יהודה יעלה אורח חיים סז

לא תקנו חכמים ולא קנה הישראל החלב ואת"ל נמי דשל ישראל הוא שקנאו מ"מ בדיניהם או גם בדינינו עפ"י קנין סטומתא ושם ישראל עליו. עכ"פ מעשה החליבה עושה הנכרי בשבת אדעתא דנפשיה לא בשביל הישראל כלל. ומה שישראל עומד ע"ג הוא רק לשמור את קניינו כדי שלא תיאסר עליו החלב מגזירת חכמים באין ישראל רואה החליבה וכה"ג להיות יושב ומשמר מותר בשבת כברייתא בב"מ דף נ"ח ובש"ע סי' ש"ו ס"ד וכ"כ הט"ז ססי' רמ"ד סק"ז ובפמ"ג שם דמשמר לאו כעושה מעשה דמי באופן דלית בזה משום איסור שבת כנ"ל: אבל מצד שהנכרי מביא החלב מכפר לעיר בלא חותם ובלא שומר ישראל ודאי א"א להתירה לאכילה גם ע"י שיאמר הישראל להנכרי עוד קודם השבת שיחתום הנכרי ביום ש"ק את הכלי עם החלב כהמצאת תשובה נוב"י תניינא חא"ח סי' ל"ג שציין גם פרו"מ עליו. וגם הוא העלה להחמיר עפ"י המג"א סי' ש"ז סק"ז. איברא י"ל בנ"ד דהוא צורכי רבים בני העיר הצריכים לחלב מיד במש"ק ודינו כמו לצורך מצוה וכל הנוגע לרבים הוי עסקי רבים כמ"ש המג"א ש"ז אות כ"ג: וכבר כתב הרמ"א סי' רע"ו דנהגו רבים להקל כהי"א להתיר אמירה לנכרי אפילו במלאכה גמורה במקום מצוה ואין מוחה. וכן רמז עליו הרמ"א שנית סי' ש"ז ס"ה. אבל ז"א די"א אלו העיטור ובה"ג לא התירו אלא לצורך השבת דוקא כגון למיחם חמימא לינוקא דאיירי בהו ברי"ף ורא"ש פ' ר"א דמילה וכן ברמ"א סי' רע"ו הנ"ל בסעודת מצוה. אבל בנ"ד צורכי רבים הוא במש"ק שבות רחוקה לא התירו לכ"ע וכמ"ש מג"א סי' רע"ו סק"ח ומ"ש המג"א סי' ש"ו אות כ"ג הנ"ל דעסקי רבים אף שאין לצורך שבת שרי. היינו רק בדברים דאיסורו משום ודבר דבר כו' ולא איסור אמירה לנכרי או שאר שבות כמ"ש המג"א סקי"ב שם בשם ה"ה אפילו לצורך השבת ע"ש. וה"נ ומכ"ש להי"א ברמ"א סי' רע"ו הנ"ל מיהת שלא לצורך אותו שבת לא התירו שבות רחוקה במלאכה דאורייתא אמירה לנכרי גם לצורך רבים וכנ"ל פשוט**((הג"ה מבן המחבר) עיין תשובת ח"ס חא"ח סי' פ"ד וסי' ר"א ובית מאיר אה"ע סי' ה' ע"ד תשו' פ"י ובישועות יעקב א"ח סי' רס"ב ותשו' מהריץ סי' ע':)**: אבל בנקל יכול הישראל המשתכר בחלב הנ"ל לתקן באופן זה דסתמא מביא החלב בכלי ענק גדול שקורין פיט"ל מכוסה יעשה ע"ז אומן יקבע עליו בכסוי הפתח מנעול ברזל ויכול לסגור הכלי עם החלב שבו במנעול גם בשני מקומות תחת חותם ומפתח א' יחזיק בידו ומפתח א' יניח בביתו. ואף דקיי"ל דמפתח לא חשיב חותם בסי' קי"ח ס"ד. נ"ל פשוט דשני מפתחות עולות במקום חותם א' ויכול לקבוע בכלי שני מנעולים שוב עיינתי בפ"ח סי' קי"ח השיג על הש"ע דודאי קיי"ל מפתח לחודי' מהני במקום חותם א'. ושגם המחבר מודה דשני מפתחות הוא במקום חותם א': ועוד יש להמציא היתר לעשות לו חותם חקוק בו רק אות א' לבד משמו. או איזה אות אחת שירצה דקיי"ל כרבנן במתני' ס"פ הבונה אפילו כתב אות א' נוטריקון פטור והברכי יוסף רסי' ש"מ מייתי בשם מג"א [שלא נמצא לפנינו] דכותב אות א' אסור רק מדרבנן ככל פטורי דשבת. וכן מוכח דעת הב"ש ססי' קכ"ג עש"ה. ואיהו הברכ"י פליג עפ"י רש"י בשבת ע"ד ומ"ל פח"י משבת ותשו' ח"צ סי' פ"ו הידוע נמי מספקא ליה ולדעת הרמ"א ש"י סעיף י"א כתב שלהן רק מדרבנן אסור וקי"ל אות אחת עדיף ממפתח וחשיב כחותם א' בסי' קי"ח ס"ג והה"ד וכ"ש אות אחת שחקוק בחותם דליכא לזיופא ומשום איסור שבת הו"ל תרתי דרבנן חצי שיעור מכתב שלהן ואע"ג דלרוב הפוסקים כתב שלהן נמי דאורייתא הוא התם בנדון דתשו' נוב"י סי' ל"ג הנ"ל עובדא הוי הכי חותם בהרבה אותיות כמו שחתם בכתב ידו ה"ל מלאכה דאוריי' לכן הערה לאסור אפילו במקום הפסד גדול אבל חותם באות א' בלבד וגם בכתב שלהן חצי שיעור הוא אינו ודאי איסור תורה יש להתיר האמירה לגוי קודם שבת במקום הפסד גדול להעני המתפרנס ממסחר החליבה וגם הוא צורכי רבים כנ"ל ואפשר גם נוב"י מתיר כה"ג אלא דנראה מסוף דברי נוב"י דאפילו כה"ג אין דעתו למצוא היתר ועכ"פ בנ"ד דהתם השאלה היה רק משום לתא דמלאכת כתיבה בלבד ע"י שיקבע דפוס החותם בכתבים על הנייר וסתמא באופן של"ה צריך עוד גם למלאכה אחרת לקביעת חותמו על הכתבים. אבל בנ"ד לקבוע דפוס החותם על הכלי עץ של חלב בע"כ צריך לזה גם להדליק נר ולהטיף ולהתיך השעוה תחילה ולא סגי ליה בלא"ה א"כ מלבד מלאכת הכתיבה ואת"ל דמותר עפ"י הרמ"א סי' ש"ו כתב שלהן לא אסור מה"ת או עפ"י הפוסקים דאות אחת ח"ש מותר מה"ת או עפ"י שניהם יחד וכנ"ל הרי בע"כ יעשה עוד שני מלאכות דאוריי' הבערה ובישול וגם מכבה את הנר אחר החתימה ודאי פשיטא דאין להתיר בנ"ד אלא ע"י שני מנעולים של ברזל ושני מפתחות כנ"ל זה היתר פשוט בלי פקפוק אבל כדי שלא יבואו בני העיר לוקחי החלב להקל בהמתנת בכדי שיעשו כמו שהעלה פרו"מ ני' החכם עיניו בראשו כחכמתו וצדקתו יעשה וד' עמו יתנהו למעלה לשם ולתהלה כבוד אומר כולה כנפשו ונפש אוה"נ הדש"ת. הק' יהודא אסאד תשובה פא כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ותיטב לד' תפילתו משור פר ה"ה ידי"נ וחביבי הרב פעלים מקבציאל צדקתו כהררי אל החריף ובקי צדיק ונשגב שמו מוה' משה שענפלד נ"י בע"ר נייטרא וכאל"ש: יקרתו זה שניות מדברי סופרים מעולפת ספירים קבלתי זה ימים ושמחתי בחיבת הקדש מלהבות אש התורה וה והוראה אסר תוקד בקרב איש ולב עמוק כבוד פרו"מ נ"י ישמע חכם ויוסיף לקח. מה שהעליתי בראשונה מלתא חדתא דתוספת שבת מחול על הקדש רק לאיסור מלאכה הוא ולא לקידוש היום דפה דעתיקתא הוא כמו שהעתקתי לפרו"מ נ"י בתשובה הראשונה מתשובתי זה לי כ"ה שנים שכתבתי לההמאוה"ג מו' שלמה אבד"ק מלישטאבע זצ"ל [והקושיא שאמר לו הרב הגדול הדיין ני' ממני הוא והוא עצמו ניה המעתיק מאז תשובתי זו שנזכרה בתוכו הקושיא שהקשיתי] אבל כמה הדרנא בי דהא איתקש זכור לשמור כל שישנו בשמירה כו' אף לחייב נשים וה"ה וכ"ש באנשים לחייבם בזמן התוספת גם בקידוש היום כמו באיסור מלאכה דזכור איתקש לשמור בדיבור א' לכל מילי אין היקש למחצה ואולי ה"ט דאביי בברכות כ' דס"ל נשים ם בק"ה דרבנן וק' אטו ל"ל היקשא הא ברייתא הוא בשבועות כ' ע"ב דזכור ושמור בדבור א' נאמרו להיקש זה אבל אביי מוקי לה הקיש' רק לזמן התוספת לבד אתי לא לרבוי נשים ועוד איתא בסמ"ג עשין ססי' כ"ט בשם מכילתא והובא בב"ח א"ח סי' רע"א זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן שמוסיפן מחול על הקדש עכ"ל. והרי קדה"י נפ"ל מלמזכיר לקדשו בדברים כמ"ש רמב"ם ר"פ כ"ט משבת ואמר זכור מלפניו כו' הרי דתוספת מחול עה"ק גם בקדה"י קאי כנ"ל איברא דצ"ע לפ"ז בפסחים ק"ה ר"ח בר שלמיא ותלמודי דרב כו' הכי א"ר שבת קובע לקידוש כו': ורז"ה מפרש שרצו לקדש היום בה"ש משקיעת החמה וא"ל לא צריכות' אלא מצאת הכוכבים והרי"ף מפרש איפכא דאינהו סברי אסור לקדש אלא בחשוכה ממש והיה א"ל אף בספק חשיכה חל עליהם לקדש יעו"ש בר"ן וברא"ש מיהת קודם כן חשיכה ביה"ש ר"ל בזמן התוספת לכ"ע אין חל חיוב לקדש היום אלא דלכאורה ק' רב אדרב דהא רב צלי של שבת בע"ש בברכות כ"ז ע"ב ומסיק דמקדש ג"כ על הכוס מפלג המנחה ולמעלה שוב עיינתי בצל"ח פסחים ק"ה וראיתי שהרגיש בזה מפסק הלכה סי' ר"ס בש"ע דמפה"מ יוכל להתפלל ולאכול מיד סעודי שבת ודאי שמקדש קודם האכילה [ועדיפא ה"ל להקשות מגמרא דברכות כ"ז רב אדרב] ותירץ יפה לחלק בין אם תחילת קביעות סעודה הוא לשם שבת יוצא בקידוש מפה"מ ולמעלה יעו"ש מ"מ שמעי' רק יוצא ידי קידוש מבע"י אבל חיובא דחל עלי' לקדש מבע"י בזמן התוספת לא שמעי' אבל גם איפכא לא שמעי' דהתם דוקא באמצע סעודה לא חל עלי' חיוב לקדש היום בזמן התוספת כחילוק הצל"ח הנ"ל. אמנם כיון דחביבה מצוה בשעתה וגדול מצוה ועושה יותר כו' א"כ כיון דרב צלי של שבת בע"ש ועיקר קדה"י דאו' הוא יוצא בתפלה וגם קידוש על הכוס מבע"י ע"כ אז חל החיוב לקדש בזמן התוספות ומצותו בכך כנ"ל. ולפ"ז בפשוט נחה שקטה תמיהתי שתמהתי מאז על תוס' דכתובות מ"ז ד"ה דמסר לה בשבת דתוספ' דאוריי' כו' והקשיתי לפי הש"ס סוכה כ"ח האזרח לרבות נשים בתוספת דה"א כיון דליכא עונש ואזהרה לפטור משום מ"ע שהז"ג א"כ בתוספת שבת דליכא קרא אית לן למימר דנשים פטורות דה"ל מ"ע שהז"ג ואזהרה ליכא בתוספ' ומנ"ל דגם אזמן תוספות מצוה על שביתתה דקרא כתיב לא העשה כל מלאכה כ' ובהך אבל בזמן תוספ' דליכא אזהרה רק עשה בעלמא מנ"ל ובהנ"ל א"ש דהא גלי קרא זכור ושמור בדיבור א' נאמרו לתוספ' שבת בכניסה ויציאה ולהקישם לחייב נשים בקדה"י ובתוספת מחול על הקדש כנ"ל. ואת"ל נמי דסוגי' ש"ס פסחים ק"ה הנ"ל ס"ל בזמן התוספת אם חל חיוב לקידוש זכור בפה רק לאיסור מלאכה בלבד (ור"ל כיון דבגמרא יומא פ"א לא מייתי למכילתא הנ"ל על תוספת שבת ע"כ ס"ל זכור ושמור רק לה להיקש' לבד אתי לחייב נשים בקדה"י ואולי ה"ט דאביי בברכות דס"ל מדרבנן לבד נשים בקה"י דאיהו ס"ל כהאי תנא דמכילתא וכנ"ל) מיהת לאיסור מלאכה אתרבו גם נשים בזמן התוספות מהיקשא דזכור ושמור ולק"מ תמיהתי הנ"ל על תוספת כתובות. ומה שעמד מעלתו על הא דר"ח בשבת קכ"ב מעמיד אדם בהמתו על המחובר וה"ט כמ"ש תוס' והרי"ף למען ינות כתיב דתורה לא צוותה אשביתת בהמה אלא מלאכה של צער לבד ולרש"י ור"ן בע"ז דף ט"ו דשבית' בהמה הוא בלאו דל"ת כל מלאכה אתה ובהמתך הא ל"ש ה"ט נגד הלאו וצ"ע אהובי לא הבנתי כוונתו דהא בחד קרא כתיב כתיב הכי בפ' ואתחנן ל"ת כל מלאכה כו' וכל בהמתך כו' למען ינוח עבדך כו' כמוך. הרי דעל הל"ת יהיב קרא טעם זה למען ינוח וכו' [והפמ"ג בפתיחה להל' שבת כ' וז"ל גם יש לראות אמאי לא מנה הרמב"ם עוד עשה דשביתות בהמתו דקרא מפורש למען ינוח כו' ובהמתך כו' עכ"ל. במח"כ לא עיין בפ' הנ"ל דא דאיפכא כתיב וכל בהמתך כו' למען ינוח כו'] ואף דבהאי קרא כתיב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וכו'