יהודה יעלה אורח חיים עב

תשובה פח לשנה טובה יכתב ויחתם ביום הכסא הבע"ל ה"ה ידי"נ מחותני הרב המאוה"ג המופלג צדיק ונשגב כש"ת מו"ה בצלאל אבד"ק בעזאווע ני': גי"ה הגיעני ושמחתי בשלומו הטוב וע"ד קושייתו בערובין, נ"א דש"ס מהדר למילף אלפים אמה היכי כתיבין אמאי לא יליף מיהושע ג' רחוק יהיה כו' כאלפים אמה. לע"ד הרבה תשובות בדבר חדא די"ל התם ע"י עירוב קאמר ובלא עירוב רק אלף אמה רק השתא דשמעי' ממקום אחר ממילא התם נמי בלא עירוב קאמר אלפים אמה שרי הא חדא: ועוד כיון דפליגי תנאי במתני' אי עגולות או מרובעות ומסיק הש"ס דפליגי בז"ה דכתיב בהאי קרא אלפים דכתיב ביה פיאות לר' חנינא בן אנטיגנוס ז"ה למעוטי שובתי שבת ולרבנן כזה יהיה שובתי שבת וכ"ז לא שמעי' מקרא דיהושע דלא כתיב התם פיאות ואפשר דלהכי דייק הש"ס בלשונו הני אלפים אמה היכי כתובין ר"ל עגולות ומרובעו' דמתני' הני דייקא מנ"ל הא תרתי. ועוד הא התם יהושע שצווה להם כן ולא רק על שבת בלבד אלא כל זמן יהיה רחוק הארון כאלפים כו' גם בימי החול וטעמו הי' משום קדושת הארון כפשוטו של מקרא רחוק יהיה כאלפים כו' אל תקרב אליו משום כבודו של מקום ור"ל בדרך הלוכים אחר הארון והמדרש הוסיף שציווה להם גם כן שלא ירחקו מן הארון יותר מאלפים בשעת תחנותם בשבת היינו אחר שכבר שמעי' שיעורא דאלפים לשובתי שבת ממ"א אבל בלא"ה אדרב' מהאי קרא משמע אל תקרבו אליו אבל להרחיק יותר שרי אף שיצטרכו לבא בשבת לפני הארון הא תלתא ועוד על ארבעה אשיבנו לפמ"ש ספ"ק דעירובין ד' דברים פטרו במחנה אפילו מלחמת רשות וכ"ש מלחמת מצוה וחד מינייהו מלערב ומוכח בהדיא שם דאפילו מלערב ערובי תחומין למ"ד תחומין דרבנן פטורי' כמו מערובי חצירו' א"כ דרשה זו דתנחומא גבי יהושע ע"כ הוא רק למ"ד תחומין דאוריי' והנה רש"י ותוס' דעירובין הנ"ל פירשו בהדי' סוגי' דערובין נ"א למ"ד תחומין דאוריי' אזיל אבל הריטב"א בחי' דנ"א פי' היכי כתובין היכי רמיזא לאסמוכינהו אקרא למ"ד תחומין דרבנן יע"ש וא"כ ממנ"פ לפי' הריטב"א הא למ"ד תחומין דרבנן ע"כ לית' לדרשא דתנחומא דהא פטורים היו מלערב ולמ"ד תחומין דאוריי' כפרש"י ותוס' א"כ פשיטא דטפי ניחא להביא מקרא מה"ת דמש"ה דרשי' תו גבי' יהושע נמי שהי' כוונתו שלא להרחיק יותר אבל לולא מקרא מה"ת ה"א תחומין דרבנן וליתא לדרש הנ"ל גבי יהושע ודו"ק. וממדרש חז"ל הנ"ל נ"ל ראיה קצת לדעת הטור א"ח רסי' ת"ח מפני שתחומין דרבנן הקילו והתירו לערב בפת כו' אבל אי תחומין דאורייתא לכ"ע בעי' לערב ברגליו ולא סגי בפת דאל"כ קשה למה הזהירם יהושע שלא להרחיק מן הארון יותר מאלפים ירחיקו ויבאו בשבת להתפלל ע"י ערוב בפת וע"כ דלא סגי אלא ברגליו וטרחא גדולה לכל ישראל: כ"ד אוה"נ מחותנו הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה פט שוכ"ט לידידי התורני עמק החרוץ הצדיק מו"ה משה באניהארט ני'. והוא הרב המאוה"ג החו"ב ראש בד"צ בק"ק ס"ה. נעימתו הגיעני בזמנו וראיתי דבריו ד"ת. וע"ד ענין המג"א סי' שמ"ח סק"ד אמר על מ"ש הב"י לכרמלית מותר הוא דוקא בשוגג אבל במזיד מצד הקנס הוא ולא שייך גזירה והנה תוס' בעירובין דצ"ח ד"ה והא לא נח משמע דגם במזיד הטעם מצד גזירה דעכצ"ל דהתם מיירי ממזיד מדנקט דאסור להחזירה לאותו חצר והנה בשוגג מותר להחזיר' לאותו חצר ואפי"ה תירצו משום גזירה עכ"ל: הנה יכילנא לשנויי לי' עפמ"ש תו' ריש שבת דף ג' ע"ב ד"ה מי קנסוה כו' נראה לר"י דגרסי' מי אסרוה ולא גרסי' מי קנסוה ובסו' סיימו וז"ל ושמא הא דעבדוה ככרמלית נמי הוי קנסא כו' עכ"ל תוס' ומצינו בכה"ג בש"ע יו"ד ססי' רס"ז בש"ך ס"ק ק"י וקי"א דמשום קנסא גזרינן שמא ישדלנו כו' והוא ג"כ דברי תוס' גיטין סוף ד' מ"ד וגם תו' דערובין אזלי להאי גרסא מי קנסיה לכן שפיר כתבו גם במזיד גזירה כו' ור"ל משום קנסא גזרינן אבל לגירסת הר"י בתוס' מי אסרוה כו' כתב המג"א שפיר אי קנסא הוא במזיד ל"ש גזירה כנ"ל ולק"מ אבל שינוי' דחיק' לא משנינ' ליה למעלתו ני' לכן אמינא כ' מאי דפשיטא דתוס' עירובין מיירי במזיד מדאסר להחזיר לאותו חצר ע"כ כוונת מעלתו הוא משום דקו' הגמ' שם הוא והא לא נח ויהיה רשאי לגוללו אצלו ואהא מקשים תוס' דאסור להחזירה ע"כ ס"ל לתוס' דאיירי במזיד זהו כוונת מעלתו ני': איברא ז"א מתלת טעמא חדא דא"כ תמה על עצמך הא גופה קשיא הא מתני' קתני נתגלגל הספר מידו ודאי משמע בשוגג ושלא מרצונו ומנ"ל לתו' להקשות ה"ל לתרץ קושטא קאי מתני' בשוגג דמותר להחזירו לאותו חצר הא חדא. ועוד הא ודאי דברי מג"א הנ"ל גמ' ערוכה הוא במקומו ריש שבת שם במזיד קנסות רבנן ופרש"י ד"ה בשוגג כו' דאי לאו משום קנסא ליכא בהחזרת ידו אפילו שבית. וא"כ איך תי' תוס' עירובין שם אמזיד משום גזירה וש"ס הא קרי ליה קנסא הא תרי ועוד דתוס' עירובין שם תי' וז"ל דהתם גזרי' כו' אטו גופו וידו ברה"ר דאז איכא איסור דאורייתא כו' ואי אמזיד קאי תוס' לא הל"ל איסור דאורייתא אלא עדיפא הל"ל חיוב מיתה ב"ד וכמ"ש רש"י ריש שבת סד"ה בשוגג כו' ופרכינן בעלמא כה"ג אסור ענוש כרת הוא עי' ר"פ יוה"כ ביומא הא תלתא. אע"כ דתוס' ערובין אשוגג קאי וכוונתם לתירץ א' דש"ס ריש שבת שם ואב"ע אידי ואידי בשוגג והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמפלגי מ"ס קנסו כו' והקשה תוס' שפיר דגם בעירובין ה"ל לשנויי הכי דמתני' ס"ל קנסו שוגג וכו' ואסור להחזירו אצלו ותירץ שפיר דהתם בשוגג שייך גזיר' כו' אטו גופו וידו בר"ה דאיכא איסורא דאורייתא כו' והשתא תו ל"ק כל הני דאמרן ואין כאן סתירה מתוס' לדברי מג"א וזה ברור אבל אי קשיא הא ק"ל על מ"ש מג"א שם אח"ז והניח בצ"ע על הב"י וש"ע מתוס' שבת דף ד' ד"ה ומ"ש כו' דאפילו לכרמלית ס"ל דאסור כו' ואפשר דס"ל להרב"י כתירץ א' של תו' ומ"מ צ"ע דעכ"פ הו"ל להביא דבריהם עכ"ל ולק"מ לפי הכלל המסור לנו מתשובת מהרי"ק שורש ע"ב ובעל משפטי שמואל סי' ק"כ דבכ"מ שיש ב' תי' בתוס' תי' הא' הוא עיקר להלכה כי מה שהוא יותר נכון ואמת אומרים אותו ראשונה ע"ש ונ"ל זכר לדבר רא"ש דברך אמ"ת ומכ"ש הכ' הרי בערובין צ"ח ד"ה הא לא נח הנ"ל תפסו תוס' במוחלט דדוקא גופו ברה"י וידו ברה"ר גזרי' משום אטו גופו נמי ברה"ר דאיכא איסור דאורייתא כו' אבל לכרמלית דהוא גזירה לגזירה לא גזרי' והיינו כתי' הראשון דתוס' שבת והוא מוכרח מש"ס דעירובין צ"ח שם דלתי' שני דתוספת שבת תקשה קושית תוספת דעירובין דמפרש התם והא לא נח כו' וא"כ פש פשיטא מלתא טובא שנדחה תי' הב' דתוספת שבת מהלכה ולא הוצרך הב"י להביאו כלל. ( מכאן ואילך חסר) נאם הק' יהודאסאד תשובה צ אל אבן הזוהר כעצם השמים לטוהר. ה"ה אהובי ידי"נ הרב המאוה"ג. החו"ב. מופלג ומפורסם. צדיק נשגב שמו מו"ה שמעון פרידמאן נ"י אבד"ק יאללע יע"א: מכ"ק קבלתי ע"ד הלכה למעשה אשר ראה בעיניו הבדולחים לחין את פני העיר שמה לתקן להם ערובין כראוי ומחויב לכל מורה ראב"ד יחיה וע"י מעשה הטעלעגראף העובר שמה ברחוב העיר לאורך רה"ר אין הנכרים מניחים בשום אופן להמשיך חבל הקורה ע"ג הלחיים שני הקנים לרוחב רה"ר מלמעלה ע"ג הטעלעגראף ונפשו היפה אותה לדעת דעתי איך ואיזה תיקון יפה יעשה לתקן את הפרצה את"ד פרו"מ ני' והנני לרצונו בעזה"י: הנה כפי הנשמע שדרך הטעלעגראף אינו באמצע הרחוב ממש אלא הוא קרוב לאחד משני צידי רה"ר ברוחב מכותלי הבתים כמשך ארבע אמות לבד וא"כ אולי אפשר לתקן באופן זה לעשות מחיצה גבוה יו"ד טפחים לבד ע"י נסרים או על ידי קורות שאין בין זה לזה ג' טפחים במשך הרוחב רה"ר מן הכותל הבית עד הקורה הוא הלחי האחרון של הטעלאגראף בסוף העיר המכוון נגד כותל הבית הנ"ל ובצד השני של קורה הנ"ל הנה הטעלעגראף הנ"ל סמוך לו ממש יעמדו ג"כ פס או קורה רוחב משך מה ג' או ד' טפחים ולא יותר גבוה מיו"ד טפחים וסמוך לו ממש יעמידו לחי גבוה כמה שירצו ולעשות צוה"פ בחבל משוך למעלה לרוחבו של רה"ר עד ע"ג לחי שכנגדו בצד השני באופן שהחבל הקורה של צוה"פ יהיה מרחוק במשך רחבו מן חבל הטעלעגראף ובזה לא יקפידו הנכרים ועכ"פ אם ישלמו הקהל יצ"ו לאנשי המקום דבר מה על הרשיון הזה דבלא"ה נמי ע"כ צריכים לשכור מהם מקום העמדת לחיים ואם מ"מ לא יתרצו הנכרים גם באופן זה עכ"פ אותו צד שהוא קרוב להטעלעגראף אפשר לתקן ע"י מחיצה כנ"ל ואפשר ג"כ באופן זה שיהיה אותה המחיצה פתוחה תמיד כגון לעשות מן הבית עד הטעלעגראף שני דלתות ע"י עצים דקים [לאטין] הוא שקורין געגיטער טירען. וכיון שראוים הם לנעול א"צ להיות נעולים ומחיצה מקרי ואין אותם הדרים שבצד השני של רה"ר אוסרים על אלו דכה"ג קיי"ל מערבין לחצאין בש"ע א"ח סי' שצ"ב ס"ה וס"ו: אבל התיקון ע"י שראנקען בלא צוה"פ כעין שעושין בקצת מקומות לא מהני כיון דבעי' דלתות ראויות לנעול ואם ננעלות הוי מחיצה. והיינו באופן אם השראנקען הוא הקורה שבכל שטח הרוחב הוא על ידי שני קורות ברוחב גבוה יו"ד טפחים ובין קורה עליונה לתחתונה. דפים ארוכים [לאטין] בין א' לחבירו פחות מג' טפחים דאמרינן לבוד בכה"ג אם נעול הוא הוי מחיצה בכה"ג הוא דסגי אף בפתוח