יהודה יעלה אורח חיים סג

יעו"ש. ובזה תמיה לי על הפמ"ג בעצמו במג"א סי' ש"ח סקע"ח שהשיג על הפמ"א הנ"ל בהיתר משיכת השלשלת וז"ל ועי' סי' רנ"ב ס"ה ושל"ח ס"ג משמע בשבת אסור לערכו ולהמשיך עליו השלשלת כו' יעו"ש וצ"ע דהפמ"א נמי מודה בכה"ג דמיירי הש"ע זייגער שמשמיע קול להודיע השעות ר"ל ע"י ההכאה בקול ודאי אסור וכמ"ש הפמ"ג עצמו בט"ז סי' של"ח הנ"ל מיהת נשמע מפסקי הרמ"א סי' רנ"ב ס"ה והמחבר סימן של"ח הנ"ל ס"ג דהשמעת קול אסור אף דבשעת מעשה המשיכה והעריכה עדיין ליכא שמיעת קול עד שתגיע אח"כ לשעה אז תכה בקול מעצמו ודלא כמ"ש פרו"מ ני' לחלק בזה כנ"ל וגם נשמע מפסקי הש"ע אלו אע"ג דפסקינן בש"ע כרבה קול שאינו דרך שיר מותר מ"מ אסור לגרום השמעת קול של הזייגער בשבת ע"י המשכה ועריכה אף דמצד העריכה עצמה מותר הוא להפמ"א מ"מ גרם השמעת קול הכאה הוא אסור הואיל והכלי מיוחד לזה הו"ל ככלי שיר אעפ"י שהוא קול חזק להקיץ את הישן כיון שמיוחד הכלי הכאה לכך ר"ל העריכה והקורנס הפטיש או פתיחת הדלת והקורנס המכה ומכוון לשמיעה זו לספור ולמנות עי"ז מנין השעות היינו בנעימה ובנחת הכאה זו אחר זו כנ"ל ולפ"ז מבואר דאצ"ל לדעת הגאון מוהר"א ווילנא שהעלה העיקר לפסוק כירושלמי וכעולא בגמר' וכר"ח וסייעתי' כל אולודי קלא אסור ודאי דאסור בנ"ד פתיחת הדלת ת כדי להשמיע קול הכאת השעות כמ"ש בתחילת דברינו אלא דלכ"ע גם להחולקים הנ"ל נמי אסור ומאי דפשיטא ליה לפרו"מ ני' להתיר בנ"ד אליבי' דכ"ע נהפוך הוא פשיטא לי לאידך גיסא דאסור אליביה דכ"ע מדינא דהש"ע כנ"ל: אמנם נ"ל היינו דוקא אם סתימת הדלת הוא מונע את ההכאה לגמרי ר"ל שעי"ז שסוגר הדלת פסקה ההכאה שבאמת אין הפטיש שבתוכו מכה על הסדן בהגיע השעה ובפתחו את הדלת אז יכול הפטיש לעשות מלאכתו בשעתו להכות על הסדן מספר השעות נמצא שבפתיחתו הו"ל אולודי קלא ממש כמו ע"י עריכתו והמשכת השלשלת על הגלגל שלו ואסור לכ"ע בשבת גם גרם דהשמעת קול הכאה זו כנ"ל אבל אם באופן שגם בפתח סתום מלאכת ההכאה נעשית בשעתו במקומו ופעולת סתימת הדלת הוא רק למנוע את הקול שלא יגיע לשמע אוזן חוצה ע"י מחיצת הדלת כדי שלא להקיץ מהשינה ומן הפתח ולפנים קול הפנימי יוצא חוצה רק קול דממה דקה ישמע בה"ג י"ל ודאי לאו אולודי קלא מקרי שהרי הקול בעולם גם בלא פתיחת הדלת אלא שמסלק הוא את המונע מלהשמיע הקול לאזניו בפתיחת הדלת ושמע הקול חזק ביותר ומותר לפתוח הדלת ע"מ כן כה"ג קי"ל ג"כ לחלק בין אולודי ריחא לאסופי ריחא בסוף סי' תקי"א במג"א וטו"ז [ובסי' שכ"ב סק"ו] ובשערי תשובה שם בשם תשו' הח"צ סי' צ"ב לענין צובע וכן בין מוליד אור למוסיף אור בריש סי' תק"ב [ונ"ל רמז לדבר בעלמא אמרי' קו"ל ומרא"ה ורי"ח כו' הושוו להדדי] אולודי אסור בהו ואוסיפי עלייהו שרי בשלשתן ותל"מ: אבל הא ודאי פשיטא כמ"ש מעלתו ני' דאף האוסרים את המשיכה ועריכת בודאי מודים פתיחת הדלת בלבד דמותר כי אין בזה תיקון מנא או מכה בפטיש אבל משום השמעת קול אסור הוא כנ"ל. ור"ל אולודי קלא נמי דבר חדש כמו ממציא אש בתחילה לדעת הטו"ז ברסי' תק"ב מדאורייתא אסור היינו לע"ד מוליד אור חדש הו"ל גמר מלאכה משום מכה בפטיש וכן השמעת קול אולודי קלא ע"י מכה בפטיש ממש הוא בכלי שעה כנ"ל ובדין העריכה והמשיכה להזייגער בשבת היכא דליכא כלל השמעת קול ההכאה הנה הפמ"א הנ"ל מתיר לגמרי ובתשובת עמק בנימין העלה דחייב חטאת עליו והפמ"ג במג"א ש"ח אות ע"ח ובט"ז רנ"ב אות ז' מסופק אי אסור מדאורייתא או מדרבנן והפמ"ג בט"ז סי' שי"ג אות ס"ק ז' מסיק דאפילו אם הולכת עדיין אסור נמי להעריכה אלא על ידי עכו"ם עש"ה והנלע"ד כתבתי נאם אוה"נ ידידו הד"ש הק' יהודא אסאד. תשובה עה תכלה שנה וקלקליתיה תחל השנה וברכותיה לראש צדיק ה"ה ידי"נ הרב המאוה"ג המופלג מוה' מאנדל ני' אבד"ק רעטע והגליל יע"א: אחר ד"ש וטובו הנה מכתביו קבלתי וראשון תחלה נאמר ע"ד תיקון ערובין בקהל מ"ב אשר העיר אותי עליהם ידי"נ הרב המאוה"ג צדיק כביר מוה' וואלף באנדי דיין דפה ני' הוא האיש הכותב למעלתו דרך כבוד לש"ש והתנצלות דפרו"מ ני' עפ"י הט"ז א"ח שס"ג סקי"ט כו': הנה התוספת שבת שם השיג עליו דמשמעות הפוסקים אינו כן דכולם פה אחד ענו ואמרו קורה בעי' שיהיה מונח על גבי כותלי המבוי דקיי"ל כרבא דף ח' בערובין וכן מבואר בפמ"ג סק"ט וס"ק כ"א ע"ש וא"ז דומה לשאר שראנקען שבקצת מקומות ע"י קורה גדולה שאפשר לסוגרו ולנעול בו את רה"ר עכ"פ מהילוך קרונות וגם על שראנקען כזה צווחו ככרוכי' שאינו מועיל עפ"י הדין לא בתורת דלת ולא בתורת מחיצה ולא בתורת צורת הפתח יעיין מעלתו בספר דברי ר"ש ובתשו' בית אפרים חא"ח והארכתי בזה בתשובה לידי"נ הה"ג אבד"ק מיליכדארף ני' באופן שאין לסמוך על הט"ז בזה כ"א לסניף כיון שפרו"מ ני' אונס הוא עפ"י מושל העיר שמה בודאי אין דנין אפשר מאי אפשר אבל אם יציע מעלתו מכתב בקשה בעיר פ"ב אצל השטאטהאלטעריי לקבול על המושל עירו בזה שאינו מניח לקיים דתינו במצות שבת ידעתי בטח כי יכופו את השר שיאמר רוצה אני ויכול לשאול ע"ז את ידיד נפשי הרבני הצדיק נשגב מוה' מענדל כהן נ"י אבן יקר' בפ"ב: וע"ד התורה אשר העלה לתמוה על קו' הפ"י בשבת כ"א מאי חנוכה כו' טורח הנס הזה למה הא קיי"ל טומאה הותרה בציבור כו' וכדאיתא בת"כ להעלות נר תמיד אפילו בשבת ואפילו בטומאה כו' איך נעלם ממנו דברי התוס' ביומא ה' ע"ב ד"ה אמר רבי תחליפא כו' גבי פרו ואילו של אהרן אף דזמנו קבוע ליה ודחי שבת וטומאה גם מ"ד טומאה הותרה בציבור מודה ביה דמהדרינן אטהרה א"כ גבי חנוכה נמי י"ל כיון דלאו עבודת מזבח הוא אלא מכשירין אף דדחי שבת וטומאה מ"מ מהדרינן אטהרה את"ד. במח"כ ז"א דקושית הפ"י לא לבד למ"ד טומאה הותרה בציבור קאי דא"כ איך כתב דקי"ל טומאה הותרה כו' והא אדרב' קיי"ל טועאה דחוי' כמבואר ברמב"ם ובכ"מ רפ"ב משבת ובפ"ד מביאת המקדש ובב"י א"ח סי' שכ"ח אבל אשיגרא דלישנא נקט הותרה ובאמת לכ"ע גם למ"ד דחוי' בציבור נמי קשיא דנהי דמהדרינן אטהרה כל מאי דאפשר בדרך הטבע לעשות בטהרה מהדרינן עלי' אבל לעשות נס שהוא חוץ לטבע לא מקרי כזה מהדרינן אטהרה: וקשיא לכ"ע טורח הנס הזה למה הא טומאה דחוי' בציבור ועיין תשובת ח"צ סימן ס"ו פ"ו ובחי' הגאון תבואות שור בכור שור מס' שבת כ"א וספר זרע יעקב שם: וע"ד בקשתו לידע מה שנאמר לו בשמי לדבק על הפתחים כתב סגולה להנצל מחולי כל רע ר"ל אני לא המצאתי מעצמי זאת וגם לא יש לי בקבלה אבל נוסח הכתב סגולה היא בגמ' מס' בב"ת דף צ"א סוף ע"א וא"ר חנן אמר רבא כו' וידוע הוא פה אצל הבעלי תורה הת"ח יחי' וגם הסופר סת"ם דפה ידע מזה הסגולה וכתב כן בכתב אשורית לכל הבעלי בתים בשכר ונוסח הקמיע שיש למעלתו ושלח אלי ההעתקה וכ' שקמיע זו נתן לו סופר א' מק"ק שטאמפי ורצון מעלתו ני' לידע ממני אם אתמחי קמיע או אתמחי גברא לא ידעתי מה ספק יש למעלתו אי אתמחי גברא הא גברא הוא סופר מק"ק שטאמפין ומעולם לא שמענו עליו שהוא מומחה לקמיעות סתם סופרי דדיינ' מגמר גמירי אמרינן בריש גיטין בדיני שטרות שהוא אומנותם ובכתיבת סתו"מ אבל בכל שארי חלקי התורה המה כשאר עמי הארץ א' סופר ואחד בור גם בנגלה ומכ"ש בנסתר אבל נוסחא הקמיע זו כתובה הוא בספר אמתחת בנימין והוא יוצא מפסוק ויעמוד פנחס ויפלל כו' ה' אלהים ומפסיק ויאמר להם ישראל אביהם כו' מעט צרי והשמות הקדושים גם אותיות שלפניהם ושלאחריהם קדושים ובהעתק מעלתו כתוב [פ"ג מכ"אל] [אות למ"ד בסוף] [פ"ג מכא"ר כך כתוב שם וכצ"ל] אבל לא נמצא שם ליתן קמיע זו שישאו אותו בני אדם עליהם אבל רק לומר פסוקים הנ"ל ולכוין בציור השמות הנ"ל היטב והמשכיל יבין מעצמו ומעולם לא עסקנו בכתיבת קמיעות ליתנם לב"א גם הידועות לנו מפי ספרים הקדושים. ומכ"ש בנסתרות לד"א שאין לנו בהם עסק ואין לנו יד ושם כל כך. ואיך עלה על דעת מעלתו ספק כלל אם יתן קמיע זו לאחרים אתמהה: וע"ד תרעומתו על שאיני חש להשיב לו תמיד על דבריו. האמת אהוב ואגיד לו כי אינו נוהג עמי מנהג דרך ארץ ולא כמנהג החכמים מני אז עד שלא דימה בנפשו לחשביני בעיניו אפילו לכתוב לי ברכת מז"ט על הרמת קרן התורה כנהוג וכאשר ברכוני תהל"י גדולים חקרי לב גאונים גדולים רבים גם מכמה מדינות רחוקות ואם מעלתו חושב עצמו ליותר גדול ממני בתורה וביראה ובחכמה עד כאן. הנה אינו צריך לי ולמטלעתי ומה לו להתלונן וחלילה לי לחשוב עליו מחשבות און כי ידעתי שמעלתו נ"י לא ניסה הרבה כ"כ כי אם בתורת ה' חפצו. ובה הוגה הוא תמיד שוגה בלא דעת להכיר ולהבחין בהבחנה דאורייתא או דרבנן. ולחכימא ברמיזא ודי בזה וזולת זו אני אוהבו מאז וכדרכי לכל אדם ובפרט לת"ח גדול נאם ידי"נ ואוה"נ דש"ת הק' יהודא אסאד. תשובה עו חיים ושלום וכל טוב לאהובי תלמידי הוותיק הרבני המופלג חרוץ ושנון כבוד שמו מוה' שלמה צאבל ני' מק"ק ע"ח. גי"ה קבלתי וטוב עשית באופן שתוכל לשקוד על התורה ועבודה: יהי חן ה' עמך ישלח עזרך מקדש שתעשה ענבים פרי קדש להגדיל תורה ולהאדירה וע"ד קושייתך לפמ"ש מהרש"א בכוונת תוספת מסכת שבת דף כ"ד ע"א ד"ה גזירה כו' דרבה ס"ל גזרינן גזלג"ז אם כן