יהודה יעלה אורח חיים סח

משמעות זה למען ינוח מלאכה של צער דוקא כדרש המכילת' ע"כ לא קאי על עבד ואמה שהרי הם מצווים לעצמם על שבת שחייבים בכל המצות כנשים וכמ"ש הרמב"ן בפ' זה עבדך ואמתך בפ' יתרו וע"כ גם על מלאכה שאינה של צער מוזהרים דהא למען ינוח כו' כמ"וך כתיב אלא לשון זה נייחא למען ינוח על שורך וחמורך וכל בהמתך קאי ע"ד אם אינו ענין כו'. איברא כוונת המכילתא אינו על מקרא זה דפ' ואתחנן בדברות אחרונות אלא אקרא בפ' משפטים למען ינוח שורך וחמורך כו' כדמייתי לי התוס' בשבת קכ"ב והר"ן שם (ובמח"כ הגאון בעל פמ"ג הנ"ל העלים עין גם מפסוק זה דמהא נפ"ל המ"ע דשביתת בהמתו) מ"מ לשיטת רש"י וכן בע"ז דף מ"ו דאיכא לאו ג"כ בשביתת בהמתו נמי דווקא במלאכה של צמר דהתם נמי כתיב למען ינוח כו' דקאי ע"כ אלאו דבהמה כנ"ל ולהכי מייתי רש"י ור"ן התם מקרא זה דדברות אחרונות אזהרת לאו (דברים ה) ל"ת כל מלאכה כו' וכל בהמתך ולא מייתי טפי מקרא דדברות ראשונות ל"ת כל מלאכה כו' ובהמתך כו' בפ' יתרו ותמוה טובא וצ"ע. אמנם לדברינו ניחא דהתם לא כתיב למען ינוח ע"כ לא אתי לשביתת בהמה אלא אלאו דמחמר וכדמייתי בשבת קנ"ג האי קרא ל"ת כל מלאכה אתה ובהמתך (שמות כ) על מחמר אבל קרא דדברות אחרונים למען ינוח כתיב בי' ע"כ אאזהרת לאו דשביתת בהמה קאי וכמו דגלי קרא הכי בעשה דשביתת בהמה ס"פ משפטים למען ינוח שורך וחמורך ודוק: ומה שחידש פרו"מ נ"י על קו' תוס' רבא אדרבא דגם עשה דשבת אינו אלא על מלאכה של צער דוקא ונסתייע מחידו' רשב"א יבמות ו' דבמחמר ליכא עשה ועדיין ק' להס"ד התם שחוט ובשל לי כו' דין הניין ליה וה"ל לסייע עוד מן המקרא גופי' עשה דשבת הוא וביום השביעי תשבות בס"פ משפטים וכתיב בתרי' למען ינוח שורך וחמורך בחד קרא והכי קי"ל בש"ע ס' ש"א ס"א ובמג"א סק"ד לענין שביתת הרגלים במתענג מותר ע"ש ועי' ט"ז או"ח סס' קכ"ח **( אלא די"ל הא תלי' בפלוגת' אי מקרא נדרש לפניו ולאחריו בר"ה ד"ט ע"ב או נדרש לאחריו ולא לפניו. ומ"מ דברי מעלתו חריפים ומתוקים. והנני חותם בברכה יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ארוכים ומתוקנים כנפשו ונפש י"נ ואוה"נ הדש"ת. הק' יהודא אסאד **((הג"ה מבן המחבר) עיין תשובת מהר"ם א"ש ח"א סי' קמ"א.)** עיין נוב"י חא"ח סי' ל"ג מה"ת וברכ"י סי' ש"ו תמהו על הרמ"א ממשנה מפורש פ' הבונה כו' וגמ' בגיטין ח' ע"ש. ולמ"ד נ"ל ראיה מגמ' דגיטין שם דאמר' אע"ג דאמירה לנכרי שבות מ' יישוב א"י ל"ג כו' ואי אמרי' דבכתב אין אסור רק מגרבנן. לפ"ז הוה אמירה לנכרי שבות דשבות והו"ל לגמרא לומר מ' יישוב א"י התירו שבות דשבות א"ו דלכתוב בעצמו מדאו' אסור: תשובה פב שלום רב לכבוד ידי"נ אהובי הרב הגדול המפורסם החו"ב מופלג הצדיק כש"ת מוה' משה נתן ני' במדינת גאליציען. גי"ה קבלתי כו' והנני להשיבו מ"ד כמבוקשו כו' לעשות רצון צדיק כמי"ב כו'. וה שעמד ע"ד רש"י בברכות דף כ' מתניתין קטנים פרש"י אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש. ומן התפילין משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן עכ"ל ותוס' בד"ה וקטנים תמהו עליו וז"ל ולא נהירא דהא בפ' לולב הגזול אמרינן קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין וכו' ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מסתמא מדאשכחן התם קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש: ונ"ל דרש"י בלשונו הזהב נשמר מכל אלה במ"ש דסתם קטן אינו יודע וכו' והל"ל רק משום דקטן א"י לשמור וכו' אבל באמת יש קטן מהגיע לפלגות חקרי לב יודע לשמור גופו וכו' ובקטן כזה דוקא קאי התם קטן היודע לשמור וכו' ולא קאמר קטן שהגיע לחינוך משום דאפילו שהגיע לחינוך מצות מ"מ תפילין צריכין גוף נקי בעינן דוקא קטן היודע לשמור תפילן אביו חייב לקנות לו תפילין אבל הכא פירש"י התם קטן אפילו שהגיע לחינוך מצות אינו יודע לשמור גופו וכו' אביו פטור מלחנכו בתפילין כנ"ל: ובמ"ש לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש וכו' הא שפת יתר דהל"ל כך אפילו שהגיע לחינוך לפי שאינו מצוי תמיד אצל אביו כשמגיע זמן ק"ש. לכן נ"ל אדרבה מהתם הוכיח רש"י שיטתו דיש לדקדק הא דלא קאמר הש"ס אביו ח"ייב ללמדו תורה וכו' וע"כ ה"ט משום קטן היודע לדבר עדיין לא הגיע לחינוך וליכא ח חיובא על אביו בזה רק עצה טובה הוא שיהיה פתח דבריו יאירו בדברי קדושה וא"ש מה"ט שהקדים תורה לק"ש ואיפכא הל"ל מלמדו פ' ראשון של ק"ש ות"ת אבל הא אם הגיע לחינוך ודאי החיוב על אביו לחנכו בשעת ק"ש דוקא אבל כיון שהתחיל לדבר רק עצה טובה הוא אביו מלמדו וכו' ולא חיובא רמי עלי' לכן הקדים תורה לק"ש ור"ל כמו אביו מלמדו תורה שזמנו תמיד כך ראוי ללמדו פסוק ראשון של ק"ש גם בלא עידן ק"ש וא"כ התם דוקא ביודע לדבר אביו מלמדו עצה טובה ואם איתא אמאי לא תני נמי התם עוד אם הגיע לחינוך אביו חייב ללמדו ק"ש כול"ו אלא ע"כ שלא הטילו אז על אביו לחנכו בק"ש ומטעמא שפירש רש"י שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש ור"ל דמצות חינוך ע"כ צריך להיות בזמן המצוה עצמה וזה אי אפשר בק"ש וא"כ אדרבה אפילו את"ל הא דאביו מלמדו תורה וק"ש חייב קאמר כמו אינך דהתם טפי מוכח כרש"י דהא גופא טעמא בעי מ"ש מצוה זו דק"ש שהטילו עליו ללמדו מיד שיודע לדבר ולא הגיע לחינוך טפי מכל המצות וע"כ ה"ט לפי שבהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש משום שאי אפשר לחנכו בזמן הק"ש עצמה כפירוש רש"י ועכ"פ מיהת צריך לחנכו במצוה זו נמי לכן הקדימוה משיודע לדבר ורק בפ' ראשון לבד אבל הכא שפיר הכא בק"ש כולו מיירי מתני' פי' רש"י שפיר דפטור קטנים לגמרי משמע כנ"ל ונכון הוא: וע"ד מ"ש על פירוש רש"י שם קידוש היום מ"ע שהז"ג הוא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין ותמי' מאי בעי' רש"י בזה ומ"ש דמפרש כן הכא בקושית הגמ' ולא מעיקרא גבי נשים חייבות בק"ה ד"ת כו': נלע"ד לתרץ לפמ"ש המג"א סי' רע"א דמדאורייתא בקידוש שאומר בתפלה סגי וכיון דתנן נשים חייבות בתפלה אע"ג דכזמן גרמא דמי משום דרחמי הוא א"כ מאי פריך הש"ס הכא על ראב"א אמאי חייבות בקדוש היום מ"ע שהז"ג הוא דלמא בקדוש היום בתפלה קאמר וצ"ל כיון דתפלה גופי' דרבנן הוא ואיהו ד"ת קאמר ע"כ בקדוש היום מלבד התפלה קאמר דחייבות ד"ת ופריך שפיר וע"כ בקדוש היום על היין זכרהו קאמר שהוא דאו' לרש"י בנזיר דף ד' ובזה י"ל רש"י ותוס' אזלי לטעמייהו רש"י לטעמיה הכא דפי' לעיל בסמוך בתפלה דרבנן לא שייך כלל פטור דמ"ע שהז"ג ע"כ הוכיח שיטתו מהכא דזכרהו על היין דאו' הוא דאל"כ מאי פריך הכא על ראב"א בין אקדיש בתפלה בין על היין הא שפיר חייבות אבל תוס' לטעמם הכא בד"ה בתפלה וכו' דפליגי וס"ל גם בדרבנן פטורי' ממ"ע שהז"ג ס"ל שפיר בנזיר שם ובפסחים דף ק"ו ע"א דעל היין דרבנן קושי' ומ"מ פריך הכא שפיר אמאי חייבות מ"ע שהז"ג הוא אפילו אי קאי קושי' אקדוש על הכוס כנ"ל. ולכאורה קשה אמאי לא חשיב ליה במשנתינו גם הא דנשים חייבות בקדוש היום ולאביי דס"ל מדרבנן י"ל מתני' מצות שחייבות מדאו' קחשיב ותפלה נמי דאו' הוא להרמב"ם אבל לרבא דחייבות מדאו' קשה וי"ל כיון דקידוש היום בתפלה יצא י"ח דאורייתא והרי תני מתני' חייבות בתפלה ותו קידוש על היין רק דרבנן הוא ולא קתני לה ומינה דק"ש דתני לה פטורות משום מ"ע שהי"ג ע"כ ק"ש דאו' ס"ל למתני' ומכ"ש לדעת רש"י דס"ל בדרבנן לא שייך לפוטרו משום מ"ע שהז"ג ע"כ ק"ש דאו' ס"ל למתני' **((הג"ה מבן המחבר) קשה לי לשיטת רש"י בזה מ"פ ש"ס ק"ש פשיטא מ"ע שהז"ג הוא כו' דלמא ה"א ק"ש דרבנן ול"ש לפוטרם)**: ודע דק"ל לסוגי' דהכא מהיקשא זכור ושמור כל שישנו בשמירה וכו' ה"נ הל"ל ביו"ט שבתון מקרא קדש כל מלאכת עבודה ל"ת בחד קרא אתקשי בע"כ היקשן הכ' ונשים דאיתנהו בכל מלאכת עבודה ל"ת איתנהי נמי בעשה דשבתון ותוס' בקדושין דף ל"ה ע"א בד"ה מעקה בשם הר"י מירושלים כתבו דנשים פטורות מעשה דיו"ט וגם תוס' דפליגי עלי' התם היינו משום דהלאו שיש עמו עשה גם הלאו אלים וקשה ת"ל דגם נשים חייבות במ"ט דיו"ט מהיקשא כנ"ל ויותר ק"ל על הרמב"ם פי"ב מעכו"ם דין ב' שכ' וז"ל כל מ"מ שהיא מזמן לזיין ואינה הדירה נשים פטורות חוץ מקדוש היום ואכילת מצה וכו' נחית למניינא ושבק למ"ע דיו"ט עש"ה ע"כ ס"ל דנשים פטורות מעשה דשביתת יו"ט והה"ד נמי לעשה דשבת וביום השביעי תשבות אלא דלזה י"ל שהוא בכלל היקש דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ומ"מ המ"ע דתשבות הוא מ"ע מלבד מ"ע דקדוש היום זכור וה"ל לרמב"ם לחשבו וע"כ ס"ל פטור וקשה כנ"ל האיכא היקשא וצ"ע: וראיתי להלח"מ פי"ב מעכו"ם שם הכריע כגירסת ספרים שלפנינו חוץ מקדוש היום דל"ל חוץ מקדוש שבת ויו"ט דהא קדוש יו"ט לאו דאו' ול"ל דביו"ט לא אקדושה קאי אלא אמלאכה הא לא תעשה הוא ונשים חייבות ואע"ג דאית בה נמי עשה מ"מ למה לו לכתוב חוץ מיו"ט כיון דמטעמא דלא תעשה הם חייבות בהם וכו' עש"ה ולפמ"ש לק"מ אם קאי יו"ט על איסור מלאכה לאותו גירסא הא ודאי נ"מ טובא לענין דחי' עשה לל"ת ועשה כמו שריפת קדשים ביו"ט ע"י נשים וכי"ב מילה שלב"ז וכמ"ש תוס' קדושין ל"ה הנ"ל וכן לענין כסוי הדם ע"י נשים נמי אין דוחה כיון דגם נשים מצוות על עשה דשבתון וטעמא דרמב"ם לגירסא זו נ"ל מהיקשא כנ"ל ותנוח דעתו והנני חותם בברכה כא"נ וידי"נ הד"ש: הק' יהודא אסאד