יין לבנון על אבות א:ט

"שמעון בן שטח אומר". כמו ששנה יהודה בן טבאי לענין הדין, תני שמעון בן שטח אף הוא בענין הדין, אלא שיהודה מיירי בבעלי דינין, ושמעון מיירי בעדים, ועליהם אמר הוי "מרבה לחקור את העדים". ואע"פ שלמדנו "והוי דן את כל אדם לכף זכות", דין שאני. וגם אם יעידו שני אנשים צדיקים, יהיו חשודים בעיניך שמעידים בשקר, ותחקור בדבריהם הרבה לעמוד על האמת. ואי קשיא לך דבריש פרק "היו בודקין" (סנהדרין מ.) תנן היו בודקין אותן בשבע חקירות, וילפינן להו בגמרא מקראי. ואם דין תורה הוא אמאי תני להו הכא במילי דחסידותא? וליכא למימר מדאורייתא בשבע סגי, ואתי שמעון בן שטח למימר הוי מרבה לחקור יותר. אי אפשר לומר כן דבגמרא מסקינן דטפי משבע חקירות ליכא, וכלהו אחריני בדיקות הוא דהוו, ועלייהו תנן "וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח", ומתניתין בחקירות קא מיירי. וכן אין לומר ההיא דהתם בדיני נפשות דקרא בדיני נפשות כתיב, והכא בדיני ממונות, דהא תנן "אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם". ותו דבדיני ממונות ליכא דרישה וחקירה מדרבנן "שלא תנעול דלת בפני לווין". התשובה אע"ג דטפי משבע חקירות ליכא, באלו השבע צריך לחקור בכל אחד מהן הרבה, ע"ד משל כשיחקור העדים באיזו יום באיזו מקום, ויאמרו העדים ביום פלוני ובמקום פלוני, יחקור הדיין וישאל למה הלכתם ביום ההוא אל מקום פלוני? ואם שקר העידו יתבלבלו במענותיהם ויכחישו זה את זה, זה יאמר לעסק פלוני הלכנו שם, וזה יאמר לענין אחר הלכנו, וכן כל כיוצא בזה. ומשום הכי מסיים "והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר", ואי בחקירות דאורייתא מאי "והוי זהיר בדבריך" וכו', ואינן אלא שאלות באיזו יום וכו'? אלא בחקירות תוך חקירות מיירי וכדפירשתי, ועלה איצטרך למימר והוי זהיר, שלא יוסיף דברים שיוכלו ללמד מהם לשקר. כגון שחוקר למה הלכתם ביום ההוא למקום פלוני, ויוסיף לומר האם על עסקי משא ומתן הלכתם שם או למשתה ולזבח משפחה וכיוצא? ההוספה הזאת גרעון היא, כי מתוך דבריו ילמדו לשקר ויבררו לענות הניאות לקיים עדותן. ואילו חקר סתם אפשר שהשתבשו ולא ידעו לענות בתוך כדי דבור, וע"י כן היה מכחיש עדותם, וכן כל כיוצא בזה. וגבי בעלי דין לא איצטריך למיתני "והוי מרבה לחקור אותם", דכיון דתני "וכשבעלי דינין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים", ממילא שמעינן שיהיו נחשדים בעיניו לדוברי שקר ומרמה, ושיתבונן עדיהם ויחקור דבריהם, לעמוד על תחבולותיהם, לדין דין אמת לאמתו שזהו עיקר הדין. ואי לאו משום חקירה ודרישת משפט, למאי נפקא מיניה אם יהיו בעיניו כרשעים או לא? מיהו גבי עדים לא תני "כשעומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים", דמדקאמר הוי מרבה לחקור את העדים, ממילא שמעינן שיהיו חשודים כמעידי עדות שקר. ונקט לה גבי עדים בהאי לישנא משום דבעי למיתני "והוי זהיר בדבריך", איצטריך למיתני ברישא "הוי מרבה לחקור". ותו דגבי עדים לא שייך "יהיו בעיניך כרשעים", דאם כן אסור לקבל עדות מפיהם שנאמר (שמות כג, א) "אל תשת ידך עם רשע", אזהרה לדיין שלא יקבל עדות רשעים. וממילא שמעינן שיהיה זהיר בדבריו בחקירות של בעלי דין, דחד טעמא אית בתרוויהו שמא מתוכם ילמדו לשקר, ובכלל "יהיו בעיניך כרשעים" הוא. ושמעון בן שטח לאוסופי ולפרושי הוא דאתי, ודברי שניהם "ישרים למוצאי דעת".