יהודה יעלה אורח חיים פט

דמי חובו כמבואר כן בש"ע ובכל האחרונים וכדין הורה מעלתו ששכירת החדר וגם מכירת החמץ צ"ל גמורה וחלוטה בפי' בלי שום תנאי שוב מצאתי להגאון בספר מקור חיים על הלכות פסח סי' ת"מ סק"ג שהעלה מסברת עצמו דצריך דוקא למכור לו החדר שהחמץ בבית דאז הוי כקיבל אחריות על חמצו של עכו"ם בתוכו של עכו"ם דשרי ולא מהני כשמשכיר לו המקום דלא קיי"ל כר"ת שסובר דמהני יחד לו בית כמ"ש המג"א סק"א לרש"י דשכירות לא קניא והוי ביתו אבל באותן שדרין בבית אחרים בשכירות מהני מה שמשכירין לעכו"ם המקום דכיון שנסתלק מכל זכות שיש לו בבית זה שוב לא קרינן ביה ביתו דהא לאו ביתו הוא מכל וכל עכ"ל ודפח"ח הנה יפה תירץ מה שהקשית לדידן על שכירות החדר כיון דלא קניא ליכא קנין אג"ק ונהניתי. אבל מ"ש דבית שלו ממש ע"כ צריך למכור להנכרי החדר דשכירות לא קניא תמיה לי עליו שלא ראה שהקדימו כבר הב"ח בזה. וגם תמי' עלי' הא גם לרש"י גם לתוספת איתא תי' הש"ס יחד לו בית מהני אף דשכירות לא קניא. אינו מצוי בידך מקרי בחמץ כנ"ל: ועוד תמיה לי עליהם אם כן בא"י דקיי"ל כמתני' דע"ז כ"א אסור למכור להם בתים איך מוכרים החמץ לנכרי עפ"י קנין אג"ק וע"כ רק שמשכירין לו הבית לשמש תוכו כל צרכיו ולא לדור בו ובזה ה"נ אינו מצוי בידך כנ"ל וצ"ע: והנני חותם בברכה ושלום כנה"ר ונפש ידי"נ ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קכה בעזה"י יום א' כ"ח ניסן תרכ"ה לפ"ק ס"ה. אל הארז אשר בלבנון. לפני שמש שמו ינון. ה"ה כבוד ידי"נ איש חי רב פעלים מקבציאל הרב הגאון מופלג ומפורסם כש"ת מו"ה בנימין סג"ל רב"ד בק"ק פ"ב ני'. מכתב קדשו קבלתי סמוך שבת הגדול ולרוב הטרדות גם במילי דשמיא וגם במילי דמתא לא יכולתי להשיב לכבודו על אתר כראוי ומחויב וגם אחר החג סדרנו גט ע"י שליח. בכן אבקש סליחתו דפרו"מ ני' על איחור תשובתו ועתה באתי. ע"ד חקירתו שעמד עליו הדר"ג ני' זה רבות בשנים על מנהגינו במכירת חמץ לקבל דבר מועט לתחילת פרעון מהנכרי. והריטב"א בקדושין כו' מסיק שאין המטלטלין נקנין באגב במכירה אא"כ כשקבל כל הדמים וצע"ג: גם תמה בפליאה נשגבה על שלא הרגיש עוד אדם ע"ז: הנה מבואר בב"י רס"י ר"ב שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור השמיטו מימרא דרבא בקידושין כו' ע"א בקנין מטלטלין אג"ק דבעי דוקא שיתן כל דמיהן או משום דלא אמר' רבא כלל אמתני' בקנין מטלטלין אג"ק אלא אמכר עשר שדות וכו' מימרא דשמואל וכו' או משום דמפרשי מימרא דרבא דוקא כשהמוכר עייל ונפיק אזוזי. ובמכירת חמץ הרי קובעים זמן הפרעון בפירוש בע"פ וכן כותבים תוך השטר מכירה על יום אסרו חג. וה"ל לא עייל ונפיק אזוזי שפיר נקנה הכל ללוקח אעפ"י שלא קבל דמי כולן ונוהגין כהלכה וצ"ל כוונת הדר"ג הוא כיון דבעינן קנין המועיל אליבי' דכל הדיעות והרי להריטב"א דמפרש להאי דרבא אקנין מטלטלי אג"ק קאי ואפילו לא עייל ונפיק אזוזי נמי אמרה לדידיה לא הועילו בקנין אג"ק במכירת חמץ לפי מנהגינו. ולענ"ד גם לדידי' ניחא דהב"י רס"י ר"ב הנ"ל אחר שהביא דברי הר"ן שפי' נמי כהריטב"א דאפילו לא עייל ונפיק אזוזי אמרה רבא אקנין מטלטלי אג"ק דמתני' העתיק מיד לשון הר' ירוחם [מחודש ב'] בנתי' יו"ד ח"ה ודוקא שנתן דמי כל המטלטלין אבל וכו' ודוקא שלא פירש אבל פירש שיקנה באגב קנה בלא מעות אם פירש שיקנה באגב לחוד עכ"ל. וכ"כ הב"י בשם הרי"ו גם כן בסי' קצ"ב בטור סעיף י"ג במכר עשר שדות וכו' סוף ד"ה וכתב הרא"ש וכו' וז"ל וכתב רי"ו עוד ואם א"ל חזק בא' מהם בשביל כולם קנה כולם אפילו לא נתן מעות עכ"ל והנה כן אנחנו נוהגים כותבים וגם אומרים ללוקח שיקנה באגב ויי"ח לכ"ע: ועוד נ"ל כיון דמנהגינו לכתוב בשטר המכירה. והמותר זקפתי עליו במלוה עד יום כ"ג ניסן וכו' ואין עלי שום אחריות על מכירה א' וכו' בפני עדי מסירת השטר. ה"ל כאומר ומודה התקבלתי כל דמי החמץ וחזרתי והלויתי לו הלואה ולא מקרי דמי המכירה כלל וקני הנכרי החמץ אג"ק ע"י אודיתא של מוכר שקבל כל דמיהן כנ"ל. שוב אחרי כתבי ראיתי בתוספת רי"ד קדושין כ"ז ע"ב וז"ל אמר רבא לא שנו וכו' ואם פירש ואמר תקנה הכל וזרק הדמים עליו בהלואה ה"נ דקני ורבא לא דן אלא סתמא דמלתא אבל היכא דפריש פריש גם מאי דאמרינן לקמן במכר לו עשר שדות וכ' ד דוקא בסתמא אבל אם פירש לא קנה כולן וזקף עליו דמי כולן במלוה הכי נמי דקנה כולן וכו' עכ"ל. הנה נקט בלישני' תרווייהו דינו דהרי"ו הנ"ל דפירש קנה כולן באג"ק והדמים זוקף עליו במלוה מודה רבא וכמ"ש לעיל והנאני: גם נ"ל לפמ"ש רש"י בטעמיה דרבא בד"ה לא שנו וכו' אלא שנתן לו דמי כל המטלטלין וכו' דכי אחזקי' בקרקע אדעתה למיקני כולהו אחזקי' אבל לו נתן לו וכו' עכ"ל נראה דוקא בקנין מכר סתם מרצון עצמו דצריך לזוזי י"ל המוכר לא גמר להקנות לו כולן אא"כ נתן לו כל דמיהן מה שאין כן במכירת חמץ שלא היה מוכרו מרצון בשביל דמי המכירה אלא מגזה"כ לא יראה לך וכו' בע"כ הוא מוכרו להפקיע איסורו עושה. מודה רבא דגם סתמא ה"ל כאילו פירש ואדעתא שיקנה הכל אחזקי' בקנין מטלטלי אג"ק ואנן סהדי בהכי אף שלא נתן לו כל דמיהן כנ"ל: ועוד הרי כבר הרגיש התב"ש בבכור שור פסחים כ"א על מכירת חמץ הנהוג והא מוכחא מילתא טובא דהערמה הוא והעלה כיון דמדאוריי' בביטול בעלמ' סגי וכל א' מבטל חמצו בלב שלם וכו' ולא נשאר כ"א איסור דרבנן שצריך לבערו הם אמרו והם אמרו להתיר מכירה זו ע"י הערמה וכו' יעו"ש ה"נ מה"ט מהני בי' קנין אג"ק אף שלא נתן כל מעותיו ומכש"כ אי כל עיקר קנין אגב הוא רק דרבנן: ועוד נ"ל כיון דש"ס מסיק ת"כ דרבא וכו' מכר לו עשר שדות וכו' בד"א ע"כ רבא נמי דוקא באין צבורים אמרה דומי' דיו"ד שדות וכו' אף דסדנא דארעא חד הוא וגם בס"ד ולל"ק לא ידע מזה עכ"פ אינם צבורים אלא ביו"ד מדינות לכן בעינן בו שנתן כל הדמים אבל בצבורים להרמב"ם א"צ שיאמר לו קנה אגביו המטלטלין. והראב"ד שמשיג גם בציבורים בעינן דוקא אגב וקני כמ"ש בטור וש"ע ורמ"א ס"ב רס"י ר"ב. אבל הא מיהת לכ"ע לא בעינן שקבל כל הדמים דלא אמרה רבא בהא כנ"ל ומנהגינו הוא בקנין אג"ק שהחמץ מונח וצבור עלי' מהני שפיר לכ"ע: גם י"ל אפילו את"ל חמץ ידוע לא מהני ביטול ומדאו' צריך ביעור ומכירה דשמא וקרוב לודאי היא שלא יבטל בלב שלם דירדה תורה לסוף דעתו של אדם וכמ"ש הר"ן ריש פסחים אבל במכרו שעכ"פ יקבל דמי מכירה שוב גלי דעתו דבלב שלם מבטל לי' להוציאו מרשותו ומהני לי' גם לרבא הקנין אגב אף שלא קיבל כל הדמים והרי מה"ט דחמץ אינו ברשותו מהני ביה ביטול בעלמא מדאורייתא בלא לשון הפקר ה"ל קנין גרוע דאגב כנ"ל: [ובחי' הגאון בס' תשוב' ח"ס ח"י דף נ"ט ע"ד על פרק השוכר את הפועל דף ע"א ד"ה ר' אשי אמר וכו' מביא פלוגתא תוספת ורמב"ן אי מהני קנין אגב בגוי תלי' אי דאורייתא הוא או דרבנן יעי' תשובת ברית אברהם חא"ח סי' כ"ח אות ג' ואות ז' מזה תליא ליה נמי בפלוגתא זו ומייתי מ"ש קצה"ח סי' קצ"ד איך מהני קנין אג"ק דרבנן על חמץ דאורייתא בת' נחלה שבעה סי' ל' והח"י סי' תמ"ח ודחה הגאון ב"א הנ"ל יפה לפמ"ש הפ"י שם פסחים ל"א בבטלו מיירי ובאיסור דרבנן מהני קנין דרבנן רמב"ן במלחמות ד' ובחידושי פ' הזהב הארכתי ועי' במקנה קדושין כ"ז הנ"ל] ועי' במקור חיים סי' תמ"ח ובשעה"מ הלכות מכירה פ' ובספר קהלת יעקב אגב דף וז"ל מק"ח סוף ד"ה היוצא לנו וכו' והחמץ שי"ל בביתו מחויב למכור לכתחלה בכסף ובמשיכה לצאת כל הדיעות והיינו שימכור לו המקום שהחמץ בתוכו דקנה לו רשותו במקום משיכה וכו' ויקבל ממנו כסף וכו' וכו' ואם השכיר לו ביתו אז אין חשש כלל כשנתבטל והשטר מכירה דשכירות קרקע נקנה בכסף ואג"ק שכותבין בשטרי מכירה הוא לרווחא דמלתא כי עיקר הסמיכות שלו על שכירות הבית שהחמץ עומד בתוכו מטעם משיכה וכו' עכ"ל: ועוד אתנו דברים בזה אין פנאי להאריך ואם ימצא הדר"ג מעלתו ני' תיוהא בהני טעמא דאמרן. עכ"פ אסתגר בקמייתא שכל הפוסקים דחאו האי דרבא מהלכה כנ"ל: והנני חותם בברכה מרובה כנפשו היפה ונפש ידי"נ אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קכו בעזה"י יום ד' י"ב ניסן תרכ"ג לפ"ק ס"ה: בין גאולה לגאולה ששון ושמחה וצהלה. וכבוד אומר כולה ממרום יושב תהלה. לראש אהובי ידי"נ. ורב חביבי הרב המאוה"ג מפורסם בתורתו וצדקתו חריף ובקי עצום מו"ה אורי מיללער ני' מורה ודאין בק"ק שוסבורג יע"א בעהמ"ח ספר בן אורי יקרתו קבלתי וכו' וע"ד הרגש הצל"ח במשנה פסחים כ"ח חמץ של ישראל שע"ע הפסח אבה"נ שנאמר ולא יראה לך שאור. הנ"ל טפי קרא דלא ימצא המוקדם בתורה תי' מעלתו עפ"י דעת הח"י סי' ת"מ בשם הירושלמי דחמץ שקבל עליו אחריות שע"ע הפסח לא קנסו לאסור בהנאה והאי דינא קמ"ל מתני' ומייתי קרא ולא יראה לך דמיירי בחמץ שלו משא"כ קרא דלא ימצא איירי בחמץ שקיבל עליו אחריות בפסחים דף ה' אלו דפח"ח: אבל עדיין קשיא לאידך מ"ד בירושלמי דס"ל גם בחמץ כה"ג קנסו וכו' ולענ"ד עדיפא י"ל דהרגש הצל"ח אמתני' הנ"ל עדיפא יש לתמוה גם מלשון חז"ל בכ"מ בש"ס ופוסקים שהוזכר בחמץ בל יראה ובל ימצא ולפי סדר המוקדם והמאוחר בתורה איפכא הל"ל לא ימצא ולא