יין לבנון על אבות ג:י

"הוא היה אומר כל שרוח הבריות" וכו'. סיפא דר"ח בן דוסא בגמילת חסדים קא מיירי. ותני "כל שרוח הבריות נוחה הימנו", וכההיא דתנן ר' יהושע בן חנניה אשרי יולדתו, שהיו הבריות שמחין בו, והיו מאשרים יולדתו שיצא בן כזה מבטנה, וכדאמרינן ביומא (פו.) "ואהבת את ה' אלהיך שתהא שם שמים מתאהב על ידיך, שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ודיבורו בנחת עם הבריות, ומקחו ומתנו בשוק נאה, ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרים עליו? אשרי פלוני שלמד תורה וכו', ראיתם פלוני שלמד תורה, כמה יפים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". ובזמן שאדם קורא ושונה ומשמש ת"ח, ואין דבורו בנחת עם הבריות, ואין מתנו ומקחו נאה בשוק, ואינו נושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו? אוי לפלוני שלמד תורה וכו', אשרי בני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה כמה מכוערים מעשיו, כמה מקולקלין דרכיו" וכו'. ועל דרך זה תתפרש משנתנו, דמיירי בתלמיד חכם שעוסק בתורה, ורוח הבריות נוחה הימנו, שמדבר בנחת עם הבריות, ונושא ונותן באמונה. אז רוח המקום נוחה הימנו, שעל ידו שם שמים מתאהב, וישובו תועי רוח ללמד בינה, ומקבל שכר רב על תורתו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, לפי שאין דיבורו בנחת, ואין מעשיו ועסקיו באמונה, אעפ"י שקורא ושונה ומשמש ת"ח, אין רוח המקום נוחה הימנו, לפי שממאס התורה בעיני הבריות, ומרחיקם מן האמת, באמרם "ראו פלוני שלמד תורה כמה מכוערין מעשיו, אשרי מי שלא למד תורה", ואינו מקבל שכר על תורתו. ותו לא תקשי שלפעמים רוח הבריות נוחה ממנו לפי שמדבר בנחת ומטיב עמהם, ואעפ"כ חוטא בתורה ובעבודה בינו למקום ב"ה, ואיך יהיה רוח המקום נוחה הימנו? דתנא דידן בתלמיד חכם מיירי, הלומד ועושה. ואפילו הכי אם הוא נוהג כשורה עם הבריות, רוח המקום נוחה הימנו, בעבור מנהגיו שבינו למקום ב"ה, בתורה ובמעשה המצות, ואם אינו נוהג כשורה עם הבריות, ומרננין עליו ואומרים "אוי לפלוני שלמד תורה, אשרי מי שלא למד תורה". אין רוח המקום נוחה הימנו במנהגיו בתורה ובעבודה, ואין תורתו ומעשיו הטובים רצויים לפניו יתברך, לפי שמחלל כבוד התורה והמצוה, ומשניאם בעיני הבריות. לפי שצריך שיהיה כבוד התורה מתאהב על ידו לבריות, ושיקרבם לתורה. ואפשר דר' חנינא דריש סיפא דקרא ד"רק השמר לך" וגו', דכתיב (דברים ד, ט) "והודעתם לבניך ולבני בניך", שבכלל זה התלמידים שקרויים בנים (רמב"ם, הל' תלמוד תורה, פ"א ה"ב) . ואם אין רוח הבריות נוחה הימנו, מלבד שלא ילמדו ממנו תורה ומצות, אלא שיבוזו בעיניהם. ולפירושנו שלש המשניות ששנה ר"ח בן דוסא כולם בשביל כבוד התורה. רישא, במחשבת הלב. והיינו שתהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, ואי לאו הכי אין תורתו חשובה לפני המקום ב"ה, לפי שלא תתקיים בו. מציעתא, בעבודה ובמעשה המצות. שיהיו מרובין מחכמתו, ואי לאו הכי ג"כ אין תורתו חשובה מטעם שאמרנו. וסיפא, בדברים שבין אדם לחברו. שיהיה רוח הבריות נוחה הימנו ואי לאו הכי אין תורתו ועבודתו כלום, כי אין רוח המקום נוחה הימנו.

פגם של שינה של שחרית "רבי דוסא בן הרכינס אומר". לפי ששנה דברי ר"ח בן תרדיון ששנים היושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים, ודברי ר"ש בשלשה שאכלו וכו' ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, ודברי ר"ח בן חכינאי שהנעור בלילה וכו' ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, [לכן] קבע משנת ר"ד בן הרכינס שהזכיר דברים שהאדם רגיל בהן ודש אותם בעקביו, שהן דוגמת הדברים שהזכירו התנאים האלה, והן מוציאין אותו מן העולם, כי גורמים בטול תורה, ונחשב לו כזדון להתחייב בנפשו, ובמאי דסליק פתח. כי לעומת דברי ר"ח בן חכינאי, תנא איהו שינה של שחרית, דאע"פ שר' חנינא לא אמר שמתחייב בנפשו אלא בנעור בלילה ומפנה לבו לבטלה דהוי זדון גמור, הכי נמי הרגיל בשינה של שחרית, אע"פ שהוא ישן ושאינו יכול להגות בתורה, השינה עצמה לזדון תחשב לו, שמלבד שעובר זמן ק"ש ותפלה, אלא לפי שעת השחרית טובה לחשוב בה מחשבות חכמה ותורה, כי הלב פנוי מטרדותיו, כי השינה שקדמה העבירה ממנו כל המחשבות המטרידות. ואם היה מרגיל עצמו לעורר השחר היה יכול לעסוק בתורה ולעשות טובה לנפשו. והדר תני "ויין של צהרים" לעומת דברי ר"ש. ואע"פ דר' שמעון בג' שאכלו ומדברים שיחה בטלה על השלחן מיירי, שהיה להם לומר עליו דברי תורה, וזה שנטרפה דעתו מיינו אי אפשר לו להגות בתורה, מכל מקום נחשב כזדון שהיה לו למנוע מלשתות ולהשתכר. ולבתר הכי תני "שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של ע"ה" לעומת דברי ר' חנינא בן תרדיון. ואע"פ דר"ח בשנים שיושבין מיירי, שהיה להם לדבר זה עם זה בתורה, ואי אפשר לדבר תורה עם ילדים ועמי הארץ, נחשב לו כזדון לפי שמבלה זמנו לשוח עם הילדים ולשבת בבתי כנסיות של עמי הארץ, שהרי היה בידו לעסוק בתורה בעתים האלו.

ועל דרך כלל יש במשנה זו מוסר גדול לאדם, שאם תשים לבבך לדבריה, תראה שהן הן הדברים המכשילים את בני האדם, ושרובן מבלים ימיהם באלו. כי "שינה של שחרית" הרבה רגילים בה ועצלים לקום ממטתם, וכמו שזכר שלמה (משלי ו, ט) "עד מתי עצל תשכב" וגו', (משלי כו, יד) "הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו". וביותר לפי שהם מאחרים בנשף בדברי בטלה ואינן הולכים לישן בזמן הראוי, ימלאו שינתם בשינה של שחרית, וע"י כן יאבדו הזמן הנבחר מן היום לעסק התורה והחכמה. וכן "יין של צהרים", והוא משתה היין אחר הסעודה, כי קודם הסעודה אין מדרך בני אדם להתאסף למשתה היין, ובסעודת הערב אין היין כל כך מזיק, כי הוא בלאו הכי זמן השינה. אבל בצהרים קובעים על היין ומאריכים לשתות ומבלים בו מקצת מן היום, והיין משכר מעט, וע"י כן גם הזמן הנשאר מן היום אין דעתו צלולה לחשוב בה מחשבות תורה. וכן "שיחת הילדים", שמדרך בני אדם שבאהבתם את ילדיהם, ירבו שיחה עמהם ומשתעשעים בדבריהם, ויבלו זמנם בדברי הבל ואין בם מועיל. וכן "ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ", שמדרך האדם ללכת לבית ועדן של עמי הארץ הנאספים לבלות הזמן בשיחה בטלה ובמיני שחוק ובספורים שאין בהם מועיל. צא וחשוב שהעוסק בארבעה אלה יאבד יומו, ולא ישאיר ממנו מועד לתורה ולחכמה. ו"אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" (משלי טו, לא) .