יין לבנון על אבות א:יד

"הוא היה אומר". משום על העבודה נקט לה, ותני תלתא בבי, [א] אם אין אני לי וכו', [ב] וכשאני לעצמי וכו', [ג] ואם לא עכשיו וכו', חד על התורה, וחד על העבודה, וחד על גמילת חסדים. ואפילו הכי כלהו משום עבודה מתנייא, וכדאפרש.

"אם אין אני לי מי לי". משום "על התורה" תני לה, כלומר אם לא אחוש לנפשי לקבל תורה ומצוה, מי לי, מי יושיעני? כי הדבר תלוי בחפץ הלב, שיטה האדם לבו לקבל חכמה ומוסר. וכן לענין העבודה, "אם אין אני לי" להביא למוסר לבי, לעשות כאשר תורני החכמה, מי יעשה לי? כי הבחירה מסורה ביד האדם, ואין לו מכריח מחוצה לו המושל עליו להטות לבו לתורה, ולכופו ללכת בדרך טובים. ועיקר הכוונה משום על התורה לפי (קידושין מ:) ש"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", וכדפירשתי בבבא "על התורה". ואם לבבי יחפוץ ללכת לוועד חכמים ולהקשיב אזן לחכמה מוטב, ואם לאו "מי לי"? וכל מה ששנו התנאים הראשונים לענין תורה ועבודה, כגון "עשה לך רב וקנה לך חבר", בשכבר עשה הוא את שלו ורצה בהן, אבל אם אין הוא לו, מי יעזור לו?

"וכשאני לעצמי מה אני". משום "על גמילת חסדים" תני לה, וכולל גמילת חסדים בתורה ועבודה, וגמילת חסדים בינו לבין חבירו, ולהכי לא תני "וכשאני לי מה אני", דודאי אם הוא לו, הרבה יש בידו לעשות צדק ומישרים. אבל תני "וכשאני לעצמי מה אני", ולעצמו היינו שמכוון לעצמו ולטובתו. ולשון זה מורגל במשנה ובתלמוד, כאמרם ז"ל (קידושין לא.) "לכבוד עצמו הוא דורש", (מסכת שקלים, פ"א מ"ד) "שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן". והכי פירושא: אם תורתי ועבודתי לקבל שכר, אע"פ שאיני עובד בתנאי וב"על מנת" כרישא דמשנת אנטיגנוס, אלא בין בטובה ובין ברעה, בכל זאת "מה אני?" במה נחשב תורתי ועבודתי, ומה פעלתי לכבוד קוני? כי ראוי לי להתחסד ולעבוד מאהבה ומיראה, וכדפי' במציעתא דמשנת אנטיגנוס. וכן לענין גמילת חסדים בינו לבין חבירו, אם אינני בתורתי כי אם לעצמי ולא אקרב הבריות לתורה, וכמו כן אם אינני בעבודתי כי אם לעצמי ולא אעמול להשיב רבים מעון ולהוכיחם לעשות הטוב, מה אני? במה אני נחשב? וטעם הדברים פירשנו למעלה.

לא לדחות למחר מה שאפשר לעשות היום "ואם לא עכשיו אימתי?". משום "על העבודה" תני לה, כלומר כל עת וכל רגע אתה חייב לתקן נפשך ולהשלימה במצות ומעשים טובים, כי "אם לא עכשיו" מיד, "אימתי" תעשה? שמא תאמר למחר? מי ערב לך שתשיג יום מחר, ושמא תמות היום ותלך ריקם. וזה מוסר גדול מאד לענין תורה ועבודה, ועלה שנה ר' אליעזר "ושוב יום אחד לפני מיתתך". (שבת קנג.) וכששאלו תלמידיו מנין יודע מתי ימות, השיב "כל שכן ישוב היום פן ימות מחר". וגם הלל עצמו שנה "ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה", וכדאפרש התם בעז"ה. וכן אם לא עכשיו כשאתה חי תחת השמש, אימתי תעשה מצות ה', שמא תאמר לעולם הבא? "אין מעשה וחשבון" לעוה"ב, כי העולם הזה עולם המעשה, והבא עולם הגמול. וכן "אם לא עכשיו" בילדותך, אימתי תעשה? שמא תאמר לעת זקנה ושיבה? אפילו ברור לך שתאריך ימים, אם הרעות לעשות בילדותך, קשה לתקן המעוות בימי הזקנה. דאי לענין התורה הא תנן (אבות, ה) "הלומד [תורה] זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק". ואם לענין המעשה, יותר שהשתרשו התכונות הרעות בלב ברוב הימים, כן קשה להסירם, כי (ישעיה ה, יח) "כעבות העגלה חטאה". והמלך שלמה אמר על זה במשליו (משלי ג, כח) "אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך". ויפה בארנוהו בבית השני מספר "גן נעול" (חדר י, חלון ט"ו) . וכל זה כלל במליצתו הקצרה והטהורה.