יהודה יעלה אורח חיים סב

בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה יחיד ועשה אותה חייב שנים ועשו אותה פטורים ובגמרא דפסחים דף פ"ה ריש ע"ב א"ר אמי המוציא בשר הפסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח הוצאה כתיב ביה כשבת מה שבת עד דעביד עקירה והנחה ה"נ עד כו' ופירש רש"י וז"ל דעד שיניח לא נגמרה מלאכה. וגבי שבת וכל חייבי חטאת כתיב בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה שבת צ"ב. והאי נמי אע"ג דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן עכ"ל רש"י נראה דדוקא הוצאה הוצאה יליף או בגז"ש או בבנין אב דכל שם הוצאה שוים בעי' ומינה דה"נ שנים שהוציאו בשר הפסח מחבורה לחבורה זה עוקר וזה מניח שניהם פטורים מה"ט גופי' הוצאה כתיב ביה כשבת בעשותה יחיד ועשה אותה ולא שנים. וה"נ ולא תוציא מן הבית מן הבשר כו' וכן אל יוציא איש ממקומו כו' בשבת בלשון יחיד נתיבי לשלול שנים שהוציאו כנ"ל אבל לפ"ז נסתר קושית הש"ס בפסחים פ"ה מטומאת פרים הנשרפים הראשונים מטמאים בגדים כו' אע"ג דלא נח וכתיבי הוצאה גבי' והוציא הפר כו' ולפמ"ש לק"מ. דודאי שאני דין טומאה כמו דלא בעינן הוצאה ביחיד דוקא ה"נ לא בעינן ביה הנחה וטומאה מאיסור לא ילפינן וע"כ מוכח דמשמעות לשון הוצאה שהיה מלאכה גמורה בעי' הנחה גביה נפ"ל בכ"מ שם הוצאה הכי בעי'. אבל הא דשנים שהוציאו פטורים דוקא בחייבי חטאת דרשינן כן מקרא בעשותה או מנפש או מאחת כמו שכתב תוס' כאן ד"ה בעשותה אבל באיסור לאו לבד כמו בהוצאה גופי' בשר הפסח מחבורה כו' או בשר פרים הנשרפים לטמאם אף ע"י שנים נמי שם הוצאה עליו בעקירה והנחה וחייב המניח כמ"ש תוס' כאן סוף ד"ה שניהם כו' ומכ"ש בשאר איסורי לאווין שאינם הוצאה כמו שבירת עצם בפסח גם שנים ששברו עצם בפסח חייבים. חדא דמהי תתי לפטור הא קראי בעשותה או נפש או אחת בחייבי חטאת כתיבי וכלשון רש"י הנ"ל. ועוד הא קרא גופיה הכי נתיב בלשון רבים ועצם לא תשבר"ו בו אפילו שנים ביחד משמע נמי לא והכי מוכח להדיא בש"ס ריש חולין י"א דנפ"ל בכ"מ דאזלינן ב"ר משבירת עצם בפסח ח ודל"מ ניקב קרום של מוח אי נפסק חוט השדרה כו' ואם איתא נא שפיר י"ל בדקינן ליה ע"י שנים שוברים ביחד העצם בב"א. אע"כ דלא תשברו גם ע"י שנים חייבי' תורה. ועפי"ז נ"ל לתרץ קושית הבה"ז שהביא השעה"מ בסוף הל' ק"פ מנ"ל ללקות שובר עצם בפסח הא י"ל לא תשברו אינו אזהרה אלא פירש אין צריך לשבור עצם כדי לבדקו קאמר קרא לפי דהלך אחר הרוב כדילפינן מזה רובא דה"א בעינן בדיקה וכדפריך כה"ג הש"ס בזבחים ד' ולענ"ד לק"מ דא"כ ודאי הל"ל קרא בלשון יחיד ועצם לא תשבר בו כמו לא תוציא מן הבשר חוצה רישא דקרא. ומדשני קרא בסיפי' מיחיד לרבים לא הוציא כו' ועצם לא תשברו בו. ע"כ פירש אזהר' הוא ומניעה דומיא דרישא לא תוציא כו' וקמ"ל קרא אפילו שנים בב"א חייבים הם בשבירה כנ"ל. איברא בפשוט טפי ליתא לקושיא זו כלל דהא איתקשו בחד קרא לא תוציא כו' לא תשברו כו'. ע"כ לשונו: ובד' קי"א ע"ב ע"ד ספק התוס' והר"ן אי ביין איכא משום מלבן וטו"ז ססי' ש"כ מחלק בין יין לבן ליין אדום. ותמה פרו"מ ני' מקרא מלא בתורה כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה הרי דאפילו באדום כדם כדאיתא שבת דף ק"ח ובגדה י"ט נמי שייך כיבוס וצע"ג עכ"ל: הנה מעלתו ל"ה צריך להביא ממרחק כי אהאי קרא גופיה ש"ס ערוך הוא בכתובות קי"א ע"ב ושמא כו' ת"ל כבס ביין לבושו ושמא תאמר אינו אדום ת"ל ודם ענב כו' אמנם אדרבה מקרא זה מוכח כהט"ז מדכפל הענין במלות שונות דהל"ל כבס בדם ענבים לבושו וסותה אלא ע"כ כבס ביין לבושו ביין לבן קאמר ובדם ענבים הוא יין אדום סותה פירש שתייה ולא לכביסה וכדדרש הש"ס בכתובות הנ"ל ושמא תאמר אינו מרוה ת"ל סותה פירש רש"י שהיין מסית את השיכור. ואת"ל נמי אין מקרא יוצא מידי פשוטו וסותה פירש כסותו נמי ניחא מדחלקם הכתוב יין לבן ואדום גם שניהם אכביסה קיימו אבל חלקם גם כן בחילוק בגדים. וה"פ הקרא כבס ביין ר"ל ביין לבן לבושו הוא בגד לבן. ובדם ענבים ר"ל יין אדום סותה הוא בגד אדום [כמ"ש מדוע אדום ללבושך] ובגמרא דכתובות הנ"ל ושמא תאמר אינו אדום ת"ל ודם ענב תשתה חמר כו' צל"ע דהא סיים עלה ושמא תאמר אינו מרוה ת"ל סותה. א"כ צ"ל תחלה קרא ת"ל ובדם ענבים. וגם לפירש רשב"ם בפ' ויחי כבס ביין לבושו כו' היינו לכלוך ולא מלבן ע"י דריכה יעו"ש וגם אפילו את"ל כיבוס איכא אבל לא מלבן כמו שכתב הגאון בס' תו' שבת סי' שי"ט ס"י והגאון בהג"ה מוהר"א ווילנא שם וראיתי בהרע"ב במשנה ד' פ"ו דמכשירין מביא תוספתא מנין ליין שהוא משקה שנאמר ודם ערב תשתה חמר. וצלע"ג טפי הל"ל מן המוקדם בתורה ויבא לו יין וישת בפ' תולדות. ועוד מן היותר מוקדם בפ' נח וישת מן היין וישכר. וכן בפ' שמיני יין ושכר אל תשת. ואפשר לפי דבמסכת בב"ת דף צ"ז ע"ב בע' מניה מרבא חמר חיווריין מהו לנסכים משום דבורק לא יביא לכתחלה. א"כ חווריין גרע מבורק דלבן יותר מדאי ופשיט מקרא א"ל תרא יין לשתותו כי יתאדם שמשתכר יותר מדאי כו' ופירש רש"י ותו' ע"ש. א"כ י"ל מה"ט מייתי מקרא ודם ענב תשתה חמר דאפילו יין אדום שאין מהראוי לשתות דמשתכר נמי משקה הוא כנ"ל ותל"מ: נאם אוה"נ הצריך לקצר הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה עד חיים ושלום וכ"ט לכבוד ידי"נ ה"ה הרב המאוה"ג החו"ב מופלג ומפורסם קש"ת מוה' שמעון ני' אבד"ק טורני בעמ"ח ספר אות ברית: גי"ה קבלתי מבי"ד והנני לרצונו להשיבו. ע"ד אשר נשאל בזוג המקשקש לשעות עשוי ע"י משקולות ושם עשוי כעין דלת אם דוחקין ודוחפין אז א"א לה להשמיע קול בכל שעה ושעה דרך הליכתה ואם פותחים הדלת ההוא טז הכה בכל שעה ושעה והשמיע קולה אם מותר לפתוח אותו הדלת בשבת או אסור משום השמעת קול ומעכ"ת אתי עלה עפ"י פסק הש"ע וסי' של"ח ובמג"א שם דקיי"ל כרבה בערובין ק"ד מטיף בחוזק כדי שיקוץ הישן ל"ה כעין כלי שיר אין אסור משום השמעת קול כו': ולע"ד נ"ל אי מהא לא ארי' דהגאון מוהר"א ווילנא כתב שם על פסק הש"ע כרי"ף ורמב"ם ולא כירושלמי וז"ל אבל העיקר נראה כירושלמי ואינו מותר רק אם אינו מתכוין כלל לקול כמו בור הגלגל וכדומה לו כו' עכ"ל וטעמו נ"ל משום דהר"ח פסק כעולא וכירושלמי כמ"ש הרא"ש בעירובין שם דכל אולודי קלא אסור ואמרינן בנ"מ דדבריו דברי קבלה והלכה כמותו הוא ופשיטא א"כ דכל בעל נפש יחמור לעצמו לפסוק כן כהגאון הרסיד זצ"ל כל שמתכוין להשמיע קול טף שאינו בנעימה ובנחת כעין כלי שיר אלא בקול גדול כדי להקיץ את הישן כמו בנ"ד אסור בשבת לפתוח הדלת הנ"ל: ורו"מ מ ני' מייתי עוד ראיה להתיר עפ"י תשו' פ"מ ח"ב סי' קכ"ב שמתיר הוא גם למשוך השלשלת בשבת אף שעי"ז משמיע קול בהילוכו והשערי תשובה בש"ע סי' של"ח מביא חולקים עליו והוא מכריע שכל זמן שלא נפסק הילוכה מותר להעריכה. אבל אחר שנפסק הילוכה אסור להעריכה במפתח שלה דה"ל כמתקן מנא ומחלק מעלתו דוקא בנפסק הילוכה לגמרי כשמעריכה ומושך השלשלת בחזרה על הגלגל מיד שעושה כן נשמע הקול בלי הפסק הוא דאסור משא"כ בנ"ד בפתיחת הדלת במעשה זו עדיין אין כאן השמעת קול עד שתגיע השעה אז נשמע קול של ההכאה בקורנס וזה נעשה מעצמו וודאי מותר כו' את"ד מעלתו נ"י: הן אמת כי לענין השמעת קול ההכאה של האוה"ר נכון החילוק הנ"ל דפרו"מ בין מעשה דהשמעת קול ובין גרם דהשמעת קול לבד וכה"ג מחלק הש"ס בפ' כל כתבי בין כיבוי לגרם כיבוי ובין מחיקת השם לגרם מחיקת אבל א"ז ענין לנדון של הפמ"א והשערי תשובה הנ"ל כלל שגם שניהם לא הזכירו בלשונם כלל לשון דהשמעת קול משום דאינהו מיירי באותן כלי שעה זאק אוהרען שנושאין אותן תוך כיס הבגד ואין עשויין להכות בפנים בקורנס בקול כל שעה ושעה [חוץ מן רעפיטיהר אוהר דאית ביה קול דהכאה מספר השעות. ובאמת אסור בו לדחוק כדי שתכה משום לתא דהשמעת קול. ובזה נ"ל גם הפמ"א א מודה דאסור בי' גם המשכת השלשלת מה"ט. וי"ל נמי איפכא גם תשוב' מו"ק ושבו"י דמייתי השערי תשובה סי' ש"ח לאסור בהו היינו דוקא לדחוק בו כדי שהקורנס יכה בתוכו דבמעשה הדחיקה מיד משמיע קול ההכאה אבל להמשיך השלשלת עלי' ולתעריכה דהו"ל רק גרמא להשמיע קול אח"כ מודי להפמ"א דמותר וכחילוק דפרו"מ ני' הנ"ל] ולא אתי עלה אלא משום לתא דמתקן מנא הוא במשיכה והערכה לבד או משום איסור מדידה דהפמ"א מדמי' ליה למטה רפויה וכוס של פרקים בסימן שי"ג סעיף ו' דמותר לאדקי ולית ביה משום בונה או מכה בפטיש והשאר החולקים עלי' ס"ל דלא דמי להנהו משום שזה אין כלי כלל בלא המשכה והו"ל מכה בפטיש או משום דהו"ל כמודד ועיין פמ"ג במג"א בסי' ש"ח סקע"ח אבל משום שמיעת קול ההמשכה והעברה לבד וכן משום קול ההליכה אחר ההערכה ודאי ליכא איסור כלל חדא דקול דממה דקה מאוד כזה עד שצריך להטות האוזן לשמוע בלחש לא מקרי השמעת קול דייקא וגם הרי אינו מכוין כלל לשמוע קול המשיכה והעריכה וגם לא קול ההליכה דלא איכפת ליה בשמיעתו כ"א בקול ההכאה משא"כ בזייגער המקשקש ע"י משקולות שקורין וואנדאוהר תלוי בכותל או עומדת ע"ג ארגז דאית ביה שמיעת קול ההכאה פשיטא דגם הפמ"א דמדמי ליה המשיכה והעברת הכלי שעה לדין מטה רפויה וכיו"ב ומותר משום לתא דאיסור מלאכה מ"מ מודה דאסור בה העריכה והמשיכה משום השמעת קול של ההכאת הקורנס על הסדין כל שעה או כל רביע שעה ולשמיעת קול זה מכוין הוא כנ"ל שוב מצאתי בפמ"ג רסי' של"ח בטו"ז כ"כ בהדיא וז"ל ואם נאמר דאוהרען שלנו כו' מותרין לערכו בשבת מ"מ מה שמשמיע קול אסור לערכו בשבת דהוי כעושה מעשה כדי להשמיע קול בשבת והוא ככלי שיר או כלי המיוחד לכך כו'