יין לבנון על אבות ד:ו

חיבוב המלאכה ועדיפותה מלקבל מתנות מהבריות "רבי יוסי". קבע רבי משנת ר' יוסי אחר משנתו של ר' צדוק להשמיענו בנדון זה כלל גדול לת"ח שאינו חפץ ליהנות מבני אדם כלל, כמו הלל שהיה חוטב עצים (יומא לה:) , ויונתן בן עמרם (ב"ב ח.) וכיוצא בהן, והיו מבזים עצמם במלאכות כבדות, והכל בשביל כבוד התורה שהיו חוששים פן יאמרו הרואים שמשתמשים בתורתם להנאת עצמם. ואל יאמר החכם איך אעשה כן ואהיה לבוז בעיני הבריות, ולא יתנו כבוד לתורה בראותם שאנשי התורה אנשים נבזים ושפלים? אין הדבר כן, אלא כל המכבד את התורה, וסובל חיי צער בשביל כבודה, אין צריך לומר שנפשו יקרה בעיני ה', אבל גופו ג"כ מכובד על הבריות. כלומר אע"פ שהוא מבזה גופו במלאכה בזויה, וכההיא (פסחים קיג:) ד"פשוט נבלתא בשוקא ולא תימא גברא רבא אנא", וכדפרישית לעיל, מכל מקום יתנו לו כבוד, כי יתן ה' את חינו וכבודו בעיני כל רואיו, כדכתיב (תהלים פד, יג) "חן וכבוד יתן ה'", כי הכל תלוי ביראת ה' ותורה, וכדאמרינן (סוטה מט:) "כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים". וכן המחלל את התורה והוא השואל מתנות מבני אדם בעבור תורתו, ואומר גברא רבא אנא, ואינו חושש לכבוד התורה והרי זה מחלל את התורה, שיאמרו הבריות שלומדיה עוסקים בה להנאתם. אע"פ שיהיה לו גם עושר גם קנינים רבים, יהיה גופו מחולל על הבריות. אין צריך לומר שלא תיקר נפשו בעיני ה', שהרי אינו נותן כבוד לתורה, אלא אפילו גופו שראוי להיות מכובד בעבור עשרו ותפארתו הנראה לעין, וכמו גופות עמי הארץ המכובדים בעיני הבריות בעבור עשרם, גופו יחולל על הבריות, כי יתנהו ה' נמאס ונבזה בעיניהם, מדה כנגד מדה. וכן אשמועינן ר' יוסי לענין ת"ח המכבד את התורה, ואינו שואל נדבות בני אדם, וגם אם לא יתנו לו, לומד ומלמד בשמחה וסובל חיי צער ובוטח בה'. אבל כשיכבדוהו נדיבי עם בהיתר ומרצונם הוא מקבל מידם, לפי שאינו עוסק במלאכה, ולומד תורה ברבים. כההוא (ברכות י:) דהרוצה ליהנות יהנה כאלישע, וכההוא (חולין קלד:) דר' אמי וכדפירשתי לעיל, יתן ה' חנו בעיני הבריות. אין צריך לומר שתהיה נפשו יקרה בעיני אלהים ואדם בעבור תורתו וחכמתו, אלא שגופו יהיה מכובד על הבריות, ויתאמצו כולם להעניק לו מטובם, גם עושר גם כבוד, כי יאמרו כולם נאה לת"ח כזה שיחיה בהרחבה, וכדאמרינן (שבת כה:) אשה נאה ודירה נאה לת"ח. וכדתנן (אבות ו') "הנוי והכח והעושר והכבוד וכו' נאה לצדיקים ונאה לעולם". וכל המחלל את התורה, ואינו חושש לכבודה, אע"פ ששואל נדבות לא לו יהיה, כי יהיה גופו מחולל על הבריות, ולא יתנדבו לתת לו כפי משאלתו, כי לא יחושו לכבודו, גם אם יראו שסובל חיי צער. וכן אשמועינן ר' יוסי לענין עמי הארץ שאינן בעלי חכמה ותורה, אע"פ שאינם יכולים ללמוד וללמד, הנה כל המכבד את התורה, והוא שכבוד התורה גדולה בעיניו, ומכבד את לומדיה והוגיה, אע"פ שאי אפשר שתהיה נפשו מכובדת בעיני הבריות בעבור מעלתה וכבודה, שהרי אין בה תורה וחכמה, מכל מקום גופו מכובד על הבריות, ויכבדוהו ויהדרוהו כאיש נכבד, מדה כנגד מדה. לפי שהוא מכבד את התורה, אע"פ שלא נהנה מחכמתה ומתבונתה, כן יכבדוהו אע"פ שאין להם הנאה מתורתו ומחכמתו, וכדאמרינן (שבת כג:) "מאן דרחים רבנן, ומאן דדחיל רבנן" להוי ליה בנין רבנן. וכיון שחכמים מחלציו יצאו, מן השמים יסייעו שיהיה גופו מכובד על הבריות, והיינו המחזיקים ידי לומדי תורה, והמטילים מלאי לכיסן של ת"ח, וכדאמרינן (ברכות לד:) . וגם כלל זה נגד משנתו של ר' צדוק תני לה, שכמו שאין רשות לת"ח לבקש כבוד וגדולה, ממון ונכסים מבני אדם בשביל תורתו, כמו כן ראוי לבני אדם שיתנדבו מלבם להחזיק ידי ת"ח בעבור כבוד תורתן, שיהיה לבם פנוי להבין ולהשכיל, ולא יצטרכו לחיות חיי צער, וכדאמרינן (פסחים נג:) "בצל החכמה בצל הכסף" על המחזיק ידי ת"ח, וכההוא דשמעון אחי עזריה בריש זבחים (דף ב. רש"י ד"ה שמעון) . וכל המחלל את התורה ואין בעלי התורה חשובים בעיניהם לכלום, ומטילים בהם דופי, וצר עינם להחזיק בידם, אין צריך לומר שנפשם מחוללת בעיני אלהים ואדם, לפי שהן בורים, אלא גופם מחולל על הבריות, גם אם הם עשירים וגדולים לא יכבדום בעבור עשרם, כי יהיו נבזים ומאוסים בעיני הבריות, מדה כנגד מדה, וכדפירשתי בכלל הראשון. ולפי שמשנת ר' יוסי כוללת שלשה עקרים אלו. וכולם סמוכים למשנת ר' צדוק על כן קבעו אחריו. כן נראה לי.