יהודה יעלה אורח חיים צד

תשובה קלד חו"ש וברכות לראש צדיק ה"ה כבוד חתני הרב המאה"ג החרוץ בתורה ומופלג בחסידות כש"ת מוה' יונה ני' האב"ד דק"ק קאטה יע"א יצוה ה' חסדו עלינו תמיד כאשר יחלנו לו. ע"ד התורה אשר העלית בסוגי' דזוז"ג פסחים כ"ז להקשות לרוב הפוסקים דס"ל כל שאבוקה כנגדו נקרא יש שבח עצים בפת אפי' בתנור שהתנור גורם היתר הוא לרבי א"כ מאי פריך הש"ס לרבנן עצים דאיסורא היכי משכחת לה ודלמא רבנן דוקא באבוקה כנגדו כה"ג שרי באפה תוך התנור דאיכא זוז"ג אבל באבוקה חוץ לתנור מודו דאסור משום שבח עצים בפת וכמהרש"א אבל למהרש"א ניחא דכה"ג תוך התנור גם רבי שרי ולא אוסר רבי אלא באבוקה חוץ לתנור ובהא פליגי רבנן ופריך ש"ס שפיר אבל לשאר הפוסקים הנ"ל צ"ע עכד"ק. נ"ל ליישב בפשוט דכי משני הש"ס בשרשיפא אין להקשות א"כ לתני ברייתא הכי בשרשיפא ד"ה אסור כמו דתני איפכא בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר ז"א דהא ברייתא רק בהנאה שע"י היסק דמקלי קלי איסורא מיירי אבל מהנאת עצים דאיסור' בעינ' כגון שרשיפ' לא מיירי ברייתא ול"צ כלל למתני' דהא פשיטא דלכ"ע אסור אבל את"ל גם בהנאה שע"י היסק אסרו רבנן באבוקה שחוץ לתנור תקשי הכי אם כן לתני ברייתא הכי כמו דתני באבוקה שתוך התנור לרבי הפת אסורה בשלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת הכי הל"ל נמי איפכא באבוקה שחוץ לתנור ד"ה הפת אסורה אלא ע"כ מדלא תני הכי מוכח דאפה בו הפת לשאר הפוסקים דפליגו על המהרש"א לדידהו בכל גווני מיירי בין באבוקה שבתוך התנור או באבוקה שחוץ לתנור ר' אומר הפת אסורה אפי' דאיכא תנור גורם דהיתר אמרי' יש שבח עצים בפת וה"נ וחכ"א הפת מותרת אכולהו גווני דמיירי ביה רבי פליגי אף באבוקה שחוץ לתנור דליכא גורם היתר נמי אין שבח עצים בפת ס"ל ותדע דהא אבוקה כנגדו לרבנן דשרי ה"ט דס"ל השלהבת באה אחר שכבר כלה ונשרף האיסור וה"ל כמו גחלים לרבי כמ"ש התוס' בסוגיין וגחלים לרבי ע"כ מותר אפי' לחוץ לתנור מדלא משכח הש"ס לתרץ למ"ד אפי' לוחשו' נמי מותרות עצי איסור לרבי דיש שבח עצים בפת היכי משכחת לה אלא דוקא באבוקה כנגדו ולא משני בגחלים לוחשות שחוץ לתנור אע"כ הש"ס פשיטא לי' דאפה בו הפת תרתי משמע בין תוך התנור בין חוץ לתנור רבי אומר אסורה משום דיש שבח עצים בפת באבוקה כנגדו אפי' תוך התנור ובישלה ע"ג גחלים ד"ה מותרת אפי' חוץ לתנור. וה"נ לרבנן באבוקה כנגדו כיון דאין שבח עצים בפת ס"ל דשלהבת נמי ממשהו הנשרף בא וה"ל כמו גחלים לרבי דאפי' בחוץ לתנור מותר וכנ"ל ותו לק"מ הארכתי בפשיטות ונכון הוא: והן ראיתי בשעה"מ פ"ג מחמץ שכתב כעין דברינו הנ"ל בהיפוך על מ"ש הב"י ביו"ד סי' קמ"ב בישלה ע"ג גחלים דשרי היינו דוקא בישן ולא ציננו דה"ל זוז"ג אבל חוץ לתנור אסור ודחה השעה"מ דהא מוכח דלרבנן דרבי דשרי באבוקה כנגדו היינו אפי' חוץ מדלא משני הש"ס לדידהו משכחת להו עצים דאיסורא אלא בשרשיפא דוקא אבל בלא"ה באבוקה שחוץ לתנור נמי שרי ומינה דהה"ד לרבי בבישלה ע"ג גחלים דאבוקה לרבנן שוה לגחלים לרבי וגם בישלה ע"ג גחלים חוץ לתנור שרי לרבי ולא כהב"י עש"ה וצע"ג עלי' דלא היה צריך להוכחה זו מדרבנן באבוקה נשמע לרבי בגחלים כנ"ל אלא אליבי' דרבי עצמו יש הוכחה זו מדלא משני הש"ס תחילה למ"ד לוחשות נמי מותרות עצים דאיסורא משכחת לה דיש"בע בפת היינו בחוץ לתנור אלא באבוקה כנגדו דוקא וכמ"ש לעיל: ומזה הקושי' על הב"י יותר חזקה וצע"ג עלי' ואדרבה נהפוך הוא הא דלא משני הש"ס באמת לרבנן משכחת איסורא באבוקה חוץ לתנור וכמו שהקשית אתה וכמו שהרגיש שעה"מ הנ"ל ה"ט לפי שהקדים הש"ס לתרץ לרבי ליכא איסורא אלא באבוקה כנגדו אבל ע"ג גחלים לוחשות שרי אפי' חוץ לתנור כנ"ל א"כ מרבי בגחלים נשמע לרבנן באבוקה דאפי' חוץ לתנור שרי כאמור וצ"ע על השעה"מ בזה. ועכ"פ קושייתך לק"מ כנ"ל וגם קושי' שעה"מ על הב"י הנ"ל נ"ל דלק"מ דהא קושי' הש"ס לרבנן עצי איסור היכי משכחת לה היינו דאסורי מדאו' דכתב רחמנא בערלה את פריו לרבות הטפל לפריו אבל בכלאים לא כתיב פרי לרבות הקשין אהא פריך הש"ס לרבנן דרבי כיון דעצים לא חזו להסקה וכמ"ש בשעה"מ בד"ה ודע דאיסור וכו' וא"כ מוכח דזולת שרשיפא גם באבוקה חוץ לתנור שרי לדידהו היינו מדאו' אבל מדרבנן שפיר י"ל לרבנן דרבי מודי באבוקה שחוץ לתנור דאסור ושמעינן א"כ נמי מדרבנן מאבוקה ה"נ לרבי בשלה ע"ג גחלים דגם חוץ לתנור שרי מדאו' אבל בדרבנן שפיר י"ל אסור בשלה ע"ג גחלים שחוץ לתנור ובב"י מדרבנן מיירי ולק"מ: וגם קושיתי הנ"ל על הב"י המוקדם משינוי' דש"ס אליבי' דרבי גופי' דלא משני אלא באבוקה כנגדו אבל גחלים לוחשות משמע מ"מ שרי לדידיה אפילו חוץ לתנור כנ"ל ליישב בסגנון זה דהב"י רק מדרבנן אוסר לוחשות בלא גורם היתר כלל והש"ס ניחא ליה לתרץ אליבי' דרבי עצים דאיסורא דישב"ע בפת דאסור מדאו' ג"כ דומי' דקושי' בתרא דהש"ס אליביה דרבנן הכי וכמ"ש שעה"מ הנ"ל. לכן משני באבוקה כנגדו אסור מדאו' וכדמוכח כן מכמה דיבורי תוס' ורש"י הביאם בשעה"מ שם ואה"נ דבגחלים לוחשות בחוץ לתנור אסור ג"כ מדרבנן עכ"פ וכדעת הב"י כנ"ל ועוד אתי דברי טעם ודעת תורה בזה אין עת להאריך פה ואתה תראה אם כנים דברינו בשכלך הזך ואחתום בברכה מרובה כא"נ ונפש אביכם הדש"ת: הק' יהודא אסאד תשובה קלה בריתי אתו החיים והשלום לאוצר בלום. ה"ה אהובי ידי"ע וידי"נ הרב המאה"ג מופלג ומהולל מאד נאדר בקדש החכם השלם וצדיק יס"ע כבוד מוה' שמעון אלבינגר נ"י אבד"ק ווראדיש. מכ"ק קבלתי וכו' וע"ד תמיהת מעלתו על המחברים שתפסו על הרמב"ם במ"ש בהל' חמץ קנה חמץ או חמצו בידים לוקה על בל יראה והרי ה"ל לאו הניתק לעשה דתשביתו כמ"ש בפסחים צ"ה ואי ס"ל בטלו ולא בטלו לא משכחת כלל שיבטל המ"ע בידים דבכל ענין הוא מקיים עשה דתשביתו. והקשה מעלתו לפמ"ש תוס' ברכות י"ב ע"א בשם הר"ש אפי' אי מצות א"צ כוונה בכוונה הפכית לכ"ע לא יצא א"כ שפיר ס"ל מלקות בבל יראה כגון שבטל לעשה דתשביתו בידים שהאכיל החמץ לבהמתו ואמר שלא לשם מצות תשביתו הוא עושה. אלא להשביע בהמתו לבד. הנה פלוגתת אחרוני' הוא למ"ד מצות צריכות כוונה אי מדאו' הוא או רק מדרבנן עיין בתשו' שמש צדקה ובפמ"ג בפתיחה לא"ח ובתשו' שלי לעיל סי' וא"כ גם דיעה זו דבכוונה הפכוה צכ"מ לא יצא י"ל רק מדרבנן אבל מדאו' יצא ועוד קצת פוסקים מחלקים בדין כוונת מצות בין מצוה בדיבור לבד ובין מצוה במעשה שהמעשה במקום כוונה הוא עי' ברבינו יונה ברכות י"ב שם ה"נ י"ל לחלק בכוונה הפכית במצוה בדיבור לא יצא אבל מעשה בפועל גם כוונה הפכית ולא דלא אתי דיבור ומחשבה ומוציא מידי מעשה ועוד הא עכ"פ נתקיימה כונת התורה בהשבתתו החמץ מן העולם באופן שלא יראה ולא ימצא עוד ונהי שחיסר המצוה ולא לשם מצוה עשה כן מ"מ כבר ניתק הלאו בידים ובהכי ניחא לי אחריתי אמאי לא מיתרצי דעת הרמב"ם עדיפא דמשכחת שבטל עשה דתשביתו בידים כגון שעירב החמץ עם מצה או באינו מינו אחר שקנהו באופן שהוא בטל מן התורה ומותר באכילה מה"ת דתו ליכא מצוה דתשביתו וצ"ע אלא ע"כ כה"ג נמי כבר ניתק הלאו במעשה זה כיון שהותר באכילה ע"י התערובת הרי נשבת החמץ מן העולם ולא יראה ולא ימצא עוד וכנ"ל ועי' במ"ל פי"ט מהל' פסה"מו גבי שריפת נותר אם אכלו ארי אינו ניתק לעשה ונ"ל הה"ד אם נתערב באופן שנתבטל מדאו' שוב אינו ניתק לעשה וגם למ"ד ביטלו ולא ביטלו ניחא שערבו בידים ופקע מיניה שם איסור ומצות שריפה כנ"ל: שוב מצאתי בתשו' נוב"י תניינא חא"ח סי' צ"א עמדו בזה משכחת לה בטלו לעשה ולוקה בכה"ג ועיין בתשובת מאהבה חא"ח ס"ו וביו"ד סי' צ"ט ובה' תערובות שם אי עובר בב"י אי מקיים תשביתו ע"י ביטול בתערובת באופן שמותר באכילה חקרו בזה עש"ה ותל"מ כעת: הכ"ד אוה"נ הדש"ת בלונ"ח הק' יהודא אסאד תשובה קלו שלום וכ"ט לאהובי מחותני הרב הדיין המצויין כהלכה הצדיק המאור הגדול מעוז ומגדל מוה' משה באניהאט נ"י בק"ק סערדהעללי יע"א. ע"ד שהקשה כ"ת על הרא"ה הובא בר"ן בר"ה דף כ"ח שדקדק מדנקט גמרא כפאו ואכל מצה לא נקטי' דינו בלא ידע שהוא פסח או שזה מצה אע"כ דבכה"ג באמת לא יצא והקשה מעלתו דלמא לרבותא נקט הכי להרא"ה דס"ל בש"ע סי' ר"ד אם נאנס א"צ לברך אפ"ה לענין מצוה יצא וכ"ש באינו נאנס אלא דלא ידע בודאי יצא כיון דמצות א"צ כוונה עכת"ד: ולע"ד דיוקא של הרא"ה הוא דהל"ל אכל מצה בלא מתכוין יצא דיכלול בלשון זה גם אם נאנס אלא ע"כ דוקא אם נאנס קאמר ועוד עדיין לא פורש בשום דוכתא הא דא"צ לברך אם נאנס והרי המג"א וט"ז השיבו ע"ז ודימו להדדי כמו דיצא ידי מצוה ה"נ באמת צריך לברך וא"כ אף להרא"ה דס"ל לחלק ביניהם מסברא שם אית' דלרבותא נקט כפאו וכו' ה"ל לאשמעי' תחילה דינא דברכה בכפאו א"צ לברך אדרבה לפמ"ש בב"י סי' ר"ד ראי' הרא"ה דא"צ לברך וז"ל כתב באהל מועד בשם הרא"ה שכל אכילה שע"י אונס אע"ג דלא סגי דלא מתהנה לא שייך לברך עלי' והרי הוא כדין אשה שנאנסה דאעפ"י שסופה ברצון