יהודה יעלה אורח חיים עו

אותו הזכר הבועל אבל י י"היה הבועל דייקא כמו שנגע באב לבד כנ"ל והן הן דברי הרמב"ם בעצמו בספרו היד פ"ב ממטמאי מו"מ הלכה ג' הנ"ל בסופו וז"ל וכן בועל הזב הרי כנוגע בו היא וא' הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב עכ"ל כוונתו בין זכר שבועל את הזב ובין נקיבה שנבעלת מן הזב הבעילה כנגיעה היא דגלי קרא טמאה הי"א ולא הוא לשלול אותו בכל ענין כנ"ל שוב מצאתי בס' ש"ש המערכת הגיה כן בתו' יו"ט ופי' כן: שוב חפשתי ומצאתי במשניות הקטנים על פי עץ החיים פירש"י במשנה זו וז"ל ותניא בת"כ וכו' היא מטמאה את בעלה ואין הזב מטמא את מה שבועל פי' טומאת שבעה אבל טמאה הנבעלת טומאת ערב מחמת מגע ומשא וכן מי שבעל זב לא יהי' אב אבל יהיה כמו שנגוע מאב בלבד עכ"ל והנה מפורש כן כמו שכתבתי בכוונת הרמב"ם בפירושו ובחיבורו כנ"ל: נאום אוה"נ הד"ש הק' יהודא אסאד תשובה צז רב ברכות לראש צדיק כתמר יפרח ורב שלום עד בלי ירח ה"ה ידיד ה' וידי"נ הרב החרוץ גדול ומופלג כקש"ת מוה' אברהם ליב שט שטערן נ"י הרב המאה"ג דק"ק שאקסעליץ יע"א: מכ"ק קבלתי וכו' וכו' וע"ד הערתו דפרו"מ ני' על הצל"ח בפסחים יו"ד ע"א ד"ה הלך וכו' שהניח דברי התוס' בתימה במ"ש דהאוכל תרומה טמאה במיתה והא קיי"ל אפילו כהן טמא בטומאת הגוף שאכל תרומה טמאה פטור לפי שמחוללת ועומדת. ומעכ"ת תמה על תמיהתו הרי בסנהדרין דף פ"ג שציין עלי' הלל"ח עצמו בד"ה פרט וכו' משם בארה עפ"י סוגיי דחולין דף ק"א ובתוס' ד"ה בנטמא הגוף דבנטמא תרומה תחילה הוא דאתי קרא למעט מחוללת ועומדת משום דאין איסור חל על איסור אבל נטמא הגוף תחילה, לא פקע מיני' שוב איסור מיתה וכרת וא"כ א"ש תוס' לטעמם: יפה העיר וכיון פרו"מ כת"ר נ"י עלי' שכמו כן הרעישו המחברים כתמי' הצל"ח הנ"ל על רש"י בגיטין נ"ד ע"א בד"ה דאכיל מיניה וכו' וכן ביבמות דף ג' ע"א פירש רש"י כן בד"ה ופסיל להו יעו"ש ובס' קדושת ישראל בגיטין נ"ד הנ"ל תירץ כן כדברי פרו"מ נ"י וכן ביאר בארוכה בס' ראש יוסף בחולין ק"א בתוס' ד"ה נטמא וכו' ובדף קי"ג ע"ב שם. והעלה בכוונת הרמב"ם גם בשם המ"ל דפליג בזה וס"ל דאפי' נטמא הגוף נמי פטור מגזה"כ כל שהיא מחוללת שאינה קדש ולא מטעם שאין אחע"א וכו' יעו"ש ובס' מרכבת המשנה בקו"א ענף ד' ובסוף פי"ד מהל' פרה אדומה ובר"ש פי"א משנה ג' כתב דמתניתין דלא כשמואל אר"א ותמוה ואני בעניי בחידושי שבת דף י"ד הנ"ל הארכתי בזה. הכ"ד אוה"נ בלונ"ח החותם בכל מיני ברכות כנפשו ונפש הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה צח חו"ש וכ"ט לי"נ הרב הגאון מופלג מוה' דוד כ"ץ ביסטריץ האבד"ק מיליכדארף ואגפי' נ"י. גי"ה קבלתי וע"ד התורה אשר הציע כבוד הדרתו בענין פלוגתת הרמב"ם וראב"ד בט"ז א"ח סי' קצ"ו ואם יש לברך על אכילת איסור דפליגי הט"ז דימה שוגג לאונס דלא הוי מהב"ע לא נהנה מאכילת איסור וגם אינו מנאץ גם בשניהם שוגג ואונס והרי"ט אלגאזי פ"ח מהל' בכורות סי' ס"ד העלה לחלק בין שוגג לאונס דבשוגג דחייב חטאת ה"ל מנאץ משא"כ באונס וכגון דברים המותרים בזמן האיסור כגון חולה ביוה"כ דשפיר נהנה ואינו קץ בו מברך עלי' והרגיש מעלתו מדברי הר"א הכהן במרדכי ר"פ לולב הגזול שכ' ואם מיעטן כשר ומיירי אפי' במזיד מדתנן עבר ולקטן וכו' מוכח דס"ל כהט"ז בשוגג ליכא מהב"ע. שוב העלה דבכה"ג שכבר עבירה נעשית דמ"מ הוי מהב"ע לשיטת הר"ת דס"ל גם אחר קנין יאוש ה"ל מהב"ע בזה גם מהרי"ט אלגאזי מודה דבשוגג ליכא מהב"ע בנידון דהמרדכי הנ"ל עבר ולקטן שכבר עבר עבירה אבל הרי"ט אלגאזי קאי על תוס' במצה של טבל שכתבו בהדיא וז"ל דקאכיל איסורא ונפיק ידי מצה וכו' שהעבירה בידו לכן גם בשוגג ה"ל מצוה הב"ע ול"ק על המרדכי ע"כ: הנה יפה כיון פרו"מ נ"י לדעתי בתרגשתו מדברי המרדכי דס' כהט"ז ולא כהרי"ט אלגאזי שכן העליתי גם אני אבל מה שחזר והשוה אותם בחילוקו הנ"ל בזה לא עלתה לו זיווגם יפה משני הצדדים דהנה מהרי"ט אלגאזי העלה עפ"י ראיה שלו מתוס' הנ"ל דגם בנו ממזר לא קיים ביה מצות פו"ר משום דה"ל מהב"ע אע"ג שבא על הערוה בשוגג והרי העבירה כבר נעשית בשעת לידת בנו ומ"מ ס"ל גם בשוגג מהב"ע הוא כה"ג. ואני הוכחתי עוד מתוס' בסוכה ובגיטין וב"ק שהקשו לשיטת הר"ת מאי פריך הש"ס גבי אונכרי ולקנינהו בשינוי השם והא מ"מ איכא משום מהב"ע ולחד לישנא פירש"י בסוכה ל' ע"ב טעמיה דר"ה באמת משום הא דמהב"ע הוא אע"ג דהני אוונכרי היו שוגגים דלא ידעי שגזולה היא ביד המוכר ע"כ דס"ל גם בשוגג ה"ל מהב"ע ואפילו בכה"ג שהעבירה כבר נעשית נמי ולא כהמרדכי הנ"ל. ועוד דהמרדכי לא תירץ כלל מ"ט דלא הוי מהב"ע בעבר ולקטן וכו' ושעה"מ הל' לולב הלכה ה' העמיס בכוונתו לתרץ כתירוצו שם מסברתו לחלק כיון שהעבירה כבר נעשית א"כ מה"ט גם במזיד ליכא מהב"ע ובקושי' דמחלק בין שוגג למזיד ע"כ דעתו דגם בעוד העבירה בידו מ"מ בשוגג לא הוי מהב"ע א"כ מבואר דודאי פליגי המרדכי והרי"ט אלגאזי בכל ענין בין עבירה בידו עדיין בין כבר נעשית למר בשוגג ליכא מהב"ע ולמר יש בו מהב"ע כנ"ל: ואני בעניי העליתי דתלי' הא בפלוגתא דירושלמי וגמרן מהיכא ילפינן לפסול מהב"ע לירושלמי מאלה המצות נפ"ל אם עשייתן כמצוותן הן מצות וכו' א"כ אפילו בשוגג נמי סוף סוף לא עשאן כמצותן ולא יי"ח מצוה גם בשוגג אבל לגמרן דנפ"ל מקרא דגזול דומיא דגזל דוקא שהוא במזיד אבל בשוגג מנ"ל דלא יי"ח משום מהב"ע כנ"ל: וראיתי דבר תמוה בס' ראשית חכמה בסופו פרק המצות שהביא גמ' דסוכה דרי"ו יליף מהב"ע דאיסר מזבח רשעים תועבה כן היה גרסתם יעו"ש והארכתי בחי' בזה מיהת לפ"ז נמי במזיד דוקא שמעי' זבח רשעים וכו' בחולין דף ה' ע"ב בתוס' במומר ולא בשוגג כנ"ל ועי' תשו' יד אליה סי' כ"ג: ומה שתמה הדרתו על הרי"ט אלגאזי תקשי נמי לדידיה קושייתו מאי מקשי תוס' היקשא למה שאינו יי"ח במצה של טבל ות"ל משום מהב"ע והא נמי בכפאו ואכל מצה של טבל דלא הוי מהב"ע באונס בעי' קרא דלא יי"ח: נ"ל כה"ג שפיר יי"ח גם לפי ההיקש דכה"ג שאכל מצה ע"י כפיי' לא היה חייב משום ל"ת טבל אילו היה חמץ ואף דגם משום בל תאכל חמץ פטור בכה"ג ע"י כפיי' דאונס רחמנא פטרי' מ"מ שפיר יי"ח מצה כפירש"י בר"ה דף כ"ח שכן נהנה כמו מתעסק בחלבים וכו' ולא דרשי' היקשא בזה כמו בהמחהו וגמאו דלא דרשי' היקשא כיון דאיכא טעמא לחלק בהיפוך אף שאינו יי"ח מצה משום חמץ הוי בהיפוך כפאו ואכל מצה של טבל יי"ח באמת והקשו תוס' שפיר למהרי"ט אלגאזי כנ"ל עיין בפ"ה פ"ו הלכה ז' מהל' חמץ ומצה הכ"ד י"נ ואוה"נ החותם בברכה ושלום כנה"ר ונפש הדש"ת. נאם הק' יהודאסאד תשובה צט ע"ד הק"ק שיש להם בתי יי"ש ומפטמים בהמות בפסולת דגן ושעורי' שקורין טראנ"ק וקצתם נוהגים למכור קודם פסח הבהמות עם החמץ באופן שהפועלים יעשו יי"ש גם בפסח ובהמות יאכלו החמץ. וכבר הורה זקן בזה הגאון בעל תב"ש בחידו' בכור שור על פסחים אמתני' ומאכיל לכהמתו וכו' והחליט לאסור משום דבדאו' לא מהני הערמה כלל ומכ"ש דמוכחא מלתא דהערמה טפי דפשיטא שאין על הגוי הקונה אחריות נזקי ומיתת הבהמות ע"ש. הנה הפ"ח בא"ח סי' ת"ן כתב כי מדין שמותר לומר לחנוני תן לפועלים חמץ ואני פורע נלמוד דהה"ד דמצי למימר לעכו"ם האכל לבהמתי פסולת שעורים וכיו"ב ואני פורע והמחבר סוף סי' תמ"ח קיצר בזה עכ"ל וא"כ לדידי הוא הדין וכ"ש דמותר הערמה על ידי מכירת בהמותיו עם החמץ דכיון דעל מכירת חמץ התירו חכמים להערים במכירה א"כ תו מדעכו"ם קאכלי הבהמות אפילו אמר בהדיא האכל לבהמותי חמץ שלך וע"י שמכר גם הבהמות ודאי לא גרע טפי מאלו לא מכרם ואפשר שסמכו הסוחרים על הפ"ח. אמנם לענ"ד דפ"ח לגרמיה ולטעמיה כתב להתיר כזאת לפי שהעלה הפ"ח עוד שם בסי' ת"ן דלא כהטור וש"ע שאוסרים גם בחמץ משום רוצה בקיומו יעו"ש באורך אבל אנן ודאי נקטינן בזה כפסק הש"ע לאסור משום רוצה בקיומו גם באיסור חמץ אם כן אין ללמוד היתר לבהמות מהיתר לעבד שבסי' ת"ן דגבי עבד אין הב"ב מקפיד על שיאכיל לעבדו חמץ דוקא אלא שעבדו ימלא כריסו במה שהוא משא"כ בהמותיו שבודאי מקפידים הבעלים שיאכלו בפסח החמץ דוקא שעי"ז נתפטמים ביותר כדי למוכרם ביוקר אחר הפסח ועל מנת כן הם עושים מכירת הבהמות עם החמץ קודם פסח ואין לך רוצה בקיומו יותר גדול מזה ואסור ובחנם כתב הפ"ח דהמחבר ססי' תמ"ח קיצר בזה דמקום שאמרו לקצר הוא ואינו רשאי וכו' כנ"ל. וקרוב בעיני לומר כי העושים כן גם ידי מכירת החמץ מלבד הבהמות לא יצאו דכיון דהבעלים גלי אדעתייהו שהם רוצים בקיומו כדי לפטם הבהמות נמצא שלא בטלו החמץ בלב שלם וה"ל מכירת החמץ נמי דאו' ובדאורייתא לא שרינן שא מכירה בהערמה