יין לבנון על אבות ד:יד

"רבי נהוראי". האי תנא נמי לענין מעשה שנה משנתו, לעשות הדר למצות תלמוד תורה כהוגן ולקיום מצותיה, כי (אבות, א) "לא המדרש עיקר אלא המעשה". והיינו דקתני "הוי גולה למקום תורה". כלומר אין צריך לומר אם יש אתך חברים עוסקים בתורה שתרוץ לחברתם, שזה אחד מן המעלות שהתורה נקנית בהן, כדתנן בפ"ו (בדבוק) [אמר המגיה: כן הוא נוסח "מחזור ויטרי". אבל בתלמוד במהד' וילנא למסכת אבות ובמסכת כלה פרק ח' הגירסא: בדקדוק] חברים, ותנן לעיל "וכבוד חברך כמורא רבך", אלא אפילו אם אין במקומך חברים העוסקים בתורה אל תלמוד יחידי. אלא מוטב לך להיות גולה למקום תורה, שתלך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל מקום תורה להיות בסוד חברים מקשיבים.

הקלקול של הלומד גלמוד בלי חברים "ואל תאמר". כלומר אל תאמר: "אין קנין התורה תלויה בחברים אלא בטהרת לב האדם. [הערת המגיה: להלן מנמק הרב המחבר ממה שיעלה על דעתו של האדם הטועה]. דבשלמא לקבל תורה מרב ודאי שצריך האדם ללכת אחריו, וכדתנן "עשה לך רב", אבל מי שקבל תורה, למה יגלה למקום חברים? האם אין די בחפץ הלב, והרי שלמה פירש ברוח קדשו שאם האדם חפץ בתורה ומבקש אותה ככסף וכמטמונים, אז יבין יראת ה' ודעת אלהים ימצא, ואמר הטעם (משלי ב, ו) "כי ה' יתן חכמה" וגו', כלומר אור התורה נמשכת מן המקום ב"ה על נפש טהורה המאזנת לחקי ה' ב"ה. ואם האור בא מלמעלה על האדם, אינו צריך להגלות ממקומו, לשמוע דברי חכמים אחרים". [עד כאן ממה שיעלה על דעתו של האדם הטועה]. משום הכי אמר "אל תאמר שהיא תבא אחריך", כלומר אמת שהיא באה אחרי האדם, וכפי טהרת הלב כן יבין וישכיל בתלמודו ובטעמי התורה. ובכל זאת צריך אתה להיות גולה למקום חברים טובים, לפי שאתה צריך להם לענין המעשה, והיינו דקתני "שחבריך יקיימוה בידך", כלומר אע"פ שלענין ההבנה אינך צריך להם, הנה בהיותך לבדך תכשל בקיום מצות התורה, כי יצר הלב רע מאד, ופן יתגבר עליך. אבל החברים הטובים יסבבו שתקיים התורה, וכדתנן בפרק קמא "וקנה לך חבר", ופירשנו דלענין "העבודה" אתמר, והכי נמי בפ"ב "ר' יהושע אומר חבר טוב", והתם פרישית טעמא, ולפי שהמעשה עיקר על כן הוי גולה למקום חברים בעלי תורה.

אין לו לאדם לסמוך על תבונתו יתר על המדה "ואל בינתך". הא מלתא שלמה המלך ע"ה אמר לה (משלי ג, ה) "בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען". פירוש אם ידעת בעצמך שאתה איש מבין, ונסית בינתך במופתים [דרכי ההוכחות], על דרך משל שפעמים רבות הבנת חידות עמוקות ומליצות חתומות אשר לא הבינו חבריך, ונודע במופת [כלומר היתה מזו הוכחה] שאתה בעל בינה גדולה. ופן יעלה על לבבך להשען על בינתך, ואם תראה או תשמע דבר שתבין שהוא אמת תקרבהו ותקבלהו. ואם כפי בינתך הוא שקר תרחיקהו. חלילה מעשות כן, כי תכשל כשלון גדול! לפי שיש דברים הרבה בתורה ובמנהגי העולם שהן נכונים וישרים, ובכל זאת הם נשגבים מדרכי בינת כל אדם, ואפילו המבין היותר גדול [הם] יהיו לנגד עיניו מעוותים ומעוקשים. ואם ישען על בינתו יהרהר עליהם ויסור לבו מה', ואין רעה גדולה מזאת. אבל צריך האדם לדעת שבינתו קצרה מהבין דברים שהן נשגבים ממנו. ומה שנראה לעיניו הפוך ומעוות אינו הפוך באמת, אלא [הוא] ישר ונכון. ויהיה לבו בטוח בה' שהוא יודע האמת והישר, ושהוא צדיק וישר, ושכל מעשיו בצדק. והיינו דקאמר "בטח אל ה' בכל לבך", וכחות הלב הם השכל והבינה. "ואל בינתך אל תשען". וזהו שאמר ר' נהוראי (ש) אל בינתך אל תשען, כי במשענת הבינה יכשל האדם, ויצרו הוא המכשילו בו. כי כשיצר האדם יתקפו לעבור עבירה, אע"פ שלמד חכמה ויודע האסור, היצר ידמה לעיניו דמיונות רבים שהם ישרים כפי בינת האדם להקל בעיניו מעשה העבירה. ולכן טוב שיקנה האדם לעצמו חבר טוב המזכירו בעת תקף היצר, והמונעו מחטוא, וכדפירשתי בפרק קמא [במשנה: "וקנה לך חבר"], והיינו "שחבריך יקיימוה בידך" שבהיותך אתם אל בינתך אל תשען. וכן טובים הרבים מן האחד. שאע"פ שבינתו גדולה, הא תנן בפרק קמא "עשה לך רב", וכדפרישית התם טעמא, וכדאמרינן (ביבמות קט:) תוקע עצמו לדבר הלכה, כגון דאתי דינא לקמיה ומדמי מלתא למלתא ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל. והוכחנו שם ד"רבה" היינו חכם אחר ואינו רבו ממש, ועלה קאמר נמי ואל בינתך אל תשען, אלא לך אל מקום חכמים וסופרים ושם תדין לפניהם (בדבוק) [אמר המגיה: כן הוא במחזור ויטרי, אבל במהד' וילנא: בדקדוק] חברים, שאם תהיה לבדך ותשען על בינתך ותטעה ותורה שלא כמשפט, עולה זדון, וכדתני ר' יהודה "ששגגת תלמוד עולה זדון".