יהודה יעלה אורח חיים פב

ואמרינן ביה למפרע גובה ושפיר קני ליה נכרי גם כן בקנין כסף כשאר קרקע ע"כ וסגנון זה אם כי דבר שכל הוא. אינו אמתי דלפי"ז גם תו' לא מקשי' מידי בסוף הסוגיא איך יתרץ אביי ברייתא נכרי פורנו וכו' והא פת פורנו ודאי מטלטלין הוא ומודה ביה אביי וע"כ דתוס' ס"ל שאין לחלק דגם החמץ במחובר אף דלכל מילי עומד לקצור לאו כקצור דמי לרבנן דר"מ מ"מ לענין זה דאקדיש לוה או זבין ודאי לא אתי מלוה וטריף כמו שאין טורף מטלטלין שמהרם הלוה דזיל בתר טעמא לפי שיכול להבריחם לא סמך המלוה דעתיה עלייהו מעיקרא ה"נ בפירות ותבואה העומד ליקצר שא"צ ליניקה כלל יכול הלוה להבריחם ואין סמיכות דעת המלוה עליהם ולא טריף ממשעבדי ואי אביי ס"ל גם בכה"ג למפרע גובה הה"נ במטלטלים ממש כנ"ל: ועוד הא בעי ש"ס לומר כתנאי ישראל שהלוה לגוי על חמצו וכו' משום ר"מ אמרו עובר וכו' ר"מ ס"ל למפרע גובה אף דר"מ ס"ל בהדיא בכ"מ עומד לקצור כקצור דמי וה"ל כמטלטלין ממש ולפי"ז קושית הפ"י הנ"ל במק"ע וצ"ע: הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה קיב החיים והשלום לאוצר בלום וצדיק יסו"ע ה"ה אהובי תלמידי הרב המאה"ג החרוץ ובקי מופלג ועצום כש"ת מו"ה מיכאל קרויס ני' ריש דיינא בק"ק יארמוטה: מכ"ק קבלתי ע"י חתני היקר אי"א כ"ה מרדכי בישטיץ ני'. ונהניתי באמרותיו הטהורים אשר בשרני במו עלי כושר יושר חתני ובתי יחיו כי המה מתמימי דרך הולכים בדרך טובים בתורת ד' וביראתו כל היום יהי מכירם ברוך לד' וכן ישמחהו ד' בכל טוב: וע"ד התורה דשדר לן פרו"מ ני' חורפא א' במסכת נזיר דף י"ד ע"ב אריב"ח נזיר שכלו לו ימיו לוקה על הטומאה ואינו לוקה על התגלחת ועל היין וכו' מיתבי וכו' ואם גילח ושתה ונטמא ה"ז סופג את הארבעים תיובתא והקשה מעלתו נ"י הרי פירש רש"י ד"ה דאמר קרא כל ימי דכתיב כל דלא צריך וכתבי' וכו' א"כ מאי תיובתי' הא פליגי תנאי אי מרבינן מכל למלקות או רק לאיסורא א"כ י"ל ריב"ח לא דרש כל לרבות מלקות וגבי טומאה ה"ט משום דכתיב וטמא ראש נזרו וברייתא כר"א אתי דדריש כל למלקות ואף דהעלו תו' בפסחים מ"ג ממנחות דף נ"ו דהיכא דמסתבר כ"ע דרשי כו' מ"מ דלמא ריב"ח לא מסתבר ליה בהאי ומאי תיובתא ע"כ: הא ודאי קושיא הוא וצ"ע. ולי תמוה סוגיא זו בלא"ה האיכ' ריב"ח שהוא תנא כמ"ש תוס' לקמן במסכת נזיר דף כ"ט ע"א ובגליון ש"ס שם מראה מקומות הרבה לפי"ז מאי תיובתי' עלי' מברייתא הא י"ל תנא הוא ופליג וצ"ע: אבל תמיהת מעלתו נ"ל עפ"י הכלל שהעלו תוס' בסנהדרין דף פ' ע"ב ד"ה עובר וכו' שכן דרך הש"ס כשאין הדברים עיקר אומר תיובתא אעפ"י שיכול למצוא תנאי דפליגי בזה וכ"כ תו' בגיטין נ"ג ע"ב וב"ב מ"ז ע"א ד"ה מ' וכו' שכן דרך הגמרא וכו' ועוד בהרבה מקומות כמבואר בספרי בעלי כולי הש"ס: ועוד נ"ל דהתוס' ישנים ר"פ יוה"כ הקשו בשם הר' אלחנן מ"ש דהתם לא יליף מכל חלב אלא איסור בעלמא ולא מלקות ואילו בפסחים מ"ג יליף מכל מחמצת וכו' עי"ת ונוקשה בלאו דמ"ש כל מחמצת מכל חלב וכו' ויש לחלק בדרשות וכו' עכ"ל. ובתשובת הרשב"א סי' תל"ט ביאר יפה הטעם לחלק יעו"ש לפי דבכ"מ אכילה כזית משמע א"כ בנזיר י"ד הנ"ל כיון דברייתא דמותיב מינה על ריב"ח תרתי נקט גם האיסור אסור לגלח ולשתות יין וכו' וגם העונש אם גילח ושתה וכו' סופג וכו' וריב"ח נקט מילתי' רק על העונש ואינו לוקה על התגלחת וכו' ולא נקט טפי רבותא מותר לגלח ולשתות יין ע"כ משמע אינו לוקה דוקא אבל איסור דאורייתא איכא וע"כ היינו משום דדריש כל ימי נזרו וכו' וע"כ ס"ל גם ריב"ח כר"א דדריש כל דאי לרבנן דר"א הא ס"ל בתערובות חמץ ונוקשה פטור ובלא כלום כיון דלא דרשי כל ליכא איסורא דאוריי' כלל אלא דמחלק ריב"ח בין טומאה אתי כל גם למלקות ובתגלחת וביין אתי רק לאיסורא. וא"כ מותיב ש"ס שפיר עליה מברייתא דכולם שוים דמ"ש האי כל מהאי כל כי קושית התוספת ישנים הנ"ל לאמת ואם איתא דלא דריש ריב"ח כל הל"ל טפי רבותא מותר לגלח ולשתות יין כנ"ל: ועוד בה שלישית דהא דמשני ש"ס תחלה שאני התם דא"ר וטמא ראש נזרו מי שתלוי בראש בראשו היינו גלוח תלי' הטומאה. תמוה הא קיי"ל כרבנן גילוח אינו מעכב והל"ל קרא דטומאה תלוי בקרבן אלא ע"כ ריב"ח כר"א ס"ל תגלחת מעכב ור"א לטעמיה הא דריש כל וא"כ שפיר תיובתא כנ"ל: ולי קשה בפסחים כ"ג דפריך והרי נזיר וכו' עד זג לא יאכ"ל ותנן וכו' והא לא יאכל עד מלאת ימי נזרו וכו' כתיב א"כ מערבין לנזיר ביין ר"ל מיירי אחר מלאת דוקא וכריב"ח דתנא הוא כנ"ל ואינו לוקה רק אסור לשתות יין ולא קאי עליה לא יאכל ור' אבוה דווקא באיסור לאו ס"ל אסבה"נ דומיא דנבילה כיון דלקי עלה אבל באיסור גרידא לא דמהי תיתי וא"כ מאי קושיא וצ"ל משום דאיתותב ריב"ח במקומו כנ"ל: ב העיר מעלתו על שיטת הר"ת בתוספת קדושין מ"ה ע"ב דלא חיישינן בקטנה שהלך אביה למדינת הים שמא קדשה אביה במדה"י וכו' והא במסכת סוטה דף יו"ד דחז"ל ותשב בפתח עינים שנתנה עינים לדבריה שא"ל שמא א"א את א"ל פנויה אני א"ל שמא קיבל בך אביך קדושין וכו' הרי דחיישינן להכי ודוחק לומר משום איכא לברורי לבד הוא דלא סמכינן אחזקת פנויה לכן שאל את פיה אתד"ק. הצעתי דבריו אלו לפני הת"ח פה יצ"ו והשיב צורב א' ידי"נ הגדול הרב החריף מוה' יוסף קליין ני' עפ"י החקירה שחקר הפמ"ג ביו"ד דא"ר להטות לישראל נאמר ולא לב"נ וכן העלה בתסובת חתם סופר ביו"ד סס"י וכו' יעו"ש. א"כ ה"נ ע"ש דבתר חזקה לא אזלינן **((הג"ה מבן המחבר) וכ"כ בספר פרי תואר סי' צ"ט דחזקה ילפינן מנגע ולישראל נאמר ולא לב"נ ועי' בנוב"י מ"ת חאה"ע סי' מ"ב ופמ"ג בשושנת עמקים ולי נ"ל להעיר האבות דקיימו התורה ואי אמרינן דלא יצאו מכלל ב"נ איך אכלו בשר שמא במקום נקב שחיט וצ"ע:)** בב"נ. לפי"ז קודם מתן תורה גם הר"ת מודה להרב מנחם דלא מוקמינן אחזקת פנוי' וחיישי' שמא קדשה אביה וכו' ואף דקיימו האבות כל התור' כולה מקודם שניתנה היינו לחומרא בלבד כמ"ש הפ"ד ודפח"ח: ולענ"ד נראה בפשוט דהא פלוגת' דהר"ת והרב מנחם מיוני בתו' קדושין מ"ה הוא רק אי חיישינן שמא יקדש כמו דחיישי' שמא ימות למ"ד או לא אבל שמא קידש הא מסקי תוס' שם בהדיא גם לרבינו מנחם לא חיישינן כמו דלא חיישינן שמא מת לכ"ע וא"כ הא לכ"ע קשיא הא מימרא דר"ש ב"נ בסוטה יו"ד הנ"ל גם להר"מ גם להר"ת ומה חייש יהודה שמא קדשה אחר על ידי אביה וע"כ צריך לומר דרשב"נ לא ס"ל כשינוי דרבא בגיטין כ"ח לחלק כנ"ל אלא ס"ל איהו כשינוי דאביי שם דמדמה שמא מת לשמא ימות ופליגי תנאי בי' וקיי"ל כר' יוסי דחיישינן שמא ימות וכן שמא מת וה"נ שמא קידש ורבא דמחלק התם דלשמא מת לכ"ע לא חיישינן לא ס"ל כדרשה דרשב"נ בסוטה שם אלא כר' אלכסנדרי שם דדרש מקום שצופית כל עינים לראותו או כר' חנן א"ר מקום הוא ששמו עינים וכו' כנ"ל: נאם ידי"נ החותם בברכה ודש"ת אוה"נ הק' יהודאסאד תשובה קיג ד' עמו גבור החיל. הוגה בתורה יומם וליל ה"ה ידי"נ הרבני המופלג מורג חרוץ ושנון חריף ובקי משנתו נקי כש"ת מו"ה קלמן ווייס ני' בעיר פ"ב יע"א. גי"ה קבלתי וע"ד התורה שהקשה על הגאונים ברא"ש ריש פסחים דאין המפקיד חייב לבערו כיון שאינו ברשותו ומ"ש דנפקד חייב לבערו הא אינו שלו ע"י קבלת אחריות דגורם לממון לאו כממון דמי עד דמטי' זמן איסורי' ואז התורה אסרה בהנאה ואין בו דין ממון מהי תיתי לן דעשאו הכתוב כשלו דבר שלא היה מעולם שלו ומצד איסור הנאה ואפקעתא דמלכא פקע מן הנפקד חייב אחריותו כמו אינו הפקירו המפקיד לאחר שהפקירו לזה. ושוב מצא מעלתו הערתו זו בס' מקור חיים ססי' תמ"ח בהשגתו על הדין חדש של תשוב' הנוב"י ולא הונח לו למעלתו בתירוץ המקו"ח דרחמנא אח אחשבי' חמץ גמור גבי' ב"י וב"י דמ"ש האיכא סברא לחלק בי' הבעלים עצמם שכבר היה שלהם מעיקרא וכנ"ל: ובמח"כ תורתו העלים עין מסיום דברי המקו"ח הנ"ל שכ' וז"ל ועוד ניהו דהוא חמץ הפקר [ר"ל אף את"ל לא עשאו הכ' כשלו להנפקד א"כ ה"ל הפקר ע"י אפקעתי' דמלכא שאסבה": וכסברת מעלתו הנ"ל לחלק] כשהוא מונח ברשותם חייב לבער כדמוכח מהירושלמי הנ"ל וכו' ע"כ. וגם אפילו הפקירו המפקיד עצמו אחר אשר הפקידו לזה ופקע מיניה חיוב האחריות ואינו שלו כלל אפילו גורם כממיו לא הוי עובר עליו זה שהוא מונח ברשותו והא דבעינן דוקא קבלה אחריות לעבור עליה בב"י וב"י היינו בחמץ של נכרי דוקא דקרא מיעטי' לך וכו' אבל אתה רואה של אחרים וכו' ושמעינן ליה הכי מקרא ולא ימצא ופירש רש"י בפסחים ה' ע"ב ת"ל לא ימצא אסר לו הטמנה שאף הוא בכלל מציאה ואסר לך של אחרים דהכא לא כתב לך עכ"ל גזה"כ הוא כך דהנפקד שהוא מצוי אצלו עובר בלא ימצא אף שאינו שלו והה"ד נמי לפי"ז אחר שהפקירו המפקיד כיון שמונח ברשותו ומונח אצלו ולא החזירו לבעליו קודם זמן איסורו ועל המפקיד הוא בעודם ראשונים קפיד קרא לא יראה לך דימצא בעינן שלך וברשותך וכיון שהפקידו אצל ישראל חבירו נמי הרי אינו בידו וברשותו לבערו. והנה אינו רואה ואינו מצוי אצלו אינו עובר המפקיד זה נ"ל כוונת דעת הגאונים הנ"ל וארוך: וזה נ"ל טעם דברייתא פסחים ה' דנקט לשון לא יקבל ישראל פקדונות מן הנכרים ולא נקטו נמי לא יתן ישראל פקדונות לנכרים