יהודה יעלה אורח חיים צז

לימא בהתנה עמו שלא יחזור בו וכו' קושי' ראשונים הוא ופליגי ביה הרמב"ן ורמב"ם ובחידושי הר"ן בגיטין שם ע"ש ואכ"מ לקבל ארוך. ד' שנותיו יאריך כא"נ הטהורה ונפש אוה"נ הדש"ת: הק' יהודא אסאד תשובה קמב רב ברכות ושובע שמחות לראש אהובי כבני ה"ה בן אחותי הרבני החרוץ תלמידי הותיק זך הרעיון ירא שלם כש"ת מו"ה מארקל זעליג קיסנער ני' וכאל"ש: גי"ה קבלתי וע"ד התורה שהעלית קושי' בפסחים קי"ד אר"ל ז"א מצ"כ וכו' ומאי קושיא הא קיי"ל בש"ע סי' תע"ג בטיבול ראשון יקח מהכרפס פחות מכזית א"כ לא יצא בזה י"ח מרור דנוסח ברכתו הוא על אכילת מרור ואכילה כזית בעינן כמ"ש הרא"ש שם ומוכח מזה לכאורה כהרמב"ם פ"ח מהל' חו"מ דין ב' דגם בטיבול ראשון צריך כזית וכו' עכ"ד: יפה כוונת בזה לאמ"ו הגאון מהר"מ בנעטה זצ"ל בס' ביאור מרדכי על ערבי פסחים הקשה כן ותירץ וז"ל ואפשר כיון דאמר רחמנא מצות ומרורים שיאכל מצה קודם מרור ממילא אף חצי שיעור דמרור גם כן אין לו לאכול קודם המצה כמו אילו היה איסור היה חצי שיעור בכלל האיסור כן לענין שלא להקדים מצות מרור למצות מצה אפילו ח"ש אין לו להקדים וכו' עכ"ל ובאמת יש לפקפק קצת דהא ר"ל לטעמי' קאמר ח"ש באיסורין מותר מה"ת בר"פ בתרא דיומא ואף דמודה ר"ל דמדרבנן אסור ח"ש מיהת לא דמה"ת מצות צריכות כוונה ואילו הרשב"ם בהדי' פי' בד"ה אע"ג שעיבל וכו' דמה"ת מצות צריכות כוונה וכנ"ל: וע"ד שנסתפקת מי שאין לו אלא כזית מרור מצומצם וגם אין לו שאר ירקות לטיבול ראשון מה יעשה. פשיטא מלתא כיון דבעינן קרא כדכתיב על הסדר על מצות ומרורים ואסור להקדים מרור למצה מדאוריי' וכמ"ש מורי הגאון הנ"ל. אבל טיבול ראשון קודם הסעודה למיעבד היכרא לתינוקת לכ"ע רק דרבנן הוא ודאי נדחה מצוה דרבנן מקמי' מצוה דאו' ואיסורא דאורייתא על מצות ומרורים וכו' כנ"ל פשוט: נאם דודך אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קמג חייא אריכא. ושלום וברכה לכבוד אהובי תלמידי הרבני החריף ירא שלום מוה' דוד פישער ני' מס"ה גי"ה קבלתי וע"ד התורה שהעלית דרי"ו ור"ל בפלוגתא דח"ש אי אסור מה"ת אזלי לטעמייהו דפרשת חזי לאצטרופי אין ר"ל לחצי זית איסור אלא ר"ל לחצי זית היתר לר"ת דהיתר נהפך לאיסור אי טכ"ע דאורייתא ללקות על כל זית וזית מהתערובת והיינו לרי"ו לטעמיה אפשר לסחטו אסור ס"ל משא"כ לר"ל לטעמיה וכו': הנה זה חידודו קודם לליבונו שעשית את המסובב לסיבה וזהו מערכה על הדרוש דאי ח"ש מותר מה"ת זולת טעם חזי לצרופי א"כ מאי חזי לצרופי שע"י הח"ש איסור גם ההיתר שנתערב בו נהפך לאיסור הרי כולו היתר הוא הח"ש איסור מה"ת היתר גמור הוא ומה"ט כתב בס' טהרת הקדש דלמ"ד ח"ש מותר מה"ת ודאי לית ליה היתר מצטרף לאיסור שהרי אין כאן שם איסור כלל מן התורה ובלא"ה נמי דעת הרא"ש פ"ב מטבול יום ומהרש"א בפסחים מ"ד אפי' אי ח"ש אסור מה"ת ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא א"כ דעת ר"ת אי טכ"ע דאו' גם היתר נהפך וכו' היינו בתערובת כזית איסור דוקא ועוד במאכל המותר בזמן האסור בר"פ יוה"כ דח"ש אסור מה"ת מה"ט דחזי לאצטרופי ע"ש ולפירושך לא שייך התם ה"ט כלל ואחתום בברכה כנפשך ונפש אוה"נ בלונ"ח הדש"ת. הק' יהודאסאד תשובה קמד לתלמידי היקר הרבני החרוץ מופלג כ"ש מוה' אברהם יעקב ל"ש ני' וכעת האבד"ק טיסיבוהר. גי"ה קבלתי וע"ד הקושיא שהעלית להרמב"ם דלא יאכל אתי לח"ש א"צ לסברת חזי לאצטרופי ה"נ שלא כדה"נ אסור ביה מדאו' למהריב"ל דליתא בזה תי' שעה"מ ולרמב"ם דאין מלקות בהנאה ע"כ בפסחים כ"ד ע"ב איסור דאו' קאמר הש"ס בהנאה כדה"נ ולרמב"ם הנ"ל בשור הנסקל ובחמץ לא יאכל כתיב גם שלא כדה"נ אסור מדאו' וצ"ע את"ד בקצרה: נ"ל שני תשובות בדבר חדא דהרמב"ם ודאי לא ס"ל כסברת מהריב"ל להשוות שלא כדה"נ לדין ח"ש שהרי בפי"ד ממאכלות אסורות דין י"א נקט לדוגמא על שלא כדה"נ כגון שעירב דברים מרים לתוך יינ"ס כו' ובריש פי"א פסק דיינ"ס וכל תקרובות ע"ז חייב בכ"ש כו'. הא חדא **((הג"ה מבן המחבר) דברי צל"ח הנ"ל צ"ע דנעלם ממנו הירושלמי פ"ו דתרומות דמודה ר"ל באיסוה"נ דהנאה איכא בכ"ש וממילא להה"א דאמ"ה אסובה"נ אסור ח"ש מה"ת גם באמ"ה דבאיסוה"נ ח"ש אסור גם בלא טעמא דחזל"א דהרי ר"ל דל"ל סברת חזל"א מודה באיסוה"נ ולע"ד בלא"ה מוכח מקוה"ג בב"ק מ"א דאל"כ מפה"ג שם נכתוב רחמנא לא יהנה כו' ואם איתא דלמא מה"ט כתיב בלשון אכילה להורות דבכזית דווקא אע"כ באיסוה"נ גם כ"ש אסור וצ"ע על הצל"ח:)** ועוד נ"ל למ"ד סברת מהריב"ל א"ש דוקא לר"ש לחיובא וכן לרי"ו לאיסורא דאו' לולא תי' השעה"מ השוה שלכדה"נ לדין ח"ש דתרויהו נפ"ל ממשמעות לשון אכילה ר"ל כשיעור אכילת וכדרך אכילה היינו כמות האכילה ואיכות האכילה משא"כ בחמץ ובשור הנסקל דלא שמעינן בהו איסור דאו' בח"ש ממשמעות לשון אכילה להרמב"ם כמ"ש מהרלנ"ח והמ"ל אלא משינוי דקרא לא יאכל נפ"ל איסור ח"ש באלו שהיה להם שעת הכושר נמי ח"ש לבד מרבי' אבל שלא כדה"נ מנ"ל הא משמעות לשון אכילה הוא שולל שלא כדה"נ גם בלא יאכל א"כ לק"מ. והחקירה אי איכא איסוה"נ בח"ש עמד בזה הצל"ח בפסחים כ"ב ע"ב בד"ה והרי אמה"ח כו' והעלה בפשיטות דכל איסוה"נ גם ח"ש אסובה"נ מדאו' עש"ה. ולענ"ד הה"נ לר"ש דכ"ש למכות ס"ל באיסור אכילה ה"נ באיסוה"נ לשיטת תוס' דלוקין על הנאה אליביה דר"ש לוקין על הנאה נמי בכ"ש דלא אמרו כזית אלא לקרבן קאמר אבל למלקות בכ"מ בכ"ש לוקין גם בהנאה משמע כנ"ל **( וקצרתי: נאם רבך הד"ש הק' יהודא אסאד. דברי הרמב"ם באמת צל"ע שפ' ביי"נ בכ"ש ושלכד"ה גם ביי"נ פטור מנ"ל הא למעט שלכד"ה הרי בב"ח וכה"כ מהפכים דבעי' כזית ומחייב בשלכד"ה דיליף מלא ידבק דלא כ' אכילה בגופי' ואמאי פ' הרמב"ם להיפוך ביי"נ דחייב בכ"ש ופוטר שלכד"ה ועיין רמב"ן סוגי' דריחא מלתא פשיטא ליה דפטור שלכד"ה מ' דיליף מקרא ואכלת וכו' ולדידיה הוא בכזית ותו' בע"ז דף י"ב מסתפקים מ' דהוא ד"ק ולא כ' באוריי' ועיין תוס' פסחים כ"ו ד"ה שאני אסתפ' גם בע"ז גופא ובאמת תימא בע"ז גופא מה"ת לפטור שלכד"ה הלא על ע"ז גופא ודאי לא נשאר רק דרש' דלא ידבק כו' ועיין מ"ל פ"ה מיסוה"ת השו' ת' בע"ז לתו' בפסחים וגם לה"ה בפ"ח ממ"א שכ' טעמא דאין לוקין על הנאה מ' דכל הנאה הוא שלא כדה"נ ותמוה הא ביי"נ כ' הרמב"ם בפ"ז הנהנה מתקרובות לוקה כו' והפ"ח בא"ח תמ"ג דייק מלשון הרמב"ם פי"א ממאס"ו מדכ' השותה יי"נ לוקה ולא כ' הנהנה מוכח דס"ל דעל הנאה אינו לוקה ונעלם ממנו דברי הרמב"ם בפ"ז מע"ז כ' בהדיא דלוקה ביי"נ אפילו על הנאה עכ"פ תימ' הדבר גם לסברת ה"ה כיון דלוקין ביי"נ על הנאה איך שוב ס"ל דשלכד"ה פטור הלא הנאה הוא שלכד"ה ומה"ט בכל הנאה אין לוקין וצ"ע: תשובה קמה חו"ש וכ"ט לכבוד אהובי ידי"נ הרב המאוה"ג המופלג חו"ב צדיק ונשגב שמו מוה' בירך אברהם ני' אבד"ק סגאליטץ. יקרתו קבלתי וע"ד שהקשה מעלתו מאי מייתי רבא סייעתא בפסחים כ"ו ע"א מהא דלולין כו' דלמא התם כרבי אתיא מתניתין הזיד במעילה במיתה ואביי לא שרי ליה אלא באיסור לאו כמו הנאת ריח ע"ז ולא ידבק בידך מאומה כו' נ"ל בפשוט דלק"מ הא בלא"ה המ"ל מתניתין דלולין כו' כר"ש דמודה אביי אליביה דאסור מכוין ולא שרי ליה בלא אפשר אלא אליביה דר"י וכמ"ש תוס' שם בהדיא וצ"ל דקושטא משני דהתם מעילה בעלמא דריר אין בו מעילה ומה"ט נמי לא מוקי לה כרבי: ועוד י"ל דרבא לטעמיה ביבמות קי"ט ובתוס' קדושין י"ד ע"א בד"ה ותהא א"א כו' בהדיא קאמר בדאורייתא מה לי לאו מה לי כרת ומיתת ב"ד ועיין במ"ל בפ"א מהל' יו"ט ובמהרי"ק שורש ע"ב ובתשו' נוב"י ושפיר מייתי רבא לטעמא סייעתא לנפשיה: ועוד בה שלישית דברי הפ"י דמייתי מעלתו נ"י לחלק גבי דשא"מ בין איסור לאו לאיסור מיתה הוא ש"ס ערוך בר"פ הנחנקין מחלק רב הכי בין שגגת לאו לשגגת חנק מש"ה. והיינו שגגה דוקא שאינו מכוין למיעבד איסורא כיון שמצינו התורה חלקה ביניהם על שגגת כרת ומיתה חייבו' רחמנא קרבן חטאת משא"כ בשגגת לאו פטור מכלום אבל במכוין לאיסור אלא דלא אפשר בלא"ה כיון דמכוין הוא במזיד בודאי ליכא למ"ד לחלק בין איסור כרת ומיתה לאיסור לאו גרידא וכ"ז פשוט: ועל שאר הערות אי"ה אשיבנו עוד כ"ד אוה"נ החותם בברכה מרובה כא"נ וכנפש הדש"ת. הק' יהודא אסאד תשובה קמו שפע שלום וברכה לכבוד אהובי תלמידי הרבני המופלג