יין לבנון על אבות א:ז

"נתאי הארבלי אומר". כבר פרישית שהזוגות שנו משנתן על דרך אחת. וכמו שהשוינו המדה בין משנת יוסי בן יועזר למשנת יוסי בן יוחנן, כן דברי הזוג הזה בענין אחד הם שנויים. ונתאי הארבלי אזהיר נמי שאל ישען האדם על חכמתו, ולא על צדקתו, ולא על מעשה חסידותו, ומשום הכי תני אף איהו תלתא בבי: הרחק משכן רע, ואל תתחבר וכו', ואל תתיאש וכו', חד בתורה, וחד בעבודה, וחד בגמילת חסדים, וכדבעינן למימר.

רשע ורע, ההבדל בין הלשונות "הרחק משכן רע". משום "על התורה" תני לה, וכנגד ששנה יהושע בן פרחיה "עשה לך רב" ולפניו תדין ולא תשען על חכמתך, תנא איהו "הרחק משכן רע" ולא תשען על חכמתך שתעמוד לך, פן תשתה ממימיו הרעים, ותשחית הוד תורתך, ועתה אפרש. דע כי תאר "שכן" איננו על הדרים זה בצד זה או קרוב לו, כמו שבאר המלה הזאת כל מי ששמענו דבריו. אלא נופל על ריע שמתעסק עמו בהיות להם קרבת הדעת זה עם זה, ואף על פי שאיננו יושב עמו. וראיה (שמות יב, יד) "ולקח הוא ושכנו הקרוב אליו". וממשמע שנאמר "הקרוב" למדנו שיש כאן [גם שכן] שאינו קרוב. וכן (משלי כז, י) "טוב שכן קרוב מאח רחוק", כלומר טוב לאדם השכן שמתעסק עמו ונהנה מחברתו, בהיותו קרוב ויוכל להשתעשע עמו בכל עת; "מאח רחוק", אף על פי שאין קרבת הדעת יותר מאחים, הנה בהיותו ברחוק מקום, השכן הקרוב טוב ממנו. וכן פירוש (שמות כה, ח) "ושכנתי בתוכם", (ירמיה יב, יד) "על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה", כולם על ההשתעשעות והעסק שיש לזה עם זה. ויש לדבר בזה ענינים נכבדים אלא שאינן צריכין לפירוש משנתנו. ועוד תדע שמלת "רע" בלשון הקדש נופל גם על המחשבות והדעות הרעות כדרך (נחום א, יא) "חושב על ה' רעה", (הושע ז, טז) "ואלי יחשבו רע". והן הן מחשבות מינות ואפיקורסות. על זה אמר (משלי ב, טז) "להצילך מדרך רע" וגו', שהן דרכי המינים, וכדפי' בבבא "על התורה". על זה שנינו בפירקין "ותגלו למקום מים הרעים", וכדאפרש התם בעז"ה. ולא כן מלת "רשע" [ר' מנוקדת סגול] ו"רשעה" שאינן על המחשבות אלא על המעשים. ולא תמצא בכל המקרא "חושב רשע", או "מחשבות רשעה", כי כולם כתובים על המעשים המכוערים, הן אותם שבין אדם למקום ב"ה, או בין אדם לחבירו. ואם על הרוב הרשעים הם גם כן בעלי און ואפיקורסות, ולכן נאמר עליהם (משלי יב, כא) "ורשעים מלאו רע", מכל מקום אפשר שיהיה [אדם] רשע [בין אדם לחברו] ואיננו "רע" [בין אדם למקום]. וכן יש רע שאיננו רשע במעשיו, וכענין שאמר שלמה (משלי כו, ח) "ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו", והוא מדבר על איש און ואפיקורי בעל מדות טובות בטבעו. ויפה בארנוהו בבית הראשון מספר "גן נעול". והיינו דקתני "הרחק משכן רע", כלומר אם יש לך שכן שאתה נהנה מחברתו, והוא רע בעל מינות ואפיקורסות, הרחק מעליו ריחוק מקום פן בהיותו קרוב אליך, בהשתעשעך עמו תשמע מפיו דברי מינות ויכנסו בלבך. וכן אמר שלמה בחכמתו (משלי ה, ג-כ) "כי נפת תטופנה שפתי זרה" וגו', וזהו המינות. וציוה (ה, ח) "הרחק מעליה דרכך" וגו', והיינו ממש הרחק משכן רע. ואמר למי שמתקרב אליה, (ה, יא) "ונהמת באחריתך וגו', ואמרת איך שנאתי מוסר וגו', ולא שמעתי לקול מורי" וגו', והם חכמי התורה המורים לאדם בדרך החיים. (ה, יד) "כמעט הייתי בכל רע" וגו', כלומר בכל דרכי המינות הייתי. ואמר (ה, טו) "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך וכו' (ה, כ) ולמה תשגה בני בזרה?" וגו', כלומר אין לך לשתות אלא דברי חכמים, ומה לך לשמוע דברי הזרה? ולא תימא לא יעשה לי [רושם] מאומה כי חכמתי בתורה, אל תשען על תורתך, פן תלכד במצודתו הרעה. ודוקא משכן "רע" אתה חייב להתרחק, אבל משכן "רשע" לא, דלאחבורי בהדיה [להתחבר אליו] הוא דאסיר, וכדקתני מציעתא "ואל תתחבר לרשע", לא להתרחק משכונתו או מ[ל]דבר אליו.

המין והאפיקורוס מסכן לאחרים יותר מהרשע וטעמא דמילתא משום דמין ואפיקורוס אע"פ שאינו רשע במעשים, מסוכן טפי מרשע. ודבר זה יש לו יסוד בחכמת הנפש. כי המנהגים הטובים והרעים תלויים בממשלת הלב, וכמו שתלמד ממה שפירשנו בבבא "על התורה", ובמשנתו של אנטיגנוס. שבהיות אור התורה בנפש, הלב שמח לעבוד את ה' במצותיו, כי דרכי הצדק מושלים בלבו, ואז בטבעו שונא ומואס ברשעים ובדרכיהן. וכן כתוב (משלי כט, כז) "תועבת צדיקים איש עול". וכמעט אי אפשר שישוב מצדקתו, וכדתנן (אבות, פ"ג) "כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה? לאילן ששרשיו מרובין וענפיו מועטין, שאפילו כל הרוחות באות נושבות בו אינן מזיזין אותו ממקומו", וכדאפרש התם. הלכך אין צורך להתרחק מן הרשע, וכדבעינן למימר בסמוך. מה שאין כן "שכן רע", שרעתו קבוע בשכלו ובבינתו, דעות זרות ואמונות רעות, ואילו אינן דומים לדרכי הלב שתלויין מהן צדק ורשע. כי כמו שיסבור אדם סברא ותטיב בעיניו שנים רבות, ואח"כ ישמע מפי חכם סברא אחרת אע"פ שהיא הפוכה מסברתו, כשיטעים לו החכם הענין יחזור מדעתו ויקבל סברת החכם. ככה אפשר שיקרה לאדם עם המינים והאפיקורסים, בהיותן בעלי לשון מדברת גדולות, ובעלי בינה רחבה להמציא כזב ושוא, שבנקל יהפכו אמונת האדם ודעותיו בשפתי חלקות, ויכניסו ספק בלבו להשחית נפשו, וכמו ששנינו (פ"ב) "ודע מה שתשיב לאפיקורוס". ולאו כולי עלמא חכמי לב נינהו שידעו להשיב, ולהתגדל עליהם בחכמה, אלא נפצעים מדבריהם [אמר המגיה: עיין דברי רמב"ם, הל' ע"ז פ"ב ה"ג], וכמו שאמר שלמה על זה (משלי יב, יח) "יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא", ויפה בארנוהו בפתיחתנו הראשונה לספר "גן נעול". והיינו דקתני הרחק משכן רע, ובפ"ב גבי "צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם, אמר ר' יוסי שכן טוב", לפי שמועיל לדרכי החסידות, ויתבאר שם. ויהושע בן פרחיה לא תני: הדבק בשכן "טוב". משום דהתם מיירי מהו דרך ישרה המביאה את האדם לידי חסידות, ויהושע בן פרחיה לא מיירי בהא, אלא שלא ישען על חכמתו וסברת עצמו, ועלה תני "עשה לך רב" לדון ולהורות לפניו, ושכן טוב לאו רב הוא, אלא ריע אהוב. ונתאי הארבלי לא איצטריך למיתני שירחיק מרב שאינו הגון, דמילתא דפשיטא הוא, דאנן בחכם איירינן, ולא יעשה לו רב שאינו כדאי. אלא אשמועינן אע"פ שהוא עצמו חכם, ודן ומורה לפני רב צדיק וחסיד, אל יאמר מעכשיו אתקרב לכל אדם שאני נהנה מחברתם, ואפילו עם המינין והאפיקורסין, קמ"ל "הרחק משכן רע", ומטעמא דאמרן.

דיוק לשון "תתחבר" "ואל תתחבר לרשע" , מציעתא משום "על העבודה" קתני, וכנגד ששנה יהושע בן פרחיה "וקנה לך חבר" לזרזו על קיום המצות, ולהזהירו מבוא לידי העבירה, תני איהו "ואל תתחבר לרשע" פן תרשע באחריתך כמוהו, כי תלמד ממעשיו וירגיל אותך לעבירה. ולאו דאתי לאזהורי שלא יהיה לו חבר רשע דומיא דרישא וקנה לך חבר. דכבר בארנו שתואר "חבר" על חברת הנפשות, בהיותן על דעת אחת ועל עצה אחת. וכיון דבצדיק איירי, היאך אפשר שיהיה חבר לרשע? שאם הוא חבירו הרי הוא רשע כמוהו, כדרך (משלי כח, כד) "גוזל אביו ואמו וגו' חבר הוא לאיש משחית". ועל ההפך נאמר (תהלים קיט, סג) "חבר אני לכל אשר יראוך". אלמא דחברים הולכים על דרך אחד ועל מנהג אחד. ומשום הכי לא תני "ואל תהיה חבר לרשע", אלא "ואל תתחבר לרשע" בהתפעל, שאין זה חבר ממש, אלא נראה כחבר ואינו חבר. והיינו שאל ישתתף עם רשע בעסקים ובמשא ומתן, שע"י כן הם באים זה אצל זה יום יום לפקח על עסקיהם, ואהבה וריעות ביניהם ונראים כחברים; וההוא הוא דאסר. שאע"פ שבלב הצדיק מושלים מדות הצדק ומואס במנהגי הרשע, וכדפירשתי לעיל, הנה על ידי קירוב הדעת שביניהם מחמת העסקים, שומע דבריו ורואה מנהגיו הרעים יום יום, ויש לחוש שבהאריך הימים מעט מעט יחלשו דרכי צדקתו, ודרכי העול והרשעה ירומו בלבו. כי כן דרכו של יצר הרע שמתחיל בקטן ומסיים בגדול, (שבת קה:) "היום אומר לו עשה כך [ומחר אומר לו לך עבוד ע"ז]" וכו'.

ודוגמת המליצה הזאת מצאנו אצל הצדיק יהושפט מלך יהודה כשהשתתף עם אחזיה מלך ישראל שהיה רשע, ועשו אניות ללכת על ים עציון גבר, והתנבא עליו הנביא ואמר (דהי"ב כ, לז) "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך". וגם שם כתוב "אתחבר יהושפט" וגו' הכל בהתפעל, כי חלילה ליהושפט שיהיה חבר לאחזיה, אבל השתתף עמו במשא ומתן, ואעפ"כ פרץ ה' מעשהו, משום ואל תתחבר לרשע. ובפ"ג (משנה ג') יתבאר כי תאר "רשע" נופל על המסכים בלבו להרשיע, ומעשה הרשעה טובה בעיניו. ולכן בכל המקרא סמוך אצל רשעים לשונות של עצה, כמו (תהלים א, א) "אשר לא הלך בעצת רשעים", (איוב כב, יג) "ועצת רשעים רחקה מני", (איוב י, ג) "ועל עצת רשעים הופעת", וכיוצא בהן. כי אין "עצה" אלא הסכמה לעשות מעשה. אבל ה"כסילים" וה"חוטאים" אינן עושין בעצה, אלא מתגרת היצר, ולכן לא נסמך להם לשון "עצה" במקרא, כמו שבארנו ברחבה בבית השלישי מספרנו "גן נעול". ולפי שהרשע יועץ להרשיע, הם מחטיאים גם זולתם כי אין רע בעיניהם, ועל כן כתוב (ישעיה לב, ז) "וכילי כליו רעים הוא זמות יעץ", כלומר שיועץ לאחרים לעשות המזמתה. ולא כן הכסיל והחוטא, ולהכי שנה "ואל תתחבר לרשע". כי בהיותך קרוב אליו תמיד, נקל בעיניו להסיתך ולהחטיאך, ולא תני "ואל תתחבר לכסיל או לחוטא", לפי שאינן מסוכנים להחטיא אחרים. והמלך שלמה אמר (משלי יג, כ) "הולך את חכמים יחכם ורוע כסילים ירוע". ומיירי בתלמיד שבלכתו עם חכמים, ילמד ממעשיהם ויחכם גם הוא באחריתו. ולהיפך כשהולך עם כסילים ילמד דרכי כסל וסכלות. ומשנתנו מיירי בחכם וצדיק שאינו לומד מדרכי הכסילים, אבל להתחבר לרשע לא. ודוקא לאתחבורי בהדיה הוא דאסיר, ומטעמא דאמרן, אבל לדבר עמו לפרקים שפיר דמי, ואינו צריך להרחיק מעליו דרכו. ואדרבה לפעמים מצוה להתקרב עמו להחזירו למוטב, וכדכתיב (תהלים נא, טו) "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו". ומשום הכי לא תני נמי "הרחק מרשע", דכיון דלפעמים מצוה לאתקרובי בהדיה לאו כללא הוא. מה שאין כן "שכן רע" שאין תקנה להחזירו למוטב, וכדאמרינן בגמרא (סנהדרין לח:) אההיא דתנן (אבות, ב) "ודע מה שתשיב לאפיקורוס", לא שנו אלא אפיקורוס כותי, אבל אפיקורוס ישראל לא, כל שכן דפקיר טפי [עכ"ל הגמרא], משום הכי סתים ותני "הרחק משכן רע".

יש לירוא מהעונש "ואל תתיאש מן הפורעניות". משום "על גמילת חסדים" תני לה. וכנגד ששנה יהושע בן פרחיה "והוי דן את כל אדם לכף זכות", תני נתאי הארבלי "ואל תתיאש מן הפורעניות". וכבר פרישית דכנגד ששנה יהושע "עשה לך רב", תני איהו "הרחק משכן רע". וכנגד "וקנה לך חבר", תני "ואל תתחבר לרשע". וכנגד "והוי דן" וכו', לא תני "ואל תדין את האדם לחובה", משום דמשנה שאינה צריכה היא, שאם צריך לדון לזכות, ממילא נשמע שאסור לדון לחובה. ולא דמיא לרישא ומציעתא דאפשר בתרוויהו שיש לו רב חכם, ואעפ"כ מתקרב לשכנים רעים; ויש לו חבר טוב, ואעפ"כ מתחבר לרשע, דהוי אמינא דאין בכך כלום שתורתו וצדקתו יגינו עליו, איצטריך למימר דאסיר. מה שאין כן סיפא דאי אפשר בתרוויהו, לא איצטריך למתנייה, ומשום הכי תני "ואל תתיאש מן הפורענות". והכי פירושא: אע"פ שאמרתי "והוי דן את כל אדם לכף זכות", אל תחזיק את עצמך לזכאי, ותכסה גם על עונותיך ופשעיך, ותאמר בלבבך רבים זכיותי ומעשי הטובים, ולא יחשוב ה' לי עון אשר פעלתי, כי במה הוא נחשב לעומת זכיותי? ותתיאש מן הפורענות. אלא הטה עצמך לכף חובה, ושוב בתשובה לפני אלהיך, וכדתנן (אבות, ד) "תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות". כי אם לא תשוב, לא יקח שחד מצות כנגד עבירות, אלא נפרעין ממך על עונותיך. וזהו מדת החסידים, שאע"פ שהרבו תורה ומעשים טובים, יראים תמיד מעונות שאדם דש בעקביו, וכדדרשינן (ברכות ד.) גבי יעקב שהיה ירא פן יגרום החטא. ודוד אמר (תהלים כז, יג) "לולא האמנתי לראות", ודרשינן למה נקוד על "לולא"? אמר דוד רבש"ע יודע אני שאתה משלם שכר טוב לצדיקים, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם". לפי שהחטאים נערכים כפי מעלת החוטא, וכדאמרינן (ב"ק נ.) על "וסביביו נשערה מאד", שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים (מאד) [כחוט השערה]. ולכן אל תתיאש מן הפורעניות, כי תדין עצמך לחובה. וע"י כן תעמוד כל ימיך בתשובה, ותוסיף תמיד צדק ומישרים. ואין גמילת חסדים לנפשו גדולה מזאת. והא דלא תני בהדיא "והוי דן את עצמך לכף חובה", משום דלא שייך דן לגביה דידיה. דבשלמא על אחרים דאיכא ספיקא ויש פנים לכאן ולכאן, שייך למימר "והוי דן לכף זכות". אבל לגבי דנפשיה ליכא ספיקא, כי לבו יודע אם לטוב אם לרע נתכוין, ולא נקט לה אלא משום דברים שבינו לבין קונו, תני "ואל תתיאש מן הפורעניות". ומינה שמעינן שאל יהיה צדיק בעיניו ולא ידון עצמו לזכות. והשתא תלתא בבי דמתניתין דמיין להדדי. רישא מיירי שאל יסמוך על תורתו וחכמתו, אלא הרחק משכן רע. ומציעתא שאל יסמוך על צדקתו ומעשיו הטובים, אלא ואל תתחבר רשע. וסיפא שאל יסמוך על זכותו, אלא ואל תתיאש מן הפורעניות. (משלי יג, יד) ו"תורת חכם מקור חיים".