יין לבנון על אבות ב:יד

"רבי אלעזר (בן ערך) אומר". האי תנא נמי תלתא מילי תני, חד בתורה, וחד בעבודה, חד בגמילת חסדים בין אדם לחברו.

"הוי שקוד ללמוד תורה". משום "על התורה" תני לה. ור' אלעזר בן ערך דיבר כפי מדתו שהיה כמעין המתגבר, ולכן תפס לשון הוי שקוד, כי השקידה היא ההשתדלות והכוסף לדבר מן הדברים, כמו (ירמיה ח, ו) "נמר שוקד על עריהם", (ירמיה א, יב) "כי שוקד אני על דברי לעשותו". ומי ששוקד ללמוד תורה יזכה שימצא דעת אלהים וחכמה, כמו שהתהללה החכמה בספר משלי (ח, לד-לה) "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'". ובפרק קמא בבבא "והתאבק בעפר רגליהם", כבר פירשנו שצריך האדם להיות שוקד על דלתות בית המדרש להיות נכנס ראשון ויוצא אחרון ורמזנו שם על המקרא הזה, ועתה אפרשנו. דימה דברי התורה ותעלומותיה להיכל שיש בו חדרים מלאים כל הסגולות הטובות, אלא שהדלתות נעולים ואין לבוא בם. ובני אדם נכספים לבוא פנימה ולמצוא אלה הסגולות, ומי שחפצו רב ישקוד על הדלתות תמיד, לא יסור מהן, כי יאמר אולי יפתחו ואינני. והנמשל הוא לענין התורה שהיא חיי עולם וכל הטובה כלולה בה, אלא שאוצרותיה סגורים אין לבוא עד תכונתה. ומי שחפץ בה מאד ישקוד תמיד על דלתותיה אולי יפתחו לפניו. והנה החלל שבו נכנסין בני אדם אל החדר נקרא "פתח", והדף הסותם את החלל קרוי "דלת", כמו (בראשית יט, ט-י) "ויגשו לשבור הדלת וכו' ואת הדלת סגרו". ועל זה אמר "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום", כלומר מאושר האדם המטה לבבו לחכמה ואוהב אותה, עד שמרוב תאותו אליה שוקד על דלתותיה הסגורים יום יום, ומתבונן תמיד לבוא פנימה בפתחיה. וזהו "לשמור מזוזות פתחי", ששומר מזוזות ביתה שהדלת דבק בהן לראות אם יפתח הדלת ויראה החלל שבין המזוזות. גם שיהיה שומר על המזוזה כדי שמיד שיפתח הדלת יכנס בחדר. והעושה כן זוכה לבוא פנימה ולמצוא חכמה, וכשימצאנה מצא הסגולה היותר עליונה. ועל זה אמר (משלי ח, לה) "כי מוצאי מצא חיים", הן חיי הנפש וחיי עד, "ויפק רצון ה'", כי יהיה ה' קרוב אליו ויעשה רצונו בכל קראו אליו. וכאמרו (משלי ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה", וזה הפירוש נכון.

"ודע מה שתשיב לאפיקורוס". משום "על גמילת חסדים" בין אדם לחברו תני לה. ודיבר כפי מדתו שהיה בעל לב טוב, כי באה החכמה אל לבו, והיה כמעין המתגבר מלא שכל ובינה ודעת קדושים. ולכן השקוד ללמוד תורה עד שזכה להיות כן, כחו גדול למשול בשכלו ובבינתו ולהכריע את האפיקורסים, הממציאים טענות מדוחים לחזק דעותיהם הנפסדות, שעליהן אמר דוד ע"ה (תהלים יב, ד) "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות", שנאמר על כת האפיקורסים המדברים גדולות על ה' ועל אמונתו בכח שכלם ובינתם. ועל כן כנה דבריהם במלת "לשון", כמו שאמרנו בפתיחתנו הראשונה לספר "גן נעול", שבכל מקום שיכנו ספרי הקדש הדבור במלת "לשון", הכוונה על מאמרי בינה, וטענות והיקשים וניצוחים. ולפי שהאנשים האלה נשענים על בינתם, לדבר תועה על ה', סמך ופירש (תהלים יב, ה) "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתנו אתנו, מי אדון לנו?". כלומר זוהי שאמרתי "לשון מדברת גדולות", לפי שהם אלו אשר אמרו להתגבר בלשונם ובטענותיהם לכחש בכל. וזהו "מי אדון לנו?".

והנה חלושי הדעת השומעים דבריהם נפצעים בנפשותיהם, כי יכנסו דבריהם בלבבם, ועל זה אמר שלמה (משלי יב, יח) "יש בוטה כמדקרות חרב", כלומר יש רשע מבטא רע בשפתים להשחית נפשות עניי הדעת, ודבריהם דומים למדקרות חרב העושים פצע וחבורה בגוף. וכמו שפצעי הגוף צריכין רפואה, ככה פצעי הנפש. ומה היא רפואתן? שילך אל חכמים היודעים להשיב לאפיקורוס, ובבינתם הגדולה יבינוהו שהדברים ששמעו "הבל הם ואין בהם ממש". וזהו שחתם "ולשון חכמים מרפא", כלומר דברי בינות של חכמים הם מרפא לנפש שקבלה פצעים מבטוי דברים של הרשעים. ולכן גם בפסוק זה הזכיר מלת "לשון". ואין גמילת חסדים למעלה מזה להשיב הנפש הנדחת אל אלהיה ולהאירה באור החיים ע"י לשונו. ועליו נאמר (משלי כז, יא) "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר". כלומר הוי שקוד על דלתות החכמה ותזכה להיות חכם לב וישמח לבי, וכדתנן בפרק ו' "משמח את המקום", כי על ידיך אשיבה חורפי דבר. כי ברוחב לבבך תדע להשיב לאפיקורוס המחרפני בלשונו, ויתגדל כבוד שמים בארץ, גם תציל רבים משחת. וכבר אמרנו בבבא "ועל גמילת חסדים" שהמתנות הגדולות שזוכין להם חכמי לב הם דרכי חסדי ה', כדכתיב (תהלים יח, כו) "עם חסיד תתחסד". ועל כן בקש המלך דוד ע"ה (תהלים קיט, מא) "ויבואוני חסדיך ה' תשועתך כאמרתך". כלומר לפי שהייתי שקוד על תורתך, וכמו שהזכיר בפסוקים שלפניו, "יבואוני חסדיך" כאשר הבטחת לעושה כן, כי תחנני דעה בינה והשכל להיות כמעין המתגבר. ואם יהי לי כן אדע להשיב לאפיקורוס, וזהו שסמך ואמר (תהלים קיט, מא) "ואענה חורפי דבר כי בטחתי בדברך". ואמר עוד (תהלים קיט, מב-מג) "ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד וגו', ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". והענינים מעידים זה על זה, והוא עצמו מה שאמר ר"א בן ערך, "ודע מה שתשיב לאפיקורוס".

"ודע לפני מי אתה עמל". משום "על העבודה" תני לה. ולאו למימרא שיעבוד עבודת ה' לקיים המצות ולהזהר מן העבירות, לפי ש"לא המדרש עיקר אלא המעשה", דזוהי משנה שאינה צריכה. אלא הכי קאמר כשתעשה המצות תעשם בטוב לב ובשמחה, כשתדע בחכמת לבבך לפני מי אתה עמל, כלומר לפני מי אתה עומד ומשמש. ועל זה נאמר בתורה (דברים כח, מז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לב מרוב כל". וכפי מדתו דיבר שהיה חכם לב ומעין המתגבר, ומרוב תבונותיו היה כבוד השם ומוראו ידועים תמיד ללבו, והיה שמח בעבודתו שזכה לעבוד את (דברים כח, נח) "השם הנכבד והנורא הזה". ועל זה אמר (משלי ב, ה) "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא", שהיא הבטחה לשוקד על התורה. וכנגדו אמר "ודע לפני מי אתה עמל", כי כשידע זה בידיעת לב לא יהיה עמלו עליו לטורח; לא יתעצל בעשיית המצוה, ולא יעשנה כמצות אנשים מלומדה. וכל שכן שיפרוש מן העבירה. וגבי תורה לא איצטריך למיתני דע לפני מי אתה עוסק בתורה, דהיא גופה יראת ה' היא, ואין ידיעה יותר גדולה מידיעת העוסק בתורה לשמה, שבכל רגע מתבונן בנוראותיו ובגדולותיו של יוצר בראשית ב"ה, ופקודי ה' ישרים משמחי לב. אבל על המעשה שפיר תני שתהיה עמלו ועבודתו בדעת אלהים ובשמחה, ואם יעשה כן יהיה שכרו כפול ומכופל. וכדתניא בספרי שכתבנוהו בפרק קמא בבבא "אלא הוו כעבדים" וכו'.

"ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך". לכאורה נראה שמדבר על עבודה על מנת לקבל פרס, ושיזכור כי יש שכר טוב בעמלו לעולם הבא, ואעפ"כ דמקרי "עבודה", אינו ענין למשנה זו ששנה ר"א בן ערך לחכמי לב. וכלהו בבי הן דברי חסידות שאין למעלה מהן, ואיך יסיים בעבודה בשביל שכר? ותנן "אלא הוו כעבדים וכו', שלא על מנת לקבל פרס", והיינו מאהבה? והיה אפשר לפרש מאמר זה כדוגמא ששנה אנטיגנוס "ויהי מורא שמים עליכם", ופירשנו דאפילו חכם לב העובד מאהבה צריך למורא שמים ופחד אלהים, בעת תחשך נפשו מן האור, ותערב שמחתה. וכאמרו (תהלים טז, ז) "אף לילות יסרוני כליותי". והכא נמי שנה ר"א בן ערך, שאע"פ שהגיע למעלת השקידה וזכה לחכמת לב, אעפ"כ צריך שידע ג"כ מי הוא בעל מלאכתו הדורש על מעשיו והמשלם לו שכר פעולתו, דומה למשנת רבי "והסתכל בשלשה דברים וכו', וכל מעשיך בספר נכתבים". שאם יקרנו עת יגון וחשך ויתקפנו יצרו, ידע ע"י ההסתכלות בשלשה דברים שהקב"ה משלם טוב לעושי רצונו, ונפרע מעוברי רצונו. והרב בעל תוספות יו"ט ז"ל, כתב שמצא בנוסח א"י מוגה דגרס "ומי הוא בעל מלאכתך", ותו לא מידי. ולנוסחא זו אין אנו צריכין למה שפירשנו. אלא שיהיה המאמר כפול, דכבר שנה "ודע לפני מי אתה עמל", ומה צורך ב"מי הוא בעל מלאכתך"? והיא היא! ואפשר לפרש דהכי קאמר שאל יקטנו מעשה המצות בעיניך, בערך האדון אשר אתה עמל לפניו, וכדרך (איוב לה, ז) "אם צדקת מה תתן לו". אבל דע כי מצות ה' ותורותיו נשגבים ויקרים בעיני ה', ומלאכה גדולה אתה עושה, והוא בעל מלאכתך, האדון שמלאכתך שלו היא, וע"י כן תהיה זהיר וזריז בכל דבר.