יהודה יעלה אורח חיים עח

ופירש הרמב"ן בפ' אמור בזה"ל וטעם מקראי קדש שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו כי מצוה הוא על ישראל להקבץ בבית האלקים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא ובתפלה והלל לאל בכסות נקייה ולעשות אותו יום משתה וכו' והנה מקרא קודש מלשון קרואי העדה כו' על הכנופיא וקיבוץ כו' יעו"ש. ומצות עשה זו דרבים הוא נקרא כמו עשה דונקדשתי וכו' שתלוי בקיבוץ רבים לקדש היום בביהכ"נ בכנופיא בתפילה והלל לד' ברוב עם הדרת מלך אף דאפשר לקיים מקרא קדש זו גם בלא צירוף יחיד שאירע לו אבילות [שזה אינו תלוי בעשרה דוקא דלא תני' ליה במשנה במס' מגילה בהדי אינך כל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה ואם גם פחות מיו"ד המה מצוה עליהם לקיים מקרא חדש בכנופיא כנ"ל] מ"מ הכנופיא עדיפא כל שהם רבים יותר ואם נוהג אבילות ביו"ט הוא מבטל עשה דרבים של מקרא קדש שאסור לו לילך לבהכ"נ כי ישב בדד וידום וגם כסות נקיה בגדי יום טוב אסורים לו ולתוס' ורמב"ם הוא ההיא של מקרא קדש עש"ה ועי' תוס' מס' שבועות ט' ע"א, ואולי מש"ה לא תירצו התוס' קושייתם על בה"ג כתי' הרא"ש והחו"י. אמנם הרא"ש מ"מ תירץ דעכ"פ גם עשה זו דמקרא קדש נהי דמזכה את הרבים מ"מ גם זו זולתו לא היה בטל מהם המצוה מכל הרבים לגמרי ולא דמי לעשה דהתם ונקדשתי כו' שזולתו היה המצוה בטל מהם כנ"ל. ובעמדי פה בקולמסי עלה בזכרוני לעיין על רזא דנא ולדרוש מעל ספר ביאור מרדכי על ברכות מה חידש בזה אדמו"ר הגאון רשכב"ה מהר"ם בנעטה זצוקלה"ה זיע"א. ומצאתי בפ' ג' שאכלו אות כ"א כרב מדנפשי' לתרץ הקושיא על הבה"ג כתי' הח"י הנ"ל לחלק בין עשה דרבים כנ"ל ומייתי ליה מהמג"א תמ"ו הנ"ל [ותמוה עליו שהעלים לפי שעה עיניו הבדולחים מדברי הרא"ש במ"ק שתירץ כן וגם החו"י תי' כן תחילה מסברתו ושוב מצאתי כן בהרא"ש] ושוב דחה מורי זצלה"ה וז"ל ואפשר משום דמצות יו"ט מקרא קדש כמ"ש הב"י בסי' תפ"ז ע"ש הרמב"ן ובעינין כנופי' ה"ל כעשה דרבים עכ"ל הזהב. ושמחתי מאד על שכוונתי לדעת רבינו הגאון זצלה"ה אליביה דתוס' והנה עוד תי' רבינו שם לחלק בין ודאי לספק יעו"ש ותירוץ זה הוא מרומז בדברי הבה"ג עצמו בלשונו שהביא הרא"ש בפ' ואלו מגלחין סי' נו"ן הנ"ל וכמו שרמזתי אני לעיל להעמיס בכוונת הרא"ש לתרץ מתרי טעמים הנ"ל יע"ש: ומ"ש מעלתו לתרץ קו' הקקיון דיונה במג"א ססי' רנ"ד בטעם היתר רדיית הפת עפ"י הר"ן דאינו שבות חמיר רק עובדא דחול כן תירץ ג"כ בס' נתיב החיים שם על המג"א מבעל הק"נ. ומ"ש מעלתו להצדיק הקושי' מתמיהת המג"א עלי' עפ"י חילוק תוס' ריש שבת דף ד' בין פשע ובין לא פשע. ה"נ מה"ט הדביק פת בתנור כו' פשע דומה טפי לע"ת הזאת ואזמל דפשע גם כן דברי טעם הם ונכון. עכ"פ בנדון השאלה שלפנינו הנ"ל הא ודאי פשע שאיחר נסיעתו כ"כ ועי' מג"א סי' תרנ"ה אפילו ע"י שליח נכרי אסור בכה"ג לקיים המצוה [ודברי הטו"ז תמוהים שם ואכ"מ] וכן בתשובת חו"י סי' קי"ב העלה לאיסור כעין זה בנידון דידיה נמי מהני טעמי דאמרן וא"כ פשיטא מלתא שצריך העובר הנ"ל כפרה ותשובה גמורה כאשר יורו עליה עפ"י ספרים מבעלי התשובה וד' יסלח לו: והנני אוה"נ חותם בברכה מרובה ודש"ת הק' יהודאסאד תשובה קב ברכות לראש צדיק איש חי רב פעלים ה"ה כבוד ידי"נ הגאון המופלג מעין המתגבר סוע"ה קש"ת מו"ה דוד ביסטריצר ני' אב"ד דק"ק מיליכדארף יע"א: מכ"ק קבלתי לנכון זה ימים ועשיתי כרצונו כו' ועד"ת אשר הדר"ג ני' העמידני בסוגיא שעסקנו על שבתא דרגלא. מ"ט דהרמב"ם בפ"י מהל' תרומות הלכה כ"ד שכתב ולמי משלם אם הי' כזית ואין בו ש"פ משלם לכהנים כו' והא גבי מעילה מרבינן גם פחות מש"פ להשבון א"כ מ"ש פרוטה מפחות ש"פ עכ"ד קדשו: נ"ל לענ"ד הא דינא דמתניתן פ"ו דתרומות היתה התרומה הקדש לבדה כו' משלם קרן ושני חומשים חומש משום אוכל תרומה וחומש שנהנה מן ההקדש ופסקה הרמב"ם כיון דקיי"ל כת"ק דאבא שאול חומש דתרומה דוקא בכזית בעינן דאכילה כתיב בי' ואעפ"י שאין בו ש"פ אבל איפכא ש"פ ולית בי' כזית אין חייב חומש. וגבי מעילה לכ"ע תליא דין החומש דוקא בשו"פ.. ע"כ לא משכחת הא דמשלם שני חומשים הנ"ל אלא דוקא באוכל כזית ויש בו ש"פ היינו חומש משום אוכל תרומה בכזית וחומש משום נהנה מן ההקדש בש"פ אבל בחדא משני אלו ליכא שני חומשים אלא אחד אם היה בו כזית ואינו ש"פ משלם חומש א' משום אוכל תרומה לבד ולכהנים דוקא ונעשה תרומה ויאכלו אותו בעצמם אבל הקרן משלם להקדש הגנב עצמו שהרי רבתה תורה פחות מש"פ לתשלומים לבד ולא לחומש ומאחר שהכהן הקדיש התרומה לבד"ה שוב אין לו בו זכות לכהן כ"א על החומש על התרומה לכפרה שמשלם הנגב לכהן ובהיפוך אם היה בו ש"פ ואין בו כזית משלם חומש א' משום נהנה מן המקדש לבדו ולהקדש דוקא הוא משלם ובכל ענין הקרן משלם להקדש. וא"כ שיעור לשון הרמב"ם הנ"ל כך יפורש. ולמי משלם ר"ל השני חומשים דאלו הקרן ודאי להקדש משלם בכל ענין אבל החומשים למי משלם אם היה בה כזית ואין בה ש"פ באמת משלם רק חומש א' לכהנים משום אוכל תרומה והם אוכלים אותו ואם יש בו ש"פ בין שיש בה כזית בין שאין בה כזית משלם להקדש ר"ל אם יש בה כזית גם כן משלם חומש שני גם להקדש נוסף על החומש של תרומה לכהנים שהזכיר תחילה ואם אין בה כזית משלם רק חומש א' להקדש ולא לתרומה כנ"ל ברור כונתו ודינו והערתו דפרו"מ ני' ע"ד הכ"מ בהלכה הנ"ל שהקשה על הרמב"ם מסוגי' הש"ס דף ל"ב ע"ב אי דלית בה ש"פ קרן נמי לא לשלם הא מיירי בפחות מכזית ורמב"ם מיירי באוכל כזית הנה גם אנחנו פה עמדנו על מעמדו בדברי הכ"מ אלו ובעליותינו לא מצאנו לו ליישבו. ואגב אציע לפני הדרתו הערה בסוגיא זו פסחים ל"ב ע"א תנן האוכל תרומות חמץ בפסח בשוגג משום קרן וחומש וכו' וקשה לי גם אי לפי מדה משלם מי ניחא הא לחייב תשלומי חומש בעי' אוכל כזית כת"ק דאבא שאול פסחים נ"ב ע"ב וכיון דתרומת חמץ לשריפה עומד כתותי מכתת שיעורי' ואין כאן כזית בשלמא באוכל חמץ כזית לא קשיא איך חייב מלקות משום אוכל חמץ והא מכתת שיעורי' ז"א דבהכי חייבי' רחמנא והרי נהנה גרונו ומעיו בכזית אבל זר שאכל תרומת חמץ בשוגג דלא נהנה מאכילת איסור דאלו ידע לא היה אוכלו כדקיי"ל מה"ט מוכר דברים אסורים באכילה ואכלם הלוקח פטור לשלם למוכר ביו"ד סי' קי"ט וכיון דמיכתת שיעוריה משום חמץ אין כאן כזית לחייבו חומש על אכילתו בשוגג התרומה כנ"ל והארכתי בחידושי: והנני חותם בברכה יברכהו ד' בכל מכל כנפשו היפה ונפש ידידו ואוה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה קג ישאו הרים שלום וברכה. שמורה בכל וערוכה. לראש גבר בגוברין קדוש ד' מכובד.. ה"ה אהובי ידי"נ הרב הגאון המפורסם החכם השלם הכולל. נר ישראל. ע"ה פ"ה. קש"ת מוה' אליעזר ליפמאן ני' האבדק"ק ס"ה יע"א: ע"ד קושי' מעלתו הרמה ני' והוא על מ"ש תוס' בשבועות י"ח ע"ב בד"ה ל"ת מנ"ל דלא מחייב חטאת אא"כ יש בה לאו מ"ד אפסח ומילה וזהו נגד הש"ס דמכות י"ג ע"ב דמסיק לקרבן ל"צ אזהרה. ופסח ומילה לאו ה"ט אלא משום דאתקש כהתי"כ לע"ז דשב וא"ת הוא לאפוקי הני דקום ועשה נינהו כך הבנתי הקושי' עפ"י רמיזות. ולכאור' תמוה וצ"ע: ויותר תימא לי דתוס' עצמם ריש סוגיא דהתם סוף ד' י"ז בד"ה אבל חייבים כו' מייתי למסקנא זו דמכות י"ג הנ"ל. וכן כ' עוד תוס' בשבועות דף ז' ע"א בד"ה ואחת כו' כמסקנא דמכות י"ג הנ"ל וצע"ג ולענ"ד נ"ל עפמ"ש תוס' ביבמות דף ט' ע"א בד"ה מה ע"א כו' שהוכיחו דלרבי דנפ"ל חטאת מעולה בעינן גם כן אזהרת לאו לקרבן כמו אחות אתה יעו"ש ומדפריך בפשיטות ל"ת מנ"ל ודלמא באמת ליכא ביה ל"ת. אע"כ פשיטא ליה דבעינן אזהרה לחטאת והיינו משום דמתניתין בהוריות ח' ע"ב חייבים על עשה כו' רבי סתמה בלא מחלוקת. ורבי איהו לטעמיה ס"ל לאו וכרת בעי' לכן פריך ל"ת מנ"ל בנדה על הפרישה וסוגיא דמכות י"ג הנ"ל בהדיא קאי לרבנן דרבי דנפ"ל מהיקש דכל התו"כ לע"ז לדידהו באמת לא בעינן לאו משום דלא כתיב לאו בהאי פרשה כמ"ש תוס' דף ט' ביבמות הנ"ל: ועוד נ"ל עפמ"ש בחידושי רשב"א בשבועות י"ז ע"ב בד"ה חייבים על עשה ועל ל"ת שבנדה כו' משמש עם הטהורה כו' לא יפרוש בהנאה מרובה ואזהרתו מותהי נדתה עליו ומיה' ב"ד שחייבים על הוראת שעה זה לאו משום העשה בלבד הוא שחייב על הוראתן שאין ב"ד חייבים על הוראת שעה אלא ל"ת דכתיב אשר לא תעשינה אלא משום לאו דאיכא בהדי' דכתיב לא תקרב דאמר ר"פ לא תפרוש הו' כו' יעו"ש א"כ מבואר בסוגיא דמכות י"ג בחטאת יחיד קאי בהדיא בהא מסקי' דלא בעינן אזהרה לקרבן ופסח ומילה לאו ה"ט דליכא אזהרה אלא משום דקום ועשה מעשה נינהו. אבל הא מתנ' חייבים על עשה שבנדה בהוריות קא תני לה ועל הב"ד קאי שחייבים על שגגת הוראתן וגם לרבנן דרבי ולכ"ע אין חייבים על הוראת עשה אלא ל"ת דכתיב אשר לא תעשינה ולכן פריך הש"ס בפשיטות ל"ת מנ"ל במשמש עם הטהורה כו' וכדברי הרשב"א הנ"ל ודברי תוס' נכונים דגם בפסח ומילה בהוראת ב"ד אין הב"ד חייבים עליו מה"ט דבעי אזהרת לאו וגם שב וא"ת כדכתיב קרא אשר לא תעשינה ולק"מ: ועוד משמעות הסוגיא דמכות י"ג דלשנוי' דרבא התם בטעמא דר"ע הוא דמסיק הכי דלחרבן לא בעי' אזהרת ל"ת אבל לשינוי' קמא שם וגם רבינא לבסוף מסיק כן טעמא דרי"ש ור"ע מטעם