יהודה יעלה אורח חיים סא

האברים מהדדי וכן יניקת השיער ליכא לתא דעוקר דבר מגידולו וכדפי' הש"ס בפשיטות בשבת קל"ו אם שחוט' הוא הוא מחתך בבשר הוא אבל נהפוך הוא כוונת הרמב"ן. דהנה יפה הקשה מעכ"ת ני' וכיון אל הרמב"ן שהוא הקשה כן גם בחידו' למסכת בכורות וגם בחידו' למסכת שבת דף ק"ז ע"ב קושיא זו דפרו"מ ני' בעיני'. ותי' והוכיח מזה דעוקר דבר מגידולו דהוא תולדה דקוצר אינו אלא בגידולי קרקע ולא בבעלי חיים אפילו תולש מן החי רק בכלל גוזז הוא כו' והובא דבריו בחי' רשב"א בשבת ק"ז ע"ב עש"ה ובמהרי"ט אלגאזי הל' בכורות בסוגיא הנ"ל בזה: עוד הקשה פרו"מ ני' ל"ל אמרי' בתולש לשחוט מתוך שהותרה תלישה בעוף אחר שחיטה לצורך א"נ כו' ואי משום דתלישה לאחר שחיטה הו"ל מלאכה שאצל"ג הרי הטו"ז יו"ד סי' קצ"ח ומג"א סי' ש"מ ותשובת ח"צ סי' פ"ב העלו עפ"י דעת הריב"ש סי' שצ"ד דבגוזז גם מלאכה שאצל"ג חייב ונטילת צפרניים לצורך טבילה מלאכה דאורייתא הוא היינו בשבת אבל ביום טוב נימא מתוך שהותרה כו' ואם מצד עוקר דבר מגידולו הרי מלאכה שאצל"ג הוא. ועוד לרוב פוסקים קצירה ביום טוב מה"ת מותר א"כ נימא מתוך כו' בעוקר דבר מגידולו דתולדה דקוצר הוא כו' עכ"ל פרו"מ ני'. ובמח"כ לא עיין יפה בפסקי הרא"ש בכורות כ"ה שם דהרמב"ן באמת מתיר לתלוש מהיט קודם שחיטה משום שהותרה תלישה לאחר שחיטה כו' אלא דנקט עדיפא דאפילו למ"ד דלית ליה מתוך כו' נמי כיון דסופו לתלוש בע"כ אחר שחיטה וכיון שנתנה יום טוב לדחות אצל מלאכה זו דתולש משום גוזז בעוף שפיר גזיז ליה מחיים לצורך א"כ כמו לאחר שחיטה. דאפילו בשבת דנ"ל מתוך כו' נמי שרינן ליה על סברא זו במנחות דף ס"ד הואיל ונתנה שבת לדחות אצל הג' נדחית נמי אצל החמש וכן בשבת דף קל"ז בב' תינוקות כו' יעו"ש: והרא"ש דפליג ואוסר לתלוש נוצה קודם שחיטה. הרי ביאר טעמו וז"ל אבל בעוד שלא נשחטה כל מה דעביד מכשירי אוכל נפש דאפשר למיעבד מאתמול הוא ואסור כו' א"כ נ"ל ביה מתוך כו' דקרא גלי הוא ולא מכשיריו. דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב אין דוחין יום טוב אפילו לר' יהודה במסכת ביצה דף כ"ח ע"ב אלא דרמב"ן חשיב ליה מלאכת א"נ עצמו ולא רק מכשירין כיון דצריך לשחטו ע"י תלישת הנוצה. ומעלתו ני' לדעתו תקשה לי' נמי לר"ע ע מילה שלא בזמנו אמאי לא דחי יום טוב כבשמנה שבת קל"ז קטן נימול כו' לי"א ולי"ב כו' ונימא מתוך שהותרה חבורה לצורך א"נ כו' וכדפריך הכי הש"ס בכתובות דף ז', וע"כ צ"ל דבהדיא גלי קרא לבדו ולא מילה שלב"ז ה"נ בהדיא גלי קרא הוא ולא מכשיריו ולפי"ז אפילו איסור דאורייתא הוא לתלוש קודם השחיטה. אלא כיון שהוא א"צ להנוצה ה"ל מלאכה שאצל"ג דקיי"ל פטור ומשום שמחת יום טוב מותר לרמב"ן אף לכתחלה. והרא"ש פליג עליו דאין לדמות מלאכה שאצל"ג לעוקר דבר מגידולו כלאחר יד. ופטור אבל אסור מדרבנן מיהת גם משום גוזז או עכ"פ משום עוקר דבר מגידולו משום קצירה לשיטת הרא"ש מלאכה שאצל"ג הי' ופטור אבל אסור מדרבנן. וגם את"ל קצירה מותר מה"ת ביום טוב לדעת הרבה פוסקים לצורך א"נ. הא עכ"פ לכ"ע מיהת דרבנן אסור כמו שכתב המחבר תצ"ה אפילו אם צריכה לגופה. ובתולש הנוצה לעשות מקום לשחיטה דה"ל מלאכה שאצל"ג לכ"ע מותר מה"ת. רק הרמב"ן והרא"ש פליגי אי גם מדרבנן מותר או אסור ואין מקום לקושית פרו"מ ני' ועי' בשעה"מ הל' יו"ט: הכ"ד אוה"נ החותם בברכה מרובה ודש"ת הק' יהודאסאד תשובה עב חיים ושלום וכל טוב. אל יחסר קורטב. לכבוד תלמידי החביב. אהובי כנפשי הרב הותיק וחסיד המאוה"ג המופלג החרוץ ובקי: בנש"ק. וצדיק נשגב קש"ת מו"ה דוד סודיוטץ ני' האבד"ק פאסטאכי יע"א: גי"ה קבלתי. והנני לרצונו להשיבו על פטפטי' דאורייתא טבין. ע"ד שיטת רש"י בב"מ ע"א דיש שליחות לנכרי לחומרא ולרמב"ם פ"ה ממלוה כפי מ"ש ה"ה וכן באס"ז בב"מ ע"א בשמו דמדאורייתא הוא והקשה מעלתו תרתי חדא דמאי מבעי' לש"ס ס"פ הפועלים אי אמירה לנכרים בשאר איסורים מלבד שבת נמי אסור. ות"ל משום דלחומרא יש שליחות לנכרי. ה"ל כמו הוא עצמו עושה המעשה. ועוד מ"ש דגבי שבת אמרי' בכ"מ אמירה לנכרי בשבת רק שבות מדרבנן הוא אסור ות"ל מדאורייתא נמי יש שליחות לחומרא ע"כ תד"ק: הנה הנחתו הנ"ל ליתא. דמדאורייתא ליכא למ"ד יש שליחות לחומרא. דהא כתבו תו' בחולין יו"ד ע"ב בד"ה אלא כו' דמדאורייתא אין חילוק בין לקולא או לחומרא כו' והכי מוכח בש"ס גיטין דף פ"ג ע"ב ר"א יליף מאיסור כהונה אף קולא וגם לרבנן דפליג ה"ט דאיסור כהונה דוקא שאני הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות אבל זולת זה אין חילוק בין קולא וחומרא מדאורייתא. וגם לא הוזכר בה"ה ובש"מ הנ"ל שהוא מדאורייתא אלא דקרי ליה הרמב"ם רבית קציצה ותמהו עליו באמת. ובלח"מ הלכה ד' שם תירצו יפה דה"ק החמירו רבנן ועשאוה רבית קציצה כו'. ואין כאן קושיא. איברא גם אי יש שליחות לנכרי לחומרא מדרבנן לחוד נמי קשיא תרי קושית מעלתו ני' הנ"ל וכבר קדמוהו להקשות כן בתשובת הפ"י חיו"ד סי' ג' ועי' בספר בית מאיר באה"ע ססי' ה' ובתשובת בית אפרים חיו"ד סי' ס"ב בארוכה והעלו תירוצים נכונים הפ"י תי' משום שליחות הא קיי"ל אין שליח לדבר עבירה למ"ד דתליא באי בעי עביד אפילו דלאו בר חיובא הוא אין שליח לד"ע והבית מאיר הנ"ל תי' עפ"י שהוכיח לחלק משום שליחות לחומרא שרי משום הפסדת ממונו כבר"פ מי שהחשיך. אבל משום אמירת שבות בשבת גם באיכא פסידא דממון אסור בגוי שבא לכבות כו' ולכן שליחות לחומרא לרש"י וסייעתא הוא דווקא בשבת ואיסור ריבית דחמירי טפי אבל לא בשאר איסורים יעש"ה ותנחת. וזה יותר מעשרים שנה הקשיתי על שיטת רש"ל דלחומרא יש שליחות לנכרי תקשי מתני' ריש מסכת תרומות נכרי שתרם ואפילו ברשות אין תרומתו תרומה. הל"ל תרומה ויחזור ויתרום וכדפריך הש"ס כה"ג על תרומת חרש ביבמות קי"ד ע"א ולתי' הבית מאיר הנ"ל ניחא. אבל לתירץ הפ"י הנ"ל קשה והארכתי במקומו בזה אין עת האסף פה: ומה שהקשה מעלתו עוד לשיטת הסמ"ג דאמירה לנכרי שבות בשבת אסור מדאורייתא מקרא וכל מלאכה לא יעשה בהם אפילו ע"י אחרים. וכן נמי אי יש שליחות לנכרי לחומרא מדאורייתא קשיא קרא דלא תעשה כל מלאכה כו' ועבדך ואמתך כי' עבדו ואמתו דוקא משמע אבל נכרי לא. אהובי מעלתו ני' עיין ברמב"ן פ' יתרו בפסוק זה ביאר כי עבדך ואמתך מלבד שהם עצמם ג"כ מצווים ומוזהרים בכל דיני השבת כישראל. עוד זאת מפני שהם ברשותינו שביתתם עלינו. ואם לא נמנעם אנחנו נענשים עליהם כו' יעו"ש. ולענ"ד עדיפא נ"ל כיון דיד עבד כיד רבו דמי הא עדיף משליחות דעלמא. ודעת הרבה מחברים הוא דמה"ט גבי עבדו יש שליח לדבר עבירה כיון דבע"כ הוא מותיב בי' דומיא דחצר ועי' בב"מ דף צ"ו ע"א ובמנחות דף צ"ג ע"ב ובמ"ל פ"י מטומאת צרעת ובפמ"ג יו"ד סי' כ"ח בש"ך ובסוגייא דא"ש לד"ע הארכתי בחקירה זו א"כ אם הרב אומר לעבדו ואמתו לעשות מלאכה בשבת ועושה על פיו ה"ל כאילו עשה הרב עצמו וחייב עליו מיתה וכרת בידי שמים עכ"פ. ואל תתמה שהרי אפילו על מעשה של בהמתו שור הנסקל כתיב וגם בעליו יומת חייב מיתה בידי שמים כפשט דקרא כמו שכתב תוספת סנהדרין ט"ו ע"ב ד"ה אימא כו' אבל אומר לנכרי לעשות בשבת רק איסור דאורייתא בלבד עביד הישראל להסמ"ג הנ"ל. אבל ודאי אין חייב עליו עונש דהא אין שליחות לנכרי וגם א"ש לד"ע. כיון דהנכרי אי בעי לא עביד כו' ועי' תשובת הרמ"ע סי' ט"ז. ונ"ל שלזה כיון הרמב"ן הנ"ל במ"ש שאם לא נמנעם אנחנו נענשים עליהם כו' כנ"ל וא"כ לק"מ. אבל באמת גם תי' מעלתו בזה נכון הוא לחלק דנכרי אם עשה מעצמו לדעת ישראל לכ"ע לא אסור מדאורייתא רק מדרבנן. שוב נדפס תשוב' ח"ס על חא"ח ומצאתי שמה בסי' פ"ד את שאהבה נפשי ונהנתי שכוונתי לדעת הגאון זלה"ה בכוונת הרמב"ם וה"ה הנ"ל: והנני חותם בברכה מרובה כא"נ ונפש אוה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה עג השוכן בשמי מרומים. יברך באלף שלומים. את ידי"נ הרב המאוה"ג סיני ועוק"ה צדיק נשגב שמו מו"ה אורי מיללער ני' מורה ודאין בק"ק ש"ב יע"א גי"ה קבלתי זה ימים ולא יחשוב פרו"מ ני' כי השלכתי מכתביו הקודמים מנגד חלילה. אבל מחבלי טרדין העמוסים עלינו יום יום מוכרחים אנחנו להקדים את היותר נחוצים להלכה ולמעשה. ד"א יעזור לנו להשיב לכל שואל כהלכה לאמיתה של תורה. וע"ד ספרו כבר מאז רשמתי איזו הערות על איזה עלים מספרו אשר פרו"מ ני' שלחם לידי לעיין עליהם: הנה כל מה שכתב בד' צ"א בגמרא מתיב רב ביבי כו' כבר קדמו הגאון במרכבת המשנה פי"ב הי"א. ובסוף העלה ליישב שיטת הר"מ. ובדף צ"ג מייתי מעלתו לתשובת הרשב"א ורש"י דפליגי אי ילפי' משבת לכל התורה בעשותה העושה את כולה כו' לענין אי מסייע פטור בזה יכול וזה יכול לר"י. ומייתי מעלתו ני' מדברי התב"ש סי' ב' סקנ"ב. הנה הגאון בספר מקור חיים סי' רס"ו פליג בדין זה על התב"ש עפ"י קושית הריטב"א בקידושין מ"ג דאיצטריך קרא בשחוטי חוץ למעוטי שנים ששחטו כו' יע"ש ובתשו' חסד לאברהם חא"ח סי' כ"ח האריך בזה. ואעתיק פה לפני מעלתו ני' גרגיר א' בזה מחידושי מאז במס' שבת וזה לשוני כמ"ש לקמן.. ותמיה לי על הגאונים הנ"ל דלא מייתי מגמרא ורש"י בפסחים דף פ"ה. שבת דף ג' גמרא שניהם פטורים והא אתעבידת מלאכה מבינייהו. תניא רבי אומר מעם הארץ