים" וכל הענין שם, והדברים עתיקים. ויוצא מכל זה לדורות שאם תראה רשעים מצליחים, אל תאמר "איה אלהי משפט?". כי כמה ארך אפים לפניו, ואפילו תראה דורות רבים רשעים עתקו גם גברו חיל, אל תתמה על החפץ. כי גם זה מדתו יתברך שכמה ארך אפים לפניו, כמו שתראה בעשרה דורות מאדם ועד נח. ותדע שלבסוף יעשה הקב"ה כלה ברשעים, כמו שעשה בימי נח. וכן תלמד מזה כי הוא ב"ה עתיד לדון את החיים לעוה"ב, שהרי כל הדורות מאדם ועד נח שקולים זה כזה, שכולם היו מכעיסין ובאים, ולא נפרע מהן עד דור העשירי. והיכן נפרע מן הראשונים, וכי משוא פנים יש בדבר חלילה? אלא עוד יום לה' צבאות, ואותם שמתו יחיו ועתיד לדון אותם. ולפניו יתברך גלוי למה נדונו אלו בעוה"ז, והאחרים ידונו בעוה"ב. והן תעלומות מבני אדם. וללמדנו כל זה כתבה התורה עשרה דורות שמאדם ועד נח. ויש להאריך מאד בדרוש זה, אבל ריש מלין אני כותב. הכין הוא פרושא דמתניתין לפום עניות דעתין.

"עשרה דורות מנח". גם הדורות הללו מפורשים בתורה, ואלו הן: שם ארפכשד שלח עבר פלג רעו שרוג נחור תרח אברהם, ובין כולם עברו ש"מ שנה משנת המבול עד שנתגלה הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה בדור הפלגה, והיה אז בן מ"ח שנה. צא וחשוב ותמצא.

ארך אפים של הקב"ה "להודיע". כלומר לכן פירשה התורה דור אחר דור ולא סתמה ואמרה "ויהי בשנת כך וכך אחר המבול ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וגו' הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו' ויפץ ה' אותם" וגו'. והיינו יודעים כמה שנים היה אחר המבול, ושבלל שפת כל הארץ בעבור רעת בני האדם. ומדפרט קרא דור אחר דור, אין זה אלא להודיע כמה ארך אפים לפניו, וכדבעינן למימר. והכי נמי לא תני "ומה תלמוד לומר?", משום דלא נפקי גריעותא מן הפרט, ואיצטרך לסדר דורות, אלא דמ"מ לא היה צריך לפרש לולא שבא ללמדנו "כמה ארך אפים לפניו", וכדפירשתי לעיל שהודיע שהיו כל העשרה דורות שקולין זה כזה ברעה. וכבר התחייב הדור הראשון שאחר המבול כמו דור הפלגה, אלא שהאריך להם עשרה דורות כפי שורת מדת ארך אפו, וכמו שפירשתי אצל עשרה דורות מאדם ועד נח. ואע"ג שכבר למדנו דבר זה מ"עשרה דורות שמאדם ועד נח", איצטרך תרתי. דבשלמא עשרה דורות ראשונים שנגזר עליהם להמחות מן העולם במבול, ולכלות העולם כולו בשבילם עד בהמה ורמש ועוף השמים כל ירק וכל עץ, שפיר איכא למימר שחס הקב"ה לכלות מעשה ידיו, כי חפץ ה' במעשיו, וכדפרישנא גבי בעשרה מאמרות נברא העולם. אבל עשרה דורות שניות שלא נגזר עליהם ועל העולם כליה, אלא בלבול לשונות וההפצה על פני כל הארץ, הייתי אומר דבכי האי גוונא ליכא ארך אפים לפניו כל כך, אלא הדור הרע הראשון יקרנו כך. קא משמע לן דאפילו בכי האי גוונא נמי ארך אפים לפניו, ולא הסירם מעל פניו עד הדור הרע העשירי, וכדבעינן למימר.

"עד שבא אברהם אבינו". דע כשברא אלהים אדם על הארץ רצה לשכון בתחתונים, להיות להם לאלהים, ולשפוך את רוחו על כל בשר, וכמו שנברא אדם הראשון בדוגמא זו בצביונו ובקומתו ובדעתו, מלא רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, ודיבר עמו אלהים. וכאשר חטא ונפל ממעלתו, ונתקלקל לבו וגבר בו היצר הרע, אע"פ שהוא שב בתשובה גדולה וריחם עליו ה' ב"ה, הנה צאצאיו אחריו השחיתו וסרו מהר מדרך ה', והם העשרה דורות מאדם ועד נח, שהיו כולם אנשי משחית, זולתי יחידים שרידים כמו שת וחנוך וכיוצא. ולכן נגזר עליהם שימחו כולם מן הארץ, "וישאר אך נח" ובניו לבדו. ואע"פ שהוא היה "צדיק תמים בדורותיו", צאצאיו אחריו עזבו את ה' ולא אבו שמוע בקולו, זולתי יחידים כמו שם ועבר וכיוצא. והאריך להם ה' ב"ה עד עשרה דורות, שאם ישובו בתשובה, (הושע יד, ח) "ישובו ישבו בצלו" ויהיה להם לאלהים. וכאשר עד דור העשירי לא באו לחסות תחת כנפי אלוהי ישראל, אז גזר להשליכם מעל פניו עד עולם, כי (שמו"א טז, י) "לא בחר ה' באלה".

ה' בחר באברהם ובזרעו להיות לו לעם ובחר מכולם באברהם אבינו ע"ה ובזרעו אחריו להיות להם לאלהים לעדי עד. ומעשה זה היה בדור הפלגה, כשבקשו לבנות עיר ומגדל וראשו בשמים, אז בא קץ עולם להפיצם ולהסירם מעל פניו, ובעת ההיא בחר באברהם אבינו ע"ה וכרת עמו הברית, כי (ע"פ נחמיה ט, ח) "מצא לבבו נאמן לפניו". וכמו ששנו בברייתא [פרקי] דר' אליעזר הגדול [פרק כ"ד], (דברים לב, ח) "בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם" וגו', שבדור הפלגה הפיל הקב"ה גורלות עם ע' שרים, ונפל אומה לכל שר, ובחלק ה' ב"ה נפל ישראל, כמו שאמר (דברים לב, ט) "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". להורות שבעת ההיא השליך כל העמים מעל פניו, ובחר באברהם ובזרעו אחריו. וזהו חבה יתירה מאד לישראל מכל האומות. כי על כן מזמן ההוא ואילך לא שרתה שכינה על איש משום אומה ולשון זולתי על אברהם ועל זרעו אחריו; לא נעשו אותות ומופתים לשום אומה, זולתי לזרע אברהם; לא נתן תורה ומצוה לשום אומה, זולתי לזרע אברהם. ועוד כמה וכמה מעלות אין כאן המקום להזכירם, ורמזנו עליהן במשנתו של ר"ע ששנה (אבות, ג) "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" וכו' "חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה". ולא עשה ה' ב"ה כן לכל העשרה דורות שהיו אחר המבול אע"פ שהיו כולם רעים וחטאים. לפי שכמה ארך אפים לפניו, ועד דור העשירי האריך להם. ולית לך למימר שלא היו בדורות הראשונים איש שהיה ראוי שיכרות ה' ב"ה עמו הברית ועם זרעו אחריו, שהרי היה שם בן נח איש צדיק. ואל תאמר [שזה מפני] שהוליד בנים משחיתים, שהרי גם בזרע אברהם [יש] ישמעאל ובני קטורה שאינן בכלל הברית, אלא יצחק לבדו, ובבני יצחק [יש] עשו שאינו בכלל הברית אלא ישראל, ואעפ"כ כרת הברית עם אברהם אבינו ע"ה ולזרעו הטוב. וכמו כן היה יכול לכרות הברית עם שם, ולהשליך יפת וחם וצאצאיהם מעל פניו, ואח"כ היה בוחר באחד מזרע שם ומרחיק שאר צאצאיו, וכן בבן בנו ובן בן בנו עד יעקב. אלא דמשום הכי לא עשה כן, לפי שכמה ארך אפים לפניו, ושיבחר באברהם אבינו לבדו. והיינו דתני "עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם", כלומר כל הטובות שהיו ראויים אליהם בני אדם כולם, נוטל מהם ונתנו לאברהם לבדו.

ההבדל בעונש בין דור המבול לדור הפלגה ואי קשיא לך מאי טעמא עשרה דורות ראשונים נמחו במי המבול, ועשרה דורות שניים לא נעקרו מן העולם? דאי משום שנשבע הקב"ה שלא יוסיף עוד להכות את כל חי כמו שעשה בימי נח, הא גופא קשיא וכי משוא פנים יש בדבר? אם לא נכון לעשות כן למה עבר הכוס על עשרה דורות הראשונים? אשיבך כי (תהלים קמה, יז) "צדיק ה' בכל דרכיו". שאינן דומים עשרה דורות השניים לראשונים, שהראשונים נתחייבו כליה מן העולם, והאחרונים בלבול לשונות וההפצה הוא דאתחייבו, אבל כליה לא נתחייבו. וראיה מן התורה, כי לפי שקין הרג את הבל אחיו נתחייב כליה, וזרעו אחריו אילו היו שבים בתשובה חיו יחיו. אבל אם כולם אחזו מעשה אבותיהם בידיהם, וכן זרע שת כולם רעים וחטאים זולתי נח ובניו. ולכן זרע קין נתחייבו כליה בעונם ובעון אביהם המרצח, וכן זרע שת. וכשבא קץ עשרה דורות שהאריך להם ונתמלאה סאתם, היה משורת הדין שימחו כולם מן הארץ, וכמו שכתוב (בראשית ו, ה) "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום", ונאמר (בראשית ו, יב) "וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה", למדנו שהתמלאה סאתם להמחות מן העולם. ואם יקרה כן לדור דור שתתמלא סאת העולם כלו בעת אחת, ודאי שימחו כולם כמו דור המבול כי אין משוא פנים לפניו יתב', ואינו משנה מרצון לרצון חלילה. וכדכתיב (מלאכי ג, ו) "אני ה' לא שניתי". אלא שגזר ה' ב"ה לתקן עולמו בדרך שלא יקרה עוד כמו זה לעולם, ונשבע עליו שבועה אחר המבול. ולכן בדור הפלגה שהיה כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, והסכימו לעשות עיר ומגדל ולהיות מקובצים יחד, והיו האנשים האלה תרבות אנשים חטאים, אע"פ שלא היו עדיין חייבים כליה, צפה הקב"ה שאם יניחום לבנות העיר והמגדל כאשר החלו לעשות, יפלו אח"כ ברעות גדולות עד להשחת, ויתחייב כל העולם כלו כליה בעת אחת, בעבור שתהיה כל הארץ נשחתת כמו בדור המבול, ויאבדו כולם מן הארץ כפי הגזרה העליונה אשר לא תשתנה. וכבר נשבע הקב"ה שלא יעשה עוד כן. על כן ברחמיו וברוב חסדיו תקן הדבר טרם בא עד קצו, כי בלל לשונם שלא ישמע איש שפת רעהו, ויצטרכו להפרד ולהנפץ על פני כל הארץ, ויאחזו מחוזות ומדינות שונות, וינהגו כל עם וכל משפחה במנהגים שונים, וע"י כן גם צדקתם גם רשעתם לא תהיינה שקולים. ואם ארץ אחת תחטא ותתחייב כליה, תותר האחרת שצדקה ממנה. וכמו שיקרה בכל דור ודור. וזהו שכתוב בתורה (בראשית יא, ו) "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החלם לעשות. ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". פירוש: ה' ב"ה אמר שהן עם אחד ושפה אחת לכולם, והם משתתפים בעצה אחת וראש אחד להם, ואשר יצוה מנהיגם יעשו כולם. והנה זה החלם לעשות, כלומר עתה החלו לעשות הרעה, ועדיין לא שלם עונם. אבל אם אניחם בשלותם לא יבצר מהם לעשות כל הפשעים הגדולים אשר יזמו ברשעתם, ופתאום יתחייבו כליה ואנכי לא חפצתי בזה. על כן אתקן הדבר בראשיתו, ועל זה אמר (בראשית יא, ז) "הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמע איש שפת רעהו". כלומר על דרך זה יתוקן הכל, כי יצטרכו לריב זה עם זה, ויתפרדו איש מעל אחיו. וכן אמר (יא, ח) "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר".

ומה נכבד הפירוש הזה כשתבין מלת "יזמו". כי לשון "מזמה" כשכתוב סתם בתורה ובנביאים מורה על מחשבת רשע גדולה, כמו (תהלים קמ, י) "זממו אל תפק", (משלי כא, כז) "כי בזמה יביאנו". וכמו שרמזנו במשנת הלל ששנה (אבות ב) "מרבה עצה מרבה תבונה". והודיעה התורה שהאנשים האלו היו יוזמים לעשות פשעים גדולים ולמרוד בה' כאשר תכלה בנין העיר והמגדל, ולכן תקן הדבר בהתחלה. ולפי שראה ה' ב"ה שהם וזרעם אחריהם אינן יראים את ה' כראוי, וכבר עברו עשרת הדורות, הענישם להסירם מעל פניו עד עולם, ולכרות הברית עם אברהם אבינו ע"ה, שיקבל שכר כולם. הכי נראה לי פירושא דהך מתניתין.