יהודה יעלה אורח חיים צב

עליו בקונה הפקירם ג"כ בלבו ובא אחר וזכה בהם דאין אחר יכול להוציא ממנו [וגם הוא עצמו אין יכול לעכב מליטלם בכה"ג לכ"ע] ולא היה צריך הפמ"ג ללמדו בבנין אב מדברי הר"ן ריש פסחים דיותר מפורש נדון זה בעיני' ברשב"א ובר"ן בנדרים פ"ה הנ"ל וצ"ע בזה בתשובה אחת והדברים עתיקים אין עת האסף פה. מיהת קושי' פרו"מ לק"מ וטעם פלוגתת הרשב"א והר"ן הנ"ל ביארתי עפ"י חקירת הגאון בקצה"ח סי' ער"ג מ"ש הב"י בא"ח סי' תל"ד בשם רמב"ם פ"ב מהל' נדרים דהפקר משום נדר הוא וקצה"ח תמה עליו שלא מצא כן בנדרים ולכן העלה הוא דהפקר קנין הוא ולענ"ד מקורן של הרמב"ם והב"י הוא ממתניתן ומסקנת רבא דף פ"ה בנדרים דע"י קונם שווינהו כהפקר וכעפרא דארעא הוציאו מרשותו ויטלו אחרים כזוכה מן ההפקר כמ"ש הר"ן והרשב"א א"כ איפכא נמי הפקר מטעם נדר הוא ומה"ט איתא נמי בשאלה להרשב"א גם אחר שזכה בו אחר אבל להר"ן לא מהני שאלה ע"כ איהו ס"ל הפקר קנין הוא עדיף מנדר וכדהעלה הקצה"ח וטעמא נ"ל את"ל הפקר מנדר נמי כיון דקיי"ל הפקר בהני שלשה ה"ל נדר ברבים אין לו התרה כלל וממילא ה"ל קנין ועכ"פ כיון שכבר זכה בו אחר ודאי לכ"ע קנין אית ליה בהפקירא כמ"ש קצה"ח ריש דבריו ותל"מ כעת. הכ"ד ידידו ואוה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה קל בחדש אדר. שלמא אשדר. לבקדש נאדר. כבוד הוד אהובי ידי"נ הרב המאור הגאון המפורסם צדיק ובנש"ק כש"ת מו"ה פנחס ליב פריעדען ני' האבדק"ק קאמארן: גי"ה קבלתי. וע"ד התורה שהציע הדר"ג ני' בדין חמץ מוצנע דפליגי תוס' והטור אם עובר עלי' בב"י וב"י והעלה מר דבר נאה קושי' המפורשים לשיטת הטור דעובר מאי פריך ש"ס דף וי"ו בפסחים וכי משכחת לה לבטליה ומאי מהני עכשיו הביטול לתקן מה שעבר כבר למפרע. די"ל המקש' ס"ל טעמא דב"י דלמא אתי למיכל מיניה וכהר"ן באמת אינו עובר על המוצנע לה"ט. משא"כ למסקנא דמוכח ממימרא דר"א חמץ אינו ברשותו וכו' ע"כ מגזה"כ עובר בב"י שפיר גם במוצנע עובר את"ד קדשו אלא שהאריך מעלתו בדברי טעם ושכל טוב והדברים נכונים וראוים למי שאמרם ואין ראוי לסתרם אמנם לרוב חיבת הקדש חפשתי בחידושי מס' פסחים אשר בעניי הכינותי זה יותר משלשים שנים ועלה בזכרוני שהלכתי באורח זו גם אני אבל יותר אמתי בעזה"י. ואין הזמן מסכים להעתיקו פה אבל סגנון מעלתו ני' אית ליה פרכא כאשר אבאר: הנה מעלתו עמד לתרץ קושי' המפורשים מש"ס דפסחים וי"ו ע"ב וכי משכחה לבטליה. ולהטור מה מהני הביטול לתקן מה שכבר עבר למפרע כנ"ל ועפי"ז עולה תירוצו דפרו"מ יפה אבל לא ידעתי המפורשים שהקשו כן כי ריח קושיא אין כאן דהא בל יראה הוא ניתק לעשה בפסחים צ"ה ומה"ט דעת ר"י בתוס' פסחים כ"ט ע"ב משהא חמץ ודעתו לבערו אינו עובר על ב"י למפרע והרי כל הלאו הניתק לעשה כך הוא שהעשה הוא תיקן הלאו ולא עבר למפרע. אבל קושי' והכרח התוס' בר"פ כ"ש הוא שציין עלי' מעלתו וז"ל וכן משמע בפ"ק דף וי"ו ע"ב דפריך וכ' משכחת לה ליבטלה משמע דכל כמה דלא משכחת לא עבר בב"י עכ"ל התוס' והרגשתי בחידושי מאז על הוכחתם זו מלשון קושית הש"ס הנ"ל דקצת קשה דגם ממסקנא ה"ל להביא ראיה זו דמשני ש"ס דלמא משכח לה בתר זמן איסור וכו' ולהטור דגם מוצנע עובר עלי' אף דלא משכח לה בתר זמן איסורא אלא שיהיה מוצנע בביתו ע"כ צריך לבטלו והארכתי ליישב דקדוק זה בתוס' בעזה"י בטוב טעם ודעת באורחא חריפא אמנם בפשוט נ"ל דניח' להו לתוס' להביא ראיה מדיוקא המוקדם ולפי"ז לקושטא דגם מלשון התרצן במסקנא הוא לא עלתה ארוכה תי' פרו"מ ואני בעניי מאז העליתי בזה ענין ברור להשוות המחלוקות הנ"ל הוכחתי בראיות ברורות דלא פליגי כלל אלא הטור כוונתו דעובר רק על מ"ע דתשביתו בחמץ מוצנע שלא קיים העשה אם לא בטלו והתוספת כתבו רק שאינו עובר על לאו דב"י וב"י ודלא כהמג"א ובזה סרו כל הוכחות וראיות הפ"ח בזה אין עת להעתיק פה כי המלאכה מרובה ד' ב"ה יעזרנו סלה נאם ידי"נ אוה"נ הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה קלא חיים ושלום וכ"ט אל יחסר קרטוב לכבוד אהובי ידי"נ הרב המאוה"ג המופלג ומפורסם. ריחו נודף כגן הדסים החריף ובקי משדד עמקים וזך רעיונים קש"ת מו"ה אליעזר ווינטער ני' אב"ד דק"ק רייץ יע"א וכאל"ש. גי"ה זה קבלתי קודם חג השבועות . וע"י סיבה לא יכולתי להשיב לו לפרו"מ ני' על אתר עד היום שפניתי וראיתי אור מכתבו הנחמד בדבר ד' זו הלכה ע"ד (האאפעראט) אשר נשאל עליו אם מותר לעשות קנה א' מהדוד הגדול שבו המים זכים מתבשלים להוליך בו ההבל לדוד אחר לבשל שם (הקראנוויטען) יי"ש על יו"ט של פסח כיון שבצד האחר יוצא קנה קנה א' מהדוד הנ"ל לדוד אחר לבשל שם מיי"ש של חמץ או תבואה או תפוחי אדמה ועם מאל"ץ ושמרי שכר וה"ל כל המעשי"ן (האפעראט) כלי א' שנתבשל במקצתה חמץ ונאסר כולו או לא: ופרו"מ ני' הראה פנים בכחא דהתירא עלי' מצד נ"ט בר נ"ט דהתירא וגם ע"י בישול יש כאן יותר מששה פעמים נ"ט בר נ"ט ואף אם נחשוב הכל ככלי א' רק חד נ"ט בר נ"ט מ"מ ליכא בכלי בליעה רק משהו חמץ משמרים מאל"ץ) ומבטלין לכתחלה נמי קודם הפסח כמ"ש תוס' פסחים דף למ"ד ע"א וגם עדיין היתר הוא אז אלו תד"ק: הנה הלכתי בעצמי אל בית [האפאראט] לראות מעשיהו וחקרתי על הילוך הקנים הדק היטב מפי הבעה"ב עצמו והוא אומן מומחה מופלא ומפורסם באומנתו זה מנעוריו. ובירר לנו בחוש הראות כי גם הקנה המוליך את ההבל ממים זכים אל תוך הכלי עץ [פיטינ"ג] לעשות בה [המייט"ש איינברייען] חוזרת ומתמלאת הקנה ע"י הצוק מגוף החמץ ממטה למעלה ומביא בחזרה את גוף החמץ אל תוך דוד הגדול של המים זכים. וגם הקנה השני המוליך ההבל ממים זכים לתוך הכלי אשר בו (המייט"ש) לבשלו שם ולהוציא ממנו הזיעה הוא היי"ש. היא הקנה חוזרת ומתמלאת מגוף החמץ ממטה למעלה. ומוליכו בחזרה לגוף החמץ אל תוך הדוד הגדול של המים זכים ונתברר כן ע"י שפתח את פרקי הקנה מחיבורם ע"י [השרויפע"ן] וגם לפעמים נתברר עוד בתוך המידה של זכוכית העגול מבחוץ לדוד הגדול אצל הברזא סמוך לשולי הדוד שנתמלא מהמים שבדוד להורות נתן לידע תמיד מבחוץ מידות המים שבדוד הגדול. נראו לפעמים בתוך הזכוכית הנ"ל איזו חתיכות קטנות וקליפות תפוחי אדמה שבאו ונכנסו לתוכו עם המים זכים מהדוד הגדול וע"כ הוא בא אל תוך הדוד ע"י הקנים מוליכי ההבל הבלים באופן שהקנה הוא מוליך ומביא מוציא רוחנית ומכנים גשמיים וא"כ איפוא אין כאן מקום להיתר נ"ט בר נ"ט כי המים שבדוד הגדול הוא בתערובת חמץ גמור. וההבל וזיעה מהדוד המבשלו להיי"ש (קראניוויט) הוא בא מתערובת חמץ ממש וטעם ראשון הוא הבא מן הממש. ולא רק משהו בלוע בכלי. ולפי"ז לא מבעי אם מבשלים שני היורות של חמץ ושל יום טוב בבת אחת באמצעית קנה ההבל שמתערבים הבל הבלים בזמן א' שאסור כמו דין קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת וכן כלי בשר וכלי חלב שהודחו יחד בכ"ר: אלא אפילו אם רוצה לעשות כן ביום אחר יום שביום המבשל היי"ש חמץ ישבות הקנה השני של יום טוב וביום שני שלאחריו שמבשל היי"ש יום טוב שובת הקנה השני של חמץ על ידי סגירת המפתחות (שרויפע"ן) דבכה"ג שפיר ה"ל נ"ט בר נ"ט ע"י בלוע שבכלי מ"מ הרי גם הדוד הגדול של המים גם כן אינו נקי לגמרי מחמץ בעיני' שנשאר דבוק בדופנו או בשוליו והדר ה"ל טעם הבא מן הממש ואפילו אם מנקים גם את היורה ותו ה"ל נ"ט בר נ"ט ממש. מ"מ לא התירו חכמים לגרום לכתחלה נ"ט בר נ"ט כמו שכתב בספר מנחת כהן ספר התערובת ח"א פי"ב משמא דגמ' והרבה פוסקים ראשונים גבי דגים שעלו בקערה וכו' נתבשלו וכו' דיעבד דוקא לכתחלה לא יעוש"ה: ומ"ש מעלתו כי ההפסד גדול והתורה חסה על ממון ישראל. אין לו מובן דמה הפסד בזה אם לא יבשל יי"ש על יום טוב כלל ודאי לכתחלה לא יעשה ולא יוסיף קנה א' יתירה ע"מ להרויח ביין שרף ליום טוב ולא יפסיד. לא יוציא ממונו על הספק כי התורה חסה על מש"י: גם מ"ש מעלתו סניף להתיר כיון דהשתא היתר הוא לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה. וגם הרי אין כוונתו לבטל ושרי הנה כבר ביאר לן בתשובת צמח צדק סי' פ' בארוכה דאף דהשתא התירא הוא אסור לבטל לכתחלה החלב חטה בתוך היין לבן ע"ש בראיות ברורות ומשום דחמץ שמו עלי': וכן החליט להלכה לאסור הדגול מרבבה סוף סי' תמ"ז ואף להמג"א שם דפליג בזה היינו משום שאין כוונתו לערבו כדי לשתותו בפסח אלא כוונתו לתקן היין בלבד מה שאין כן בנ"ד דכל מגמתו רק לעשות היי"ש של פסח באופן זה דלא סגי בלא תערובת חמץ משהו ה"ל מתכוין לבטלו וא"נ אין מתכוין לבטל ה"ל פסיק רישי' דלא ניחא ליה דאסור בשאר איסורים לכ"ע כמסקנת הרא"ש בס"פ שמנה שרצים יעו"ש: ולכאורה יש לצדד להתיר מטעם זוז"ג שהיי"ש מתמצה מן הבל הבלים כנ"ל וזו"ז גורם גם באיסור חמץ קיי"ל מותר כדאיתא במג"א סי' תמ"ה ס"ק ה"ו. ואף דגם זו"ז גורם קיי"ל אסור לכתחלה. הרי כתב הר"ן בע"ז דף מ"ח בשם הרמב"ן דהיינו דומיא דאין נוטעין אגוז של ערלה דנוטע בידים שהיא כמבטל איסור לכתחלה