יהודה יעלה אורח חיים עא

תיקן הא מיהת גבי עציץ שאינו נקוב שאין לו עיקר מה"ת כלל לא אמרינן ביה כעין דאורייתא תקנו כדאיתא בגיטין דף ס"ה ע"א ובשעה"מ פ"א הי"ב מהל' מעשר שני ע"ש והש"ס בר"פ מפנין מסיק בטבל טבול דרבנן בעציץ שאינו נקוב ע"ז יפה הק' השעה"מ לרשב"א הא חזי לקטן להאכילו בידים לכן נמי לבהמתו שרי בזה הנאה של כלוי ושאר סוגי' הש"ס דאייר' בכ"מ להאכיל לבהמתו טבל היינו טבל דאורייתא או אף דרבנן בזה"ז וכעין דאורייתא תקנו כל שעיקרו דאורייתא מיירי ואפי' אי הרשב"א ס"ל הנאה של כלוי מדאורייתא אסור נמי י"ל מסברא דבעציץ שאינו נקוב שאין עיקרו דאורייתא כלל לא החמירו בו לאסובה"נ כלל. זה הנ"ל להצדיק תמית' השעה"מ שלא טעה כ"כ בפשיטות וגם הרשב"א שבת כ"ו הנ"ל אינו סותר סוגית הש"ס דמשמעות דברי רשב"א הם מדאורייתא הוא דמחלק בין טבל טמא לטהור אבל מודה הוא דמדרבנן גם טבל טהור אסיבה"נ של כלוי ולק"מ. והנני חותם בברכה מרובה כא"נ היפה וכנפש אוה"נ הדש"ת: הק' יהודאסאד **((הג"ה מבן המחבר) עי' ביד שאול הל' נדרים סי' רל"ד מהגאון דלבוב כ' סברא זו דמותר לספות לקטן רק איסור אכילה אבל אסוה"נ לא ותרו' אסובה"נ של כילוי כו'. ועוד דן שם דאסור לספות תרומה לקטן משום דאסור להפסיד תרומה בידים כמ"ש ברמב"ם פ"ח ופי"ב מתרומות ועי' תשובת אבני מלואים סי' ח"י וס' מ"נ ר"פ בנות כותים:)** **((הג"ה מבן המחבר) עי' מ"ל פ"ג מתרומות ומרש"א פסחים ל"ג. ואהל דוד יבמות פ"ט. ותשובת נוב"י מה"ת חא"ח סי' קל"ד:)** תשובה פז חו"ש וכ"ט לאהובי חתני ותלמידי הרב המאוה"ג הגאון כו' הצדיק מוה' דוד ני' אבד"ק פאסטאך יע"א עם זוגתו הצנועה בתי הרבנית תי': ע"ד אשר העלה הערה אחת לתמוה להפוסקים בסי' שמ"ה ולמג"א וטו"ז וכ"ה דעת רוב הפוסקים דבזה"ז ליכא רה"ר דאורייתא לפי שאין ס' רבוא עוברין בו א"כ ע"ח ושיתופי מבואות דתיקנו חז"ל משום גזירה אטו הוצאה מרה"י לרה"ר ובזה"ז דליכא רה"ר דאורייתא והו"ל גזירה לגזירה ואף דלפעמים גזרו גזלג"ז כמ"ש תוס' ר"פ כל הבשר אבל באיסור הוצאה דמלאכה גרועה היא קיי"ל מיהת דלא גזרו גזירה לגזירה כרבא במס' שבת דף י"א ובש"ע סי' ש"כ ומותר לעמוד ברה"י ולשתות בכרמלית ועפי"ז הונח לו להדר"ג חתני ני' ליישב קושית הטו"ז בסי' שמ"ט שקורא תגר על מנהג הקהילות בהולכת ס"ת לביהכנ"ס בשבת ע"י הושטה אחד לחבירו פחות פחות מד"א כו' ועושין איסור בהוצאה מן הבית לרחוב כו' ויש להם סמיכה לדעת רוב הפוסקים הנ"ל ליכא רה"ר דאורייתא בזה"ז וגם גוף איסור כרמלית איך גזרו כיון דליכא רה"ר בזה"ז וכיון דהטעם בטל הגזירה נמי בטלה להני פוסקים דס"ל כן אתד"ק דפרו"מ ני': הנה מ"ש בהוצאה דמלאכה גרוע הי' ודאי לא גזרו גזירה לגזירה הוא תמוה דהא בשבת י"א שם אביי ס"ל גזרי' גזלג"ז וכתבו תוס' איפכא דווקא בהוצאה אבל בעלמא אביי גופי' ס"ל לא גזרי' גזלג"ז וא"כ איך יפלגו אביי ורבא מהיפוך להיפוך וטעמא דאביי נ"ל משום דהוצאה הוא מהני דלא מספקן ונסקל עליו לתנא איסי בן יהודא בשבת ד' וי"ו ע"ב חמיר ליה טפי לגזור ביה גזלג"ז וכן רבה במס' ביצה גזר גזלג"ז באיסור הוצאה אף דתוס' כתבו שם דיו"ט אטו שבת ל"ה גזלג"ז אבל יש לו בור בחצירו אטו בור ברה"ר ושמא יעבירנו גזלג"ז הוא כו' ואולי נ"ל דאזלו לטעמם אביי ורבה בזה דכל מלתא דמר עביד כרב ורב איהו אמר שבת דף וי"ו שמצא מגילת סתרים כו' ואינו חייב סקילה על אחת מהם והוצאה לא מספקא לן לכן גזרינן ביה גזלג"ז ואולי ס"ל הלכה כאיסי והפמ"ג בפתיחה להל' שבת מסופק בזה ואע"ג דבאמת הוצאה מלאכה גריעה היא כמ"ש תוס' ריש שבת בד"ה פשט כו' דמה לי הוציא מרה"י לרה"ר מה לי הוציא מרה"י לרה"י כו' היינו דמשו"ה צריך תרי קראי לעני ולבעה"ב אבל השתא בתר דגלי לן קראי הנה הוא חמיר יותר לגזור ביה כנ"ל. ואת"ל נמי דגרוע וקיל טפי הי' נמי י"ל אדרבה הי' הנותנת למיגזר ביה גזלג"ז טפי כי היכי דלא ליתי לזלזולי ביה כסברת ר"נ ריש ביצה יו"ט דקיל כו' ובכתובות דף ד' אבילות קילא ליה מנדה ובסוטה דף ז' א"ן לר"י הי' הנותנת כו' ובתוס' שם וה"נ נ"ל גם לדידן דקיי"ל כרבא בשבת י"א הנ"ל דעומד ברה"י ושותה בכרמלית דלא גזרי' גזלג"ז לאו ה"ט משום דמלאכה גריעה היה דהא קיי"ל בסי' ש"כ כרבא לשתות מותר בכרמליה ומ"מ בסוף ף הסי' קיי"ל שם עומד ברה"ר דלא ישתין וירוק אפילו הוציא אמתו לחוץ דהוא תיקו בגמרא אבעי' דלא איפשטא והרמב"ם פ' פטור אבל אסור רק מדרבנן גם ברה"י ואפילו בכרמלית ובהדיא כ"כ הרא"ש בפ' במה אשה סי' י"ג דבהא דלא ישתין וירוק כ"ע עודו גם רבא דה"ה בכרמלית ואפילו הוציא אמתו לחוץ דברה"י גופיה נמי רק מדרבנן אסור כנ"ל דגזרי' גזלג"ז ומצאתי בס' תוספת שבת סי' ש"כ סק"ד הרגיש בזה קצת וצ"ל ע"כ כמ"ש הרשב"א בחי' שבת י"א בטעמא דאביי דסבר כולהו חדא גזירת הוא דאי לא הא לא קיימא הא כו' ולרבא נמי איכא דוכתא דגזר נמי בכה"ג כמו דאמרינן בפ' במה אשה כל שאסור לצאת לרה"ר אסור לצאת לחצר אפילו בדברים שאם יצא בהם לרה"ר הי' פטור דאינו אלא מדרבנן וטעמא משום שקרוב היא הדבר לבוא לידי פשיעה כו' וה"ט דתפילין כו' יעו"ש: ועוד הרי בסוף סי' שמ"ט פסק הש"ע אסור להוליך חפץ פחות פחות מד"א ואפילו בכרמלית. והאחרונים תמהו בזה באמת הא בסי' ש"כ פסק דלא גזרי' גז ג"ז והעולת שבת והא"ר הניחו בצ"ע. אבל שארי אחרונים הביאו שכ"כ הר"י ותשב"ץ ח"ב סי' נו"ן וסי' רפ"א וביארו הטעם הוא לחלק דהתם גזירה קרובה היא יותר אפי' בכרמלית וע"ש בפמ"ג וט"ז סי' שמ"ט וסי' ש"ן וזה כמ"ש תוס' ר"פ כל הבשר שאין לדמות גזירות חכמים זה לזה וכן קיי"ל בסי' שמ"ו ולהחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן יש אסורים ויש מתירים ועי' בתוספת שבת שם ובמג"א סי' שמ"ח סק"ד ועוד בס' תוספת שבת סי' שנ"ב סק"ג ועי' בפמ"ג ססי' רנ"ב הלבוש הביא שם ב' דיעות מש"ה ובטו"ז סי' רס"ו סק"ד ובאר היטב שם ובתשובת עבודת הגרשוני סי' קי"ד באופן דבהרבה מקומות גזרי' גזנג"ז בהוצאה והטו"ז סוף סי' רנ"ב ע"ש שהעלה דהרי"ף פסק הלכה כאביי שבת י"א גזרינן גזנג"ז ובס' חמד משה שם ועי' קרבן נתנאל פ"ק דשבת סי' כ"ז וס' זרע יעקב שם כוונו לד"א עפ"י הרשב"א שם מודה רבא. ודברי הרשב"א אליביה דאביי כ"כ נמי תוס' עירובין צ"ח ע"א ד"ה א"א ובד"ה ניחוש ע"ב שם ובד"ה הא לא נח כו' ובמג"א סי' שמ"ח סק"ד ובמק"א הארכתי בזה: ולי קשיא טפי עדיפא הכי אפילו לקולא דרץ בזה"ז ג"כ מצות שופר ולולב ומגילה בשבת מה"ט דשמא יעבירנו ד"א כו' ועי' תוס' מגילה ד' ואמאי הא ליכא רה"ר בזה"ז וי זה ליתא לתי' הנ"ל כלל דהא מהי תיתי לגזור גזלג"ז להקל ולדחות מצוה דאורייתא וצע"ג ונראה לי מפי"ז תי' ורווח על תמיהת התוס' בכ"מ דלא נקט ש"ס שמא יוציאנו לרה"ר דה"ט משום בזה"ז דליכא רה"ר לא גזרי' גזירה לגזירה והיינו דוקא בהוצאה דממשכן ילפינן ליה מויכלא העם מהביא כמ"ש תוס' בפסחים פ"ה ע"ב ובמס' שבת קנ"ד סוף ע"א משו"ה בעי' ס רבוא בוקעין דומיא דהתם אבל ד' אמות ברה"ר שלא היה במשכן רק הלממ"ס הוא בר"פ הזורק הלכתא בלא טעמא הוא כך נתנה הלכה גם בזה"ז הו"ל רה"ר גם בלא ס' רבוא עוברין בו ולכן בדוקא נקט הש"ס בכ"מ ה"ט שמא יעבירנו ד"א ברה"ר כנ"ל ואף דהר"ן בר"פ כלל גדול והרז"ה בפ' הזורק כתבו מעביר ד"א נמי הוא בכלל ה הוצאה מרשות לרשות הרמב"ם פליג בזה כמ"ש הפמ"ג ולפי"ז הרמב"ם לטעמיה ס"ל דל"צ ס' רבוא לרה"ר גם בהוצאה מה"ט באמת העתיק בהל' שופר ומגילה תרתי שמא יוציאנו או יעבירנו ד"א ברה"ר כנ"ל וגם לפי"ז מתורץ הסתירה שתמה הע"ש וא"ר וסייעתם מססי' שמ"ט הנ"ל בענין גזנג"ז דנ"ל פחות פחות מד' אמות ברה"ר חמיר טפי כנ"ל: וראיה לזה תדע דהא לר' יהודא דס"ל שני מחיצות הו"ל רה"י מדאורייתא אין לך לדידיה רה"ר בתוך העיר לעולם אפילו רחב כמה אפילו יותר מי"ו אמה אלא דוקא סרטיא ופלטיא ומדבר וכיוצא שאין להם מחיצה כלל כמ"ש בתשו' בית אפרים חא"ח סי' כ"ז בשם ליקוט הרמב"ן וביאר כן בארוכה ע"ש ואם כן יש לתמוה וכי ר' יהודה פליג על כל משניות דשופר ולולב והזאה כו' נדחים בשבת מה"ט שמא יעבירנו כו' וצע"ג וכן תמוה לדידיה על תקרת שלמה ע"ח ושיתופי מבואות הרי ליכא כלל רה"ר תוך העיר כיון דב' מחיצות הו"ל רה"י מדאורייתא ונ"ל בעיר גדולה שבכל יום ס' רבוא בוקעים בו מודה ר"י ב' מחיצות לא הוי רה"י דאורייתא עכ"פ לענין מעביר ד' אמות ברה"ר דהלממ"ס כך נתנה דמעביר חמיר בזה מדין הוצאה מרה"י לרה"ר ומה"ט נקטיה בכ"מ גזרינן כן שמא יעבירנו ד"א כו' ולא נקט שמא יוציאנו כו' כקושית תוס' הנ"ל משום ר' יהודה וכבר העלה וביאר בארוכה בתשו' בית אפרים חא"ח סי' כ"ו ד' ל"ז ע"א דיש ויש הרבה כרכים גדולים דיש בהם ס' רבוא גם בזה"ז במדינת אשכנ"ז וצרפית ואינגליטירא עיר הגדולה כגון פאריז לונדון. ווינא פפד"מ. ועוד רבים כהנה ועי' תשובת ח"צ סי' מ"ז וא"כ לרבנן דר"י ב' מחיצות רה"ר הוא גם בהוצאה גם בהעביר אפילו בלא ס' רבוא. ובלא כל זה הרבה גדולי אחרונים פליגי על המג"א בסי' שמ"ה הנ"ל ובתשו' בית אפרים האריך לברר דדעת רוב הפוסקים דבזה"ז איכא נמי רה"ר דאורייתא ול"צ סמ"ך רבוא בוקעים בו: ואל חתמה על מ"ש דמעביר חמיר מהוצאה אף דמעביר ה"ל תולדה דהוצאה כמ"ש הרז"ה ור"ן בפ' כלל גדול ור"פ הזורק דה"נ מושיט היא תולדה דהוצאה ולמעלה מיו"ד הוא חמור מהוצאה היינו דמושיט חיובא דוקא ע"י שנים והוצאה לא וכמ"ש תוס' בשבת דף ג' ע"א ד"ה בעשותה בשם הירושלמי ועי' ס' שלום יר שנים פ' הזורק ופ' האורג וכ"כ תוס' בשבת דף ה' ע"ב ד"ה בשלומא למ"ר מהלך כעומד דמי מעביר ד' אמות דחייב ע"כ משום דהלכתא גמירי לה וכך נהנה הלכה ע"ש. והל"מ כעם: נאם אביכם הדש"ת הק' יהודאסאד