יהודה יעלה אורח חיים צט

חולין אלא יש בו מ"ע לאכלו כנ"ל. הנה הרביתי דברים כדי להסביר אבל הדבר קרוב הוא לפשוטו לענ"ד. ואם מעכ"ת בגודל חריפתו ימצא תיוהא בזה יודיעני ואודה על האמת: וראיתי בדברי קדשו סי' הנ"ל במה שעמד ע"ד דורש לציון שכ' משונה עשה זו דאכילת קדשים מכל אכילות מצוה שהוא אפי' בח"ש והק' מעלתו מדברי הרמב"ם פי"ד מפהמו"ק אין אכילה פחות מכזית וכו' הזבח כשר ואם איתא דמקיים המ"ע בפחות מכזית למה לא יפסול בה מחשבה תמה אני שהביא כן משמיה דהרמב"ם ומשנתינו הוא זבחים דף כ"ט ע"ב בלי חולק: ובס' טהרת הקדש הוקשה לו בלא"ה מטעם דח"ש אסור מה"ת ותי' בטוב טעם ודעת ובדבריו מתו' נמי קושי' מעכ"ת ני' יעו"ש והנני חותם בכל חותמי ברכות עוד ינוב בשיבה טובה על התורה ועל העבודה: הכ"ד דש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קמח רב ברכות ושובע שמחות יחוג את חג המצות ה"ה אהובי י"נ ורב חביבי עד לאחת הרב הגאון הגדול המפורסם צדיק יסוד עולם מזה בן מזה ני' ע"ה פ"ה קש"ת מוה' בער נ"י האבד"ק מיקלאש יע"א וכאל"ש. גי"ה קבלתי וע"ד קושית המ"ל פ"א מחמץ על הרא"ם שכתב סתם אכילה בכ"ש אלא דהלכתא אפקי' לקרא ממשמעותיה גבי עונש ושבקי' לקרא במשמעותיה לענין איסורא דהתינח במצות ל"ת אבל במצות עשה אי אכילה משמע כ"ש א"כ הלכתא עקרי' לקרא מכל וכל דהא אוכל פחות מכשיעור לא עשה ולא כלום. והעלה הדר"ג לתרץ דשפיר שבקי' לקרא במשמעותיה שאם אין לו רק פחות מכזית מצה מוטל עליו לאכלו עכ"פ משא"כ במי שאין לו רק שני דפנות לסוכה ודאי א"צ לאכול בתוכה וכו' אתד"ק: יפה כיון מעלתו בזה לדעת גדול האחרונים ה"ה הגאון מהרי"ט אלגאזי על הל' בכורות הל' חלה דף מ"א מדפי הספר וז"ל וא"ל דלמאי דקי"ל כרי"ו לענין איסור ח"ש מה"ת: הה"נ גבי מצות עשה דאם אין לו בליל פסח כ"א חצי כזית מצה מחויב לאכלו מה"ת כדין איסור וכו' דהא ליתא וכו' דמתוך דברי ריטב"א בחידושיו ליומא שהביא הרב בני חייא ומדברי המ"ל במה שהשיג על הרא"ש ממצות עשה יוצא דבמצות עשה לא אמרי' ח"ש מה"ת וכו' עכ"ל. והן הן דברי מעלתו הנ"ל ושוב הביא הגאון הנ"ל בשם בעל ברכי יוסף בס' מחזיק ברכה שדחה הראיה הנ"ל שהביא הבני חייא מדברי הריטב"א והעלה דהעיקר דבמ"ע ח"ש איכא קצת מצוה מה"ת יעו"ש ועוד שם דף נ"ה סוף הל' חלה האריך בזה אי במ"ע חייב לאכול מה"ת חצי זית אם אין לו יותר ומייתי ראיות דליכא שום סרך מצוה בח"ש וחזר ודחה והעלה בספק יעו"ש ולענ"ד נראה קצת לפמ"ש הרמב"ם פ"א מחמץ הל' ז' וז"ל ח"ש בחמץ בפסח אסור מה"ת שנאמר לא יאכל וכו' הרי דמשינוי לשון זה דדייק מיניה חזקיה בגמרן דאסבה"נ ה"נ לדידן דקי"ל כר' אבוה דייקינן מיניה איסור ח"ש א"כ נ"ל דה"נ בפ' קדש לי וכו' ס"פ בא כתיב קרא מצות יאכל את שבעת הימים לרבות ח"ש למצוה קצת אף דקרא באכילת רשות קאי כל שבעת הימים, מ"מ גם לילה הראשונה חובה בכלל שבעת הימים הוא כנ"ל. וכבר הארכתי בתשו' א' בחקירה זו והעליתי דאכילה מצוה דאו' קצת באכילת ח"ש מצה וכיו"ב: ועוד חזון למועד אי"ה נבוא בארוכה [ועיין בתשו' שבו"י ח"ב סי' ח"י פשיטא ליה דאין מצוה וחיוב כלל בח"ש מצה עש"ה ועיין מ"ש לקמן] ואחתום בברכה כנפשו היפה ונפש ידי"נ ואוה"נ הדש"ת. הק' יהודא אסאד תשובה קמט ששון ושמחה ושלום וכ"ט ישיגו לכבוד י"נ הרב החרוץ המופלג בתוי"ר כ"ש מוה' איציק הירש סעקוטעצקי ני' גי"ה הגיעני מליאה לה אמיר אמירה נעימה אימר' יאי בדבר הלמד מעניינו בסוגי' דמצ"כ ולעשות רצונו הנני להשיב ע"ד אשר העלה בכחו ליישב קושי' מורי הגאון בס' ביאור מרדכי דמנ"ל לר"ל בפסחים קמ"ד ע"ב ז"א מצ"כ דלמא משום דלא אכל כזית בטיבול ראשון הוא דבעי' טיבול שני. ותי' פרו"מ דאי מצות א"צ כוונה א"כ אסור לו לאכול פחות מכזית משום בל תגרע את"ד: ושני תשובות בדבר חדא דבהדיא אמר ר"ל בעלתיה התם כיון דלא בעידן חיובא דמרור אכיל לי' וכו' והיינו משום דמצותו על מצות ומרורים תחלה ואח"כ מרור וא"כ ה"ל אז בטיבול ראשון שלא בזמנו דבעי' כוונה לעבור בבל תוסיף ובל תגרע הא חדא ועוד כבר כתב בחי' הרשב"א בר"ה י"ו למה תוקעין וכו' כשהן עומדין וז"ל הקשו בתוס' והא עבר משום בל תוסיף ומסתברא דלא קשיא כלל דלא אמרו התם דאיכא משום בל תוסיף אלא במה שמוסיף מדעת עצמו וכו' אבל במה שתקנו חכמים לצורך אין כאן בל תוסיף וכו' והה"ד לבל תגרע לצורך כגון יו"ט של ר"ה דחל להיות בשבת אע"ג דמה"ת תוקעין גזרו שלא לתקוע שם. וה"נ כיון שמן הדין הא לאכול בטיבול ראשון פחות מכזית משום ספק ברכה אחרונה כמ"ש בב"י ובמג"א סי' תע"ג תו ליכא משום בל תגרע כנ"ל ותדע דאל"כ האיך מותר לשתות בתוך אכילה בסעודה הרי הוא מוסיף על הכוסות למ"ד מצוות א"צ כוונה ועכ"ל כשני התי' הנ"ל דכל כוס וכוס מד' כוסות מצוה בפ"ע הוא דהא מברך על כל א' וא' ותוך המזון ה"ל שלא בזמנו. ומ"ש מעלתו ונסתפק אם איכא בל תגרע בגורע קצת משיעור אכילה או נימא דגם חלק מן המצוה לא קיים כלל ולכ"כ בל תגרע הנה משמעות דבר' החי' רשב"א הנ"ל דהמבטל איזו מ"ע פעם א' עובר בבל תגרע מלבד שביטל המ"ע עובר נמי בל"ת דבל תגרע ועיין בטורי אבן שם וא"כ אין מקום ספק כלל דבין עשה חלק מהמצוה בחצי שיעור בין לא עשה כלל איכא מ"מ לאו דבל תגרע ובתשו' הלכות קטנות ח"ב סי' ר"פ ז"ל כל דבר שהוא למצוה ולא מעכב ולא עשאהו אם עובר משום לא תגרע תשובה מההיא דפ"ח דזבחים כשלא כתם עברת על בל תגרע משמע דעבר דהא מתן ארבע למצוה היא ולא לעכב כדתנן הנתנין על מזבח החיצון שאם נתנו מתנה א' כיפר. והה"ד לא יצק ולא בלל והכי איתא בכמה דוכתי מה שעשה עשוי אלא שחיסר מצוה וכו' וצ"ע כפי זה אם לוקה הכהן שהקריב מנחה שלא בללה משום לא תגרע וכו' עכ"ל א"כ באכילה פחות מכזית דמעכב המצוה פשיטא דעובר על בל תגרע וק"ו נמי הוא כנ"ל אמנם הא מלתא דמר הכי איכא לאסתפוקי אם אין לו שיעור שלם כזית אלא פחות מכזית אם מקיים בזה מקצת מצוה מדאורייתא אי חייב מן התורה לאכול החצי זית עכ"פ או לא וכבר נסתפקו בזה הפוסקים אחרונים ותלי' ליה בפלוגת' דרי"ו ור"ל גבי איסורין אי ח"ש אסור מה"ת עיין רי"ט אלגאזי על הל' חלה להרמב"ן ריש הל' חלה דף מ"א ע"ב מדפי הספר ובסוף הל' חלה שם דף נ"ה ע"ב ובסוף הלכות בכורות שם דף ק"ב ע"א. ובתשו' שבו"י ח"ב סימן ח"י ובברכי יוסף חא"ח סי' תפ"ב וכעת א"א להאריך יותר והנני אוה"נ חותם בברכה כנה"ר ונפש דש"ת הק' יהודאסאד תשובה קנ בחדש אדר שלמא אשדר כרב עוז והדר. לכבוד י"נ הרב המאה"ג חריף ובקי כש"ת מוה' פיש ווינטר ני' אב"ד דק' האליטש יע"א. גי"ה קבלתי וע"ד הלכה למעשה שעמד פרו"מ ני' על המחקר בשאיבת אבק הטוטי"ן בפסח אי שרי לפי דהמג"א בסי' תס"ז סק"י בשם מ"כ כתב דטו"באק דרך לשרותו בשכר ושעה"מ פי"א ממאס"ו העלה להתירו משום לתא זליפתן מסתם יינם אפי' שנותנים היין לתוכו להחזיק וה"ל נהנה מגוף האיסור מ"מ כיון דרבנן הוא וספק יש בו ס' מותר א"כ בשכר חמץ דאורייתא הוא י"ל אסור אא"כ ידוע שבטל בס' ושפיר חזי מעלתו בכל השייך לזה ולעשות רצונו הנני וד' אתנו: הנה המג"א סוף סי' ר"י מסופק אם לברך על שתיית עשן הטובאק ע"י השפופרת והפמ"ג בסק"ט תמה וז"ל וא"י בודאי לאו הנאה הוא רק רפואה קצת ומר הוא ול"צ ברכה עכ"ל ובמח"כ באמת לק"מ דביאר המג"א יפה ספיקו משום שהרבה ב"א שבעים ממנו כמו שאכל ושתה ונהנה הגוף ור"ל אע"ג דהנאת גרונו ליכא הנאת מיעיו מיהא איכא ומי ששואבו רק לשם הנאת גופו ולא לשם רפואה כ"א לעונג י"ל צריך ברכה ולכן על שאיפת אבק הטובא"ק לתוך החוטם לא כתב מג"א ספיקו משום דודאי לאו הנאה היא לאו הנאת גרון ולא הנאת מעיו אלא רק לרפואה לבד שואפים אותו ופשיטא דל"צ ברכה כנ"ל: ולפ"ז הא פשיטא מלתא דלרפואה מותר גם חמץ בפסח להנות ממנו שלא כדה"נ ברמב"ם פ"ה מיסוה"ת וביו"ד סי' קנ"ה והא דלא ילעוס חטין להניח ע"ג מכתו וכו' משום לתא דבל יראה הוא ולא משום אסה"נ כמו שהעלה המג"א רסי' תס"ו א"כ נראה דבדוקא בדילוף דיי"נ מסופק השעה"מ בשאיפה אבק הטובאק. לפי שדעת התוס' בע"ז דף י"ב ודוכתי טובא דגם שלא כדה"נ אסור באיסורי ע"ז ואפי' מדאו' משום ולא ידבק בידך וכו' נ"ל גם לרפואה אסור בלא סכנה אבל בזילוף של שכר שעורים חמץ בפסח דמותר איסורו שלא כדה"נ לרפואה קצת נמי הרי השכר והיין דרך הנאתו רק לשתיה לבד כדמוכח המשנה רפ"ב ממעשר שני לא יסוך יין וחומץ ובירושלמי שם יין שפטמו אסור לסוך בו שאין דרכו בכך א"כ לשרות טובאק בתוכו ה"ל שלכדה"נ ומותר לשאוף הטו הטו"באק לרפואה בפסח כנ"ל איברא דעת הרשב"א בתשובה שהביא הב"י יו"ד סי' קכ"ג דיין אין כל דרך הנאתו בשתייה לבד דהא מזלפים בו ואחד מגדולי הנאתו בכך וכו' יעו"ש. וכ"כ תוס' בע"ז דף ס"ו ע"ב וכ"ה לשון רמ"א ביו"ד סוף סימן קנ"ה דגם יין למרחץ ה"ל כדרך הנאתו יעו"ש ומ"מ מצינו ביין כן שהביאו כמו שהביאו תוס' והרשב"א ראיה אבל במשקה שכר ודאי לשרות בתוכו טו"באק לאו דרך הנאתו