יהודה יעלה אורח חיים פה

של נכרי המופקד אצלו ולא קיבל עלי' אחריות דמותר להשהותו עושה לו מחיצה בי"ד משום היכר שלא ישכח ויבא לאכלו וכו' היינו בנכרי שלא כבשתי' ליכא חששא שיבא לאכלו להדיא בשגנת איסור חמץ בלבד כדחיישינן בשל עצמו משום דהא ודאי יצטרך לשלם להנכרי אלא דשמא ישכח שהוא של הנכרי כיון שאין עליו לשומרו שהרי לא קיבל עלי' אחריו' ויאכלנו ע"ד שהוא של עצמו לכן עושה מחיצה בי"ד וכופה עלי' כלי ביו"ט משום היכרא דייקא שעי"ז יזכור שהוא של הנכרי ולא יאכלנו ובהכי סגי להיכרא וא"צ לבדוק אחריו ולבערו אבל חמץ של נכרי שכבשתו תחת ידך דהוי ממונו כממונך וא"צ לשלם לו באמת חיישי' שמא יבא לאכלו, אף שיזכור ע"י מחיצה או ע"י כפיית כלי דהוא של הנכרי שכבשתו כמו דחיישינן בשל ישראל עצמו ובאמת צריך לבדוק ולבערו דוקא מדרבנן ולא סגי ליה במחיצה י"ט כנ"ל: איברא בהדיא כתב הטור והש"ע א"ח סי' ת"מ וז"ל אם אינו חייב באחריותו אינו חייב לבערו אפילו אם הגוי כבוש תחת ידו ושרוי עמו בחצר וצריך לעשות מחיצה וכו' ונ"ל הטור וש"ע באמת ס"ל עיקר כתי' ב' דתוס' בריש פרקין וה"ט בשל נכרי כיון דאינו עובר עלי' בב"י מה"ט גם רבנן לא הצריכו בדיקה אלא שמא ישכח דשל נכרי הוא ויאכלנו צריך היכרא וסגי מה"ט במחיצה כנ"ל שוב אחר שכתבתי זאת מצאתי שהב"ח עמד ע"ד הטור הנ"ל ותירץ כנ"ל דמה"ט חמץ דנכרי א"צ בדיקה משום דלא עובר עלי' בב"י וכו' והפמ"ג באשל אברהם אות פ' דחה דהתינח לתי' ב' דתוס' בריש פסחים משא"כ לתי' א' והניח בקושי' יעו"ש. ולענ"ד נראה נכון ברור כמ"ש לתי' א' דתוס' ע"כ לחלק כנ"ל: והן מילתא אלבישייהו יקירי אמרתי להעתיק ולהציע פה גרגיר אחד מתוק מה שנודע לי מחידושי מרן הגאון מוהר"ם בנעטה זצוק"ל בפסחים דף כ"ג ע"א הקשו תוס' בד"ה שאני התם דכתיב לך שלך תהא. ותימא לחזקיה לא לכתוב לא יאכל ולא לבעי לך ובדף ה' ע"ב הקשו הר"י מאורלייניש דהכא ממעטי' גבוה ואחרים מחד לך ושב במנחות גבי חלה מצריכינן תרי עריסותיכם חד למעוטי גבוה וחד למעוטי נכרים דפטור מן החלה וכו' ובדף מ"ח הקשו תוס' למ"ד דס"ל הואיל אי בעו מיתשל עלה היאך דרשינן מלך שאינו עובר על חמץ של גבוה הא אי בעי מתשל עלי' וה"ל כדידיה ותירצו כיון דנתחמץ שום אדם לא יפדנו וכו' ע"ש. והנה לפי"ז מתורצים שני קושי' תוס' הנ"ל הקושי' הר"י מאורלייניש מתורץ דבשלמא גבי חלה א"ל הואיל ואם לא כתיב אלא חד עריסותיכם הייתי ממעט עיסה של אחרים דפטור מחלה דבאחרים לא נוכל לומר דאי בעי איתשיל עלי' אבל גבוה מחויב בחלה דהואיל אי בעי איתשל עלי' ולהכי איצטריך תרי מיעוטי על אחרים ועל גבוה וגם הקו' של תוס' לחזקיה, לא לכתוב לא יאכל ולא לבעי לך מתורץ דהא קושית התוס' אם לא היה נכתב יאכל יהי' יתור המיעוט לך ולפי הנ"ל אם לא היה נכתב יאכל לחזקיה הי' חמץ מותר בהנאה ויוכל למיתשל עלי' ולא נוכל למעט אחרים וגבוה מחד לך כמו גבי חלה. אבל אם נכתב יאכל חמץ אסור בהנאה ונוכל למעט אחרי' וגבוה מחד לך דהא שוים הם כמו שלא יוכל למתשל על חמץ של אחרים גם על גבוה אינו מיתשל כתירוץ התוס' שם כיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו עכ"ל. ואם ירצה להשיב לר"י הגלילי דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה למה לא מצריכינן תרי מיעוטי לדידיה על אחרים וגבוה נוכל לומר לר"י הגלילי באמת חד לך ממעט אחרים וחד ממעט גבוה והיתר הנאה גבי חמץ ממילא מוכחא דאם היה חמץ אסור בהנאה היינו יכולים למעט אחרים וגבוה מחד לך טפי דעת מהרש"א יש לפקפק ע"כ דברי הרב מרן זצלה"ה זיע"א. ולענ"ד נראה תמיהת תוס' דף כ"ג הנ"ל לחזקיה מיותר חד לך בפשוט לק"מ דמ"ל לך למעט הפקר אתי לאפוקי מקושית הפ"י הנ"ל וקמ"ל דמהני ביטול מטעם הפקר היינו כדרשת הספרי הנ"ל לא יראה לך בטל בלבך נאם ידי"נ ואוה"נ החותם בברכה ודש"ת הק' יהודא אסאד. תשובה קיח ה' עמך גבור החיל. עוסק בתורה ועבודה יומם וליל. ה"ה אהובי ידידי חביבי תלמידי המיל"ח הבחור החתן תמים דעים מופלג ושנון י"א ומושלם שלשלת היוחסין מוה' אהרן ביכלער ני': גי"ה קבלתי ונהניתי בד"ת שהעלית בטוב טעם ודעת השי"ת יפתח לבך ויאיר עיניך בתורתו הק' כרצונינו א"ס: וע"ד מה שהעליתי לתרץ קושית התוס' על רש"י ריש פסחים טפ"י חקירת פרמ"ג בפתיחה לא"ח ח"ג סי' ז' גבי סוכה שסככה כשר מן התורה ופסול מדרבנן כיון שהזיד ועבר אדרבנן גם מה"ת לא יצא ה"נ בביטול חמץ כו': לא דמי דהתם גוף המצוה עשו חכמים תקנתם סכך זה דכשר מה"ת אמרו הם דפסול לכן לא יי"ח גם מדאורייתא משא"כ בחמץ דלא גרעו חכמים כלל בגוף המצוה הב הביטול דמהני מדאו' אלא הוסיפו עוד חומרא שצריך גם לבדוק ואם לא בדק עובר אדרבנן אבל הביטול כדקאי קאי כיון שביטל חמצו אינו שלו ולא עבר מדאו' אב"י וב"י דשלך אי אתה רואה אבל וכו' דבדיקה דדבריהם לא סמכוהו אקרא דתשביתו אלא די"ל כיון שעבר במזיד אתק"ח ולא בדק גלי דעתיה שגם הביטול שעשה אינו בלב שלם דחס הוא על חמצו ורוצה בקיומו הוא ממילא הוא עובר בב"י וב"י כיון דלא היה ביטול גמור כנ"ל לתרץ ולא היה כוונתך לזה במכתבך ועתה אהובי בני וחזקת והיית לאיש גבור חיל בתורה ועבודה ויראת ה' כל היום: נאום הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קיט למי כל חמדת ישראל איש חי ורב פועלים מקבציאל עוד ינוב בשיבה טובה עד ביאת הגואל ה"ה ידי"נ ורב חביבי הרב הגאון העצום סיני ועוקר הרים קש"ת מוה' שלמה זלמן אולמאן ני' אב"ד דק"ק מאקאווא בעהמ"ח ספר יריעות שלמה. מכ"ק קבלתי בשמחה ובטוב לבב עם ספרו היקר יריעות שלמה ונענתי ראשי לקבל ברכתו מלך טהור וקדוש ישראל הדר"ג ני' אלי כתיב כן יברכהו השם יזכה עוד להפיץ מעיינותיו ע"פ תבל וללמד תועים בינה כאוות נפשו הטהור. ולהיות כעת היום הבעלי כיסין אין נותנין עיניהם בספרים ובעלי תורה עיניהם על בעלי הכיסין כי אין יכולת להם נשתהא עד שבאו למחיצתי שני ת"ח בעלי עושר ולקחו מידי את ספרו במחיר הקצוב באהבה וכו' ומאד שמחתי ונהניתי בד"ק במכתבו אלי ומה גם בד"ת שכבדני במו חדשות אשר חנן אותו ה' בלמדו סוגי' דצלי קדר על שבתא דרגלא חג הפסח עבר מ"ש לתרץ קושית הרא"ם ומהרש"א לפי האמת למה כתוב בתורה מבושל במים לכתוב סתם מבושל גם קושית תוס' ב"מ סוף דף קט"ו כיון דמוכח דכ"א צלי אש ללאו אתי וקאי דוקא על נא ומבושל מ"ש מרחיים ורכב וכו' והעלה הדר"ג ני' בכחו הגדול כמו דילפי' מכל אשר יעשה מגפן היין לר"ע איסורי נזיר שמצטרפים זע"ז ה"נ אתי כ"א צלי אש על איסור נא ומבושל שמצטרפים לכזית וממילא לקי ג' משא"כ ברחיים ורכב ולהראב"ד פי"ד מהל' מאס"ו הלכה ו' באיסורי טבל באין טעמם שוה אין מצטרפים אף דה"ל משם א' ה"נ א"כ דוקא נא ומבושל במים דשם א' וטעמם שוה מצטרפים ולקי משא"כ בשאר משקים שמפיגים טעמם אין מצטרפים לחצי זית נא כיון דאין טעמם שוה ע"כ דפח"ח: ולענ"ד נראה לפקפק על דמיונו לקרא דאיסורי נזיר דהתם פי' רש"י בפסחים מ"ה וז"ל לימד על איסורי נזיר מדכיילינהו קרא לחרצנים וזגים בחדא אכילה לימד שמצטרפים עכ"ל רש"י הרי דלא מרישא דקרא מכל אשר יעשה מגפן היין נפ"ל אלא מסיפא דקרא מדכלינהו לחרצנים וזגים בחדא אכילה וכו' דייקא ר"ל מדכתיב מחרצנים וע"ד זג פי' משניהם יחד דאל"כ ה"ל למכתב מחרצנים וזג בו' המחלק אבל אל תאכלו ממנו נא ומבושל במים כ"א צלי אש לא משמע מיניה שיצטרפו לא מרישא ולא מסיפא דקרא אבל ודאי הדין דין אמת כמ"ש הדר"ג דמצטרפי' נא ומבושל במים ולא מקרא אתי' אלא כיון דאתיין משם א' כמ"ש הרמב"ם בפי"ד הלכה ה' ממאס"ו כבר ביארנו שכל איסורים שבתורה אין מצטרפים זע"ז לכזית חוץ מבשר נבילה עם בשר טריפה ואיסורי נזיר וכו' וה' מיני תבואה וכו' ובפ"ד ממאס"ו הלכה י"ז כתב זה הכלל כל שאסורין בלאו אחד מצטרפין בשני לאוין אין מצטרפין חוץ מנבילה וטריפה וכו' כתב ה"ה וז"ל וחילוק הלאוין שכתב רבינו מתבאר שם שאמרו שם בגמרא הפיגול והנותר מצטרפים זע"ז לענין אכילה לפי שבאו בלאו א' דתניא לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכ' ליתן ל"ת על אכילתו ע"ש. ובמסכת מעילה י"ז ע"ב פירש רש"י ד"ה כי קדש הם וז"ל משמע שניהם מצטרפים לאכילה וכו' וכ"כ הרמב"ם פ' ח"י מפסוה"מ דין יו"ד י"א והיכן הזהיר על הפיגול והנותר במילואים שהרי נאמר שם לא יאכל כי קדש הם להזהיר על כל שפסולו בקדש וכו' והפיגול והנותר מצטרפים וכו' מבואר טעמא דרמב"ם בפי"ד ובפ' ממאס"ו שלא פרט אלא שתי אלו חוץ מנבילה וטריפה ואיסורי נזיר ולא כתב נמי חוץ מפיגול ונותר משום דשתי אלו נבילה וטריפה לאו משם א' הם וכן ענבים וחרצנים וזג לאוין חלוקין הן כמ"ש בפ"ה מנזירות הלכה ג' וצ"ל כטעם הרמב"ם טריפה תחילת נבילה הוא בנזיר גלי קרא. אבל פיגול ונותר שם א' הוא פשיטא כמו איסורי טבל ולא צריך קרא לרבוי וה"נ נא ומבושל משם א' הוא ול"צ קרא לרבוי כ"א צלי אש לרבוי שמצטרפים אלא אי צריך קרא לצרף היינו מבושל בשאר משקים שמפיגים טעמם ואין טעמם שוה ולא כסברת הראב"ד וא"כ תקשי טפי קושית הרא"ם ומהרש"א לא לכתוב במים כנ"ל וגם קושית תוס' הדק"ל: והן ראיתי בספרו יריעות שלמה סי' כ"ט דף מ"ח ע"ד שהניח הגאון בצ"ע טובא דברי תוס' בפסחים ריש דף כ"ב במ"ש דהא איתקש