יהודה יעלה אורח חיים ע

בידים **((הג"ה מבן המחבר) עיין חילוק כה"ג בפ"ח א"ח סי' תרי"א בהא דמותר להאכיל לתינוק ביו"כ בידים ועיין שבועות דף כ"ד חילוק כזה לענין כולל באיסור עצמו וכו' ועיין בספר תוספת שבת סי' שמ"ג ובסמ"ע ח"מ סי' ר"ח:)** גם זה אינו דרשותא בכרמא הנ"ל יוכיח דמהתם יליף ליה הרשב"א דינו ביבמות קי"ד ואדרבא בהיפוך ממש כתב המג"א סימן רס"ט וז"ל ויש לחלק בין אכילת איסור לאכילת היתר בזמן האיסור וי"ל דרמב"ם נמי מודה בזה דספינן ליה בידים דאילו הרשב"א הא באכילת איסור נמי ספי לי' בידים כתב בהדיא דשרי מהא דמערבין בטבל דרבנן עש"ה: ומ"ש עוד לחלק אגב שיטפא בודאי איסור הוא דאסור ספי בידים להרמב"ם אבל בספק איסור מותר ותרצת עפ"ז תמיה' המ"ל פי"א משכירות שכיר קטן למה נשבע כו' טעות פלטה קולמסך דספק איסור דרבנן הרי לגדול נמי מותר לאכלו. וספק איסור דאוריי' הרי להרשב"א מה"ת להחמיר ומודה ביה להרמב"ם דספי ליה בידים אסור והרמב"ם נמי דס"ל כל ספק רק מדרבנן להחמיר הא מיהת לא גרע ספק אסור דאורייתא מכל ודאי דרבנן וס"ל להרמב"ם ספי ליה בידים אסור והא שבוע' ספק איסור דאורייתא הוא. וע"ד שאלתך מיהת להרשב"א מותר ע"י קטן בכל גווני בנ"ד ומג"א כתב סי' שמ"ג שהר"ן תפס דבריו להלכה ולמעשה אבל בתשו' הריב"ש כתב שאין לסמוך ע"ז כמ"ש בתשובת בית אפרים סי' ס"א וסי' ס"ב מחיו"ד משום אתי למסרך ועי' תשובת חוט המשולש ח"ד מתשב"ץ סי' ל"ב מהגאון מו"ה אברהם אבן טוואה דבקידוש ג"כ אסור מה"ט ועי' בט"ז א"ח סי' תרי"ט ותשו' ב"א הנ"ל. והר"ן בפ"ד דר"ה דף ל"ג סי' ע"א בסוגיא דמתעסקין עם הקטן כו' כתב אע"ג דאין מצווין להפרישו ה"מ במלתא דלא מיפרסמא אבל במידה דמיפרסמא מעכבין דלמא נפיק מניה חורב' עש"ה ובתשו' ברית אברהם חא"ה סי' ק"ז ומכ"ש דכה"ג ספי לי בידים אסור כבנ"ד לפ"ז אתה לא תעשה מעשה ע"י קטן אלא ע"י נכרי או להניחו מע"ש בבית הכנסת כנ"ל. שוב נדפס תשובת ח"ס חלק ששי סי' י"ג איתא ג"כ שאלה זו והעלה ג"כ לאיסור ע"י קטן מה"ט והנאני עש"ה: נאם אביך הנאמן הק' יהודאסאד תשובה פה לגדול א' ומופלג מאד: ע"ד פסקא דמהר"מ בהג"ה מי"י פכ"ט משבת אות מ"ם [והובא במג"א ס' רס"ט וסי' שמ"ג וסי' תע"א ועוד בכ"מ] בהא דקיי"ל לכ"ע לא ספינן איסורא לקטן בידים ה"מ באיסורא לאו. אבל ביטול מ"ע ספינן ליה והקשה עליו בתה"ד סי' קכ"ה מסוגיא דפ' חרש ד' קי"ד דפריך למ"ד מצווין להפרישו מכהן קטן שאוכל תרומה טמאה והא בזה ליכא רק איסור עשה לבד ונדחק לתרץ שם. ולע"ד נ"ל ליישב דהא ברייתא ד' קי"ד אין חוששין שיאכילנו ת"ט כו' ודאי כולל גם בכורים טמאים אין חוששין שיאכילנו ונקט תרומה לרבותא אע"ג דשכיחי טפי הרבה יותר מבכורים מ"מ אין חוששין. וגם רחמנא קרינהו לביכורים תרומה דאמר מר ותרומת ידיך אלו בכורים בחולין ק"כ ויבמות ד' ע"ג גם ברייתא כולל בכורים בשם תרומה. ומפורש ביבמות ע"ג ריש ע"ב דבכורים האוכלן בטומאת עצמם לוקה ונפ"ל התם מקרא מה שאין כן בתרומה א"כ פריך הש"ס שפיר ד' קי"ד למ"ד מצווין להפרישו א"כ נהי דלתרומה טמאה לא חייש שיאכילנו משום דהוא אסור עשה ניחוש שמא יאכילנו בכורים טמאים ואמאי מצא פירות בידו אין זקוק לו שמא בכורים טמאים הם והוא באיסור לאו ולוקה עליו וכי משני הש"ס בתרומה דרבנן צ"ל נמי בבכורים דרבנן ומשכחת לה כמ"ש רפ"ב מהל' בכורים א"נ בתערובת חולין באופן שאין בטלים מדרבנן עיי' ר"מ פ"ד דין ט"ו שם ותוס' בב"מ נ"ג ע"א ועוד גווני טובא כנ"ל. ועוד נ"ל עפ"י דבס' אהל דוד כרך קטן דף י"ז העיר הגאון דלר' יהודה ס"פ כל שעה פסחים מ"ב כ"מ שנאמר בפ' לאמור לאו אמור גם בתרומה טמאה איכא לאו לדידיה להירושלמי והובא ברמב"ם פ"ז דתרומות דין ג' דיליף לה מקרא ואחר יאכל מן הקדשים [ויקרא כ"ב בפ' אמור] וניחא ליה לש"ס יבמות קי"ד לאוקמי ברייתא גם לר"י וכן תירץ הגאון שם קושית תה"ד הנ"ל וקשה לי א"כ ביבמות ע"ג מאי דחי לפשיטות דר"ש תנא ושייר דקשייר נמי בסיפא מעשר ובכורים אוכלן בטומאת עצמם לוקה משא"כ בתרומה כו' ודלמא ס"ל כהר"י בהא וגם בתרומה לוקה להכי לא תני ליה וי"ל א"כ הל"ל בהדיא פלוגתא דר"י ס"ל לוקה ועוד י"ל ובסוגיא דהואיל פסחים מ"ו הארכתי. נאום הק' יהודאסאד **((הג"ה מבן המחבר) לסברת הגמיי' שהביא מרן אבי זצ"ל נ"ל לתרץ תמיהת המפורשים ריש ביצה בש"א שאור כו' למאי נ"מ לשיטת ר"י בתו' פסחים כ"ט דליכא מלקות בב"י וח"ש נמי אסור מה"ת ונ"ל דהרמב"ם פ"א מחמץ כתב ח"ש אסור מקרא לא יאכל. ותמהו עליו ות"ל מהיכא דנפ"ל איסור ח"ש בכל האיסורין עכל חלבו ונ"ל לתרץ דחמץ ודאי אתור להאכיל לקטנים דנפ"ל במה מצינו משרצים ודם כו' או מק"ו עי' ברא"ם פ' שמיני. אמנם לפמ"ש הגמ"י פכ"ט משבת הובא במג"א ס' רס"ט ושמ"ג ותע"א דאיסור עשה ספינן ליה בידים ובתה"ד סי' קכ"ה ס"ל אליביה דאפילו בעשה דאורייתא ע"ש וא"כ איסור ח"ש דקיל טפי מאיסור עשה כמ"ש תוס' שבועות כ"ב שפיר ספינן ליה לקטן בידים לכן מייתי ליה הרמב"ם בחמץ ח"ש מקרא לא יאכל. ונהי דאינו לוקה על ח"ש. לאו מיהא איכא כמו לאו שא"ב מלקות וכ"כ בבאר יעקב ע"ש סמ"ג סי' ק"י ע"ש ואסור להאכילו לקטן וזהו באכילה גלי קרא אבל לענין ביעור אף דח"ש אסור מה"ת בב"י אבל מותר ליתן ח"ש לקטן במתנה גמורה וזוכה בו ע"י דעת אחרת מקנה ודו"ק. ואאמ"ו הגאון זצ"ל כתב בחי' זה ארבעים שנה לתרץ כך דנ"מ טובא בתערובות חמון ב שא"מ דכזית בכדי אכיל' פרס לוקה על אכילתו וחייב נמי לבער מה"ת דעובר בב"י. משא"כ אי שיעורו כותבת בעי כותבת בכדי א"פ אבל כזית בכדי א"פ אינו אסור מה"ת בב"י דח"ש ע"י תערובות אינו אסור מן התור' כמ"ש מהרש"א ר"פ אלו עוברין והר"ש פ"ב מטבול יום ע"ש ועי' מג"א רסי' תמ"ב ב' הדיעות כו' וא"ש לכ"ע ודו"ק ונכון:)** תשובה פו ובריתי אתו החיים והשלום לאהובי ידי"נ ורב חביבי הרב המאוה"ג חרוץ עצום ובקי נפלא צדיק ונשגב שמו מו' אורי מיללער ני' מורה ודאין בק"ק ש"ב: גי"ה השגתי על נכון. וע"ד אשר העלה לתמוה על הצ"ע שהניח בס' שעה"מ הל' שביתות עשר לשיטת חי' רשב"א ביבמות קי"ד כיון דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ה"נ איסורא דרבנן גם ספי ליה בידים שרי. א"כ ר"פ מפנין דמסיק אבל לא את הטבל אפילו טבול רק מדרבנן ואמאי לא הא חזי ליה שפיר להאכילו לקטן בידים. ותמה מעלתו הרי טבל אסובה"נ של כילוי. א"כ להאכילו לקטן לא עדיף מאכילת בהמתו ואסור משום איסור הנאה של כלוי שבעלים. **( נהנים מזה שמזונתן עליו ומשתרשי ליה והונח לו קצת דשעה"מ יפה תמה על הרשב"א לטעמיה בחידו' שבת דף כ"ו שהעלה דדוקא טבל טמא הוא אסיבה"נ של כלוי ולא טבל טהור. אבל על הרשב"א גופיה תמה מעלתו והרי מבואר בב"מ בש"ס דגם טבל טהור אסור להאכיל לבהמתו בחולין דף ז' ובפסחים דף ט' ובכ"מ וצ"ע אתד"ק: הנה יפה כיון מעלתו בסברתו דלהאכיל לקטן הו"ל כאכילת בהמה הנאה של כלוי בטבל וכבר העיר ע"ז בשו"ת חסד לאברהם חא"ח סי' כ"ט הנדפס מחדש ע"ש. ולע"ד נ"ל כיון דאיסוה"נ של כלוי בטבל ילפינן לי' מתרומה טהורה שאין בה אלא משעת הרמה והיינו בטבל טבול לתרומה גדולה ותרומת מעשר אבל הטבול רק למעשר עני בלבד שאינו במיתה כמ"ש הרמב"ם בפ"י ממאס"ו ה' כ"ף מותר בהנאה של כלוי כנ"ל שוב אחרי החיפוש יפה מצאתי שכוונתי בזה וקדמני הגאון בס' צל"ח במס' ברכות דף מ"ה ע"א עש"ה והנאני א"כ הדק"ל קושיא שעה"מ הא מתני' פסיק ותני אבל לא את הטבל אפילו רק טבל למעשר עני לבד נמי וקשה אמאי לא הא מותר להאכילו גם לבהמתו גם לקטן בידים איברא התוס' ביבמות דף פ"ו ע"א מס מסופקים בזה בטבול למעשר עני אי חייב מיתה וציין עליהם המשנה למלך ס"פ יו"ד הנ"ל ודלא כהרמב"ם וראב"ד וצ"ע בזה על הצל"ח הנ"ל דקאי התם לתרץ על התו' לטעמם דס"ל אסיה"נ של כלוי מדאורייתא א"כ ליתא לתירוצי אליבי' דתוס' לטעמם וצ"ע [ולע"ד י"ל תוס' ברכות מ"ז שם קאי בשיטת הרשב"א שבת כ"ו דטבל טהור מותר בהנאת כלוי לכן הוצרכו לטעמם אחר ולכן תוס' לטעמם באמת בערובין דף י"ז מפרשים ה"ט משום דטבל אסיבה"נ כו' ולק"מ] ואני בעניי עוד בימי חורפי תמהתי גם על הרמב"ם וראב"ד הנ"ל. גם על תוס' פ"ו הנ"ל ועל המ"ל הנ"ל איך אשתמיט מכולם הירושלמי הובא בר"ש במשנה ג' פ"ד דדמאי רבי בא בר הונא בשם רב האוכל פירותיו טבולים למעשר עני חייב במיתה כו' וכן הוא בירושלמי ספ"ב דקידושין בסוף הלכה ח' בהדיא טבל למעשר עני חייב מיתה כו' ועי' במדרש איכה רבתא בפסוק גלתה יהודה מעוני כו' א"ר הכי. ועי' פירושו במתנת כהונה שם וצע"ג ועוד לא מצאתי מי שהרגיש בזה על הראשונים א"כ לפ"ז ליתא לתירוצי הנ"ל להצדיק השעה"מ שוב ראיתי בירושלמי ספ"ב דקידושין הנ"ל הכי איתא רבנן דס"ל פטר חמור אסובה"נ מחיים מייתי הא דרב רבי בא בר הונא בשם רב הנ"ל כדי לדחות מעליהם קושית ר"ש בר פלוגתייהו א"כ משמע דר"ש ס"ל באמת טבל למעשר עני פטור וכהרמב"ם אלא דמ"מ תמוה דרמב"ם הא פסק כרבנן התם הוא ר"י ודלא כר"ש ועיין תשובת נודע ביהודה קמ"א חיו"ד סי' פ"ד ותשו' מאהבה יו"ד של"א וצ"ע שוב מצאתי בתנחומא ס"פ ראה פליגי אמוראי בדין טבל למעשר עני אי ח"מ או לאו עש"ה. ומ"מ נ"ל לתרץ אי הנאה של כלוי רק מדרבנן אסור בטבל וכדס"ל להרמב"ם והר"ש בסוף תרומות ובמ"ל בפי"א מתרומות היינו בטבל דאורייתא דוקא אבל בדרבנן לא תקנו ואף דקיי"ל כל דתיקון רבנן כעין דאוריי'