יהודה יעלה אורח חיים עג

תמיד ואין צריך רק ראוי לנעול לבד אבל שראנקען ע"י קורה א' בלבד לשטח רחבו של רה"ר אפילו הוא ראוי לנעול כגון שעשוי' ע"י הרבה פרקים מחוברים ביתידות או שלשלאות לאו מחיצה הוא אפילו כשהוא נעול נמי דהא פרוץ מרובה על העומד ועי' בס' דברי ר"ש בערובין ד' כ"ב ובתשוב' א' הוכחתי עוד מהא דקיי"ל דלת אלמנה הוא העשויה מקרש א' אפי' יש לה ציר אין נועלים בה בשבת בש"ע סי' שי"ג ס"ב לפי שאין בה היתר דלת כפרש"י בעירובין דף ק"א ע"א מחזי כבונה סמוך לכותל בגבהו יעו"ש. והה"נ שראנקען לרוחב הדרך כיון שאין נועלין אותו בשום פעם ואין בו היכר דלת אסור לנעול בו בשבת וא"כ הו"ל אינו ראוי לנעול כלל בשבת מיהת אף בפני בהמות ועגלות וא"כ לא מהני כלל דצורות הפתח אין כאן ומחיצה ודלת אין כאן ואפילו ראוי לנעול לא מקרי כנ"ל ומכ"ש אם נוטלין משם השלשלת הי' הקורה שסוגרים בה את הרחוב בראשונה בשעה א' מאי דהוי הוי. ואם ימאנו הנכרים גם באופן הנ"ל שכתבתי לעשות התיקון ע"כ רק מצד רשעתם הוא בנקל יוכלו קהל עדתו יצ"ו להשיג הרשיון לזה ממקום גבוה בק"ק פ"ב עפ"י פקודה מהקיר"ה המונחת שמה מני אז כידוע ואם יגמור ד' בעדם לתקן העירוב מחדש כנ"ל שפיר חזי כבוד פרו"מ ני' דצריך גם כן לעשות ערובי חצירות מחדש כיון דלא הועיל כלל ערובי חצירות שעשו עד היום כנ"ל אבל כיון דברכה לא מעכבת כמ"ש ברמ"א סי' שצ"ה והט"ז העלה בס' שס"ח בכל ענין אחר שנתעפש הפת המצה של העירוב שצריך הרב לערב משלו בכל ע"ש קודש ערובי חצירות משלו בלא ברכה ויזכה להם ע"י אחר היינו בביתו ביחידי ולא בביהכנ"ס ברבים ע"ש גם פרו"מ ני' כן יעשה אז בביתו ע"ח משלו בלא ברכה אלא בהדין ערובא כו' לאפוקי ולעיולי כו' ותל"מ: והנני אוה"נ חותם בברכה ושלום כנה"ר נאום הדש"ת ה' יהודאסאסד תשובה צא יתענג על רב טוב עד בלי ירח. ה"ה כבוד ידי"נ הרב הגדול מלא עתיק. מתון ומסיק. הצדיק תמים כ"ש מו"ה געץ ני' אבד"ק גיירונג: גי"ה קבלתי ע"ד שאלתו אם יש צד להתיר איסור תחומין שהוא דרבנן משום מצות תפלה ברבים ולהתיר לבני הכפרים הרחוקים דרך שעה מן העיר לילך בשבת ויו"ט להקהלה יותר מד' אלפים אמה כדי להתפלל ברבים וכמו ר"א ששחרר עבדו בשביל זה להשלימו לעשרה כו' עכ"ד: חס מלהזכיר דאפילו מצות מילה חמורה שדוחה את השבת החמורה במלאכה דאוריי' ונדחית מילה מפני איסור תחומין דרבנן כדאמרי' ערל הזא' ואזמל העמידו דבריהם במקום כרת עאכו"כ מצות תפלה ברבים דלכ"ע רק דרבנן הוא ישב בביתו ויתפלל ויקיים מצות תפלה דאורייתא להרמב"ם וסייעתי' דס"ל הכי דכ"ע מודים תפלה בצבור אינו מצוה דאו' ולרוב הפוסקים ס"ל תפלה גופה רק דרבנן הוא עי' מג"א סי' צ' וקרא ונקדשתי כו' עניינו מסירת נפש בעשרה בהני דיהרג ואל יעבור וענין ר"א ששחרר עבדו כו' יעיין מעלתו במג"א סי' צ' סקט"ל וגדולה מזו אפילו על ידי עירוב דקיי"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה דעת מהרי"ל בהל' ערובי חצירות הוא דלהתפלל בעשרה אין מערבין דאין נקרא דבר מצוה דיכול לכוון תפלתו בביתו ואין ללמוד מהא דר"א שחרר עבדו דהרבה יש לחלק עש"ה. **((הג"ה מבן המחבר) שאני גבי ר"א דשחרר כו' דשם ל"ה עשרה לולא איש הזה והוא זיכה את הרבים ע"י שחרורו אבל לילך ליחיד לקהילה שיתפלל גם הוא בענין זה לא מקרי מצו' דרבים ואינו מזכה בזה הרבים. איסור גמור הוא לילך עי' ברא"ש מועד קטן דף י"ד ועי' בר"ה דף ל"ב שופר של ר"ה אין מח לין כו' ומג"א סי' תמ"ו עי' דג"מ בא"ח סי' ש"ו ותוס' בב"ת דף י"ג:)** ובתשובת חות יאיר סי' קי"ב בארוכה מסיק הכי כמהרי"ל וכן בתשובת מהר"מ זיסקינד סוף ס' א'. אבל המג"א סי' רע"ו סק"ב העלה דלא כמהרי"ל ועי' בהגהות ס' נתיב חיים על א"ח סי' רמ"ח והיינו רק ע"י עירוב מקרי דבר מצוה גם זה להמג"א אבל בלא היתר עירוב כגון יותר מד' אלפים אמה חלילה וחלילה להעלות על הדעת כלל לצדד להתיר או לעקור תחומין דאורייתא או דרבנן מפני להתפלל ברבים ואפילו גזירה שייטה על המים דקיל אסרו אפילו כדי להתפלל בציבור עי' בתשוב' שבהגה' נתיב חיים סי' רמ"ח ובפמ"ג סי' תרי"ג במג"א אות ח' ותשובת חו"י ותשו' מהר"מ הנ"ל ק"ו איסור תחומין דחמיר ותמיה לי על מעלתו איך עלה במחשבתו כלל לצדד להתיר איסור לילך חוץ לתחום בכדי שלא לטייל בין הנכרים בדברי חול הנה יכול מעלתו להזהירם שיקיימו וקראת לשבת עונג ממצוא חפציך ודבר דבר אם תשוב משבת רגליך שלא לילך חוץ לתחום ביתם: ומה שחקר מעלתו ני' אצלי שאמרו לו בשמי שהתרתי רקודים ומחילות בנשואין של האבל על אב ואם תוך שנתו בהיותי בק"ק ש"ב זה איזה שנים לסדר קידושי בנו של הה"ג המנוח דשם אינו עולה על זכרוני אם שאלו אותי כל עיקר בזה ואם שאלוני בוודאי לא על שחוק רקודים ומחילות נערים כו' שאלו כי הכל יודעים אותי ויודעים דלדידן הוי מומא ואסור. ועי' תשובת זכרון יוסף ולדידהו נעשה להם היתר גמור בכל הזמנים בעו"ה ובודאי עשו כן מדעתם לבד טרם ביאתי לשם סמוך לעמידת החופה וגם אחר הסעודה בלילה כמנהגם שעושין כן בלי שאלה כלל וכמדומה שהחתן תלמידי בנו של הרב הגאון המנוח דשם זצלה"ה שאל אותי אם מצד אבלותו. ימנע מלהוליך א"ע לחופה תוך הרחובות קריה עם הכלי שיר מוזיק את זה התרתי לו וגם בסעודה ציוו אקרו"ט וכל הקהל שהיו שם בסעודה לשורר בכלי שיר לכבודי ולא מחיתי בידם ותל"מ: נאם ידידו ואיה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה צב קול שופר כהרים. ד' קרנך ומזלך ירים. גם רבים למשמעתך יהיה סרים. לאהובי תלמידי הרב המאוה"ג המופלג ותיק וחסיד מ' משה בער שאה"ן ני' רב בוויעדען בוויען: גי"ה קבלתי זה חדש ימים כו' ופניתי עתה להשיב על קצת ספיקותיך שהעלית ולהניח דעתך במו בעזה"י. ע"ד אשר שאלת לשיטת הפמ"ג בא"ח בהקדמה כוללת דנשים אין מצוות על שביתת בהמה מה יענה למתני' ביצה דף נ"ג פרתו של ראב"ע יצאה בו צועה שבין קרניה דמוקמי' לה של שכנתו היתה הרי דגם אשה מצווה על שביתת בהמה עכ"ד. הנה חפשתי ולא מצאתי אפילו רמז מזה בהקדמה כוללת של הפמ"ג. ובחיבורו בסי' ש"ה במשבצות כתב בהדיא איפכא וז"ל ואם נשים מוזהרים ע"ז למ"ד לאו פשיטא [ר"ל דמייתי הפמ"ג תחילה פלוגתא אי יש לאו או רק עשה בשביתת בהמתי] ואף למ"ד עשה וקידוש היום איתקש שמירה וזכירה מ"מ יליף מיניה דלכל מילי דשבת שווים אנשים ונשים עי' מג"א סי' רצ"א בטו"ז ומג"א סקי"א וי"ו כו', עכ"ל ור"ל דהתם ביאר דגם בקידוש היום שחרית מדרבנן הוא נמי חייבות נשים כאנשים ולכל מילי עי' מג"א וברכי יוסף ססי' רצ"א עש"ה: ע"ד שאלת בעירובין מ"ג אבעי' אי יש תחומין למעלה מיו"ד או לא כו' והקשית ותפשוט מירידת משה רבינו ע"ה ביוה"כ מן השמים כפרש"י בפ' יתרו ע"פ ויהי ממחרת ע"כ דאין תחומין למעלה מיו"ד. לק"מ דעפ"י הדבור היה שאני כמ"ש בחולין ה' ע"א הכי והקב"ה אמר לו לירד אז ביוה"כ. וגם קבלת התורה לוחות שניות שאני מצוה זו הא ודאי דוחה ל"ת דאיסור תחומין ממש למטה מיו"ד נמי. ועוד הא ודאי מדאורייתא לא מבעי' ליה כלל דתחומין למעלה מיו"ד ליכא מדאורייתא רק מדרבנן מבעיא לן א"כ מביאת אליהו שפיר בע' הש"ס למיפשט דודאי גם אליהו שומר הוא מצות התורה לא אסור כו' כתיב ומקיים גם מילי דרבנן עי' ברכות י"ט ע"ב. אבל מירידת משה מן ההר עם הלוחות אז עדיין לא אסרו רבנן תחומים למעלה מיו"ד כנ"ל: ועוד הא תקשי לך לכ"ע עדיפי הרי הוצאה ודאי דאורייתא הוא אסורה וגם למעלה מיו"ד דהא לא אבעי' לן על הוצאה בכה"ג ובהדי' אמרי' רה"י עולה עד לרקיע בשבת דף ז ע"ב ובתוס' שם דף ד' ע"ב דמושיט היינו הוצאה במשכן למעלה מיו"ד היה ואר"א שבת דף צ"ב וצ"ז המוציא משאוי למעלה מיו"ד טפחים חייב שכן משאוי בני קהת כו' וא"כ איך הביא מרע"ה את הלוחות אחרונות ביוה"כ ממעלה למטה היינו מרה"י לרה"ר גם בלא איסור תחומין וצ"ע אע"כ כמ"ש תחלה דעפ"י הדיבור היה וכנ"ל ועי' רש"י ס"פ תשא בפ' ויהי ברדת משה ובר"פ ויקהל כו' ועי' סוכה דף ה' ע"א: עוד שאלת מ"ט דשמיטתא שלא הובא' בפוסקים איך הדין אם לא הבדיל במוצאי יום טוב עד אימתי יש לו זמן. הנה בש"ע סי' רצ"ט ס"י מביא ב' דעות במ"ש מבדיל עד סוף יום ג' לגירס' תו' ורא"ש במס' פסחים ק"ו וק"ז. וי"א כל יום ראשון ולא יותר ומבואר בגמרא הטעם ג' ימים משום דג' ימים אחר שבת נקרא ע"ש שבת העבר לענין גיטין. א"כ ביום טוב דליתא לה"ט לכ"ע פשיטא דמבדיל כל היום כולו ולא יותר כמו אם לא קידש מקדש כל היום כולו בין בשבת בין ביום טוב: וע"ד המורה כבן סורר ומורה. שהעלית שהתיר למוהל לילך ביו"ט חוץ לתחום יותר מאיזה שעות ונתן טעם לפגם להיות שאין זה שמחה ועונג יו"ט להניח ביו"ט אשתו ובניו לבדם: פשיטא מלתא דהאי מאן דהוא שהורה כן לא טב הורה והעושה כן עפ"י הוראתו מכאן ואילך בכל ענייני הוראה קורא אני עליו ומקלו יגיד לו. והוא כשואל אוב וידעיני היות אינו יודע בהלכה בין ימינו לשמאלו. ומ"מ אם הוא נער שלא למד או הוא זקן ששכח תלמודו מה לו ולצרה הזאת לישא המשרה והמכשילה הזאת תחת ידו ועל כתיפיו. תלוי הקולר עון אחרים על צאוורו וכמו כן מה שהתיר ליסע ולילך בשבת ויו"ט על המרכבה עגלות אייזענבאהן. אסור לשמוע לו. ואיסור הוצאה ואיסור תחומין ואיסור ממצוא חפצך ודבר דבר מורכבים מונחים על ראשו כמבואר אצלינו בארוכה עפ"י הש"ס ופוסקים במ"א. אכ"מ להעתיק באופן שכל הראותיו כאלו וכיו"ב בטלין ומבוטלין. לא