יהודה יעלה אורח חיים עז

כאשר הוכיח הבכור שור במישור והדין עמו לאסור כנ"ל. ועוד היה נראה לכאורה לאסור מטעם אחר דקי"ל אסור למכור בהמה גסה לעכו"ם ועי' שו"ת צמח צדק סי' ל"ה מה"ט לאסור מכירת בהמות קודם השבת לפועלי ישראל לשאת עליהם משאות בשבת בשכר אע"ג דעכשיו נהגו היתר במכירת בהמה גסה היינו משום פסידא ולא אפשר בענין אחר דוקא יעו"ש וה"נ בנדון שלפנינו אפשר למכור הבהמות קודם הפסח לשחיטה כדרך היתר שלא לפטמם תוך הפסח א"נ אפשר להאכילם בפסח דברים שאין מחמיצין כגון טירקישען ווייץ וכיו"ב תבן ומספוא רב ואע"ג דבבהמה טהורה ליכא להא דאיסור מכירה כלל די"ל לשחיטה לוקחה כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סקי"ב היינו במכירה גמורה משא"כ במכירת חמץ ע"י הערמה אדעת' שישראל יחזור ויקחנו מהגוי אחר הפסח ורוצה בקיומם של הבהמות הוא. וליכא למימר לשחיטה לקחם עכו"ם הדר ה"ל נמי איסור מכירת בהמה גסה: אבל אין לאסור מכירת בהמות משום יש אוסרים שהביא רמ"א בא"ה סוף סי' ה' והוא התה"ד וסייעתי' שפסקו הלכה דב"נ מצווים על הסירוס כר' חדקא ואפילו בהמה טהורה אסור למכור לעכו"ם מה"ט. ז"א דהתם דוקא ביודע שקונה אותם הנכרי כדי לסרסם כמשמעות לשון רמ"א שם אבל מסתמא לא חיישינן ולכן גם הצמח צדק סי' ל"ה הנ"ל לא אתי עלה לאסור מכירה מה"ט משום דמסתמא לכ"ע מותר למכור בהמות לעכו"ם אלא מצד איסור שבת כנ"ל ומכ"ש בכה"ג שעושים בהדי' רק כדי לפטם הבהמות ליכא חששא דסירוס כלל רק מה"ט הנ"ל דאסור משום נסיוני ושאלה ושכירות ואפילו בטהורה נמי דל"ל לשחיטה לקחם כנ"ל: שוב ראיתי דהא ליתא דבהדיא פסקינן ביו"ד סי' ש"ך היתר מכירת בהמה לעכו"ם במבכרת לפוטרה מן הבכורה (מכאן ואילך חסר) הכ"ד הק' יהודא אסאד תשובה ק יום ד' י"ב ניסן תרכ"ג לפ"ק. ס"ה. בין גאולה לגאולה ששון ושמחה וצהלה. וכבוד אומ"ר כולה. ממרום יושב תהלה לראש אהובי ידי"נ רב חביבי הרב המאה"ג מפורסם בתורתו וצדקתו חריף ובקי עצום מו"ה אורי מיללער ני'. מורה ודאין ב"ק שוסבורג יע"א בעהמ"ח ס' בן אורי וכאל"ש יקרתו קבלתי וכו' וע"ד הלכה למעשה שנשאל עלי' פרו"מ ני' אם מותר לזרוע מה' מיני דגן שלשה ימים קודם פסח כיון שנעשה חמץ תוך הקרקע והנה בתשו' שיבת ציון סי' ט' נשאל על זה והשואל צידד על זה להקל עפ"י דקיי"ל ימי קליטה ג' ימים בש"ך יו"ד רס"י רצ"ג ומהר"ש לאנדא דחה דהא הש"ך חזר ביה בספרו נקה"כ וכן הדגמ"ר שם העלה דקיי"ל שתי שבתות כבמס' יבמות דף פ"ג אבל העלה הוא מהר"ש לאנדא זצ"ל להתיר בפשיטות מכח סברא דממ"נ כל זמן שעדיין לא נכנס בו במין דגן רטיבת האדמה. הא לא נתחמץ וכששלטה בו רטיבה לפעול בו החימוץ עד שנתבקע נסעפש ונמאס ונסרח ואינן ראוים לאכילה כלל וגרע טפי מחטין ושעורין בגללי בהמה דף ס"ט במנחות והרי הם מלוכלכים בטיט כמו בעריבה שיש בה בצק בש"ע א"ח סי' תמ"ב סעיף י"א ושוב מסיק דגם נוסח השטר מכירת חמץ מאביו הגאון נוב"י ובד"צ. אינו סותר לדין זה. הנה גם דעתי כדעת תשובה מאהבה להתיר. וזה כמו עשר שנים ראיתי חיבור א' בכת"י מהגאון מו"ה אליהו אבד"ק רייץ זצלה"ה ביד בנו של המחבר שם העיר הרב הנ"ל על הני גאונים הנ"ל איך אשתמיט להו ברייתא פ"ו דשמחות הראוים לזרע מה' מינים לפני הפסח אסור לאחה"פ מותר והניחם בצ"ע ומן אז אני מורה כן לשואלים לאסור אלא ע"י תיקון שימכור גם הזרע להגוי קודם שעבר עליה הפסח ועי' תשובת חתם סופר על א"ח סי' ק"ד א"כ יפה כיון פרו"מ בהשגתו מברייתא דשמחות הנ"ל ויפה הורה הלכה למעשה ויעיין בתשו' נוב"י תנינא חא"ח סי' ס"ז ס"ח: נאם ידי"נ ואוה"נ החותם בברכה מרובה הדש"ת הק' יהודאסאד: תשובה קא ד' עמו גבור החיל הוגה בתורה יומם וליל ה"ה כבוד הוד ידי"נ הרב המופלג חו"ב משנתו נקי בנש"ק וצדיק שמו מו"ה יעקב אברהם אברק בנעטה ני' אבן יקרה בעוב"י ק"ק נ"ש יע"א. בן מ"ו רשכבה"ג מוהר"ם בנעט זצוק"ל: מכ"ק קבלתי זה שבועות שתים. וע"ד המאורע אשר פרו"מ ני' נשאל מאיש א' שוגה אשר במדינת אסטרייך במקום שאין יהודי דר שם נתעכב שמה בעסקיו עד סמוך שבת ערב פסח ושכר עגלה ביום ש"ק ונסע לעירו ק"ק נ"ש ביום ההוא לערך ח' פרסאות כדי לקיים. מצות אכילת מצה בזמנו ושמחת החג ותפלה בציבור וכיו"ב. ולמנוע א"ע מאכילת חמץ. אי שפיר עביד לאפרושי מאיסור או צריך תשובה וכפרה והוסיף פרו"מ ני' לחקור אם ישאל השואל על דבר זה לחכם קודם מעשה מה מורין לו והנה יפה הציע פרו"מ ני'. והניע בכל המקומות השייכים לזה מראה פנים לכל צד ונהניתי על טוב טעמו כי יפה כחו וחילו לאוריי' בעיונו הזך ושכלו הישר. וברא כרעי' דאבוה. ונפשו היפה בשאלתו אותה לדעת דעתי בזה. והנני לרצונו בעזה"י: תמן תנינן במס' ר"ה דף ל"ב שופר של ר"ה אין מעבירין עליה את התחום ואין מפקחין עלי' וכו' לא עולין וכו' ובגמרא מ"ט שופר עשה הוא ויו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הרי דאפי' מצות עשה דשופר שא' מוציא את הרבים י"ח וה"ל עשה דרבים מה"ט לכ"ע כבמג"א סי' תמ"ו בשם הש"ל ועי' בספר טורי אבן ברה"ר ל"ב שם. מ"מ העמידו דבריהם באיסור תחומין דרבנן ואינך שבותים במשנה שם [ואפילו למ"ד תחומים דאו' א"נ להפוסקים י"ב מיל לכ"ע דאורייתא היינו בשבת ולא ביום טוב כמ"ש הט"א בחגיגה דף י"ז] לדחות המ"ע דרבים דאורייתא בשוא"ת ק"ו מ"ע דמצה שאינו עשה דרבים ודאי נדחה אפילו מפני תחומין דרבנן וק"ו בן בנו של ק"ו עשה דמצה קילא טפי דלא דחי אפילו לל"ת גרידא נמי ואפילו שהוא בעידנא וכו' וכמו שכתב תוספת קידושין ריש דף ל"ח בשם ירושלמי דעשה דמצה לא דחי את ל"ת דחדש לפי שאין עשה שלפה"ד דוחה ל"ת דלאחר הדיבור א"כ מכ"ש דמה"ט גופיה לא דחי עשה דמצה דלפה"ד לל"ת ועשה דשבת דלאחה"ד וגם אינו בעידנא דמקיים וכו' הרי אפילו מילה דגלי לן קרא ביום דעשה דלפה"ד דוחה ל"ת דשבת דלאחה"ד ואפילו שהוא ל"ת ועשה דוקא התם בעידנא דמיעקר וכו' הוא אבל מכשירי מילה הא קיי"ל דלא דחי לשבת בש"ע א"ח סי' של"א סעיף וי"ו. ור"א הוא דס"ל מכשירי מילה ג"כ דוחה שבת וכן מצה וכל מכשיריה דוחין הש ת דברי ר"א במס' שבת דף קל"א ע"ב שם ויליף ליה מקראי וכו' ביום וכו' ויליף ט"ו מחג הסוכות יעו"ש. אבל אנן קיי"ל כר"ע מכשירי מילה נמי לא דחי שבת ואפילו תחומים דרבנן לא דחינן משום מכשירי מילה החמורה שנכרתו עליה י"ג בריתות. ויש בה צד כרת כדקיי"ל עת הזאה ואזמל העמידו דבריהם במקום כרת בשוא"ת היינו אם לא הביא אזמל מע"ש. מכ"ש מפני עשה דמצה דקילא טפי ואפילו משופר קילא טפי כנ"ל. [וסוגיא דעליה ריש יבמות ה' ע"ב שהרגישו מהרי"ט והשאגת אריה והפ"י שסותרת גמרן את הירושלמי בזה. נ"ל לתרץ בהיפוך מפשוטו כוונת הגמרא שם בפרכא ה"פ מה לפסח תמיד ומילה שישנן לפה"ד ר"ל ומה"ט אפילו לל"ת גרידא נמי לא דחי בעלמא כדמוכח קרא דיהושע וכהירושלמי הנ"ל ומ"מ דחי שבת וכן מילה דוחה ל"ת דצרעת חידוש הוא ולכן גם ל"ת דכרת דחו כמו מילה בצרעת ומחידוש לא ילפינן. וכה"ג אשכחן פרכא בחולין ל"ד ע"א ובזבחים דף ע' ע"ש. וא"כ אדרבה מסכים הירושלמי עם גמרן כנ"ל] אפילו איסור תחומים דרבנן ומכ"ש תחומין די"ב מיל דאו' דלא דחינן ליה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דיום טוב ומכ"ש דשבת חמירא טפי ועי' במג"א סי' תמ"ו סק"ב משמי' דהר"ן והיש"ל דגם בדרבנן איכא בשבת עשה ול"ת. וגם דל"צ בעידנא וכו' בעשה דרבים וק"ו על מצות מצה כנ"ל. וע"ד הערת פרו"מ ני' אי שמחת הרגל מקרי עשה דרבים ותמה בזה על תשובת חו"י סי' קי"ב שתי' קושי' תוספת ברכות מ"ז על בה"ג ומפרש עשה ונקדשתי מזכה את הרבים בקדוש' וברכו ה"ל עשה דרבים מה שאין כן שמחת הרגל. ושם מצא בהרא"ש פ' אלו מגלחין סי' נו"ן שתי' כן הקושיא על בה"ג ומעלתו כתב שנעלם מהחו"י דברי הרא"ש במקומו בברכות מ"ז דגם שמחת הרגל קרי לי' עשה דרבים אף שהוא מפרש עשה דרבים דונקדשתי כפירוש החו"י הנ"ל. נ"ל במח"כ מעלתו שגם בזה ואגב ריהטא כתב כן דלפי דבריו סותר הרא"ש דברי עצמו ובאמת גם אי יהיבנא ליה הכי. אין כאן תמיה דהא תוספת שהניחו על בה"ג בקושיא ודאי ס"ל הכי עשה דשמחת הרגל נמי עשה דרבים מקרי. וכן הרא"ש במקומו מייתי רק לקושית התוספת על בה"ג בלא תירוץ שפיר כתב. דהא גם בש"ס במס' מ"ק דף י"ד בהדיא קרי לעשה דרגל עשה דרבים. אבל אין נוהג אבילתו ברגל מה"ט יעו"ש. אבל כשהגיע הרא"ש למס' מ"ק שם מתרץ הרא"ש הקושי' על שיטת בה"ג מברכות מ"ח הנ"ל לחלק בין עשה דרבים. דהתם אלים טפי שמזכה את הרבים הוא. מה שאין כן עשה דרגל יום טוב האחרון מספק אף דכל א' מישראל חייב בו לא אלים כ"כ לדחות עשה ודאי דאבילות דיחיד וכתירוץ החו"י. והנראה מכוונת הרא"ש שם משום תרי סברות לחלק תירוץ הכי א' עשה דרבים דרגל לא אלים כ"כ כעשה דרבים ונקדשתי. ב' ביום טוב ב' האחרון מיהת ה"ל עשה רק מספק יעו"ש היטב. ובאמת לענ"ד גבי יום טוב איכא תרי עשה דרבים. חדא ושמחת בחגיך שכל א' מישראל מחייבים בה כל א' וא' לעצמו בלא כנופי' היינו באכילה ושתיה ושמחה ומ"ע זו לא אלים כ"כ כעשה דרבים ונקדשתי וכו' כסברת הרא"ש והחו"י הנ"ל. וש"ס קרי' ליה עשה דרבים רק נגד עשה דאבילות. אבל עוד שנית כתב מ"ע ביום טוב מקרא קדש יהיה לכם