יהודה יעלה אורח חיים נח

אליו את הדם ואת הציר לאט לאט זה ודאי אין דרך פריקה בכך אלא גרמא בעלמא הוא עושה. ועוד הרי להרמב"ם הנ"ל כל שוחט נמי מפרק הדם הוא ולא מחייב עלה בשבת משום דמקלקל הוא כמ"ש הפ"י ביצה דף י"ב יע"ש מיהת כיון שכבר פירק ויצא כל דמו בשחיטה שוב מה שמולח להוציא מהבשר דם איברים הבלוע שלא פירש לית ביה משום מפרק דאין מפרק אחר מפרק כמו דקי"ל אין טוחן אחר טוחן בש"ע סי' שכ"א אף שיש לחלק ביניהם דהכא דם אחר שעדיין לא יצא מקודם הוא מפרק ע"י מליחה מ"מ הא אין הבשר עומד לכך לפרק הדם הבלוע מתוכו אלא לאוכלו בעיני' וגם לישראל לאכלו חי או צלי אין צריך מליחה כלל להוציא דמו ואפילו לאוכלו מבושל נמי רק משום ארי' הוא דרביע עלי' איסורא דרבנן דצריך הוא להוציא דמו תחילה ע"י המליחה ובזה הוא מכשיר ומתקן את הבשר לאכילה וה"ל כמו מעבד שמתקן העור ע"י המליחה אבל לא משום מפרק שאינו דרך פריקה בכך כנ"ל ועוד בה שלישי' גבי חובל שיוצא הדם בעיני' שפיר הו"ל מפרק דומי' דדש שמפרק התבואה מתוך הקשין ושבולין בעין מוציא האוכל ברור אבל הדם היוצא על ידי מליחה ע"י חריפות ורתיחות המלח אין הדם בעין צלול אלא הוא מעורב בלוע בהמלח שנמס למים ונעשה הכל ציר גם הדם גם המלח מעורב ועם לחלוחית המים לא הוי דומי' דדש כלל ואין דרך פריקה בכך עד שאפילו לר' פפא בשבת דף ע"ג ע"ב גבי מאן דשדי פיסא ואתר תמרא מחייב משום מפרק נ"ל דמודה הוא לרב אשי בנ"ד מולח ודאי אין דרך פריקה בכך מכל הני טעמי דאמרן ד' על ארבעה לו אשיבנו הרי הרמב"ם בפ"ח משבת ז"ל וכן החובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק כו' ובכ"מ בשם הרמ"כ תמה עליו אמאי אינו חייב כל חובל שיצא ממנו דם אפילו אין לו עור אע"ג דהדר בריא מ"ש מחולב דחוזר נמי ומ"מ חייב עליו משום מפרק כו' והגאון בס' מרכבת המשנה תי' דרמב"ם ס"ל כל שאין לו עור לא הוי תולדה דמפרק כלל דהיינו שמפרק את הגרעין מקליפתו הלכך בעינן עכ"פ שיהיה לו עור כו' יעו"ש וא"כ ה"ה וכ"ש בשר שחיטה דליכא במוציא את דמו ע"י מליחה משום מפרק דלא עדיף מחובל ומוציא דם מבעל חי שאין לו עור משום דלא דמי לדש והיינו נמי אין דרך מפרק בכך כנ"ל ועוד הרי התנה הרמב"ם עוד שם וז"ל החובל כו' חייב מ' מפרק והוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה אבל אם נתכוין להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל עכ"ל והכי מבואר בש"ס חגיגה י' ע"א אפי' לר"י דס"ל מלאכה שא"צ לגופו חייב מ"מ מקלקל פטור והכי פסק הרמב"ם כר"י מקלקל בחבורה פטור וה"נ הרי אינו צריך לדם היוצא ע"י המליחה ומקלקל הוא במלאכת מפרק כיון שהנסחט הולך לאיבוד לא הוי נמי דומי' דדש וכמ"ש כבר באגרתי הראשונה אלא שמתקן את הבשר לבד. הנה ארבעה וחמשה פירוקי תרוצי על טענת מלאכת מפרק במליחת בשר שטען הדרת פרו"מ נ"י ואריך: ומ"ש מעלתו לתרץ קושית השואל בתשוב' נוב"י תניינא חיו"ד סי' מ"ג למה לא מוקי הש"ס ביבמות ל"ג ע"ב זר ששימש בשבת במולח משום מעבד כגון חלבים להר"ן ביצה י"א, דה"ט כיון דצריך להשהותו במלחו שיעור מיל כה"ה פ"ו ממאס"ו א"כ הו"ל התראת ספק ואזיל הסוגיא אליביה דר"ל דס"ל ל"ה התראה כו'. לע"ד ז"א דהן אמת הרמב"ן הקשה על הש"ס דפריך ביבמות שם בהקטרה דהא ר' יוסי אמר הבערה ללאו יצאה, והא חייב שתיים דברייתא ע"כ מלקיות או אסורין הוא [ונ"ל עפמ"ש רש"י שבת דף פ"א ע"ב בד"ה חייב כו' ובתוס' ישינים יומא ל"ד ע"ב סוגי' דצירוף ובהגמ"ר דעירובין ובס' שב שמעתתא שער י"א אות י"ג ובחידושי למס' ביצה דף ל"ו הארכתי בזה] דזרות הא לאו חיוב חטאת הוא כו' וכן הרגיש רש"י ודחקו ליישב אמנם פי' דקס"ד דחטאת מחייב ליה משום שבת ולע"ד עדיפא נ"ל דהרי ר"ש תלמיד' דר"ע קאמר משמיה בסנהדרין דף פ"ג זר ששימש בחנק הוא א"כ ברייתא הא ר"ש קאמר אין חייב אלא משום זרות היינו חטאת ור"י לא פליג בזה עליו וחייב שתים חטאות קאמר גם משום זרות גם משום שבת ופריך ש"ס שפיר כנ"ל ואם כן קושית השואל במקומו עומד דהל"ל מולח ובשוגג ליכא התראה אלא כיון שזדונו הוא כרת בתרווייהו גם בלא התראה שגגתן חטאת כנ"ל: וגם על תי' הגאון בעל נוב"י בתשובה הנ"ל שהסוגיא אזלא לרב אדא בר אהבה ביומא דף מ"ד ע"ב די"א אמה דריסת רגלי הכהנים דאורייתא הלממ"ס הוא ומליחה בראשו של מזבח הוא א"כ ל"ל במליחה דתקשה לר"ש אזרות נמי לא לחייב משום דלא חל לאו דזרות על איסור מעלות דהלממ"ס כו' תמיה לי עליו אם כן כי בעי ש"ס לאוקמה בהקטרה דחי ליה דר' יוסי לטעמיה הא ס"ל הבערה ללאו יצאה וזה אינו קושיא עצומה כ"כ כתמיהת הראשונים הנ"ל דהא לא בחטאת קאמר חייב ב' כנ"ל וטפי הו"ל לש"ס לדחות עדיפא מה"ט דנוב"י הנ"ל על מליחה דהא הקטרה ודאי בראשו של מזבח הוא ולר"ש אזרות נמי לא הו"ל לחייב דלא חל על איסור מעלות כנ"ל וצלע"ג עליו והא דבאמת לא פריך ליה הש"ס הכי אי בהקטרה קשיא לר"ש כנ"ל עכ"ל משום דאף דר"ש לא ס"ל כולל ולא מוסיף אבל בחמור על קל כי הא ודאי חל דר"ש לטעמיה בסנהדרין דף פ"ג הנ"ל זר ששימש בחנק ס"ל ודאי חל על איסור מעלה בעלמא מהלממ"ס או צ"ל דסוגי' אזלי שם אליבי' דמ"ד הני מעלות דרבנן נינהו ביומא מ"ד הנ"ל ולא כנוב"י הנ"ל וגם מה שדחה הנוב"י דאין ראיה מדברי הר"ן דמליחת חלבים אסור מדאורייתא ע"ש. תמוה דמ"מ מדברי רש"י ביצה י"א הנ"ל מוכח בהדיא כן כנ"ל באופן דקושית השואל בתשובה נוב"י יהי' השעה"מ פ"ג מהלכות יו"ט במק"ע וצ"ע: והיה נלע"ד לתרץ דמליחה כדבעי ליה לאורחא דוקא ה"ל אב מלאכה אבל מליחת חלבים דקדשים הוא רק לקדירה או לצלי כמ"ש תוס' במנחות כ"א ולק"מ אלא דשעה"מ שם הקדים להוכיח דמליחה לקדירה נמי איכא עיבוד דאורייתא בחלב מיהא כיון דלא הוי אוכל עש"ה והן היום זכינו לאור שיצא בדפוס ס' חידושי הרב המאירי הוא חד מקמאי שהובא בס' אס"ז וז"ל ביצה י"א אין מולחין את החלבין פי' מליחה בכ"ד שיש לו תורת עיבוד דהיינו דבר שאינו אוכל כגון עורות וחלבים נמי דלאו אוכלים גמורים נינהו אב מלאכה הוא וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים דהא במשכן מליחת עורות ומליחת איברים היה. אלא דמ"מ מליחת בשר הותרה מתורת אוכל נפש אבל חלבים לאו אוכל נינהו ומליחתן הוא עיבוד גמור כו' עכ"ל הרי מצינו חבר לרש"י הנ"ל דמליחת חלב הוא אב מלאכה דאורייתא ולא כנוב"י הנ"ל וצ"ע ועי' מ"ש עוד לקמן. עוד שדר לן מעלתו חורפא לתמוה על הרמב"ם בפ"ט מביאת מקדש דחיוב הקטרה בכזית ושיעור הבערה הרי הוא בכ"ש כמ"ש הרמב"ם פי"ב משבת לפ"ז קשיא סוגי' דיבמות ל"ג הנ"ל אי בהקטרה איך קאמר ר"ש אינו חייב אלא משום זרות הרי חיובא דשבת קדים וצע"ג. הנה גם אני הקשיתי כן אסוגי' דיומא נ"ג כמבואר אצלי בתשובה אחד אמנם לע"ד נ"ל מלבד דהא י"ל באמת ה"מ למפרך הכי אבל עדיפא ליה למיפרך מן הקודם מ"ט דר"י הא ס"ל הבערה ללאו יצאה. עוד עדיפא נ"ל דהרי ר"ש ס"ל בכ"מ כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן דייקא ולא זולת כדדייק הכי הצל"ח בר"פ א"ע דלא כדעת הר' יקר בכ"ש ע"י תערובות ועיין תוס' ריש נזיר דף ע"א דייקי נמי דאפילו באיסור כרת ס"ל לר"ש הכי ועיין תשובת שאגת אריה סי' צ"ו מזה ודין הקטרה בכזית בעי' נפק"ל מדאפקי' רחמנא להקטרה בלשון אכילה מה אכילה בכזית אף הקטרה בכזית במס' מנחות ריש פ"ג ואם האכל יאכל כו' א"כ פשיטא מלתא דלר"ש דס"ל לשון אכילה בכ"ש משמע או דהלממ"ס הוא דאפקי' ממשמעותיה ומפרשה לענין מלקות בכ"ש א"כ בלאו דזרות דמב"ש הוא ומלקות איכא ולא קרבן כלל א"כ איסור זרות ואיסור הבערה בשבת בב"א הוא בכ"ש לר"ש לטעמיה אלא דהרמב"ם פסק כרבנן דר"ש אכילה בכזית בכ"מ ועיין ברמב"ם הל' פסוהמ"ו פי"ד דין י' אם כן לק"מ כנ"ל שוב אח"ז מצאתי בס' טהרת הקדש בזבחים דף ק"ט ע"ב בתוס' שם שכ"כ ר"ש לטעמיה כ"ש למכות גם בהקטרת זר ס"ל כן ע"ש והנאני: וע"ד תמיהת תוס' ורש"י ורמב"ן על קושית הש"ס יבמות דף צ"ג הנ"ל אי בהקטרה הא ר"י הבערה ללאו יצאה קאמר מאי קושי' הא ע"כ חייב ב' מלקיות קאמר א"נ ב' איסורי דאזרות הא ליכא קרבן תירצתי עוד עפ"י דקשה לכאורה הא אפילו אי הבערה לחלק יצאה נמי ת"ל דבהקטרה כיון דזר שעבד חילל ועבודתו פסולה הו"ל מקלקל גמור בהבערה וקיי"ל דהוא פטור [שוב הראו לי שכן הקשה בס' הפלאה דף כ"ג ודף כ"ה והנאני ולא זכינו לתירוצו] אמנם הא לא קשיא דדלמא ס"ל לר' יוסי מקלקל בהבערה חייב וכר"ש אבל לפמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו ע"א לר"ש דיליף מלא תבערו מקלקל חייב מנ"ל ללאו או לחלק ותירצו נפ"ל לחלק מקרא מאחת מהנה כו' א"כ נשמע דר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאה ע"כ דס"ל מקלקל בהבערה פטור כמו כל המקלקלין דמהי תיתי לחייב ולפי זה מה"ט דחי הש"ס הכי הא בהקטרה ר"י לטעמיה ס"ל הבערה ללאו יצאה ור"ל אף דר"י מחייב שתים ר"ל מלקיות מ"מ כיון דזר מחלל עבודה הוא והו"ל מקלקל גמור וכיון דהבערה ללאו אתיא ע"כ מקלקל בהבערה פטור לגמרי הוא ס"ל ולק"מ כנ"ל: שוב מצאתי בתשובה מאהבה ח"ב סי' רס"ד ובתשוב' גידולי טהרה סי' מ"א בסוף הספר הקשה נמי כן אש"ס יבמות הנ"ל דהו"ל לדחות משום מקלקל פטור והאריך בזה והנלע"ד כתבתי ובחי' סוף ס' הפלאה על כתובות מבנו הגאון מוהר"ץ תמה כה"ג על תי' הש"ס ביבמות ל"ג הנ"ל בשחיטת פר כו' לרמב"ם בפירוש המשנה בחולין י"ד מ"ט דר"ש הא איהו מקלקל בחבורה חייב ס"ל וקי"ל כר"ל וכרבא אינה לשחיטה אלא בסוף לחייב את הזר בגמר שחיטה אם כן שבת קדים כו' והניח בצע"ג עש"ה ולע"ד נ"ל ודאי לח לחייבו מב"ש משום זרות בפרו של כה"ג בעי' סוף שחיטה אבל מלקות ודאי חייב מיד בכ"ש תחלת שחיטה משום מטיל מום בקדשים וכתיב וכל מום לא יהיה בו פשיטא כיון דזר פסול לשחיטת פרו מיד בתחילת שחיטה שחייב עליו משום שבת לר"ש לטעמיה דמקלקל בחבורה חייב גם משום זרות חייב מיד משום מטיל מום