יהודה יעלה אורח חיים עד

שרירן ולא קיימין. ולא יהון חלין כלל וכלל. אבל מעלתו לא יצא לריב כ"א יפרסם להסרים למשמעתו. שלא ישמעו עוד לקול הסירים הסרים אבל יפנו וילכו בדבר ד' זו הלכה למעשה עפ"י המורים בתורה כהלכה ויזכו לברכה. וששון ושמחה: עוד שאלת ותמהת על ס' השעה"מ בהל' מקואות פ"י כלל ג' שהביא סברת המ"ל בפ"ד מבכורות בשם הראשונים דכל סד"ר שיכול להתברר ל"א ביה להקל דלא חשיב ספק. ושעה"מ כתב עליו שחפש ולא מצא בראשונים דין זה. והנה בתו' ערובין ה' ע"ב ד"ה וספק דבריהם כו' שהקשו על רב אשי כו' אמאי הוי סד"ר לקולא הרי אפשר לצמצם ולברר. הרי מפורש דין זה של המ"ל. ע' בס' יד מלאכי בסופו ממש אם יש אתך ותמצא תמיהתך זו שתמה כן ובלשונך ממש הרב הצדיק מופלג מוה' אפרים הערץ ני' המביא ספר הנ"ל לדפוס ומוציא לאורה ע"ש. ובאמת מצינו סתירות בתוס' בזה עי' תוס' פסחים דף ט' ע"ב היינו תשע חניו' הק' על רש"י ועי' בס' פ"י שם. והרי ספק בדרבנן לא עדיף מרוב בדאורייתא. וגם מס"ס בדאורייתא והא רוב מצויי' אצל שחיטה מומחין הן מ"מ צריך לברורי לשיטת פ"ק דחולין וכן בדיקת הריאה אע"ג דרוב כשרות הן משום איכא לברורי עי' ריב"ש סי' קצ"א ועי' תשובת מים עמוקים תשובת הרא"מ סי' כ' ותשובת מוהראנ"ח סי' ל"ח. וגם בס"ס דעת רש"י ריש כתובות הוא דבעי לברורי אפילו ע"י טורח ובחי' בסוגיא דחזקת בדוק פסחים ד' הארכתי בזה: נאם אוה"נ רבך הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה צג לכבוד ידי"נ ורב חביבי ה"ה הרב החרוץ המופלג ירא ושלם החכם קש"ת מו"ה אבר ני' בק"ק אטש: גי"ה קבלתי ומאי דבדק לן מ' ידידי להקשות על מרש"א בשבת קנ"ו שהקשה מפ' הש"ס מסתמא דאין מבקעין ודלמא אשכח סתמא דבהמה שמתה כו' וע"ז מעלתו קור' תמה דהרי סתמא בתרא עדיף: לע"ד יפה הקשה מהרש"א לפי הס הסוגיא שם דאם איתא עדיין תקשה על תי' הש"ס דמשני סתמא דב"ה אומרים מגביהים כו' אשכח והרי סתמא בתרא עדיף ומס' ביצה אחר שבת נשנית ואי משום דאין סדר למשנה בתרי מסכתי. הרי לרי"ו לטעמיה מסקי תוס' יבמות דף מ"ב ע"ב בד"ה סתם דס"ל גם בתרי מסכתא יש סדר למשנה וע"כ סוגיא זו לא ס"ל הא דסתמא בתרא עדיף. ולענין סוגיא דריש שבועות נ"ל ה"פ התם כיון דמצינו סתמא בתרא דס"ל אין לוקין על לאו שאין בו מעשה תו מוקמינן סתמא דמייתי מקודם שם נמי הכי וכר' יעקב ולא כדחוי' הש"ס מעיקרא התם ממאי דר' יעקב הי' כו', וה"ל א"כ תרי סתמי ובכה"ג דייקא סתמא בתרא עדיף ולא זולת כנ"ל לפרש לפי סוגי' דשבת משום קושייתי הנ"ל ממילא קושי' הרש"א נמי כהוגן הוא ועי' ס' הכריתות להר"ש בעל התוס' חלק ג' מלשון למודים סי' קס"ז קס"ח: נאם ידידו אוה"נ הק' יהודאסאד תשובה צד שלום רב עד בלי ירח לכבוד אהובי ידי"נ צדיק כתמר יפרח הרב המאוה"ג המפורסם ערוגת הבושם החו"ב עצום כש"ת מוה' אורי מיללער נ"י הראבד"ק בריעזעווא יע"א. גי"ה קבלתי ושמחתי בשלותו כו' ומאי דשדר לן חורפא לתמוה לדעת הרי"ף ס"פ יו"ט דגרס בהאי דפרק ר"א אומר אין ממתיקין את החרדל ומ"ש מבשרא אגומרא התם ליכא כבוי וכו' ופירשו רמב"ן ור"ן לפי שסופו מבעיר וכיון דליכא כבוי שוב גם הבערה ליכא א"כ כתב דיו ע"ג סיקרא למה חייב שתים בגיטין י"ט. נימא נמי הכי כיון דמחיקה עצמה היא כתובה וליכא כאן מוחק וכיון דאין כאן מוחק שוב גם כתיבה אין כאן את"ד דפח"ח: ונ"ל החילוק בין הנושאים מבואר בתרתי חדא גבי בשרא אגומרא הבערה בתרא אינה מוסיף כלל על הבערה ראשונה וכיון דליכא מלאכת כבוי לפי שסופו הדר מבעיר ה"ל הכבוי כמו מלאכת קושר קשר שאינה של קיימא. גם מבעיר אין כאן דהבערה שניה הדרא כבראשונה דלולי הבערה קמייתא שמכבר לא היה הבערה שניה בא ונמצא לא עשה הוא מלאכת הבערה. אבל דיו ע"ג סיקרא הרי מוסיף ומחדש כתב הדיו המשחיר יותר על הכתב סיקרא הראשונה אפילו את"ל מוחק אין כאן לפי שסופו כתב עכ"פ חייב משום כותב דהא ודאי כתב מחדש הוא בדיו ולא מסובב ע"י כתב הראשון של סיקרא דגם זולת הכתב בסיקרא קמייתא היה כתב הדיו בתרייתא בא וחדשה הוא מלאכת הכתיבה: וממילא גם מלאכת מוחק חייב עליו דודאי בשרא אגומרא ליכא כאן כבוי לפי שע"כ סופו מבעיר ולהבער' הוא צריך והכבוי מלאכה שאצל"ג היא דטפי ניחא ליה אם לא היה כבוי כלל אבל דיו ע"ג סיקרא ודאי ה"ל מוחק מלאכה הצריכה לגופה ע"מ לכתוב עליו בדיו דודאי ניחא ליה טפי שהיה כתב סיקרא קודם כי עי"ז כתב הדיו יותר משחיר עלי' מאילו כתב בדיו על נייר חלק כנ"ל ועוד שנית מה"ט גופא י"ל ג"כ לחלק ביניהם הכבוי ה"ל דבר שאין מתכוין ופ"ר דלא ניחא ליה דשרי משא"כ המוחק הסיקרא ע"י כתב הדיו מתכוין לכך הוא לכן שפיר חייב שתים בהא כנ"ל: ועיין תשו' שמש צדקה חיו"ד סי' נ"ט ועיין תשו' חנוך בית יהודה סי' ע"ב ודבריו תמוהים וצ"ע דודאי דיו ע"ג דיו לא הוי מוחק אפילו אי מתקן בכתב העליון שמשחיר טפי עיין בתוס' גיטין י"ט ד"ה דיו וכו' ובגמרא גיטין נ"ד דבלא משום מנומר ליכא מוחק בהע"ק. ועיין בתה"ד סי' מ"ח וכ"כ בתשו' תשב"ץ ח"א סי' קכ"ז. שוב מצאתי בס' ברכי יוסף יו"ד סי' רע"ו אות י"ב י"ג י"ד ט"ו מייתי בשם תשו' הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ז דכתובה על הגרד לא מחזי כמנומר אפילו בכל אזכרות שבס"ת היפוך דברי הריב"ש סימן ז' שהובא בב"י שם עש"ה ותמוה טובא לענ"ד חדא למה צריך להביא ממרחק לחמו מתשו' תשב"ץ דפליג על הריב"ש ש בזה והא מיני' וביה המ"ל מתשו' הריב"ש עצמו הנ"ל דלא אמרה אלא אליבי' דהרמב"ם אבל הרשב"א בתשו' דמייתי ליה הריב"ש דפליג על הרמב"ם בפירש וגניז ע"כ מוכח מראייתו לפירושו הנ"ל ע"כ דפליג גם בדין זה גם להריב"ש. וגם מסיק להלכה לסמוך על הרשב"א להקל בזה וכנ"ל ועוד הרי העלנו דגם לרשב"א דוקא בחצין של אזכרות שבס"ת י"ל דלית לן בה משום מנומר אבל כל האזכרות שבס"ת או רובן הרי ודאי ומר' ערוכה היא בגיטין נ"ד אפילו בהעברת קולמס גרידא מחזי כמנומר לכ"ע פסול ומכ"ש בכתובה על הגרד בכולי' אזכרות דס"ת דמחזי טפי כמנומר כמבואר לעיל זה כדברי ריב"ש הנ"ל ואי אפשר שיחלוק הרשב"ץ על הש"ס בזה וצלע"ג על הגאון ברכי יוסף ז"ל: נאם דש"ת הק' יהודא אסאד תשובה צה בראש השנה הבע"ל יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים. ה"ה אהובי חביבי צמידי תלמידי הרב המאוה"ג חרוץ עצום ומופלג צדיק כביר סיני ועוקר הרים כש"ת מוה' מיכאל קרויס נ"י דיינא רבא בק"ק יארמוטה: גי"ה קבלתי וע"ד התורה שהעלה פרו"מ נ"י בכחו הגדול לתמוה על הט"ז בא"ח סי' ש"פ שפי' בטעם הרמב"ם דלא סגי באומר לחמשה רשותי מבוטלת לכולכם משום דאפשר לא נתכוין רק על הרוב דקיי"ל רובו ככולו איך יפרנס משנה שלימה בגיטין ס"ו כולכם חתומו כולם חותמין ואם מת א' מהם הרי זה גט בטל והכי פסקינן הרמב"ם והש"ע הל"ל נמי רובו ככולו והוי גט פסול כו': יפה העיר מעלתו וכבר קדמו הגאון בס' תוספת שבת סי' ש"פ לתמוה בזה על הט"ז ולא תירץ כלום אמנם לענ"ד נ"ל שתי תשובות בדבר להצדיק דברי הט"ז דודאי עפ"י הרוב כולכם בלשון בני אדם כולכם דוקא ממש קאמר רק מיעוט פעמים, אפשר שיכוין בלשון זה רק על הרוב א"כ דוקא להחמיר חיישינן למיעוט זה ולא מהני ביטול רשות בזה הלשון לכן אוסר עליהם אבל לא להקל על ד"ת גבי' גט כיון דמה"ת גט בטל הוא הא חדא ועוד הא גם בכל ספק שקול קיי"ל אוקי' מלתא אחזק' קמייתא א"כ התם גבי מבטל רשותו אמרי' שמא לא נתכוין רק על הרוב ולא מהני ביטולו דאוקי ביתו ורשותו בחזקת בעליו עדיין משא"כ גבי גט אשה בחזקת אשת איש עומדה שמא כולכם ממש קאמר לכן אם מת א' מהם הגט בטל דאוקמ' איתתא אחזקתו דחזק' קמייתא משוי ליה ודאי בין לקולא בין לחומרא כמ"ש תוס' חולין יו"ד ע"ב: והנה הט"ז כפל דבריו אלו גם בהל' ר"ה סי' תקפ"ב סק"ג בטעם הנוסחא מלוך על "כל העולם "כולו כו' דלא תימא רובו ככולו ומ"ש הט"ז שם וז"ל ויש ראיה לזה לעיל ציינתי בגליון המג"א שלי דכוונתו על סי' ש"פ הנ"ל אמנם הפמ"ג שם פירש כוונתו ביה על מ"ש הט"ז שם באותו סימן לעיל מיני' ו"כל הרשעה "כולה כו' ותמוה עליו דבסי' ש"פ מייתי הפמ"ג עצמו על דברי הטור אליביה דרמב"ם הנ"ל נוסחא זו דתפלת ר"ה מלוך על כל העולם כולו כו' כדי שלא נפרש רובו ככולו א"כ ודאי כוונת הט"ז בסי' תקפ"ב הנ"ל במ"ש ויש ראיה לזה לעיל ר"ל בסי' ש"פ כנ"ל וצ"ע. ובס' אליה רבה סי' תקפ"ב אות ט"ז עמד על מ"ש הטו"ז כו' ונ"ל דמצינו הרבה פעמים רובו ככולו וקמ"ל כאן כולו ממש וכתב עליו וז"ל ובאמת לא מצינו ומ"מ נראה לאומרו כו' וזה ודאי צ"ע: אבל באמת במחכ"ת נעלם ממנו דברי הרשב"א במשמרת הבית דף ו' ע"ב על מ"ש הרא"ה בבד"ה שם דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין כו' לאו דוקא רו"ב אלא כ"ל המצויין קאמר כו' שאין לך מצוי' אצל שחיטה לעולם אלא מומחה ואפילו מיעוט ליכא כו' השיג עליו הרשב"א במ"ה וז"ל ואין זה אמת שאנו לא ידענו בלימודינו אשיגרת לשון בכי הא. ובאמת פעמים מזכירין הרוב בלשון כל משום דרובו הו"ל