יין לבנון על אבות ד:י

אין טוב לבטל עסק ודרך ארץ לגמרי, אלא רק להיות "ממעט" בעסק "רבי מאיר". האי תנא לפרושי מלתיה דרבי יונתן מייתי ליה, דהא דקתני "כל המבטל את התורה מעושר", לאו למימרא שמבטל בגאות לבו, ושאין כבודו לעסוק בתורה ובמצוה, וכענין שאמר שלמה (משלי כח, יא) "חכם בעיניו איש עשיר, ודל מבין יחקרנו". כי העושר יעור עיני האדם, וכשרואה הכסיל את עצמו עשיר, וחברו העוסק בתורה מסכן וחכם, מתפאר בלבו שדרכי סכלותו [הם] חכמה, ושברוב חכמתו ובינתו השיגה ידו את העושר. [כל הנ"ל איננו הפירוש הנכון של משנתנו] דברשיעי לא עסיק. אלא [פירוש המשנה] במבטל מפני עסקיו וסחורותיו, ואין לו פנאי לעסוק בתורה, ולבו טרוד ונבהל לעסקיו. ושמא תאמר אנוס הוא? גם חבריו ומשותפיו שהוא נושא ונותן עמהם מבטלים אותו, ואיך תני "כל המבטל" דמשמע בזדון? משום הכי תני רבי מאיר דאין הכי נמי שנחשב לו כזדון, אם הוא נבהל לאסוף ולכנוס ומרבה בסחורה ומקח וממכר, והיינו דקתני "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה". כלומר חייב אתה למעט בעסקי העולם, כדי שיהיה לבך פנוי לעסוק בתורה. ואם אינך עושה כן מזיד תקרא, שהרי גם אתה יודע שאם תרבה עסקים בהכרח תתבטל מתורה ומצוה. ותני "הוי ממעט בעסק", כי אע"פ שהוא עשיר ואינו צריך לישא וליתן, אין טוב שלא יעסוק כלל, אלא מעט בעסק והרבה בתורה, וטעמא כדתנן לעיל "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", וכדפרישית התם.

לא לכעוס על אנשים שהם מחוסרי תורה וחכמה "והוי שפל רוח". לא דמיא לההיא דרבי לויטס דתני "מאד מאד הוי שפל רוח", דרבי לויטס כללא תני, שיהיה מושל ברוחו, ואז יקיים תורת ה' ומצותיו וכדפירשתי לעיל. ור"מ מיירי ב"גמילות חסדים", ומשום הכי תני "בפני כל אדם". לא מבעיא שתהיה שפל רוח לכבוש את היצר, אלא אפילו נגד בני אדם עניים ואביונים ושאינן בעלי תורה וחכמה, לא תכעוס עליהם, ולא ירום לבבך עליהם, וכל כיוצא בזה. וכענין שאמר ר' יוחנן בן זכאי (ברכות יז.) "הוי מקדים בשלום כל אדם ואפילו לנכרי בשוק". ורישא דר"מ נגד מה ששנה בן זומא "איזה עשיר? השמח בחלקו". והיינו "הוי ממעט בעסק", ו[ת]היה שמח בחלקך, ולא תטריד לבבך לאסוף ולכנוס עוד. וסיפא נגד מה ששנה בן זומא "איזהו מכובד? המכבד את הבריות", וכדפירשתי לעיל. והיינו והוי שפל רוח בפני כל אדם.

"אם בטלת". כלומר אם בטלת מן התורה ברצון, וכגון שהיית מרבה בעסק, והתאוית לאסוף ולכנוס. דע שיהיה עונשך מדה כנגד מדה, כי יש בעולם בטלים הרבה כנגד, כלומר מבטלים אחרים שאין לך חפץ בהן, כי הם כנגדך, כענין (בראשית ב, יח) "אעשה לו עזר כנגדו", ואמרינן (יבמות סג.) "זכה עזר. לא זכה כנגדו". וכן "כנגדך" דהכא, והן יסורין ועניות וכיוצא בהן המבטלים את האדם מן התורה, וכדאמרינן (ברכות ה.) "אמר ר"י כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורים מכוערים ומעכרים אותו שנאמר (תהלים לט, ג) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר". ואין כן ביטול מפני עסקים שאינן כנגד דעת האדם, שהרי חפץ בהן.

"ואם עמלת". בין מעוני בין מעושר, יש שכר הרבה ליתן לך, והאי נמי לפרושי דברי רבי יונתן דתני "כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר", דלאו דוקא, וכדפירשתי לעיל דאשכחן צדיקים גמורים והיו עניים כל ימיהם. תדע שאין הדבר כמשמעו, דא"כ נאמר ח"ו ששכר התורה [הוא] תחת השמש לבד [כלומר] עושר ונכסים? וחלילה לומר כן, כי תורת ה' היא חיי עולם. אלא אם עמלת בתורה יש שכר הרבה ליתן לך בעוה"ב "נעימות בימינך נצח". וכדתנן "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך", ולפעמים עושר וכבוד גם בעולם הזה. ואין אנו יודעין סוד דרכי ה' הנשגבים משיקול דעת האדם, וכדפירשתי בכמה מקומות מספר זה.