יין לבנון על אבות ה:ג

"עשרה נסיונות". אחר ששנה עשרה מאמרות, ועשרה דורות ראשונים ואחרונים שמהם אנו למדין כי חפץ ה' במעשיו, ונפרע מן הרשעים המאבדים מעשה העולם, ושבכל זאת הוא ארך אפים, וממתין עשרה דורות קודם שנפרע מהן. הודיע עתה כי (תהלים קמה, יז) "צדיק ה' בכל דרכיו". ואל תאמר לפי שחפץ חסד הוא נותן שכר רב אפילו לצדיק שאינו גמור, לפי שהטיב מעשיו יותר מן הרשעים. אין הדבר כן, אלא גם השכר משלם במדה ובמשקל. ולכן אברהם אבינו ע"ה שקבל שכר כל בני אדם במשפט ובצדק קבל שכרו, לפי שהיה צדיק גמור וירא את ה' עד מאד, כי נסהו ה' ב"ה בעשרה נסיונות ועמד בכולם. ולולא שמצא ה' לבבו נאמן לפניו, וצפה שיעמוד בכל הנסיונות, לא היה כורת עמו הברית שיקבל שכר כולם.

פירוט עשרה נסיונות של אברהם אבינו ואולם עשרה נסיונות הללו מפורשים בכתובים, אבל נחלקו בהם הברייתות, ואלו הן: הנסיון הראשון, אור כשדים שבעבור אמונתו וצדקתו הפילו נמרוד לכבשן האש, ועליו רמז הכתוב (בראשית טו, ז) "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". נסיון הב' (בראשית יב, א) "לך לך מארצך" וגו', והוא הטלטול והגרות. נסיון הג' (בראשית יב, י) "ויהי רעב בארץ", והוצרך לרדת מצרימה מפני זלעפות רעב. נסיון הד' שנלקחה שרה מפרעה ומאבימלך, וטעם שנחשב לנסיון אחד, לפי שכשעמד בראשון כאשר לקחה פרעה מדוע לא יעמוד בשני כשלקחה אבימלך? גם ידע כי יצילנה ה' מיד אבימלך כאשר הצילה מיד פרעה, ולמה יפול לבו על הדבר הזה בפעם השנית? נסיון הה' שנלחם מלחמת ה' עם המלכים הרשעים, ונתן נפשו בכפו על אודות לוט והשביה. נסיון הו' שהראהו ה' ב"ה במראה בין הבתרים אימה חשיכה גדולה והודיעו ארבע הגליות לבניו. נסיון הז' שהוצרך לגרש את הגר אחר שלקחה. נסיון הח' הוצרך לגרש גם את ישמעאל בנו בכורו. נסיון הט' מצות המילה לתשעים ותשע שנה. נסיון הי' עקדת יצחק. וככה הם שנויין בברייתא אבות דר' נתן (פרק לג, פסקא ב) , וכן נראין הדברים. אבל הרמב"ם ז"ל מונה שלקח את הגר, ולקוחי שרה לפרעה ולאבימלך מנה בשתים, ומפיק אור כשדים ומראה בין הבתרים. וטעמו מבואר לפי שנס המלטו מכבשן האש אינו מפורש בתורה. ומראה בין הבתרים גם הוא לא נחשב בעיני הרב ז"ל נסיון, שכמו שהראהו צרת בניו, כנגדו הראהו שבאחרונה תרב גדולתם מכל בני האדם. ובכל זאת יש במנינו גמגומים. כי מה שלקח את הגר היה על בקשת שרה ובעצתה ומה זה נסיון? גם למנות הלקח שרה לפרעה ולאבימלך לשני נסיונות לא יתכן מטעם שפירשתי. ודברי הברייתא עיקר. ויש ברייתא אחרת [אמר המגיה, שמא כוונת המחבר לפרקי דר' אליעזר, עיין "בנין יהושע" לאדר"נ, פ"לג] שמונה מנין אחר, ואין בכל זה סתירה ואפילו הוו טפי מעשרה, וכדאפרש לקמן בעז"ה.

ותבין כי נסהו ה' ב"ה בכל מיני הנסיונות ועמד בכולן ולא הרהר אחר מדותיו ית', אלא קבל הכל מאהבה. התבונן שנסהו בגופו ומסר נפשו על קדושת שמו יתברך. ונסהו בגלות, ואע"פ שהבטיחו לתת לו את ארץ כנען, היה גר מתגורר בארץ בלי נחלה. ונסהו בעוני וברעב, עד שהוצרך לצאת מן הארץ ולרדת אל עם בזוי ומגואל שטופי זמה. ונסהו באשתו החביבה לו שנלקחה מאתו ביד רמה. ונסהו באשתו השניה לגרשה בעל כרחו. ונסהו בבנו בכורו לגרשו נגד רצונו. ונסהו בבנו אשר אהב להקריבו על המזבח. ונסהו בגופו למול בשר ערלתו. ונסהו להסתכן לנפול ביד אויביו המלכים הרשעים למען הציל בן אחיו. ונסהו להחרידו במראה להראות לו צרת בניו אחריו. ואין נסיונות גדולים מאלה. ולפי שעמד בכולן, לכן מן הדין שיקח שכר כולם ושיכרות ה' ב"ה עמו הברית. והיינו דקתני להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו, כלומר על כן נסהו. ועל כן הודיע הנסיונות בתורה, להודיע לכל באי עולם כמה חבתו של אברהם אבינו, האהבה הגדולה שאהב את אלוהיו ולבבו הנאמן והישר. ולולא שרצה להודיענו זאת לא היה צריך לנסותו, שאם נסהו לדעת את אשר עם לבבו הא ליכא ספיקא קמי שמיא. כי ה' ב"ה בוחן לבב ויודע צדקת כל איש ואיש, ואינו צריך לנסיון. אלא כל הנסיונות שהקב"ה מנסה את הצדיקים, הן להודיע חבתן לכל באי עולם. ודברים של טעם כתבנו על זה בפירושנו "רוח חן", וארמוז עליהן בקצרה במקום זה לברר דברי משנתנו. כבר רמזנו (אבות, ג) בבבא "חביב אדם שנברא בצלם", שבנשמת האדם נטועות כחות כל מעשה בראשית, והם כחות והפוכי כחות. ושכל כח מתפשט ואין לו גבול תחת השמש, ושמן הכחות הללו מסתעפים כל המעשים והמחשבות, צדק ויושר ועול וחמס. והרבה מן הכחות נטועות בנפש בהעלם והן צחות מאד, וצריך האדם להוציאם מן הכח אל הפועל. וההוצאה ע"י דברים רבים, ואלה הדברים ארוכים והם כללים גדולים בחכמת הנפש, והחילונו לדבר עליהם בספר "גן נעול". גם אין הכחות הללו שוות בכל הנפשות, והן נבדלות בהם בין רב למעט. ויוצא מזה, שכשאנו רואים שני בני אדם שמעשיהן שוים לעינינו, לא נוכל להחליט שמעלתן שוה, כי אפשר שלא קרב זה אל זה. כי לא יבחן הדבר אלא על ידי נסיון, אז נדע כי צדקת האחד איננו רק עד גבול ידוע וצדקת השני מתפשטת הלאה.

ואתן לך משל. אם תראה שני בני אדם שונאי חמס, וכששומעין שקרה לזולתם דבר חמס תעלה חמתם באפם ויבקשו להציל העשוק מיד עושקו, לא תוכל לדין שהן שוין במעלה הזאת. לפי שיוכל להיות שמעלתן נבדלת מאד, ולא יבחן רק ע"י נסיון. אז תראה כי זה יצילהו אם לא יסבב לעצמו נזק בממון, אבל כשתגרום לו נזק קטן ירף רוחו ויניחהו ביד עושקו. והשני לא יחוש לנזק קטן, אבל אם ע"י כן יאבד כל אשר לו, ימנע גם הוא מהצילו. והשלישי לא יחוש אם את כל הון ביתו יתן, אבל אם ע"י כן יסתכן בגופו באחד מאבריו יעמוד מנגד. והרביעי לא ישית לבו גם לזאת, אבל אם יהיה בזה סכנת מות יחדל. והרביעי גם נפשו בכפו ישים למען הצילו. ויתברר מזה שבכל דבר צדק יש מדרגות לאלפים. וכן תקיש בכל המעשים ובכל המדות והדעות, הכל כפי רוב הכח הפנימי המושל בלב, וכפי צאתו אל הפועל ביראת ה' ובאהבתו. וכל זמן שלא בא הדבר לידי נסיון לא נדע לדון, כי עיני בשר לנו. אבל ה' ב"ה בוחן לבבות, וכל יצר מחשבות מבין, ויודע משקל כל כח וכח, ועד כמה מושל בלב מטוב ועד רע.

[אמר המגיה: המעיין ב"העמק דבר" לנצי"ב (בראשית כב, א) יראה שהושפע מדברי רבנו המחבר להלן והביא בספרו שני האופנים הראשונים מתוך שלשה המובאים להלן].

שלש סיבות מפני מה ה' מנסה את הצדיקים לכן כשרואה נפש יקרה שיש בה תגבורת הצדק והיושר ויראת ה', אז צדיק יבחן לטעמים רבים. [טעם] הא': כדי שיתקדש שם שמים על ידו וילמדו בני אדם ליראה את ה', כי קלי הדעת והמון בני אדם לא יאמינו כי נשמת האדם היא בעלת הכחות הגדולים, שתוכל לנצח ביראתה ובאהבתה את צרת הגוף ותאוותיו מן הקצה אל הקצה. וכשרואים הצדיק סובל בלב שמח צרות נפשו ונסיונותיו הקשים, עין בעין יראו כי יראת ה' ותורתו מגדלים ומרוממים את האדם על כל המעשים. ורבים מעמי הארץ ישובו ליראה את ה' וללכת בדרכיו, וכדפירשתי (אבות, ד) בבבא "וכתר שם טוב עולה על גביהן". ומטעם זה אין ה' ב"ה מנסה רק צדיקים גמורים שיודע בהם שיעמדו בנסיון, כי אם אינו עומד בו יתחלל כבוד שמים. על זה אמרו קדמונינו ז"ל (ב"ר פ' ל"ב) "ה' צדיק יבחן, אין ה' ב"ה מנסה אלא את הצדיקים העומדים בנסיון, משל ליוצר הזה שאינו בודק בקנקנים רעועים אלא בקנקנים שלמים". והוא משל של חכמה, המשילו הנסיונות שהקב"ה מנסה בהם את הצדיקים ליוצר (חרש) [חרס] המוכר כלים, וכשבא אדם לקנות ורוצה לנסות אם כליו טובים, ינסה היוצר כליו לעיני הקונה. ובידוע שלא ינסה בקנקנים רעועים כי ינפצו וילך לו הקונה, כי ידין שכולם רעועים ופצועים. אבל ינסה בקנקנים הטובים העומדים בנסיון, ועל ידי כן יקנה הקונה מסחורתו. והנמשל בזה שהקב"ה כביכול חפץ שיקנו בני אדם יראתו ותורתו לטוב להם, וכשלא יאמינו בטובם, אז מנסה הצדיקים לעיניהם. כי הם עומדים בנסיונותיו, וע"י כן יראו בני אדם טוב התורה והחכמה, ויקנו גם המה. מה שאין כן אם לא יעמדו בנסיון יהיה להיפך. ועל זה שנה "להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו", כלומר שידעו כל באי עולם מה נפלאים צדקתו וחכמתו ויושר לבו, ושיכנסו בבריתו ויקבלו עליהם גם הם עול מלכות שמים.

טעם שני [של הנסיונות, במשל של חז"ל הנ"ל המכה בפשתן כדי להשביחו] אע"פ שה' ב"ה יודע סתרי בני אדם ואינו צריך לנסיון, חפץ ה' ב"ה שתצאנה צדקות הצדיק מן הכח אל הפועל, שאע"פ שברור לפניו שתצאנה אל הפועל, כל זמן שלא יצאו לא תחול האור הנאצל על מדה זו. ורמזנו על זה במשנתו של רבי (אבות, ד) ששנה "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". וההוצאה אל הפועל תהיה ע"י נסיונות, כי בבוא שפטים רעים על הצדיק, ותחפוץ נפשו לנצח מדוה הלב וצרתו ולעמוד בטהרתו, אז תתגבר לחשוב חדשות ביראת ה' ובאהבתו, במדות ההכנעה והענוה, במדת הסבלנות וטוב הלב ורבות כאלה, שהיו עד הנה כמו תעלומות בנפש, ועכשיו יתחילו לפעול פעולות, ולהיות משכנות לאור הנאצל. וה' ב"ה חפץ חסד ורוצה בטובתן של צדיקים ולהופיע עליהם אורו, ועל כן יביאם בכור המצוקות למען ינחלו נחלת שדי ממרומים. והדרוש הזה רחב ועמוק מאד, אבל בפירוש המשנה בחרתי לקצר. וגם על זה שנה "להודיע חבתו של אברהם אבינו", ותיבת "להודיע" היא גלוי הדעת, ורומז על הדבקות העליון, וכמו (שמות לג, ב) "ידעתיך בשם", וכן כתוב בתורה אצל נסיון העקדה (בראשית כב, יב) "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". וכי לא היה גלוי לפניו שהיה ירא אלהים עד מאד? אלא שהנסיון הזה הוציא כח יראתו אל הפועל עד הקצה האחרון, וגרם לו הדבקות שגמורה בתכלית האפשר. ועל זה אמר "עתה ידעתי".

טעם שלישי [לנסיונות, במשל הנ"ל של חז"ל שבעל הבית מעמיס על החמור משא, למען תועלת בעל הבית] ה' ב"ה מנסה הצדיקים להראות צדקתו ויושר הנהגתו את העולם לכל בני אדם, כי לפי שציונו (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו", על כן מלמדנו דרכיו, וממנו נלמוד וכן נעשה. ולולא הנסיונות היה קשה בעינינו מדוע הבדיל ה' אומה או משפחה או איש אחד מכל צאצאי תבל לשם ולכבוד ולתפארת. ולפי ראות עינינו יש צדיקים וטובים ממנו וימיהם מעטים ורעים. וכמו שכתבנו למעלה שלעיני האדם אם מעשה שניהם שוין מעלתן שוה. ולפי האמת רחוקים זה מזה כמו שתבין מן המשל שעשינו עליו. וכדי שלא יאמרו חלילה משוא פנים יש בדבר, על כן ינסה הצדיקים בנסיונות גדולים וקשים, אז ידעו כולם כי צדיק ה', ושמעשיו גרמו לו כל הכבוד הזה. וגם על זה שנה "להודיע חבתו של אברהם אבינו", כלומר "להודיע" לכל העולם צדקתו וחכמתו, ושבגללן קבל שכר כולם. ויש עוד טעמים אחרים לא בחרתי להציגם הנה לפי שאינן מענין משנתנו.