יין לבנון על אבות ב:יא

"רבי יהושע אומר". האי תנא נמי תלתא מילי קתני, חד בתורה, וחד בעבודה, וחד בגמילת חסדים שבין אדם לחבירו.

"עין הרע". כנגד "על התורה" תני לה, וכדפרישית במשנתו של ר' אליעזר דעיקר עין רע הוא בתורה, כשישפוט בשכלו משפט מעוקל ויהרהר על דברי רבותיו. ע"י כן ישחית נפשו להיות חושב רע ויאבד עולמו. ואע"פ שאינו מתיר לעצמו ללכת בשרירות לבו ולשמוע ליצרו, ונוהג כשורה עם הבריות, מכל מקום הואיל ועינו רע לסוף יפול ביד יצרו ויעשה תועבות. ועוד שעין רעה עצמה דיה להוציאו מן העולם, וכדתנן בפרק ה' "תלמידיו של בלעם הרשע עין רעה" וכו'.

"ויצר הרע". כנגד "על העבודה" תני לה, שאם יצרו מתגבר עליו ונפתה אחריו, יעשה מעשה קלון ויאבד עולמו. ואע"פ שעינו טובה ומקבל דברי התורה בנפש חפצה, "לא המדרש עיקר אלא המעשה", ולכן כשהולך אחר פיתויי יצרו יכשל.

"ושנאת הבריות". כנגד גמילת חסדים שבין אדם לחבירו תני לה, ופירש"י ז"ל שנאת הבריות, היא שנאת חנם. והרמב"ם ז"ל פירש בעל מרה שחורה, ששונא מה שעיניו רואות, ובוחר לשבת יחידי במדברות וביערות לא מקום יישוב; לא מפני פרישות, אלא מפני שמקנא בזולתו ומתאוה לאשר יש לו, גם הוא יחלה וימות בלא עתו. מיהו כל הנהו בכלל יצר הרע הן, כי הקנאה והתאוה והאהבה והשנאה שלא כמשפט הן מדרכי היצר. ויראה דר' יהושע כפי מדתו הטובה שנה שאמרו עליו "אשרי יולדתו". ופירשנו טעמו שהיתה דעתו מעורבת עם הבריות, ונהנו ממנו עצה ותושיה. כי הרגיל עצמו לאהוב את הבריות לפנים משורת הדין, שאם התורה אמרה (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך", כבר פירש הלל (שבת לא.) "מה דסני עלך לחברך לא תעביד". והחלונו לדבר עליו בבבא אוהב את הבריות. ובעזרת ה' יתבאר על מכונו בפרק ד ובפרק ו. אבל יש דברים רבים באהבת הבריות שהן מדות חסידות שנהג בהן ר' יהושע, והודיע ההיפך שהוא "שנאת הבריות", לא שעושה להם רעה וחמס, אלא שאין דעתו נוחה מהן, ואינו דורש טוב עליהן, ולבו זוכר תמיד רעתו וסכלותו של כל אחד ואחד, וצדקותיו ויתרונותיו אינן חשובים אצלו לכלום, וע"י כן ישנאם ולא יחשבו בעיניו. אף היא מוציאה את האדם מן העולם, כי אינו מוצא קורת רוח מן הבריות, ואינו נהנה מחברתם, ויתרחקו ממנו בני אדם, ויהיה גם הוא לבוז בעיניהן. ולבסוף ישתומם ויצטער בלבו ויחלה וימות בלא עתו. כי ראוי לאדם טוב שיאהב את הבריות, וידע שבני אדם הם קרוצי חומר, והחסרון דבק עמהם זה בכה וזה בכה, ועל תנאי זה יתחבר עמהם לסבול טרחם ומנהגיהם. וידע שבכל זאת (אבות, ג) "חביב האדם שנברא בצלם" אלהים. וגם נמצאו בכל אחד דברים טובים, וכיוצא ענינים רבים שישים על לבו שמאהבים את הבריות בעיניו. ולפי ששלשה אלה אבות נזיקין הן להוציא את האדם מן העולם, אמר רבי יהושע כי לאדם הטוב יש דרך ישרה שידבק בה, והוא חבר טוב, כי יעמוד לו בפני שלשתן, וכדפירשתי לעיל.