יהודה יעלה אורח חיים צ

יראה ותמוה וצ"ע והלא דבר הוא ונ"ל פשוט כיון דלא יראה כתיב בתורה ג' פעמים פ"א בחמץ וב"פ בשאור אבל לא ימצא רק פעם א' בשאור כתיב לכן הקדימו חז"ל בלשונם בל יראה לבל ימצא כיון שרבתה בו התורה אזהרת הרבה וה"ל נמי ששנו חכמים בלשון המשנה כן ברוך שבחר בם ובמשנתם: עוד נ"ל להרגש הצל"ח הוא לפי הגירסא שלפנינו במשנה שנאמר לא יראה לך שאור. כמו שהרגיש הצל"ח עוד מ"ט דמתני' שבקי' לחמץ שהוא מוקדם בפסוק והביא קרא דשאור דקרא הכי כתיב לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור יעו"ש. אמנם בהרי"ף והרא"ש ובה"ה פ"א מחמץ דין ד' הגירסא במשנה הוא באמת רישא דקרא שנא' לא יראה לך חמץ ולפנינו הגירסא שנאמר לא יראה בלא וי"ו וצ"ל בוי"ו ולפי"ז גם קמייתא שהרגיש הצל"ח הנ"ל לק"מ דכיון שהתחיל התנא בחמץ של נכרי שע"ע הפסח וכו' וחמץ של ישראל וכו' מייתי עלה נמי קרא דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח וכו' וחמץ של ישראל וכו' מייתי עלה נמי קרא דחמץ שנאמר לא יראה לך חמץ ושבקי' לקרא המוקדם לא ימצא דכתיב בשאור. והתנא בחמץ קאי. וחידוש על הצל"ח שלא הרגיש בכל הנ"ל: והנני אוה"נ חותם בכל חותמי ברכות ושמחת יום טוב הבע"ל יחולו על ראשו כנפשו ונפש הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה קכז בעזה"י יום ג' כ"ח למב"י תרכ"ה לפ"ק ס"ה מסיטרא קדישא שלמא נפישא לטינרא תקיפא פלפלא חריפתא ה"ה ידי"נ הרב הגאון מופלג סיני ועוקר הרים כקש"ת מוה' נתן בנימין סג"ל ני' ראב"ד פ"ק יע"א. גי"ה קבלתי וע"ד ההעתק ממכתבי מאז ני' עוררני כבוד פרו"מ ני' שלא יאות להפיצם מפני הכבוד: הנה גם האי גברא בהאי פחדא יתיב גם כ"ז השני בקשו כן והאמת בידיעתי צורב אחד העתיק מכתבי לעצמו ולא זולת וכבר הזהרתי גם אותך על רזא דנא ועת לחשות: וע"ד חקירת המחברים בתשו' מאהבה חיו"ד תשו' שכ"ה להתיר החלב של בהמת נכרי שאוכלת חמץ בפסח משום שינוי כהרמב"ם פ"ג מהל' אמ"ז והדר"ג נ"י שציין על הגליון שם דנעלם מהם דעת רש"י. והר"ן בע"ז דף מ"ו ע"ב סוף ד"ה או אין שינוי בנעבד וכו' דאין שינוי מועיל באסה"נ מה"ט דהאיסורים החלב אא"כ שהאכילוה גם היתר בפסח ומשום זוז"ג וכו' ודלא כהרמב"ם הנ"ל אתד"ק: הנה יפה ראייתו ויפה כוון להגאון בס' כנפי יונה על יו"ד סי' ס' השיג על הפ"ח ועל הרמב"ם הנ"ל מדברי רש"י הנ"ל דבתלוש שאסבה"נ גם להדיוט גם בנשתנה אסור כיון שגוף האיסור נתהפך וחזר להיות בשר הבהמה נתפטמה באסה"נ אף שהשבח בא גם מן הבהמה עצמה דמי טפי לתערובת היתר ואיסור ממה שנדמהו לזוז"ג וכו' כיון שהשבח ניכר שהוא משום האיסור וכו' יעו"ש ור"ל כמו דקיי"ל מה"ט באסה"נ כה"ג ויש שבח עצים בפת ובתנור באבוקה כנגדו דניכר בו השבח ה"נ ניכר השבח אסה"נ בבהמה. ולענ"ד נ"ל להצדיק דעת הרמב"ם ופ"ח דלא פליגי על רש"י דע"ז הנ"ל דודאי שינוי שנעשה בגוף האיסור הנאה ע"י מעשה ידי אדם כמו משתחוה לחיטין וטחנם ועשאם קמח פי' רש"י שפיר דלא מהני שינוי בע"ז מדאו' ובשאר אסה"נ מדרבנן כל הנעשה מהן דייקא נאסר דהא הנאה היא עכ"ל כוונתו דאי נימא נשתנה מותר בכל פעם ישנה בידים כל אסה"נ ומכ"ש אסה"נ העומד להשתנות כגון חיטין של כלאי הכרם העומד לטחון ולעשותו קמח ומה"ט אפשר כוונת רש"י גם מדאו' לא מהני השינוי להתירו כמו בע"ז דכתיב קרא חרם כמוהו דמייתי רש"י כל שאת"ה מהייה הימנו שאת"ה מהייה ר"ל ע"ז מעשה אדם נשתנה הרי הוא כמוהו ואפי' כל אסה"נ כן וכו' דהא הנאה הוא כנ"ל משא"כ בהמה שנתפטמה באסה"נ שאין האיסור בעיני' לפנינו אלא נשתנה בתערובת בשר הבהמ' שינוי דממילא בטבע בידי שמים נשתנו הכרשיני אסה"נ וכי"ב ונהפכו להיות בשר ודאי מודה גם רש"י דמועיל השינוי ומותרת אפילו בע"ז כהרמב"ם ופ"ח הנ"ל לא מבעי' מדאו' דהנאה הנראה לעינים אסרה תורה [כבב"ק דף ק"א] והיית חרם כמוהו כל שאת"ה מהייה ממנו וכו' דומי' דחליפי ע"ז דילפי' מזה בע"ז דף נ"ד שאסורים היינו חליפין שע"י מעשה אדם ה"נ שינוי ע"ז אדם דייקא צ"ל אלא אף מדרבנן מותר אם לא נתפטמה כל ימיה באסה"נ אלא לפרקים פיטום שאינה מתגדלת בו ואינו ניכר בה מחמתו השבח לית ביה משום ישב"ע בפת אלא זוז"ג מקרי ושרי' וה"נ החלב בפסח מותר. אף שאוכלת חמץ כל ימי הפסח מה"ט לכ"ע ועוד נ"ל אפי' כל גידולי' מאסה"נ שנתפטמה בהן כל ימיה נמי שניכר בה השבח נמי מותרת כדעת הפ"ח כדמוכח מש"ס בע"ז דף מ"ט ורמב"ם פ"ג מעע"ז שלא חילק כלל ולא דמי ליש שבח עצים בפת דהתם באבוקה כנגדו ניכר בו השבח של אסה"נ מכח ראשון דאע"ג דמסיק הש"ס בחולין דף ס"ט כל בהמה לאו מכח חלב ודם אתי' ושרי אלא כל מכח לא אמרינן ע"כ משום דאשתנו זה דוקא באיסורי אכילה משא"כ באסה"נ כל שניכר השבח אמרי' בי' מכח ואסור יש שבח עצום בפת דהא הנאה היא הבא מכח ראשון באבוקה כנגדו אבל כח כחו ודאי לא אמרינן גם באסה"נ א"כ נתפטמה באסה"נ לא בב"א ישתנה האיסור וחוזר להיות בשר אלא חום הטבעי וכח המעכל חותך ומהפך את המאכל תאסבה"נ לכמה גוונים ומציאות עד שהליחות המובחר ממנו נבלע באברים ונעשה לבשר אחד ה"ל כח כחו שינוי בתר שינוי ממציאות למציאות והכל בידי שמים שינוי דממילא בטבע וגם רש"י הנ"ל דף מ"ו מודה לרמב"ם דמותרת דומי' דחליפין בע"ז דף נ"ד דגלי קרא דתופסת דמים וחליפין אסורים, מ"מ חליפי חליפין שרי ה"נ השינוי דלא מהני באסה"נ לרש"י היינו כח הראשון וה"נ כל הנקברין אפרן אסור ר"ל נמי אפרן דוקא שהוא כח הראשון מה"ט ט נקברין לא ישרופו משא"כ שינוי דשינוי מהני ומותר ומכ"ש החלב מבהמה האוכלת חמץ בימי פסח לא משינוי מציאות החמץ למציאות חלב בב"א הוא אלא אחר שינוים הרבה ממציאות למציאות עד שנעשה חלב בדדי הבהמה ומחמצה מכל אברי הגוף ולא ניכר בו השבח חמץ מודה רש"י להרמב"ם כנ"ל חמץ אסרה תורה ולא חלב ויעיין בתשו' בית אפרים חא"ח סוף סי' ל"ה המציא עוד היתר יפה לחלב בפסח בגרמת חמץ יעו"ש: והפלתי התיר משום שאין לך שלא כדה"נ יותר מזה ופקפק עלי' מתשו' מאהבה דשלח כדה"נ נמי הא מדרבנן מיה' אסור ולענ"ד נ"ל דבפשוט טפי נ"ל התירא לפמ"ש הר"ן בפ' ג"ה בסוגיא דריחא מילתא דבאיסור הנאה דבר שאין מתכוין מותר גם בפ"ר וגבי בת תיהא אינו מתכוין ליהנות מיי"נ וכו', א"כ ה"נ בשתיית מתמצה החלב ואף שהוא פ"ר מותר אע"ג דמתעסק בחלבי' חייב הכא משום איסור אכילה דחמץ ליכא בחלב דנשתנה ואי משום אסה"נ דחמץ דלא מהני בי' שינוי דהא הנאה היא לרש"י בע"ז מ"ו הנ"ל דשא"מ הוא ליהנות מחמץ ומותר אף בפ"ר וגם לשיטת התוס' בשבת דף כ"ט סוף ע"ב דפליגי על הר"ן בזה וס"ל גם בהנאה אסור דשא"מ אם הוא פ"ר היינו דוקא באיסור דאו' במוכרי כסות כבשבת דף מ"ו ע"ב אבל בדרבנן הרי לתה"ד מותר פ"ר בכל מילי דרבנן וגם להמג"א דפליג עלי' בסי' שי"ד סק"ה באיסור הנאה לבד מודה דגם לתוס' שבת דף כ"ט הנ"ל מודים לשיטת הר"ן דאיסור הנאה דרבנן מותר ביה דשא"מ גם בפ"ר והרי לכ"ע איסור החמץ שנשתנה ונעשה חלב היא רק דרבנן משום שלא כדרך הנאתן כמ"ש הפלתי הנ"ל ודשא"מ אף בפ"ר מותר בהנאה כזו לכ"ע כנ"ל באופן דגם לשיטת רש"י בע"ז מ"ו מותר החלב הבא מאכילת הבהמ' חמץ בפסח וגם לרש"י והרמב"ם לא פליגי כלל ולא כמ"ש הדר"ג נ"י ותל"מ: ומצאתי בספר שנות חיים מהגאון מוהרש"ק ני' דף פ"ז בהשמטות וז"ל דלא מבעי אם הבהמה אוכלת גם היתר דודאי אף שאוכלת חמץ הוי זוז"ג אף גם אם לא אכלה רק חמץ מ"מ הבהמה עצמה דהוי היתר נמי נחשבה גורמת להחלב והוי זוז"ג רק הרי בחמץ זוז"ג נמי אסור אך כשהוא ביד נכרי הרי עיקר הטעם דבחמץ זוז"ג אסור כיון דהוי במשהו כמ"ש המג"א והכ"מ הל' נדרים וא"כ אם נעשה החלב ביד נכרי דאז בטל בסמ"ך הוי זוז"ג נמי מותר לכן מותר החלב וא"ש דברי הגאון מוהר"ז הנ"ל וכו' עכ"ל: הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קכח ישגבהו שם אלקי יעקב שלום ממעל לו ושלימה משנתו ומשים למישור העקוב ה"ה כבוד ידי"א וידי"נ הרבני המופלג חרוץ נפלא זית שופכני צדיק ונשגב שמו מוה' יעקב שלום סופר נ"י בק' ט"ש. גי"ה קבלתי וע"ד שאלותיו הנה אעתיק לפני פרו"מ ני' מה שהשבתי מאז על ענין קושי' הגאון בס' א"ד ז"ל ומה שפקפק מעלתו על תשובת רבו הגאון בתשו' חתם סופר סי' ש"ה בתמיהתו על הצל"ח פסחים מ"ו שכתב. ליתנה לכהן ויבטל בטרם יחמיצה וכו' והא ביטול מטעם הפקר ואי יבוא גוי ויטלנו שבקי' ליה וכו' ודחה פרו"מ ני' אף דמפקר ליה רשאי לשומרו מידי זרים משום ביזוי קדשים כמו בשומרי ספיחי עומר וכו': איברא לא דמי' להתם קרקע ושדה דישראל ליכא חששא שיבוא גוי ויטלנו אלא על ישראל יש לחוש שילקוט בשנת שביעית דהפקר הוא הכל לכן שומרים רק למנוע מהם רגלי בהמה ואין מוחין לישראל ליקח מהן רק מודיעים להם ופורשים מאליהם משא"כ בעיסת חלה קטנה אם הפקירה חיישינן שמא יבוא גו' ויטלנה במשליכה לשוק ושפיר חזי הגאון בעל ח"ס להקשות דממ"נ אי משמרה שלא יטלנה גוי או כלב ומוחה בידו משומר אינו הפקר ולא יצא מרשותו לענין בל יראה וכו' כיון