יהודה יעלה אורח חיים פא

דאו' וא"ש קושי' תוס' דלמא יו"ט כ"ש הוא אף בשאר יו"ט ולא דמי להא דמגילה דוחה כמה מצות משום פרסומי ניסא עדיף דהתם אי לא הוי קרינן לא היה פרסום נס כלל וכלל שהרי לא קראנוה המגילה מקודם וקושי' הפ"ח במקו"ע ומ"ש עוד לתרץ קושית הפ"ח מדברי רש"י סוכה ט' כיון דה"ט דב"י משום סוכת גנב"ך וכו' כשר לא נפישי מילי א"כ לב"ש דבעי סוכה לשמה פסולין הני ונפישי מיני מודה הב"י ורש"י כתב כן אליביה דב"ש את"ד אף דדברי טעם המה מ"מ לענ"ד ז"א וראיה ממ"ש הרא"ש בגיטין ס"פ השולח סי' מ"ה מ"ו דמייתי ראיה להכשיר עשיית ציצית בנשים וז"ל ואמרינן נמי בפ"ק דסוכה ח' סוכת גנב"ך כשירה וכו' ואם איתא מאי ראיה התם ודאי משום דקיי"ל דל"ב סוכה לשמה אבל עשיית ציצית ס"ל הרא"ש לטעמיה דבעי' לשמה כמ"ש בהל' קטנות ומובא בב"י א"ח סי' י"ד יעו"ש: אבל מ"ש מעלתו לתרץ עפ"י השינוי בין שואלין ובין דורשין הנאני ונכון הוא ועיין בספר פמ"ג על המג"א רה"ל פסח הרגיש בתי' זה דרש"י בסוכה ט' נקט רק שואלין. ולענ"ד נראה לתרץ על הב"י שני תמיה' הפ"ח ומהרש"א ומג"א מדברי תוס' מגילה ורש"י סוכה הנ"ל עפ"י פלוגתת דקמאי שמביא הב"י בא"ח סי' י"ד שם אי אשה כשירה אפילו לכתחלה לעשות ציצית או רק בדיעבד וא"כ המחבר אזיל לטעמיה שפסק בסי' י"ד שם דכשירה לכתחילה נמי וה"ה סוכת גנב"ך כשרים א"ש דבריו בב"י רה"ל פסח הנ"ל אבל רש"י מצי ס"ל כדעה מהר"ם וכמ"ש רמ"א סי' י"ד ס"א דלכתחילה אסור והה"ד סוכת גנב"ך נמי בדיעבד הוא דכשר ולא לכתחלה וכמ"ש המג"א סי' י"ד סק"ג וסי' תרמ"ט סק"ח וא"כ נפישי מילי ומודה הב"י אליביה ומכ"ש דלק"מ מתוס' דמגילה די"ל דאזלי בשיטת הר"ת דפוסל בציצית אף בדיעבד ודאי ס"ל דסוכת גנב"ך לכתחלה אסור רק בדיעבד כשירה כנ"ל. וגם מתורץ בזה מתוס' בכורות נ"ז ע"ב ד"ה בפרוס דאזלי נמי בשיטת הר"ת אע"ג דתוס' פליגי עלי' כבר כ' מהרש"א והב"ח דאין להקשות סתירה בתוס' דרבים היו בעלי התוס'. נאום הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קט שלמא רבא. מאלקא רבא לגברא רבא. ה"ה כבוד הוד ידי"נ ורב חביבי הרב המאה"ג המופלג חריף ובקי חכם הכולל כש"ת מו"ה עזריאל ני' הילדסהיים אבד"ק א"ש יע"א יקרתו קבלתי ושמחתי בשלומו ובש"ת וכו' וע"ד הערתו בד"ת במס' תענית י"ז ע"ב ת"ר מריש ירחא דניסן וכו' ות"ל דהוא גופי' יו"ט וכו'. א"ר לא נצרכה אלא ליום שלפניו והוקשה לפרו"מ ני' לפמ"ש המג"א רס"י תק"ה דבמגילת תענית איתא להא דבה"ג והטוש"ע בא' בניסן מתו בני אהרן יש להתענות בו א"כ ודאי ר"ח ניסן איצטריך ליה לאשמעינן דלא להתענות ביה דאוקמי תמידא ומנ"ל לאסור יום שלפניו הנה יפה העיר לפי גירסת תוספת במסכת תענית אבל תמיד דלא להתענתוה: משא"כ לגירסת רש"י דלא למוספד ודאי ניחא דצ"ל כשינוי דרב לאסור גם שלפניו איצטריך דאילו משום מיתת צדיקים ה"א להתענות לבד אבל שלא למיספד עדיין קשה ות"ל דר"ח גופיה יום טוב הוא: וגם לגירסת תוס' הנ"ל ניחא דהא להרמב"ם ר"ח מדאורייתא אסור להתענות כמ"ש המחבר בא"ח סי' תי"ח ח וסוף ס' תק"ע. וגם להחולקים עכ"פ הש"ס קרי ליה דאורייתא ומשום דאקרי מועד באורייתא ואם גדולה מיתת צדיקים דבני אהרן לדחות איסור תענית דר"ח. מכ"ש שידחה איסור התענית ביום טוב דבריהם דתקנו על דאוקמי תמידא וממ"נ קשיא קושית הגמרא ת"ל ר"ח גופיה יום טוב הוא ואסור בו התענית גם בלא אוקמי תמידא. ואי מותר התענית בו משום מיתת בני אהרן למה באמת אסרוהו משום אוקמי תמידא ומצינו לשון ותיפוק לי' כוונתו להכחיש הדין בחולין ח' ובב"מ ע"ד ע"ב וב"מ ה' ות"ל דה"ל רועה לפי' הראב"ד באס"ז שם ובש"ך חו"מ סי' י"ב ס"ק יו"ד: ועוד בה שלישי דהא כיון דר"ח דאורייתא לא בעי חיזוק לאסור שלפניו לתירץ הש"ס אבל ר"ח ניסן לבה"ג וסייעתו יש להתענו' בו על מיתת בני אהרן הרי שאני ר"ח זה מכל שארי ר"ח ואולי ה"ט כיון דכתיב בהו וכל ב"י יבכו את השריפה וכו' דשרי ביה בכי' והספד גם חכמים לא אסרו בו התענית לדורות לשמן. הרי יצא ר"ח ניסן מכלל שארי ר"ח שהן דאורייתא. ור"ח זה א"כ צריך חיזוק ואסור יום שלפניו אם גם אמרי' ר"ח ניסן איצטרך לגופיה כי קושית מעלתו כמובן ולק"מ כנ"ל לענ"ד: והנני אוה"נ חותם בכל חותמי הברכות ודש"ת הק' יהודאסאד תשובה קי שלום וכ"ט לכבוד אהובי ידי"נ התורני החרוץ מופלג מו"ה קלמן פאפענהיים ני'. גי"ה קבלתי ושמחתי בו ומ"ש מעכ"ת ני' מדברי הר"ן ריש פסחים שמשיגו להר"מ דדייק לישנא דעובר אי השגה למ"ש רק לרווחא דמלתא דגם לשנא דעובר משמע מה"ת אבל א"נ ליתא לזה ההכרח מ"מ י"ל דברייתא כר"י אתי' וס"ל מה"ת אסור ומ"ש לתמוה עלי דפשיטא ליה לפר"מ ני' דבהרהינו אצלו אף במטלטלים למפרע גובה כיון דלא מחוסר גוביינא. לדידי מ"מ מספקא ליה כיון דאתי עלה בהרהינו מטעם דב"ח קונה משכון ע"כ במשכנו והרהינו שלא בשעת הלואה הוא וע"כ צריך להחזיר המשכון כמ"ש בח"מ סי' צ"ז סי"ו וי"ז א"כ ל"ל למפרע גובה כיון דמ"מ בשעת החזרה יכול הלוה למוכרם ולהפקיע השיעבוד משא"כ קרקע דאי מכרו מפקיע המלוה מלקוחות ויעי' בתומים סי' קי"א סוף סק"ג ימצא כן בהדיא לפענ"ד. וגם מה שמפקפק מעכ"ת דאין לדמות מטלטלי אג"ק לענין לגבות מיתמי לענין למפרע גובה מבואר בתומים שם דשוים הם לכל מילין ובהדיא כ"כ ס' מהרש"א לחלק ופי' דאף באפותקי נמי ל"ל למפרע גובה מה"ט דהרי מ"מ יכול למוכרו וא"כ ה"ה משכון נמי לפמ"ש דיכול נמי למוכרו בשעת חזרה דהא אפותקי סתם היינו משכונא מוחזקת וא"כ נסתר ממילא דברי ידידי פרו"מ ני' במ"ש על הצל"ח כמובן. א איברא די"ל הפנ"י ותומים לא פליגי דבלא"ה תמה הפנ"י שם דתוס' סותרים את עצמם בס' והתומים מוכרח למ"ש בכונת תוס' ב"ק ק"ט שם וא"כ אילו ואילו דברי וכו' כנים דבריו על הצל"ח לפי הפנ"י וכנים דברי לפי התומים בכונת תוס' ב"ק ומ"ש לחדש דרבא לטעמיה דוקא ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ס"ל החמץ מפקיע מידי שיעבודא לענ"ד מוכח איפכא מקו' רש"י פסחים ל"א ד"ה ואתי מלוה וכו' שהק' מהא דרבא הקדש וכו' מפקיע וכו' ואם איתא מאי מקשה כלל הרי מבואר בש"ך ח"מ סי' ל"ט ססק"ב ד"ה עוד הביא הריטב"א וכו' דשיעבודא בפי' לכ"ע שעבודא דאורייתא וא"כ דלמא הכא מיירי כה"ג שעבודא בפי' וכדמשמע לשון רש"י בהדיא ד"ה ב"ח וכו' ז"ל ושיעבד לו נכסיו וכו' ועוד אני תמה שכתב רבא לטעמיה ס"ל דשל"ד היפוך דברי תוס' גיטין נ' ד"ה כיון שכתב בהדיא דרבא ס"ל שד"א יע"ש ולא ידעתי כוונת מר ידידי ני' בזה ועל דבר הקו' על רש"י גיטין מ' ע"ב אמאי לא מחלק בין עיקר שיעבודו על קרקע או א"ב ובין מטלטלים לחוד י"ל רש"י נטעמיה פסחים הנ"ל גם בשעבוד קרקע ס"ל דמפקיע כמ"ש בקו' הנ"ל דהא התם בקרקע מיירי: איברא דברייתא קתני נכרי שהרהין ודאי ליכא מצות חזרה ולא הוי מחוסר גוביינא והדק"ל קושיא תוס' לאביי ל"ל הגעתיך דלמפרע גובה אף מטלטלין וליתא לתי' שני על תמי' תו' זה אבל מ"ש מכ"ת דלא שייך בחמץ כלל השבה דהא דוקא לצורכו בעי' להחזירו ולא זולת ז"א קושי' די"ל דצריך לו להשביע א"ע שיראה עשיר לפי שעה ואדרבה מוכח איפכא דתו' וסייעתם תמהו רק מדנקט על חמצו בשעה"ל משמע אבל אי שלא בשעה"ל היא ניחא להו בלא"ה וע"כ איכא מצות חזרה ולך תהי' צדקה וגם תי' תוס' דנחית דרגא כולי הא' אף דלשון תוס' ד"ה בדר"י וכו' משמע הכי דז"ל כיון דשלא בשעה"ל וכו' א"כ לענין חמץ וכו' ושפת יתר הוא וגם המתינו בזה ע"כ וכמובן ומ"מ לא משמע כן כנ"ל וי"ל לר"מ קאי תוס' דס"ל קנה ישראל מגוי ולא תלי' קנוי בחזר' דלגוי הרי ליכא ודאי מצות חזר' אבל לרבנן תלי' קני' בחזרה וע"כ בחמץ נמי איכא חזרה וא"כ מוקי אביי ברייתא דהגעתיך כרבנן אבל ק' כנ"ל ודו"ק והדרנא בי' כמ"ש. הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה קכא רב ברכות לראש צדיק מושל ביראת אלקים ה"ה אהובי רב חביבי וי"נ הרב המאה"ג מפולג חריף ובקי כש"ת מו"ה מרדכי זינרייך סג"ל דיין בק"ק סעמניץ: מכ"ק קבלתי וראיתי הד"ת שהעלה ברוחו פי שנים בישוב קושי' הצל"ח וקושי' הב"י בסוגי' דהרהינו בפסחים ל"א ונהניתי בדפח"ח באופן ראשון עפ"י שיטת הר"ת דף וי"ו ביחד לו בית לנכרי אף שקיבל ישראל אחריות ה"ל בביתו של נכרי ומותר אחה"פ וגם לרבא אי הוי ס"ל למפרע גובה שפיר הוי קני ליה בכה"ג בתורת חצר: הנה יפה בסגנון זה לתרץ ב' הקושי' להגאון בתשו' מור"ם מינץ מאובן ישן בסי' ד' אלא שהוא לא מייתי מייחד לו בית אליביה דתו' אלא לכ"ע נמי די"ל בהקנה לו מטלטלין אגב קרקע יעו"ש היטב בארוכה: וגם אופן השני שהמציא פרו"מ ני' לתרץ קושי' הצל"ח ואידך קושית הפ"י הא במטלטלין דל"ל בהו אי אקדיש וזבין לוה אתי מצוה וטרף גם לאביי ל"ל למפרע גובה ותקשי גם לדידיה מתניתין דנכרי שהלוה וכו' מותר עפ"י שהניח די"ל מתני' כרבנן דר"מ בשבועות מ"ב ומ"ג בענבים עומדים ליבצר דס"ל לאו כבצורות דמי' ומיירי מתניתן שהלוה לישראל על חמצו שהחמיץ במחובר אחר שנתבשל כל צורכו שא"צ ליניקה כבפסחים דף כ"ג דכמאן דמנחא בכדא דמי ומקבלת חימוץ ובכה"ג ה"ל כקרקע