יין לבנון על אבות ה:יג

"ארבע מדות בנותני צדקה". אחר ששנה שלש משניות, חד בגמילת חסדים דממון, וחד בגמילת חסדים במדות שבדעות, וחד בגמילת חסדים בשכל ובבינה וחכמה, וכולם במילי דעלמא. שאפילו ארבע מדות שבתלמידים לא שנה אצלם "תורה" ו"חכמה", דהוא הדין לכל לימוד המועיל לבני אדם כגון בעלי תקופות וגמטריאות ומלאכת מעשה. חזר ושנה שלש משניות הנוסדות בתורה ובמצות, חד בגמילת חסדים דממון אצל מצות, וחד בגמילת חסדים שבדעות אצל מצות, וחד בגמילת חסדים שבשכל ובבינה אצל תורה וחכמה. ורישא בגמילות חסדים דממון, כמו רישא קמייתא.

"בנותני צדקה". שהיא מצות עשה הכתובה בתורה, שנאמר (דברים טו, ח) "כי פתוח תפתח את ידך לו" וגו'. ויש בה ארבע מדות, כדאפרש ואזיל. ואע"ג ד"יתנו אחרים והוא לא יתן"; ו"לא יתן ולא יתנו אחרים" אינן נותנין, והיאך תני ד' מדות ב"נותני" צדקה, משום דבדין תורה חייב ליתן, ואם מסרב גובין ממנו בעל כרחו, וכדאמרינן (ב"ב ח:) "ממשכנין על הצדקה", ולפיכך כולם נותנין הן. אלא שזה נותן "ברצון", וזה בעל כרחו. ותנא דידן במדות הלב קא מיירי מי "חסיד" ומי "רשע", הלכך אע"פ שכופין אותו ליתן, כיון שאינו רוצה מדעתו הוי "רשע", וכדאפרש.

"יתן ולא יתנו אחרים". כשהעניים שואלים צרכם ממנו, ומבקשים שידבר גם עם אחרים שיעזרום גם הם, מתרצה להם באחת, לתת להם משלו, אבל אינו מתרצה להם להשתדל בשבילם אצל אחרים שיתנו גם הם.

"עינו רעה בשל אחרים". [מפרש רש"י] "צרה בשל אחרים בממון אחרים, שאינו רוצה שיעשו צדקה כדי שלא ירבו נכסיהם ושיצא עליהם שם טוב". מפירוש רש"י. וכן פירש ר"י אברבנאל ז"ל. וכבר הקשו על פירוש זה דלא שייך "עין רעה" אלא בטובה הנראית לעין, והאי שכר מצוה הוא ועדיין לא בא. ועוד שאפשר ששכרם שמור לעוה"ב. מיהו יש ליישב ד"עינו רעה" שיצא עליהם שם טוב. מכל מקום פירוש זה דחוק שזו היא מדת רשע שירע עיניו בשכר המצות. ועוד כמה פירושים נאמרו בזה.

ולי נראה דרישא וסיפא על דרך אחד מתפרשים, ואין "עינו רעה" דקתני שעינו צרה בממון אחרים שלא יתעשרו בשביל הצדקה. וכן אין "עינו רעה" שחס על ממון קרוביו יותר מעל ממונו. ואע"פ שהוא נותן אינו רוצה שקרוביו יתנו שלא יאבדו את ממונם, דא"כ עדיף מ"יתנו אחרים והוא לא יתן", והוי ליה למתני הך ברישא, ו"יתן ולא יתנו אחרים" במציעתא, כמו שסידר במשניות הראשונות וכדפירשתי לעיל. ותו מאי "עינו רעה"? "חס על ממון אחרים" הוי ליה למתני. וכן "חס על ממונו" בסיפא. אלא תנא לשון הכתוב נקט, שנאמר אצל צדקה (דברים טו, ט) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו". כלומר פן תהיה איש רע עין בעניים, ותאמר בשנה הששית לשמטה "הנה תבא שנת השמטה ותהיה כל תבואת הארץ לעניים כדכתיב (שמות כג, יא) "ואכלו אביוני עמך". ולמה אתן להם עתה משאלותם? די במה שיקחו חלקם בשנת השמטה ויאכלו התבואות שלא עמלו בה!" [עד כאן דברי הטועה]. "וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא", כי הוא עון פלילי להיות רע עין בעני. אלא (דברים טו, י) "נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו". מלבד שלא תהיה רע עין למנוע מתת לו, אלא אפילו כשתכבוש יצרך ותתן לו [גם אז] לא ירע לבבך, ולא תצטער בלבך ותדין בדעתך [כאילו] שאתה נותן אך למותר [שהוא מיותר], ושיהיה די לעני במה שיקבל בשנת השמטה. אלא תן לו בלב שמח. ומזה אתה למד שכל המקצר במתנות עניים לפי שחושב שכבר קבלו די והותר לפי ערכם, נקרא "רע עין" בעני, לא בממון. וכדכתיב (דברים טו, ט) "ורעה עינך באחיך האביון".

והכי נמי פירושא דמתניתין, כשמתרצה לעניים שהוא יתן, אבל אינו מתרצה להם לדבר לאחרים שיתנו גם הם, אין זה אלא "עין רע" בעני בשל אחרים, שאומר בלבו די להם במה שאתן אני, ואינן צריכים למתנות אחרים, ועובר על "ורעה עינך באחיך האביון". וכיון דבשל אחרים רעה עינו, כל שכן בשלו, ואם כן למה רוצה ליתן הוא? ואי משום שמרחם על העני שיקבל מעט להחיות נפשו, א"כ טוב שידבר לאחרים שיתנו ויחוס על שלו. ועל כרחך זה שנותן לו משלו הוא להתגאות, ולכן אין המצוה נחשבת לכלום. מיהו "רשע" לא הוי, דמכל מקום מרחם על העני. שאם לא היה מתגאה אע"פ שהוא "רע עין" בעניים, היה מדבר לאחרים שיתנו להם מעט. וכיון שאין במדה זו שכר, להכי נקטי ברישא וכמו שנהג בסדורו בשאר המשניות.

"יתנו אחרים והוא לא יתן". מתרצה להם לדבר לאחרים שיתנו להם, והוא אינו רוצה ליתן משלו.

"עינו רעה בשלו". [מפרש רש"י] "אינו דומה "עינו רעה" בשל אחרים ל"עינו רעה" בשלו, לפי שבממונו אינו אלא מחמת אבירות לב שבו. אי נמי "עינו רעה" בשלו, צר עין בשל עצמו, שמסרב ליתן צדקה כדי שלא יחסר חשבון מעותיו ואינו נותן לב לשכר השמור לו לעולם הבא", מפירש"י. ולפירושנו אין אנו צריכין לזה, אלא הכי פירושו: כשרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן, סבור שדי להם במה שיקבלו מאחרים. לא אכפת ליה אם האחרים מעניקין להם הרבה, לפי שאין "עינו רעה" בעניים, אלא בשלו. כשהוא יתן אז "עינו רעה", וסבור "שדי להם במה שקבלו, ולמה אפזר מעותי ללא צורך?". האי עדיף טובא מ"עינו רעה" בשל אחרים, שכל זמן שאינו מחסר ממונו עינו טובה בעניים וחפץ שיקבצו הרבה יותר ממה שצריך להם. וזה שאינו נותן משלו לפי שהוא קמצן וכילי. ודוקא כשיש אחרים נותנין, אבל אם אין אחרים נותנין ודאי דנותן משלו. שאם לא יתן, ימותו בחוסר כל. והיינו דקתני "יתנו אחרים והוא לא יתן", משום דיתנו אחרים [לכן] לא יתן. ובהא מיירי קרא "ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו", כלומר משלך. שאם לא היה "קרבה שנת השבע" היה נותן להחיות את נפשם. ולכן מקבל שכר בשביל שדיבר עם אחרים ופייסם שיתנו, אע"פ שהוא לא נתן. והיינו דתניא בספרי (פרשת ראה, פסקא קיז) "לא אמר ליתן, אבל אמר לאחרים "תנו", מנין שנותנין לו שכר על כך? ת"ל כי 'בגלל הדבר הזה'" [עכ"ל], כלומר גם על הדיבור מקבל שכר.

"יתן ויתנו אחרים". כלומר רוצה ליתן משלו, ואע"פ שנותן להם הרבה מתרצה ג"כ לדבר עם אחרים שיתנו גם הם. לא מבעיא שאם אחרים נותנין מרצונם שאינו חושש ואינו "רע עין" בעניים לפי שמקבלים יותר מהספקתם, אלא שהוא מדבר על לבם שיתנו ג"כ. והיינו דקתני "יתן ויתנו אחרים", ולא תני "יתן אע"פ שיתנו אחרים". ללמדנו שהוא יגרום שיתנו אחרים. זהו טוב עין וגמילות חסדים, כי התורה לא צותה רק שיתן לעני די מחסורו, ואם עשינו כך קיימנו המצוה. והעושה כן ומוסיף להשתדל גם אצל אחרים שיתנו, הרי זה "חסיד".

"לא יתן ולא יתנו אחרים". כבר פרישית ד"רוצה" דרישא אכולא מתניתין קאי, כלומר [אם] לפי דעתו ורצונו נכון בעיניו שלא יתן הוא, וגם חפץ שלא יתנו אחרים, אין לומר עליו ש"עינו רעה" בשלו ובשל אחרים, דלא שייך "עין רע" אם אין העניים מקבלים כלום, אלא רשע אכזרי הוא. שאם הוא והאחרים לא יתנו נמצא שימותו העניים ברעב ובחוסר כל, דבר שאין הדעת סובלתו, והחפץ בכך "רשע" הוא, מזיק לבריות וחפץ ברעתן. ולפירוש זה החלוקות הולכות על סדרן. רישא "עינו רעה" בשל אחרים, דהוי "רע עין" באחיו האביון אפילו כשאינו חסר כלום [אחרי שהעניקו לו ממון צדקה], ומתנתו שלא לשם שמים, כי לולא שמתגאה במתנתו, היה טוב בעיניו שיתנו אחרים. ואח"כ שנה "עינו רעה" בשלו, ואינו רע עין באחיו האביון כשמקבל מאחרים בעין טובה. רק בשלו הוא רע עין לתת בעין טובה אם כבר קבל מאחרים. ואח"כ שנה יתן ויתנו אחרים שהיא מדת חסידות. וסיפא לא יתן ולא יתנו אחרים דהוי רשע, דומים למשניות השנויות למעלה.