יהודה יעלה אורח חיים צג

אבל זריעת ירקות דהנאה ממילא אתי לא דמי למבטל איסור כלל גם לכתחלה הל"ל דשרי. א"כ ה"נ בנ"ד בתערובות שני גורמים דהבל הבלים הנאה ממילא אתי ושרי גם לכתחלה: אבל באמת גם זה אינו דכיון דחמץ שמו עלי' דמי' כה"ג נמי לבטל איסור בידים ואסור לכתחלה גם זו"ז גורם מלבד דכל שריותא דזו"ז גורם באיסורי משהו אינו מוסכם כמבואר בטור יו"ד סי' קמ"ב ובש"ע א"ח סי' שי"ח וסי' תמ"ה הנ"ל: ועוד הרי החליטו הפוסקים דהזיע המחמצה מן ההבל של חמץ ונעשה יי"ש כיון דלכך עומד לטעמא עביד ולא לקיוהא בעלמא וחשיב בעיני' ממש ואסור להשהותו בפסח בין שנעש' מחטין בין משמרי שכר כמבואר בפסק הגאון מטיקטין בפתיחת הרי"ף לס' נשים ובתשו' צ"צ סי' ע"ה ובתשו' ח"ץ סי' כ'. ולא כמ"ש מעלתו לחלק בין יי"ש מתבואה ובין נעשה רק משמרי שכר ומאלץ לבד. וא"כ לא מקרי בשם גורם כלל דניתו עלה מטעם היתר זו"ז גורם הבא מכח איסור התם ה"ל האיסור רק גורם. אבל כה"ג ה"ל ההבל והזיע כגוף האיסור כגוף הדבר שנתהווה ממנו ממש. וטעם כעיקר דייקא ממש ולא רק בא מכחו., וא"כ משהו ממנו אוסר חמץ בפסח. וכיון דלהרבה פוסקים ס"ל חוזר וניעור. נהי דרמ"א מסיק בסי' תמ"ז בלח אינו חוזר וניעור בפסח היינו בדיעבד אבל לכתחלה כ"ע מודים דאסור לבטלו קודם הפסח כמ"ש בתשובת צמח צדק סי' פ' הנ"ל. וכה"ג כתב הטו"ז או"ח סי' תמ"ב ס"ק דדבר המעמיד לכ"ע חוזר וניעור. באופן שאין אני רואה להתיר נדון זה בשום אופן. הנראה לענ"ד כתבתי: ומ"ש פרו"מ סברא דבאיסור הנאה לכ"ע אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא עפ"י סברת רש"י בפסחים דף כ"ג ע"ב לחזקי' כל הנאה אתי לידי אכילה ע"י הדמים. יפה כתב. וזה יותר משלושים שנה העליתי כן בתשוב' אחת עפ"י ראיות וכעין זה ממש כתב החות דעת בסי' צ"ט. וגם בלא דברי רש"י הנ"ל אלא בפשוט טפי כיון דאי מבטל ליה הרי נהנה מהאיסור והתורה אמרה שאסבה"נ ממילא אסור מדאורייתא לבטלו וכנ"ל: הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה קלב שלום וכ"ט לאהובי תלמידי הבח' המופלג מורג חו"ש כ"ה נתן ליב באב ני' בישוב גריפא: הנה קבלתי מכתבו וראיתי שעמד מעלתו ע"ד מהרש"א בפסחים כ"ז שהקשה לפי' מהרש"ל דאיבעי' בהקדש מאי הוא משום לא בכלל [והקשה מעלתו] י"ל גם זוז"ג אסור ביה והא בע"ז נמי ס"ל לרבנן זוז"ג מותר אעפ"י דע"ז לא בטיל. והקשה מעלתו והרי הקדש חמור טפי מע"ז אי משום דע"ז מהני לי' נשתברה מאליה או שבטלה הנכרי משא"כ בהקדש ואי משום דשלהבת הקדש אסורא מדרבנן להנות ממנה ושל ע"ז מותר עכת"ד בקיצור: הנה בהקדש משכחת כמו כן דבטל שם הקדש מינה כגון ע"י פדיון וקדושת הגוף כגון עצי הקדש דל"ל פדיון איתא בשאלה והיינו כמו בע"ז שבטלה נכרי. והא דשלהבת דהקדש אסורה לא משום חומרא דהקדש הוא אלא אדרבה משום דלא בדיל מיניה ע"כ קיל להו לאינשי טפי ולענין זוז"ג נהפוך הוא דטעמא דמאן דשרי הוא משום ביטול ברוב נגעו בה כמ"ש הר"ן במסכת ע"ז ובזה שניהם שוים בחומר דלא בטילי נם הקדש גם ע"ז אבל לאו מחד טעמא דע"ז אינה בטילה משום חומרא דע"ז כמ"ש כל איסורי' שבתורה בסמך חוץ מטבל ויי"נ ובהקדש טעמא משום דשל"מ כדאיתא בברייתא מס' נדרים דף נ"ח וכ"כ תוס' פסחים כ"ז בד"ה הקדש וכו' הרי דלענין ביטול ברוב ע"ז חמור טפי מהקדש והק' מהרש"א שפיר דשריותא דזוז"ג בהקדש איכא למשמעי' מע"ז ובהדי' מדייק מהרש"א בדבריו כיון דשניהם לא בטלי אפילו באלף אני עשיתי בזה קצת סמוכים לדעת הרמ"ה והרא"ש שהביא הטור יו"ד סי' קמ"ב דס"ל דאפילו למ"ד זוז"ג מותר גבי ע"ז אסור ותמהו עליו ע"ש ולפענ"ד יצא לו כן מהכא דס"ל כפי' מהרש"ל דאיבעי דהקדש קאי לענין זוז"ג והא דלא פשיט ליה מע"ז ע"כ דפשיטא ליה בע"ז לכ"ע אסור זוז"ג כיון דלא בטיל אפילו באלף ומבעי' ליה בהקדש דקיל טפי כמ"ש לעיל מהו ופשיט ליה גם בהא לאיסור וכ"ש בע"ז ולאפס הפנאי א"א להאריך יותר כעת: הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה קלג חיים ושלום וכ"ט. לאיש טוב. ה"ה ידי"נ הרב המופלג החרוץ ושנון זך רעיונים ומשדדש עמקים הודו כזית רענן כבוד מה"ו חיים וואלף ני' בק"ק ס"ה יע"א וכאל"ש: מכ"ק הגיעני. וע"ד הקושי' אשר הציע מעלתו לפני על תוספת פסחים דף ה' סוף ע"א שתירצו דמלאכה היא משום שא"א להנות בתחלת ההבערה והיינו משום דבאסה"נ אבוקה כנגדו אסור. והקשה מעלתו הא אפהר להנות בתחילת ההבערה ע"י זוז"ג בהדי אבוקה מעצי היתר. ורצה מעלתו לתרץ עפ"י פסק הטור בשם הרמ"ה דבע"ז אסור זוז"ג. וחזר ודחה דחמץ בשריפה קיימי' לר"ע דאפרו וגחלו מותר גם זוז"ג מותר משא"כ בע"ז: ובמח"כ ז"א דטעמא הוא בע"ז משום דאיסור משהו הוא אסור ביה זוז"ג וכן בכל דבר שיל"מ אסור ביה זוז"ג כמ"ש הב"י בשם שבולי לקט בא"ח סי' שי"ח ובמג"א שם סקנ"א. וכמ"ש הב"י ביו"ד סי' רי"ו ובכ"מ בפ"ה מהל' נדרים. וא"כ ה"ה וכ"ש חמץ דבמשהו נמי אסור ביה זוז"ג דהנאה כל שהוא מיהא הוי וכמ"ש המג"א בהדיא בסי' תמ"ה. ואפילו אי גחלו ואפרו מותר מ"מ אבוקה כנגדו אסור בכ"ש והה"נ זוז"ג. אבל מטעם אחר ליתא לתירוצו הנ"ל חדא דאי' משהו רק מדרבנן הוא ותוס' פסחים ה' אקרא קאי לאסור מדאורייתא באבוקה כנגדו והדק"ל הא אפשר ע"י זוז"ג. ועוד הא גם בע"ז פליגי תנאי אלא דרמ"ה והטור פסקו בע"ז כהאי תנא דזוז"ג אסור וא"כ עדיין קשה לימא רבא ש"מ מדר"ע זוז"ג אסור כנ"ל וכמ"ש מעלתו: ולענ"ד לק"מ לפי מה שהוכחתי במ"א בראי' ברורות דבאסה"נ לכ"ע אין מבטלין אי' לכתחלה מדאורייתא דכיון שמבטלו הרי נהנה בביטולו והוא אסבה"נ וגם לעשות זוז"ג לכתחלה אסור מה"ת באסה"נ דהיינו נמי מטעם ביטול וא"ש הוכחת ר"ע. ועוד הרי אפילו לא מצא עצים דהיתרא כדי שיעור זו"זג לשורפו בהדיא נמי אמרה תורה תשביתו ופשיטא דאיסור חמץ אם יש בו כדי לבשל ועצי היתר אין בו כדי לבשל לא שרי משום זוז"ג כמבואר ביו"ד ססי' פ"ז ומ"ש מג"א סי' תמ"ה דא"א להדליק חמץ לבדו בלא עצי היתר ר"ל בקיסים כ"ש או על ידי עצים דאיסורא. ולכן כתב בלשונו וכן משמע וכו' אבל לא דלא סגי בלא"ה. ועוד הא ר"ע ס"ל כר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה ופירש רש"י דיליף ליה מנותר. ואם איתא ביום הראשון ביום טוב קאמר ודוקא בהדי עצים דהיתר דה"ל זוז"ג ולא הוי מלאכה שלא לצורך א"כ מיפרך הק"ו דר"י דמה לנותר שכן מצותו בשריפה לשרף הנותר בלבד דביו"ט הא אין שורפים קדשים אבל חמץ מצות ביום טוב וא"א משום איסור מלאכה אלא בצירוף עצי היתר שאין מצוה בשריפתם ליכא למילפה דבעינן שריפה מנותר שמצוה לשורפו לבדו זולת צירוף עצי רשות וכמובן ועוד בר מן כל דין נ"ל פשוט כיון דאבוקה כנגדו ויש שבח עצים בפת חשוב כאלו גוף האיסור נתערב בו ואין להתירו מטעם זו"ז גורם כמו תערובת גוף האיסור כל שלא נתבטל שאין להתירו מטעם זוז"ג וכמבואר כ"ז בתשו' הר"ן סי' ע'. ואם עצי היתר מבטלים לאבוקת האיסור תו ה"ל הבערת האיסור חמץ שלא לצורך יום טוב כיון דיכול לאפות ע"י עצי היתר בלבד כנ"ל: ומה שהקשה עוד לפמ"ש הר"ן בסוגי' דבת תיהא דבתבשיל לא אמרי' יש שבח עצים בתבשיל וא"כ שפיר יכול לבשל בתחלת הבערת החמץ שאפי' אבוקה כנגדו בלא גורם דהתירא כלל וצ"ע יקבל החכם תשובתו ושני תשובות בדבר חדא דטעמא הר"ן לחלק הוא פשוט כיון דלא אמרי' יש שבח עצים בפת וכו' אלא באבוקה כנגדו ה"ל כאלו גוף האיסור נתערב בו והיינו בפת אבל לא בתבשיל הרי הקדירה מפסיק בינו לבין האבוקה לא מקרי אבוקה כנגדו אבל מיהת יש שבח עצים בקדירה והקדירה אסורה בהנאה וכ"ה בהדי' בירושלמי פ"ג דערלה הובא בתשובת הר"ן הנ"ל וא"כ פשיטא דהוי מלאכה שלא לצורך יו"ט כיון דע"כ יפסיד הקדירה מי פתי יבשל באבוקת חמץ כדי שתאסור קדירתו ועוד מאחר שהקדירה נאסר מאבוקה כנגדו תו ממילא התבשיל נמי אסור שהרי ניכר הנאתו ונהנה מאסה"נ ומשנה ערוכה הוא בפ"ג דערלה תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק וכו' תנור שהסיקו וכו' ואפה בו וכו' תדלוק הפת וכו' הרי השוה התנא בישול לאפי' וע"כ צ"ל משום שגם בבשול עכ"פ הקדירה נאסרה ע"י שבח עצים וממילא התבשיל אסור שכל בישולו באסה"נ או משום שניכר הנאתו וכמ"ש הרמב"ם בהדי' ה"ט בפט"ז הלכה כ' מהל' עאס"ו אהתבשיל ואהפת בהדדי ולפ"ז צ"ל כוונת הר"ן בע"ז שכתב בבישול לא אמרי' יש שבח עצים בתבשיל מודה הוא באסה"נ דהתבשיל אסור דלא אפשר לחלק אמתני' אלא כלפי שהביאו תוס' ראיה ממבשל בשבת דלא אמרי' יש שבח עצים וכו' אא"כ באסה"נ דוקא דחה הר"ן די"ל התם במבשל דוקא אבל באפי' י"ל אפילו באיסורי' אכילה לבד כגון עצי מוקצה יש שבח עצים בפת אלא צ"ל הראי' רק מהסיק בכמון של תרומה וכו' וא"כ א"ש תי' תוס' דפסחים גם להר"ן דבאסה"נ ואבוקה כנגדו גם תבשיל אסור כמו פת ומדאו' וה"ל מלאכה שלא לצורך יו"ט ודי למבין כי"ב ועפ"י האמור תמהתי על הכ"מ פט"ז מהל' מאס"ו הלכה כ"ד שתמה דה"ל למשרי משום זוז"ג קדירא דהיתרא ועצים דאיסורא וכו' ואני תמה עלי' דתקשה ליה דהכי אמתני' פ"ג דערלה הנ"ל ועל הרמב"ם שפסקה בהלכה כ' שם תבשיל שבישלו וכו' ידלק התבשיל וטעמא הוא דליכא כלל גורם דהיתירא משום דיש שבח עצים בקדירה ונאסרה קדירה ונתבשל התבשיל אז בפעם אחת בגרמא דאסה"נ בלבד משא"כ בתנור חדש שציננו דאיכא בשעת אפי' זוז"ג כנ"ל וצע"ג. הכ"ד מחותנו דש"ת הק' יהודא אסאד