יין לבנון על אבות ג:טו

שאלת ידיעה ובחירה. וחילוקי דיעות הרמב"ם והראב"ד "הכל צפוי" וכו'. אחר שהודיע ר' עקיבא חבתן של בני אדם שנבראו בצלם, וחבתן של ישראל מכל העמים שהן בנים למקום ב"ה, ושניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, להוציא מדעת הטועים שנזכרו במשנתו של ר"א המודעי המבזים צלם האדם, ומפירי בריתו של אברהם אבינו ע"ה, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה, חזר להודיע עיקרי האמונה שנכשלים בהם בני האדם. ופירש במשנה זו משנה שלפניה שהתורה היא כלי חמדה שבו נברא העולם, ועל דרך שבארנו דבריו. וטרם אפרש אומר כי ידועים דברי הרב הגדול רבינו משה בן מיימון זצ"ל מה שפירש במשנה זו, שר' עקיבא בא להשמיענו שאע"פ שהקב"ה צופה מראש כל מה שהאדם עתיד לעשות, אין צפיתו גזרה, אלא הרשות והבחירה נתונה לכל אדם להרע או להטיב. אע"פ שאין דעתנו תופסת דבר זה, וקשה על האדם לקיים בדעתו גם שניהם שנראים בעיניו כסותרים, אין זה אלא לפי שדעתנו קצרה, ואין ביכולתנו להשיג הדעת העליונה הנשגבת מכל מחשבה עד אין תכלית. וסוף סוף אמת הדבר שאע"פ שצופה מראש מי יהיה צדיק ומי רשע אעפ"כ הרשות נתונה. ודבריו דברי אמונה וראויין למי שאמרן. אבל לבי לא כן יחשוב [שזה הפירוש] בפירוש משנתנו, ולדעתי לא דיבר ר' עקיבא על חקירה זו. וגם ראיתי למאור עינינו רש"י ז"ל שפירש כפשוטו "הכל צפוי", כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים צפוי וגלוי לפני הקב"ה. ושפתים ישק, כי מלת צפוי על ההוה כמו (אסתר ח, יג) "גלוי לכל העמים", וכן "צפוי" כלומר כל המעשים צפויים ונגלים לפני ה' ב"ה. והדעת מכרעת שלא כיון תנא דמתניתין לדבר אמת שכתב הרמב"ם ז"ל, דאם כן קשיא מה רצה להשמיענו? ושני הדברים מפורשים בתורה. "הכל צפוי" [הוא] מפורש (דברים לא, טז) "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ", (מל"א יג, ב) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו" וגו', הרי שצופה הכל מראש. "והרשות נתונה" מפורש ג"כ (דברים ל, טו) "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע", ונאמר (ישעיה נה, ז) "יעזוב רשע דרכו" וגו', וכן בהרבה מקומות. וצריך אתה לומר שחבר שני דברים אלו לפי שנראים כסותרים זה את זה, והודיע שאל יתבלבל דעת האדם בהן. והרי לא השיב כלום, והשאלה במקומה עומדת? ואם בדרך אמונה שנה משנתו, כלום עדיפא ממה שמפורש בתורה? והרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פ"ה ה"ה) בספרו הזכיר ג"כ ענין זה, והגיה עליו הראב"ד ז"ל שלא יפה עשה שהתחיל בשאלה והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה. וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים, ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק. ואולי שעה אחת יבוא הרהור בלבם על זה. ואילו פירש רבינו אברהם זצ"ל משנתנו כן, עד שתמה על רבינו משה זצ"ל היה לו לתמוה על ר' עקיבא בן יוסף ע"ה שנהג כן במשנתו. אין זה אלא שלדעתו [של הראב"ד] לא נזכר מזה דבר במשנתנו. ומה שרצה הרב בעל תוספות יו"ט ז"ל להוכיח מפרק אין דורשין שחכמי המשנה העירו ג"כ בשאלות כאלה, ולא פירשום, מדתנן (חגיגה יא:) "כל המסתכל בד' דברים ראוי לו שלא בא לעולם, מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור", שע"י שאסר על האדם להסתכל העיר לבו שיסתכל, ולמה עשו כן? ושמא יבוא בלבם הרהור! אין הדברים דומים, דההיא דהתם אין בו שאלה המביא לידי הרהור רע, כי מי שמסתכל בד' דברים לא יבין מאומה, כי הענין נשגב מדעת האדם. והוצרך לשנות שאסור להסתכל באלה, כי הוא עזות הלב, וראוי לאדם להיות צנוע, וכדאפרש בעז"ה בריש פרק ששי, וכדסיים "וכל שלא חס על כבוד קונו" וכו'. וההיא דהכא היא שאלה עמוקה המבלבלת דעת האדם הקצרה מהכיל זאת.

אלא שדברי הרמב"ם ז"ל ישרים, ותשובתו תשובה מספקת, שכן כתוב (ישעיה נה, ח) "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וגו', ונאמר (איוב יא, ז) "החקר אלוה תמצא? אם עד תכלית שדי תמצא?". מה שאין כן תנא דידן שהזכיר השאלה בלי תשובה כלל, אם יתפרשו דבריו כדרך שפירשם רבינו משה זצ"ל, עליו ראוי לומר שטוב היה אם הניח הדבר בתמימות התמימים. גם אין מדרך חכמי ישראל במשנה ובתלמוד לחקור במחקרים כאלה, כי ידעו שאין דעת האדם משגת דברים כאלו, וכמו שאמר רבינו הגדול ז"ל עצמו ביישוב דבר זה, וכמו שכתבנו בריש משנתו של שמעון הצדיק, שאין בכל משניות אבות מחקר פילוסופי או ענין נשגב מדעת האדם.

אלא יראה לי דהך מתני' לפרושי מתניתין דסליק מינה קתני לה, ולאוריי לן הא דפרישית לעיל, כיצד נברא העולם ע"י כלי חמדה שהיא התמורה, ושהיא מדת הטוב. ואמר שהדבר נראה לעינינו ע"י הבריאה עצמה, וע"י ההנהגה שנוהג את בריותיו בטוב ובחסד, וכמו שיתבאר. ויש בה ארבעה בבות, וארבעתן עולות בקנה אחד לתת כבוד לתורה שבה נברא העולם, ועם כל זה כל בבא ובבא מלמדת דבר אמונה, למחות דעות הטועים שמנה ר"א המודעי, וכך יראה לי פרושא דמתניתין.

ה' צופה מעשיהם של בני אדם, אפילו בחדרי חדרים "הכל צפוי". כל המעשים מראש ועד סוף גלויים וצפויים לעיני יוצר הכל יתברך שמו לעד, לא כמו שחשבו הטועים שאין כבודו להשגיח על בני אדם, ו"על השמים כבודו" ולא יראה בשפל, ולא כאותן מתי און שאמרו (איוב כב, יג-יד) "מה ידע אל, הבעד ערפל ישפוט? עבים סתר לו ולא יראה, וחוג שמים יתהלך". ולא כאותן בוערים שאמרו (תהלים צד, ו) "לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב", וכדפרישית בבבא דע מה למעלה ממך עין רואה וכו'. אלא הכל צפוי לפניו, וכאמרו (דניאל ב, כב) "ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא". והמשורר האלוהי אמר (תהלים קלט, יד) "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה", ונאמר (ירמיה כג, כד) "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'" וגו', ונאמר (ירמיה יז, י) "אני ה' חוקר לב בוחן כליות". ועל דרך כלל, הלבבות כולם יצריהן ומחשבותיהן, וכל שכן כל מעשיהן, צפויות וגלויות לנגד עיניו יותר מן האור עצמו הגלוי לעיני האדם, ואין נסתר מנגד עיניו אפילו רגע. ולכן שנה "הכל צפוי", שהוא בינוני פעול בבנין הקל שהוראתו על ההוה תמיד כל עת וכל רגע. ואילו שנה "הכל צופה" היה אפשר לומר שיוכל לצפות הכל, אלא שלפעמים מעלים עין. להכי נקט "צפוי" שהדברים צפויים לפניו תמיד, ואע"פ שהוא "טהור עינים מראות ברע", אין דבר נעלם ממנו, וכמו שאמר ברוח הקדש (משלי טו, יא) "שאול ואבדון נגד ה' אף כי לבות בני אדם". ואם נדמה לעיני הסכלים שאיננו רואה את חטאות בני אדם ומעשיו, לפי שרשעים עתקו גם גברו חיל, וכאותן שאמרו (יחזקאל ח, יב) "אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ", לפי שעשו כל התועבות והצליחו במעשיהם, אין זה אלא מדת טובו ית' שהוא ארך אפים, ונוהג עם בריותיו בחסד וברחמים, ומאריך לרשע שישוב בתשובה וחי. ובספר "חכמת שלמה" שהעתקנו, כשדבר על דרכי ה' ומדת טובו, אמר (פרשה יא פסוק יג) "אך אתה מרחם על הכל, בעבור כי כל תוכל, דמית כאינך רואה את חטאות בני אדם, למען ינחמו עליהן". ובביאורנו "רוח חן" פירשנו הענין, ומפשוטן של דברים נשמע מה שדברנו.

בחירה חופשית. ה' רוצה בטובת נבראיו "והרשות נתונה". הבחירה נתונה לאדם מאת ה' ב"ה, להיות נוהג כחפצו אם לטוב אם לרע, וכמבואר בתורה (דברים ל, טו) "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת בחיים" וגו', וכדפירשתי בריש מתניתין. הרי שהבחירה נתונה לאדם לעשות כחפצו, כי כן חפץ ה' ב"ה, כדי שיעשה הטוב בארח שכל ובלב טהור, יודע את הרע ומתאוה לדרכי היצר, וגובר עליה בחכמה ובדעת שיסודתן וראשיהן יראת ה'. ולתכלית זה נטע בנפשו הכחות והפוכי הכחות, וכן כחות יקרות שאין כדמותן בנפשות בעלי החיים, כמו שבארנו בבבא "חביב אדם שנברא בצלם", כדי שיהיה לפניו בכל דבר שתי דרכים. ואפשר לו ללכת באיזו דרך שירצה, ויצר לבבו מצייר הרע, וכחותיו היקרות מטים אותו לטובה, וברשותו לעשות כמו שירצה. וכשגובר על היצר שכרו הרבה מאד. ונקט לה בלשון "רשות", ולא נקט לשון הכתוב "והבחירה נתונה", להודיענו שאפשר לו לאדם אפילו לפרוק מעליו העול כלו, ולהיות חבר לאיש משחית, לעשות ככל התועבות שיצר לבבו זונה אחריהן, וכדפרישית בבבא "ואל תתודע לרשות", שלשון רשות על החפשית והשילוח לרצונו. והנה ע"י כן אנו רואין גדולת ה' שמניח לאדם לעשות רצונו ולבטל תורה ומצוה, ולפרוק עול מלכות שמים מעליו. והכל צפוי לפניו ורואה מחשבות לבבו הרע טרם יעשה הדבר, ואינו מוחה בידו ולא נוקם ממנו, ומשום הכי תני רישא "הכל צפוי" ובתר הכי "והרשות נתונה", ולא אפיך ותני "הרשות נתונה והכל צפוי", להשמיענו כי טרם יעשה הרשע רשעו כבר היה צפוי לפניו ית' שחפץ בו ושיעשהו, ואעפ"כ הרשות נתונה. וגם זה בינוני פעול, להורות שתמיד הרשות נתונה. וכבר אמרנו שדברי [הרמב"ם] רבינו משה זצ"ל אמת, שהקב"ה צופה ומביט מראש עד סוף כל הדורות, וגלוי לפניו מי יצדיק ומי ירשיע. ואם כן טרם לדת הרשע כבר היה גלוי לפניו שירשיע. ודבר זה למדנו ר' עקיבא, והודיע כי רם ה', וכגבוה שמים מארץ כן גבהו דרכיו מדרכינו, כי מרום וקדוש הוא. שאם תחשוב סרה ותדמה בדעתך שמחשבותיו כמחשבותינו, אם כן תאמר ששונא את הרשעים שנאה גמורה והחלטית, כמו ששונא האדם את זולתו שהוא אויבו ומבקש נפשו, א"כ לא היה ראוי שיצא הרשע מרחם אמו, וביד ה' הכל. ולפי שאנו רואין שנולד וגדל והרשיע, ברור הדבר כי אין חקר לטוב ה' ולרחמיו, ומניח כל הדברים על סדרן ועל מנהגם כמו שגזר בתחילת הבריאה, שמאז כבר צפה שיהיו צדיקים ורשעים, ושברא עולמו במדת טובו שיהיה נוהג כפי מנהגיו הטובים העליונים בחסד וברחמים ובאריכות אפים. והן הן הגורמים צאת הרשעים לאויר העולם, ושיש בידם הרשות להרשיע, ושלפעמים יאריכו ברשעתם, והיינו דאמרינן בע"ז פרק ר"י (נד:) "הרי שבא על אשת חברו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג". פירוש לא שנוהג במקרה מעצמו ח"ו, אלא כמנהגו שנטע בו היוצר ב"ה מאז בהכינו מעשיו, וצפה שכן יקרה בעולמו, ובנה עולמו בחסד להיות "הרשות נתונה". וכדאמרינן במדרש (ב"ר ב, ז) "מתחלת ברייתו של עולם צפה ה' ב"ה מעשה הצדיקים ומעשה הרשעים", וברא עולמו במדה זו שיהא נוהג תמיד כמנהגו. וגם הפירוש הזה למדתיו מספר החכמה ["חכמת שלמה"] הנ"ל, אמר עוד (פרשה יא, פסוקים יט-כ) "כי אתה אוהב את כל המעשים, ואינך שונא דבר מכל אשר עשית. לו שנאתם מאז לא יצרתם. ואיך יקום דבר לא תחפוץ בו? ואיככה דבר אשר לא צוית להיות, יהי?" והמאמר עמוק בארנוהו בפירושנו ["רוח חן"] ברחבה. וענינו כי ה' ב"ה אוהב את יצוריו ואינו חפץ בהשחתתן, אבל אינו שונא ומואס דבר מכלן. אע"פ שיחטאו לפניו, אין לפניו שנאה חלילה כמדת בשר ודם, יתברך ויתרומם עד לאין חקר. וכל לשונות של "שנאה ומיאוס" הנזכרים בתורה ובספרי הנביאים, למשל נאמרו להסביר את האזן, שהעושה כאלה יבוא במשפט ולא ינקה. אבל חלילה שתהיה שנאה החלטית לפניו כשנאת בשר ודם [אמר המגיה: וכך כתב הרמב"ם, הל' יסודי התורה, סוף פ"א]. ועשה המופת [הראיה על כך] באמרו "לו מאסתם מאז לא יצרתם", שהרי הכל צפוי לפניך, וידעת כי איש זה ירשיע ותשנאהו ותמאס בו. א"כ איך יצרתו והנחת אותו לצאת לאויר העולם? ומדרך השונא לרחק אויבו ולא לקרבו. ושמא תאמר ביצירתו שעדיין לא הרשיע בפועל לא חלה שנאתך עליו, עד שגדל והחל להרשיע. אפשר היה לטעות בכך אם היה (נכתב) [נעשה] על הרשע פתגם הרעה מהרה. אבל ראינו כי יש רשע מאריך ברעתו, ואיך אפשר שיתקיים רגע אם כבר מאסת בו? וזהו שאמר "ואיך יקום דבר לא תחפוץ בו?" וכל שכן שאין לטעות שנוצר במקרה ובדרך הטבע, על זה אמר (שם) "ואיככה דבר אשר לא צוית להיות, יהי?". כי כל ההווים לא יתהוו אלא בדברך. אין זה אלא שאתה מרחם על כל, ונותן הרשות לכל אדם לעשות מה שירצה, ותאריך אפך, ותשפטהו במשפטיך עד שתביאהו לדרך החיים, או בעבור הטבה אחרת הנעלמת מדעתנו. וכל זה כלול במאמר "הכל צפוי והרשות נתונה", להודיע שנברא העולם ב"חכמה" שהיא מדת "הטוב", וכדתני תחלה שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם.

עונשים שה' מביא, הם כולם לשם ההטבה "ובטוב העולם נדון". אחר שהודיע שנברא העולם במדת הטוב, הודיע שכמו כן דן את עולמו במדת הטוב, כפי דרכי חכמתו העליונה שהיא צדק משפט ומישרים חסד ורחמים וכיוצא. כי אינו שוקל מעשה בני אדם פשעיהם וחטאתם כפי גדולתו ורוממותו שפשעו ושחטאו לפניו, כי אז לא היה לעולם תקומה, וכמו שאמרו ז"ל (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו) "שאלו למדת הדין חוטא מה דינו, והשיבה: הנפש החוטאת היא תמות", כי בערך גדולת המצוה [צ' מנוקדת פתח] יתברך היה האדם חייב מיתה על כל מה שיעשה נגד מצותיו יתברך. אבל הוא ב"ה טוב לכל, וכל דרכיו משפט, ואינו דן את האדם אלא כפי מדת חטאיו, כמו שחקק בחכמתו מה יהיה משפט כל דבר ודבר, וכמו שבארנו במשנת ר' אליעזר המודעי. והבאנו מספר הנ"ל ["חכמת שלמה"] שהכין כל משפטיו במדה במספר ובמשקל. ומלבד זה גם כשתתמלא סאת החוטא, אינו שולח עליו יסורין להנקם ממנו חלילה ומתוך שנאה, אלא ברחמים להשיבו מפשעיו, ולהאיר נפשו באור החיים, ומיסרו בקל קל תחלה, וכדאמרינן בגמרא (ברכות ס:) "כל מה דעבדין מן שמיא, לטב עבדין". ולפי שהכל במדת הטוב, בעוד ישראל שרויין על אדמתם, היה שולח נביאים להזהירם שישובו מדרכם הרעה, והיו מיעדים להם הפורעניות העתידים לבוא עליהם כדי שישובו. ועוד כמה דרכים טובים ופרטים של רחמים לאין מספר שבהם נוהג ה' ב"ה במדת דינו, לפי שגם הדין הוא במדת הטוב. ובספר החכמה ["חכמת שלמה"] הנ"ל אמר על זה "כי גבורותיך בנתיבות משפט" וגו' ורמזנו עליו למעלה. ויש בה דברים רבים ועניני תורה כתבנום בפרושנו "רוח חן" הנ"ל, אבל בפירוש המשנה לא אאריך.

כל דרכי הטבע הם לשם שכר ועונש "והכל ע"פ רוב המעשה". ויש ספרים גורסים "והכל לפי רוב המעשה". ופירוש הכל כפי רוב המעשה, שהמעלות הם כפי רוב המעשים שעושה אותם תמיד, לא לפי גודל המעשה שעושה פעם אחת. כן פירש הרמב"ם ז"ל ור"ע ברטנורא ז"ל, ועוד פירושים רבים כתובים בספרי מפרשי המסכתא ז"ל. והר"י אברבנאל ז"ל טען עליהם ודעתו תראה בחיבורו ["נחלת אבות"]. ובאמת המאמר קצר ונשמע לפנים רבים, והמפרשים פירשוהו על דברים פרטים. אבל לדעתי מאמר זה חותם דבריו, אחר שאמר "ובטוב העולם נדון", שגם ההנהגה העליונה לשכר ולעונש היא ג"כ במדת הטוב, מפרש מה שאמר במשנה שלפניה "כלי חמדה שבו נברא העולם", ובארו במאמר "והכל ע"פ רוב המעשה", ואיננו על מעשי בני אדם הטובים והרעים, אלא על מעשה ה' ב"ה שעשה בשמים ובארץ. כלומר משפטיו ודיניו כולם יוצאים לפועל ע"פ רוב המעשה, כי כולם כחומר ביד היוצר, בעלי תמורות להיטיב ולהרע, ועל ידיהן מיטיב לטובים ונפרע מן הרשעים, וכמו שבארנו למעלה שהכין הכל בחכמה, וע"פ דרכיה חקק שמים וארץ את הים ואת היבשה, (איוב כח, כה) "לעשות לרוח משקל, ומים תכן במדה". וכן כל דבר ודבר הטביע בו טבע ידוע שיעמוד למשפטו, וכדברי המשורר (תהלים קיט, פט-צ) "לעולם ה' דברך נצב בשמים, לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד". כלומר לכל דבר נתת העמדה לדור דור ונאמנים ועומדים כן תמיד. ואחריו אמר (קיט, צא) "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך". כלומר בכל עת יום יום עומדים למשפטיך, למלאות אשר תצוה על פני תבל ארצה, פעם סער פעם השקט, פעם גשם נדבות ופעם עוצר, פעם שלום פעם מלחמה, ובכלל פעם ברכה פעם קללה, לשלם לאיש כמעשהו, ועל כל הארצות והממלכות לתת להם כדרכיהן. ועל היסוד הזה נברא ונבנה העולם כלו צבאותיו וצאצאיו, כולם מתאימים ומשלימים למלאות חפץ חכמתו העליונה דרכיה ונתיבותיה. ולשון הכתוב נקט דכתיב (תהלים קד, כד) "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית", ונאמר (תהלים מ, ו) "רבות עשית אתה ה' אלוהי, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר". כלומר דברים רבים עשית בשמים ובארץ, ועל ידיהן אתה משלם טוב לטובים, ורע לרשעים, הכל בחקות הטבע שחקקת בחכמתך. אבל נפלאותיך ומחשבותיך הם לבד אלינו, לעמך ישראל נוחלי תורתך, כי עמהם תפליא לעשות. וכמו שבארנו בפירוש "חבה יתירה וכו' שנתן להם" וכו', ובלשון זה שנה ר' עקיבא "והכל ע"פ רוב המעשה".

ובהיות שכל ענייני בני אדם מחשבותיהם ומעשיהם צפויים תמיד לפני אדון כל הארץ, ובכל רגע דן את עולמו כפי מדת טובו ע"פ רוב המעשים שעשה בשמים ובארץ, תבין כי אין קץ למעשה ה' ב"ה, ומי ימלל גבורותיו משפטיו ודיניו, ושצריכים [ל]כל המעשים הרבים האלה שברא, להשלים ולמלאות חפץ חכמתו העליונה. ונודע עתה שנברא העולם ע"פ התורה שהיא כלי חמדה, ושהבריאה וההנהגה את הבריות מכוונים זו עם זו, כי ערך הבריאה היא כפי ההנהגה. וא"כ גדולה תורה שהיא לקח טוב, לברוא בה העולם במדת הטוב, ולהנהיג את הבריות במדת הטוב. וכל הדברים ששנה כפי שפירושנו הן הן עמודי האמונה, ויסודות הדעות הטהורות, ומוחים דברי הטועים השנויין במשנתו של ר"א המודעי, כגון "המבזה את המועדות", שמכחישים בבריאה, או שמכחישים אם היה אפשר להיות על אופן אחר וכיוצא באפיקורסות כאלה, וכן "המחללים את הקדשים", ודוברים סרה על ה' ועל דרכיו ומשפטיו. כי עתה למדנו שהעולם נברא במדת הטוב, ולכן בחר ה' שיהיה ככה, ושמנהגיו ית' ודרכיו בהנהגת יצוריו הכל במדת הטוב. והדברים עתיקים ומתוקים לנפשות הצדיקים.