יהודה יעלה אורח חיים סט

**(משום זמ"ג ג קמ"ל דאו' הוא ונ"ל כיון דק"ש למ"ד דרבנן אסמכינהו אקרא בשכבך ובקומך הו"ל כדאו' וכמ"ש תוס' שבת דף ל"ד ע"א כה"ג אלא דרש"י פליג שם בזה:)** **(לי נ"ל לתרץ דהמג"א בסי' שמ"ג חקר אי מצות חינוך רק על האב או גם על האם הוא ומרן אבי הגאון זצ"ל כתב בחי' וגם בשם רבו הגאון מוה' פלק ראי' מלשון רש"י ריש חגיגה במשנה וז"ל איזהו קטן כו' אבל מכאן ואילך אעפ"י שאינו חייב מה"ת הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות וכן מצא ראיה זו בס' יד דוד בשם בעל חקרי לב והק' א"כ הכא למה שבק רש"י לפרש נמי כן ועל אמו כו' וכ"ל דמ"ע שהז"ג דאמו פטורה לא מחייבה נמי לחנך בנה רק במצות שהיא עצמה חייבת בהם ולכן אמו פשיטא פטורה לחנך בק"ש אבל הרי התם נמי נשים פטורות מראיה ומ"מ פירש רש"י הטילו חכמים כו' ועל אמו לחנכו לקטן מכאן ואילך במצות ראיה וקשה וצ"ל דהתם בחיובא קאי רש"י הטילו חכמים חינוך פירש"י על אביו ואמו אבל הכא בפטורא קאי רש"י לא הטילו על אביו לחנכו לרבותא וק"ו על אמו שהיא עצמה פטורה לכן שבקה רש"י הכא. אמנם כן אדרבה י"ל לאידך גיסא לפמ"ש רש"י בטעמא דפטור חינוך בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש והיינו אצל אביו שקורא ק"ש בזמנה ובביה"כ אבל אצל אמו שהיא פטורה מק"ש ע"כ מצוי הקטן אצל אמו תמיד בביתה וכיון דמצות חינוך גם על האם ובמצות שהיא עצמה פטורה נמי כנ"ל וא"כ בדוקא פרש"י הכא לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש אבל על אמו הטילו לחנכו גם בק"ש ומ"מ פירש רש"י שפיר פטורים כו' ר"ל גם אביו פטור ממצות חינוך דאלו הקטנים עצמן פשיטא ומכל המצות נמי פטורים וא"כ שם בסוכה ה"ט שהקדימו לק"ש ביודע לדבר על אביו דוקא לפי שיפטר מלחנכו כשיגיע לחינוך אבל בהגיע לחינוך אמו מחנכתו לק"ש כולו לכן לא צריכה איהי ללמדו ק"ש מקודם ביודע לדבר כנ"ל ולק"מ על רש"י: תשובה פג לידידי וי"ע הרב הגאון החריף ובקי משנתו נקי צדיק תמים כש"ת מוה' מ"מ נ"י במדינות וואלחייא: גי"ה השגתי ושמחתי בו וע"ד חקירתו בענין דורנות גם אני נסתפקתי מאז בענין דורנות ומתנות שנוהגים בק"ק ליתן להרב בשבת כלי כסף וזהב לכבוד הדרשה ויש בזה משום איסור מו"מ כאשר תמה בזה המג"א סי' ש"ו סקט"ו והניח בצ"ע ולע"ד נ"ל דהמקבל מתנה יכוין שלא לקנותו בשבת עד מ"ש אע"ג דחצירו קונה לו שלא מדעתו וכ"ש ידו היינו בא"י אם הוא בחצירו אבל יודע ואין מכוין לקנות לא קני' כמ"ש המ"ל פ"ב מזכי' ופי"ז מגזילה ואפילו למהרי"ט שמביא המ"ל שם דס"ל ידו עדיפא וקנה מ"מ היינו אף שלא כיון לקנות אבל כוונה הפכיית מכוין ע"מ שלא לקנות ודאי מודה מהרי"ט שאין קונה הדבר בע"כ וכדקיי"ל בח"מ ססי' כ"ה תלוה וזבין אגב דמ' גמר להקנות אמרי' אבל לקנות ל"א דוגמא לדבר בכוונת מצוה אף למ"ד מצות אצ"כ אבל בכוונה הפכיית לכ"ע לא יצא עיין תוס' ברכות י"ב והר"י שם ועיין תשובת ח"צ סי' א' ואם עושה כן ממילא גם הנותן לא עביד איסורא כיון דלא אהני מעשיו דכי יהיב אינה מתנה אדעת' דמקבלין לה מיניה וכי לא מקבלין מיניה הדרא למריה כמ"ש בכריתות דף כ"ד ע"ב והכי קי"ל בח"מ סי' רמ"ה ס"י ואת"ל נמי דהפקר הוא מ"מ לא עביד הנותן איסור דלתפקיר שרי בשבת כמו שהוכיח המג"א ססי' י"ג משבת קל"א הואיל בידו להפקירן **((הג"ה מבן המחבר) עיין פ"ח א"ח סי' תל"ד כ' דאסור להפקיר בשבת ויו"ט ועיין בשעה"מ פ"ח מלולב ותשובת שמן רוקח חא"ח סי' ט"ז מביאים ראי' היפך דבריו:)** וטעמא נ"ל משום דסילוק רשות שרי בשבת כמ"ש בעירובין ע"ב ומה"ט דעת המקנה בהלכות קדושין סי' מ"ה דאין איסור על הנותן מתנה רק על המקבל ע"ש (ולפ"ז למ"ד ס"פ א"ב המודר דהפקר לא נפיק מרשות בעלים עד דאתי ליד זוכה א"כ אסור לזכות בשבת אף מן ההפקר אף דלכאורה לא דמי למו"מ מיד עמיתך מקרי דוקא ממצוא חפציך אבל למ"ד הנ"ל הו"ל מיד עמיתך ואף דשרי להפקיר ה"ט דנותן ג"כ שרי ליתן מתנה אבל לזכות אסור בהפקר נמי להאי מ"ד ולאידך מ"ד ודאי שרי כנ"ל וצ"ע) וא"כ יכול לקבל מתנה בשבת באופן זה שלא יקנה אותו בשבת אלא יכוין שיהא מונח אצלו בפקדון החפץ עד מוצאי שבת ואז יכוין לקנותו ולא נעשה שום איסור ובזה מתורץ קו' המקנה בהלכות קדושין סי' כ"ה על מהרי"ק מובא ברמ"א שם דאם כוונתו היה לקידושין היה עושה איסור כגון ששלח בשבת ל"ח לסבלונות והקשה הפלאה הרי אף לשם סבלונות איכא איסור והניח בצ"ע ולק"מ דלסבלונות ליכא ודאי איסור דהרי אפשר שנתכוין שלא לקנות בשבת עד מוצאי שבת אבל לשם קדושין אי אפשר בלתי איסור דאם השליח אומר לה בשעה שנתן בידה הכסף או המגדנות ה"א מקודשת בזה לפלוני והיא מקבלת ממנו בשבת ע"כ מקודשת מיד ואם מכוונת שלא לקדש א"ע עד מ"ש אינה מקודשת כלל דבעי' אמיר' בשעת תינה וצ"ע. אמנם כן א"א לו למקבל מתנה לברך שהחיינו או ברכת טוב ומטיב שמחויב לברך כמ"ש בא"ח סי' רכ"ג ס"ה וברכה זו בשעת הקנין בעי' ואם מכוין שלא לקנות המתנה בשבת גם הברכה לא יברך עד מ"ש ואפשר לומר ברכת הטוב יכול לברך אף בכה"ג שהמקבל מכוין שלא לקנותו בשבת דכיון דהטבה הוא להנותן והטבה זו נעשה לו בשבת ע"י שמסלק החפץ מרשותו בשביל המקבל אף דהדרי' למרי' כנ"ל מ"מ הנותן רוצה שישאר גם למ"ש ביד המקבל וצ"ע ובכה"ג מתנות להרב נ"ל בלא"ה ליכא שום איסור על הנותן דסתמא יחד לו כלי לשמו מע"ש מבע"י והוא כמו אמר ליתן מתנה לעני שהוא נדר כמ"ש בירושלמי רב אמר לשמעי' כו' וע"כ חייב ליתנו לו ונדרו הוא שמשלם בשבת [אלא דזה תלי' אם י"ל להרב מאתיים זוז ונושא ונותן בהם אין לו דין עני בזה וה"ל כאומר מתנה ליתן לעשיר דאינו נדר עיין בטוש"ע ח"מ סימן קכ"ה סעיף: שוב אחר כמה שנים מצאתי תקנה הנ"ל בספר המקנה בק"א הל' קידושין סי' ס"ד. שוב ראיתי בספר בית מאיר סי' מ"ה באה"ע הרגיש בקו' המקנה הנ"ל ודחה דברי המג"א בסי' ש"ו ומחלק שם במתנת קרקע דצריך קנין וכיו"ב אסור ע"ש. ונ"ל ראיה מפירוש רש"י שבת דף קל"א הנ"ל דפי' בתי' הגמ' אבית לפוטרו ממזוזה ותמו' דשבק למינקט נמי ציצית ועיין רשב"א שם ונ"ל דמג"א סס' י"ג הנ"ל הוכיח דאסור מתנה בשבת מדנקט ש"ס בידו להפקירן ע"ש ואם כן רש"י ס"ל מטלטלין שרי גם במתנה וע"כ משום קרקע הוא דנקט הגמרא בידו להפקירן כנ"ל ובחי' סוגי' הארכתי בזה ועיין לשון רש"י ותוס' ביצה ל"ח ע"ב ד"ה וחדי כו' או שנתן במתנה וכו' ופירש המשנה לרמב"ם סוכה דף מ"א ע"ב דלא כמג"א. נאם הק' יהודאסאד תשובה פד ששון ושמחה יקר וגדולה לראש אהובי בני ה"ה הרב המאוה"ג חריף ובקי מופלג כו' כבוד שמו מוה' אהרן שמואל נ"י אבד"ק קאטה. שמחתני אהובי בני בבשרך לי טוב ב"ה וע"ד שאלתך להיות אין בקהלתך עירוב אי מותר לך ליתן בשבת סידור התפלה והחומש לקטן להוליכם לביהכ"נ דספי לי' לקטן בידים אסור להרמב"ם וגם לדעת הרשב"א דמותר י"ל דמודה כה"ג דאסור מתלת טעמא חדא כיון דלא לצורך הקטן הוא אלא לצורך הגדול בה"ג אסור לספות לקטן ב' ועוד משום לתא דאיסור הוצאה מרה"י לרה"ר והכנסה מרה"ר לרה"י ומעביר ד"א ברה"ר עיקרו דאורייתא הוא ה"ל כדאורייתא ג' ועוד כיון דאפשר לעשות בהיתר מע"ש כה"ג ל"א ספי לי' לקטן כסברת שעה"מ בהל' שביתות עשר כו' את"ד בקצרה הנה ביבמות ריש הסוגיא דף קי"ג ע"ב ר' יצחק בר בוסני אירכס לי' מפתח דבי מדרשא כו' דבר טלי כו' והתם לצורך הגדול הוי האי עובדא ויליף הרשב"א שם בחידושיו בהדרגה דאי בדאוריי' אין ב"ד מצווין להפרישו בדרבנן ספי ליה בידים נמי מותר דומיא דהתם שאינו רק לצורך הגדול לבד נמי היינו אי לאו דברה"ר אירכס לי' הוי עובדא אלא בכרמלית לא היה צ"ל לתינוק' דליטיילי התם דאי משכחי להו כו' אלא בהדי' הוי אמר להו דלייתו לי' מפתח והרי רוב הפוסקים ס"ל בזה"ז ליכא רה"ר גמורה ועכ"פ בעירך שם דין כרמלית הוא וכרמלית לא מקרי עיקרו דאורייתא וגם השעה"מ הרי בהדיא הוא בעצמו דחה חילוקו הנ"ל מדברי הרשב"א עצמו ביבמות קי"ד שכ' בהדיא דגם בטבל דרבנן מאכילין אותו בידים אע"ג דאיתא בתקנתא עש"ה. ונפשטה ספיקך להתירא איברא ממ"ש בחידו' הרשב"א שם בתחילה הסוגיא לתמוה על הברייתא לא יאמר אדם לתינוק הביא לי חותם כו' פתח בהביא לי וסיים בזורק ומתרץ לרבותא נקט דבהביא לי מפתח אינו ודאי עובר איסור דאוריי' מיד דשמא יביא פחות פחות מד' אמות או לבן עזאי מהלך כעומד דמי ואפ"ה אסור לומר לו הביא לי וסיפא נקט רבותא אפילו תולש וזורק דהוא עובר בודאי איסור דאוריית' מ"מ ניחוש ע"ש ולפ"ז כי דחי הש"ס הסייעת' די"ל ב"ד מצווים להפרישו והתם תולש וזורק דמניחו היינו בכרמלית דרבנן קשה קושית הרשב"א לפלוג ולתני בדידי' וצ"ל נמי כתירוצו הנ"ל רישא דומיא דסיפא בכרמלית דרבנן ואפילו הביא לי שאינו בודאי שיעבור איסור דרבנן נקטי' לרבות' דמ"מ לא יאמר לו לעשות א"כ מזה מוכח דשלא לצורך הקטן גם להרשב"א אסור לספות לו בידים אבל היינו למ"ד בדאורי' ב"ד מצווין להפרישו. אבל אנן הא קיי"ל כמ"ד אין הב"ד מצווין להפרישו ולדידיה ס"ל הרשב"א דבדרבנן שרי לגמרי והכי מוכח סוגי' דשבת דף קל"ט כשותא בכרמא דפריך על רב משרשיא וליתוב ליה לתינוק ישראל ומשני אתי למסרך והיינו משום די"ל עביד הכי בכל שתא ושתא דה"ל כקביעת השנים וכמ"ש הר"ן שם אבל אי לאו ה"ט הוי שרי ליתן לו אפי' שאינו לצורך הקטן וא"כ לדעת הרשב"א מותר גם בנ"ד. ומה שכתבת עוד לחלק ספי לי' בידים דשרי לרשב"א דוקא באיסור התלוי רק בזמן יומא קגרים אבל האיסור שהוא מצד עצמו מודה הרשב"א דאסור ליתן לו