יהודה יעלה אורח חיים ק

הוא לכ"ע א"כ אפי' להסוברים גם באיסור ע"ז מותר שלא כדה"נ מ"מ שפיר יש לחלק בסגנון הנ"ל דדוקא בדליפת יין נסך נסתפק שעה"מ משום דה"ל יין לזילוף כדה"נ משא"כ שכר לאו כדה"נ הוא לזלפו ומותר הטובאק הנ"ל שהוא לרפואה לבד בלא שום הנאת הגוף לשואפו בפסח ומ"מ שפיר כתב מג"א בסי' תס"ז הנ"ל לסוגרו ה"ט דלענין בל יראה לא שייך היתר דשלא כדה"נ כמ"ש המג"א והפ"ח בסי' תס"ו משא"כ דיו מן השכר שעורים שלא לרפואה הרי שלא כדה"נ נמי מדרבנן מיהת אסור לכ"ע באכילה ובהנאה לכן אסור לכתוב בו כנ"ל: והן אמת גם מעלתו נכונה דיבר במ"ש שהשכר הבלוע בטובאק נפסל מאכילת כלב הוא עכ"פ שנפרק ונעשה לאבק וה"ל כפת שחרכו קודם זמנו דמותר בהנאה ובאכילה נמי כה"ג שאינו מחשיבו להחמץ כמו בדיו בש"ע סי' תמ"ב ובמג"א סקט"ו ודוקא אם נעשה הדיו והטובא"ק קודם הפסח אבל דיו שבשלו נכרי בפסח ודאי אסור לכתוב בו כיון דחל עליו שם איסור מקודם כמו דיו מיי"נ תו לא פקע איסור מיני' אפילו נסרח ונפסל מאכילת כלב עכ"פ בדרבנן כמבואר כן בהדיא בתה"ד סימן קכ"ט וכמ"ש בשמו הח"י סקי"ט דגם חמץ של נכרי קיי"ל דאסבה"נ תוה"פ כמ"ש שיורי כנה"ג והפר"ח והח"י רסי' תמ"ח. וא"כ הרי כבר חל עליו איסור אכילה והנאה לישראל בהגיע זמן איסור חמץ תו לא פקע כיון דנטלפ"ג קי"ל אסור בחמץ בפסח נקטי' האי סברא כדס"ל לר"מ בכל איסורים אפי' מדאורייתא במס' ע"ז ריש דף ס"ח ברש"י שם ועי' בפ"ח ססי' תמ"ב סעיף ט' י' ובפמ"ג על מג"א ס"ק י"ד וט"ו י ומ"ש בתשו' נוב"י תנינא חיו"ד סי' נ"ז דה"ט דלא מהני גם נפסל מאכילת כלב לשיטת הראב"ד וירושלמי לפי שחל עליו חיוב הביעור מן העולם אף דאיסורו פקע מ"מ אינו מבוער וחייב לבערו דמשמע מינה בחמצו של נכרי שמעולם לא חל עליו החיוב לבער לא אה"נ דמודה הראב"ד דחמצו של נכרי שנתעפש תי"ד ה"ל כחרכו קודם זמנו ואין הישראל חייב לבערו אם לקחו מהעכו"ם בחוה"מ אבל מ"מ אסור לישראל באכילה ובהנאה שחל עליו האיסור מקודם שנסרח נמי חמץ של עכו"ם אסבה"נ כנ"ל ומת ענין אכילה והנאה לענין ביעור דשלך א"א א"א רואה וכו' ולא הבנתי מאי קשה למעלתו מדברי הנוב"י לדברי הח"י הנ"ל דאוסר לכתוב בדיו שבשלו נכרי בפסח והדברים ברורים בלי פקפוק כנ"ל. ועיין ב"י יו"ד סוף סימן קכ"ג ובהג"ה רמ"א סוף סימן קל"ד דיו מיי"נ. אבל לענ"ד דוקא דיו לכתוב בו הוא דאסור אם נעשה ע"י נכרי בפסח כיון שחל עליו האיסור פעם א' ואע"ג דשכר ויי"נ אין דרך הנאתו לעשות ממנו דיו לכתחילה מיהת אסור בכל איסורים גם שלא כדה"נ מדרבנן מיהת אבל לשאוף אבק הטובא"ק לצורך רפואה להתעש לבד מותר הוא שלא כדה"נ אף שעשאו נכרי בפסח נמי ומינה דלשאוף טובאק העלים ע"י שפופרת שקורין רויך טובאק שאינו לרפואה לבד אלא איכא הנאת הגוף ממש ותענוג במג"א סס"י ר"י הנ"ל דינו ממש כמו דיו לכתוב דאם שרה עכו"ם העלי טו באק בשכר בפסח אסור לשואבו אף שהוא שלא כדה"נ וגם הוא נפסל מאכילת כלב כנ"ל. ונעשה קודם פסח מותר לשאבו כמו בדיו דה"ל חרכו קודם זמנו כמ"ש מעלתו אבל לשאוף אבק הטובאק בכל ענין מותר משום לרפואה מותר שלא כדה"נ כנ"ל ברור ועיין בתשו' יד אליה סוף סי' ל"ה העלה דאם ס"ה נכתוב בדיו שנתקן ביי"נ שאסבה"נ מותר הספר בדיעבד משום שהיא שלא כדה"נ וגם היי"נ נשתנה ואין ניכר בעין ל"ל בי' דמאיס ולכתחילה אסור לכתוב בו עש"ה והנאני ועי' ברכי יוסף יו"ד סי' רע"א שוב מצאתי להגאון מהר"ם א"ש בחידושי ס' אור הגנוז על הל' יי"נ סוף סי' קכ"ג אות ק' וז"ל וכתב ע"ש הרי"ף שאסור לכתוב בדיו הצלול וכו' ולפ"ז בדיו של שכר בפסח היה ראוי נמי להחמיר וכו' אך התם הטעם משום דהוה חרכו קודם זמנו שמותר וכו' ולכך לא מחמרינן ולדעת ר"י נראה אם בישל נכרי דיו בפסח אסור ליקח ממנו לכתוב עכ"ל ועיין בהג"ה רמ"א יו"ד סוף סי' קל"ד מדין דיו וכו' ובשו"ת הלכות קטנות סי' ק"א מח"א מדין שאיפת טובאק בחוטם. הכ"ד דש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קנא חיים ושלום וכ"ט לכבוד ידיד ה' וידי"נ הרב החריף ובקי נפלא מאד נעלה הפלא ופלא מפז מסולה: צדיק ונשגב שמו מוה' אורי מיללער נ"י דיין בק' ש"ב יע"א וכאל"ש וכעת אבד"ק ברעזווא. גי"ה קבלתי זה ימים ופניתי לכבודו להשיב לו. ע"ד מה שתמה מעלתו על אבעי' דרמב"ח בסוגיא דמריקה ושטיפה בזבחים צ"ה ע"ב מברייתא שהביא רש"י במס' נידה דף ו' ע"א בד"ה וכלי חרס וכו' מפורש דבישול בלא בלוע נמי טעון שבירה כמו דהיסט זב מטמא כלי חרס מאוירו הנה גם בס' הישר מביאו לת"כ זו בדף ל"ג וקושיתו זו הקדימו להקשות להגאון בס' אהל דוד על מס' שבת דף כ"ח ע"א מדפי הספר הקשה כן ולא תי' כלום יעו"ש ובחידושי תרצתי בפשוט דהא ודאי אי בישול בלא בלוע טעון שבירה כה"ג דומי' דהזיה דכיבוס במקום הדם הוא ה"נ בישול בלא פעפוע רק כנגד מקום אור הבשר טעון שבירה דאתקיש להזיה וכיבוס במקום הדם לבד ה"נ המקום שכנגד הבשר שבאויר תנור בעי שביר' ולא כולו ואלו בזב טמא מאוירו כל הכלי מררא תוכו וא"כ ליכא למילף בגז"ש כלי מקדש מזב אלא בהיפוך כנ"ל. אבל לדידי קשיא לי איפכא דמנ"ל השתא למילף דע"י עירוי נמי ישבר כפירש"י מדה"ל למכתב אם בכלי חרס תבושל והא ע"כ צריך למכתב אשר תבושל בו ישבר לגז"ש על זב שמטמא כ"ח מאוירו ולא מגבו וצ"ע לכאורה וכו' והארכתי בזה בחידושי ולאפס הפנאי א"א להעתיק למעלתו ני' ואריך. ודי באלו כעת יען בעו"ה הרבה הרפתקאות עברו עלינו מאז התחלתי לכתוב אגרת הזה וברוך ה' אשר לא הסיר תפלתו וחסדו מאתי. הכ"ד אוה"נ החותם בברכה דוש"ת. הק' יהודא אסאד תשובה קנב מאלקי המערכה חיים וברכה ברבי' ובהמשכה. לכבוד ידיד ה' וידי"נ הרב החרוץ חריף ובקי צדיק נשגב שמו מהו' ישעיה בייערן ני' וכאל"ש וכעת אבד"ק פאטאק: גי"ה קבלתי וכו' ע"ד קושי' תוס' שם סוכה ל"ה בד"ה אתי לחם כו' מצה של טבל ת"ל לכ"ע אין יי"ח משום דבעי' מצתכם כמו באתרוג של טבל שאין יוצאין בו דלא הוי לכם וכו' ותמה כת"ר קשי' הכי על הירושלמי בתוס' קדושין ל"ח מעיקרא לא אכיל הל"ל עשה דוחה ל"ת דחדש וכו' ומאי קושי' הא בעי' מצתכם וחדש לא חשוב לכם כמו טבל ובזה ליתא לתי' התוס' גבי טבל ה"ל שותף חלק בעלים עם כהנים ולוים משא"כ באיסור חדש. יפה כיון מעלתו לדעתי כי כן הקשיתי ביו"ט של סוכת העבר והשיב לי הרבני החרוץ מוה' שמעון כ"ץ אינין ני' הא דמצה של טבל לא מקרי מצתכם לא משום איסורא שאין בו היתר אכילה בלבד הוא דהא כיון דמותר בהנאה שפיר מקרי לכם אלא ת"ט כיון דרשות בעלים נמי מעכב בו שחלק הכהן ולוי מעורב בו ולכן הנאה של כלוי באמת אסור בטבל מה"ט לא מקרי לכם משא"כ באיסור חדש דמותר בכל הנאות בעולם ואין מעכב עלי' אלא איסור אכילה בלבד שפיר מקרי לכם ומצתכם ויפה תירץ ואני תרצתי לעצמי עפ"י שיטת רש"י במס' ברכות ריש דף כ' ומהרי"ק שורש קל"ד כיון דעשה דוחה ל"ת אין כאן איסור מקרי מצתכם הקשה הירושלמי שפיר אבל מצה של טבל הקשו תוס' שפיר דלא שייך ביה עשה דוחה ל"ת משום חלק ממון אחרים כהן ולוי דאית ביה וגם הוא ל"ת דמיתה ב"ש כמו ל"ת דכרת אינו דוחה ולק"מ כנ"ל: וע"ד קוש' תוס' ל"ה ע"א סוף ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה באתרוג של ת"ט למה לי ה"ט ות"ל דמצותו בשריפה וכתותי מכתת שיעורי' ותמה כת"ר הרי מתני' סתמא אף בתרומה ביד ישראל מיירי דאיתא בשאלה כמ"ש הכי בתשו' הרשב"א סי' תשמ"ז וא"כ לא שייך כה"ג מיכתת שיעוריה כמו בע"ז של עכו"ם משום דיכול לבטלה ה"נ יכול למיתשל עלה ולק"מ דהא מה"ט דאיתא בשאלה גם לכם מקרי תרומה טמאה בפסחים מ"ו בסוגי' דהואיל וכו' והרשב"א סי' תשמ"ז הנ"ל מזה דמתני' סתמא מיירי גם בתרומה טמאה ביד ישראל הוכיח דמ"מ לא יצא בו י"ח מוכח ע"כ דלא אמרי' סברא זו הואיל אי בעי מיתשל עלי' ה"ל לכם והקשה תוס' שפיר דת"ל משום מיכתת שיעוריה דהא לא אמרי' הואיל אי בעי מיתשל אי משום דמחוסר מעשה דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא אי משום דאי מתשל הדרא לטבלי' ופסול אתרוג של טבל משא"כ ע"ז של עכו"ם דיכול לבטלו בלא טורח ויהיה מותר לכן מקרי לכם וראי' הרשב"א מת"ט לנדרים תמוה ועיין בתשו' שער אפרים סי' ל"ח והארכתי בישובו במק"א ואחתום בברכה מרובה כנה"ר ונפש אוה"נ הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה קנג חייא אריכא ששון ושמחה לראש ידי"נ ה"ה הרב הגאון המופלג החכם השלם בנש"ק וענף עץ אבות נגיד ומצוה כ"ש מוה' אלעזר הלוי הארוויטץ ני'. האב"ד בע"מ וויען הבירה. אחד"ש וטובו דמר הנני להזכירו ע"ד הקושי' שתמה מעלתו על הר"י בתוס' שבת דף ע' ע"א בד"ה ועל כולן וכו' דלא חשובים ג' כתובים מדלא כתבינהו או כולהו בלאו או כולהו בעשה איך יפרנס סוגי' דמשרת בפסחים מ"ה דמסיק ה"ט דלא ילפינן דהיתר מצטרף לאיסור בכל הת"כ מנזיר משום דנזיר וחטאת ה"ל ב"כ הבכ"א ואין מלמדים אע"ג דיקדש עשה הוא כדאיתא בזבחים צ"ז ע"ב ומשרת כתיב בלאו לא ישתה וצ"ע ושוב כתב לי הדר"ג לחות לו דעתי בזה: הנה בבואי לביתי פרסמתי הקו' בשמו לפני הת"ח רבתי בדיעות